שיעור בוקר - 25.10.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 1637, מאמר "ענין גלות"

heb_o_rav_kitvey-rb-dargot-sulam-071-iniyan-galut_2012-10-25_lesson

ענין גלות

"ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם.

ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים.

נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות.

ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים".

נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת.

והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת."

זאת אומרת, מה רב"ש רוצה להדגיש כאן? אני צריך ליפול כי הנפילה הזאת, זה נקרא שאני מגלה עוד שכבת רצונות שאני צריך לתקן. במצב שבו אני נופל אני צריך מלבד זה שאני נופל, שאת זה מסדרים לי מלמעלה, להיות במצב שאני עומד בנקודה כזו שאני יכול, או לעלות למעלה ולהתחיל לעבוד על גדלות הרוחניות, על גדלות הבורא, או לעזוב את הכל וליפול.

אם אני בעצמי לא מחליט, אז אני כביכול מרגיש שאני נופל הלאה, זאת אומרת, לא רק שאני במצב הגלות, אלא אני גם מסכים עם הגלות, ואני עוזב את הכל ונופל עוד למטה כאילו בהסכמה שלי, מקבל את זה, אם אני לא עושה את זה, אז אני לא מרגיש שנפלתי, אני לא מרגיש איפה הרצון הזה שעכשיו התגלה שולט עלי, ושאני לא מסוגל לעשות נגדו כלום. זה נקרא שלא נכללתי מהעבירה, מהשבירה.

אז אחרי שהאדם רואה שאין מה לעשות והוא נופל ורואה שהוא הולך להסכים עם הדברים האלה, רק אז אפשר להגיד שזאת ירידה, כי לפי היכולת שלו שהוא כביכול עומד בין שמים וארץ, והוא מחליט שהוא נופל, זו נקראת השליטה של הפרעה או של הגלות על האדם. ואז רק מתוך זה, אחר כך הוא מתחיל לעלות.

זאת אומרת יש כאן כמה דברים שמבחינים בהם או לא מבחינים, בירידה. תתחילו לחשוב באילו נקודות נכללות הירידות שלנו בגלות, בהרגשה, בפעולה, בעיקר בהחלטה, ובהסכמה? יש כאן כמה הבחנות.

ענין גלות

"ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם.

ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים.

נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות.

ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים".

נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת.

והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת."

שאלה: כשאדם נמצא בבעיות חמורות בגשמיות והוא חושב עליהן כל היום וממש לא מצדיק את הבורא, הוא מודע לכל העבודה שצריך לעשות אבל לא מסוגל, זה חזק ממנו. מה עושים?

נופלים על הידיים של החברים. הוא נמצא במצב שאין מה לעשות, שאפילו לבקש אולי הוא לא יכול, כמו שעכשיו קראנו, יש כמה דרגות, כמה תחנות בירידה. זה שפתאום אני מרגיש שאני נופל, אולי אני מזהה או לא מזהה שאני נופל, אלא מגלה את עצמי, מזהה את עצמי כבר אחרי שנפלתי. יכול להיות שאני מזהה שעכשיו אני הולך ויורד, וכבר אין באפשרותי לעצור את הירידה. נותנים לאדם כל מיני הבחנות לעבור כדי שיתעשר מכולן, אחרת הוא לא יוכל לבקש בצורה נכונה.

בכל מדרגה ומדרגה שאנחנו יורדים, כמו שאנחנו לומדים משבירת הכלים, כל ספירה, כל מלך שנופל, זאת אומרת, כל ספירה נניח חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, כל הספירות הן תכונות שיכולות להיות בעל מנת להשפיע ויכולות להיות תחת המלכות, על מנת לקבל. בזה שמלכות מתחילה לשלוט על כל התכונות הללו, אז חסד הופך להיות לעל מנת לקבל, גבורה בעל מנת לקבל, תפארת בעל מנת לקבל. מה זה נקרא בעל מנת לקבל, מה זה נקרא שתכונה מנותקת מחברתה ופועלת לטובת עצמה? איך יכול להיות שיש אחר כך כל מיני תכונות כאלה גם בהתקשרויות, בהתכללויות שלהם בעל מנת לקבל?

קודם הם נפרדו, קיבלו בעל מנת לקבל כל אחד משלה את ההבחנות, ואחר כך התכללו שוב כדי להיות גוף יפה, מזוהם, כולו בעל מנת לקבל. איך זה קורה בזמן הנפילה, בזמן הירידה, בזמן גילוי הירידה, גילוי השבירה?

אז אדם צריך להרגיש את כל הדברים האלה. וגם עד כמה שהוא נמצא בירידה, בנפילה, עליו להבין שקודם כל זה קורה בכוונה מלמעלה. זאת אומרת, חייבות להיות הבחנות, אני, התכונות שלי ומישהו שמבצע זאת עליי, והאם אני מזדהה עם עצמי, מזהה שאני נמצא בזה ומזדהה עם זה, זאת אומרת, מסכים עם זה או לא מסכים עם זה, עד כמה יש לי שליטה, עד כמה אני רוצה או לא רוצה. זה גם במוחא וגם בליבא, יש הרבה הבחנות, מדובר על עולם ומלואו.

