כל אדם עושה חשבון לעצמו: אם אני לא נוסע בשבת, אם אני אוכל כשר, ואני מתפלל פעם ביום, אני כרשע אצל העולם, כן או לא?
אז אתה רואה, הוא עושה מעשים טובים בשיעור כזה.
לי יש שני שכנים, אחד חרדי ואחד קצת קל. תשמע טוב. זה שאני אומר חרדי, הולך כל יום להתפלל. זה שאומר חרדי, כן, הולך כל יום להתפלל במניין. ללמוד - אין לו זמן. מדבר עם כל אחד ואחד בסבר פנים יפות. זה שהוא קל, גם כן מתפלל, מתפלל בבית. בערך ארבע שעות ביום הוא לומד בהתמדה. והשאר הוא עומד משחק עם הילדים.
מדוע נקרא..? אמרתי, זה נקרא קל. זה שמתפלל כל יום נקרא חרדי. וקשה לו? לא. זה שמתפלל כל יום הוא רופא, בית חולים, והשני הוא רב, בבנין של הבית דין. לפי שהוא רב של בית דין הוא לומד ארבע שעות יפה, אבל לשחק עם ילדים לארבע שעות? זה טעות. מי שבא אליו, הוא מקבל בגאווה, לא בסבר פנים יפות. זה נקרא "קלוּת" או לא?
זה שהוא רופא, הוא רואה בבית חולים, כל יום הוא הולך לבית כנסת, מקבל כל בן אדם תמיד בסבר פנים יפות, הוא נקרא "איש חרדי"? תגיד אתה.
גם זה תלוי לפי האופי. הוא רב, הוא רופא, (לא רופא עיניים, שיניים הייתי אומר). לכן, זה המעשים תלוי לפי האופי, וזה ... לכל אחד ואחד, יש לו דוגמה אחרת.