גם אצלנו, אנחנו לא כל כך יכולים לסדר את כל הרגשות והמחשבות שלנו. אנחנו לא מבינים, אבל כאן, בחכמת הקבלה נותנים לנו בדיוק לסדר את האני, מי אני, מה אני, כי חוץ מזה אין כלום. זו כל המציאות, זה כל העולם. ממה מורכב כל העולם, באילו חלקים ובאילו צורות יחסים הם נמצאים. ואיך אני מתייחס לזה וכן הלאה. זו כל המציאות.

אז בזמן הירידה מלמדים אותי בדיוק מה הן אותן התכונות ואת היחס שלי אליהן, זאת אומרת הדרגה שלי, העביות שלי. מצד אחד מלמדים את זה לעומת זה, היחס בין מה שהייתי לבין מה שאני עכשיו, לבין העובדה שאני רוצה להישאר במצב הנוכחי. אני מקבל אותו, מסכים עמו, יכול לפעול בו, משתמש בו דווקא לטובת עצמי. נניח אני חושב כמה טוב שאין לי עכשיו רצון לרוץ לאיזו פעולה קבוצתית, אז אני אשכב, אקרא משהו כך בשקט, טוב מאוד, אנוח. זאת אומרת, אני מסכים עם מה שקורה ונהנה מזה. מחליט ליהנות מזה לטובת הגוף בצורה ברורה וכן הלאה.

זאת אומרת, אני חייב לאתר גם רשימו דהתלבשות וגם רשימו דעביות. רשימו דהתלבשות זאת אומרת מה הן ההבחנות, מה הן התכונות הטובות וכנגדן ההפוכות, הרעות. אותה תכונה, איך היא יכולה להיות בשימוש בעל מנת להשפיע ועכשיו בשימוש בעל מנת לקבל. למה בעל מנת לקבל? כי מצורף אליה, לתכונה הזאת, העביות שמתגלה עכשיו. ואני נכלל מהעביות הזאת, אני מסכים עמה. זאת אומרת, לא מספיק להיות בעל מנת לקבל, זה לא נחשב שזה אני.

זה כמו שעכשיו אנחנו רואים אנשים, הם פועלים לפי הרשימות, אז אי אפשר להגיד שהם פועלים. מפעילים אותם וזהו, זו או דרגת דומם, או צומח, או חי. דרגת האדם שבתהליך, שאני מבין את זה, מקבל את זה, מרגיש את זה, מזדהה עם זה ובעצמי מקיים, גם בעליות וגם בירידות. אז מקיים בירידות זה נקרא שאני ממש מסכים, רוצה להיות בגלות, אני המצרי, אותו מצרי, אני אותו הפרעה, אני ממש עובד כך.

1. אז יש כאן הבחנות רבות שאנחנו צריכים להבחין דווקא בזמן ירידה. לא סתם הגלות היא כמו שאנחנו רואים, תהליך ארוך, או שזה 70 שנות גלות בבל, שזה בין בית המקדש הראשון לבין השני. או שזו גלות מצרים שחייבת להיות 400 שנה, הוא כולל את כל הגלויות, לכן זה ארבע מאות שנה הנקראות "ארבע דרגות" זו כבר שלמות. והגלות שלנו בת 2000 שנה לעומת גלויות האחרות היא גלות יחסית יותר רוחנית, לכן היא נמשכת כך.

   כל הגלות היא גם לא רק לישראל. אמנם כולה לישראל, לכלים דהשפעה שיצטרכו להתעורר, אבל הם גם לקליפות שצריכות להתארגן, להתכלל מכלים דהשפעה שנפלו בהם ולבנות את העולמות, הקליפות. זאת אומרת, אומות העולם צריכות לגדול מזה שהכלים דישראל נפלו בהם וכן הלאה. נניח לפתח דתות, אמונות, טכנולוגיות למיניהן וכן הלאה, כדי להגיע להכרת השבירה שעכשיו מתחילה להיות בימינו. והדברים האלה הם כמו כל פרצוף שלם כולל דומם, צומח, חי, מדבר י-ק-ו-ק ממטה למעלה. לכן זה לוקח זמן במיוחד בדרגות הנמוכות של דומם, צומח, חי ומדבר. זו כבר בצורה יותר מהירה. זה מה שקורה.

שאלה: הזכרת שהמצב של הירידה הוא מאוד עדין. יש בו המון הבחנות עדינות.

זה לא מייד, זה אדם צריך גם להיות מוכן בהתאם לזה.

שאלה: השאלה היא אם אפשר להגיע למצב שיש רגישות שאנחנו נמצאים במגמה של חיבור כל הזמן פנימית, של עבודה פנימית, ואז אם , ירד מהקצב ישר יש רגישות כזו שאתה מרגיש את הירידה בקצב, ואתה לא צריך ליפול. מרגיש את הירידה מהקצב.

מאיפה תהיה לך רגישות כזאת? את הדרגה שאתה מבחין במשהו קטן בגובה או באופן רוכשים על ידי יגיעה. בזמן הירידה, בזמן העליה, בכל מיני מצבים שאתה נותן, אז אתה מתחיל רק מחיסרון שאתה מגלה, ואיך להתגבר עליו, ואיך להשתמש בו. אז כל פעם שאתה מגלה את החסרונות והעליות מהם, ההשתדלות מהם כמו ילד. אם הוא לא מזיע, אם הוא לא נותן מאמץ להשתדל לעשות משהו, הוא לא קונה את הידע, לא קונה את התפיסה.

שאלה: מה שאני מבין שהמצב הזה של חוסר אוויר הוא תמיד יהיה, רק השאלה כמה זמן אני נמצא בו, בחוסר האוויר הזה?

אם אתה רוצה לזרז את הדרך, אין לך ברירה אלא לשמוע מה שאומרים לך. אין יותר. כי מה שאתה עושה לפי השכל אתה לא קונה דבר חדש, כי זה כבר השכל, השכל שלך. לכן ההכנעה היא שמקדמת. הכנעה זה נקרא שנגד ההיגיון שלי אני שומע מה שאומרים ומשתדל לקיים, כשזה לגמרי לא מתאים לי, ולא מובן, ולא יכול להיות. זאת אומרת, השאלה האם אני איכשהו שומע. כי יש הרבה מצבים שאומרים לנו בפנים, כך צריך לעשות, ואנחנו לא שומעים. זה בכל זאת יותר מהפרצוף האטום הזה לא חודר פנימה.

שאלה: מה זאת אומרת לתת עבודה רבה יותר בירידה? מה זה העבודה?

עבודה בירידה שאנחנו צריכים להיות רגישים בביקורת לכל אופני הירידה. לא שאני מתחיל ליהנות ממנה, אני רוצה להחזיק אותה ביד, בשליטה שלי, ולהשתדל להתייחס אליה בצורה המועילה, הבונה ושכך אני הולך לבנות את עצמי.

שבונים בניין אז קודם כל עושים קידוחים, יסודות. מה זה יסודות? בונים עמודים בתוך האדמה ותחת העמודים אפילו שמים כמו רגליים. עושים כזאת יציקה ואחר כך עמוד. זאת אומרת, עם יסוד כזה.

אז הירידה האחרונה הזאת שאתה בודק אותה, הבסיס הזה אתה חייב להגיע לזה. אבל הבעיה שלנו שאנחנו חושבים אם נסכים עם הירידה, אז אנחנו נגלה את כל העמקות שלה ונעלה ונשתמש בה נכון. זה לא. אלא אי הסכמה עם הירידה היא נותנת לך עליית הרגישות לירידה עצמה, ואז אתה יכול לבקר אותה במכשירים יותר מועילים, יותר יעילים, עד שאתה מגיע ממש ליסוד.

אבל מי שלא מתייחס כך, הוא לא חוסך זמן, כי הוא לא מגיע ליסוד של הירידה, לכל ההבחנות שנמצאות בה וזקוק לעוד ועוד ועוד. זאת אומרת, אותה ירידה אחת היא אצלו מתחלקת להרבה מאוד ירידות קטנות כאלה, זה בעיה. כמו שיש אדם שנכנס לאיזו עבודה, אז הוא נכנס בה, הוא עושה מה שצריך מצד אחד, מצד שני הוא לומד במה זה תלוי, ולמה זה קשור ולמה זה כך, הוא כבר מסדר לעצמו שדה עבודה מסביב שרוצה לדעת את כל היוצרות, כל התוצאות האפשריות וכן הלאה. ויש כזה שעושה את זה בצורה שנמצא, נמצא. אבל כאן גם תלוי מאוד בקבוצה, עד כמה שהיא תומכת בזה, עד כמה שהיא מחדדת את זה, כמה שכולם מתקדמים, אז בהתאם לזה יש אפשרות לרדת יותר לפרטים, לעשות סדנאות יותר פנימיות.

שאלה: אנחנו עושים עכשיו הרבה סדנאות על משחק וזה כלפי חוץ עם החברים, הסביבה, את המצב המתוקן וזה משחקים. עד כמה זה חשוב לעשות את ההפרדה הזאת בעבודה הפנימית מול הבורא. לעבוד בדיוק ההפך לנבור יותר לאמת.

לא להבדיל בין סדנאות המשחק ועוד סדנאות אחרות ועבודה פנימית כזאת ועם הבורא, עם החברים. זה הכל עולם אחד. הכל מכלול אחד. כל הדברים האלה צריכים ללמד אותי עלי. מי אני ומה אני מרגיש, איך אני צריך להתייחס לכל הדברים האלה, בסך הכל הכל מצטבר יחד.

לקבל משחק בצורה רצינית. סדנאות הם הדבר המועיל ביותר. אם אדם משתתף בכל הדברים האלה ברצינות ורוצה ואפילו אם יש לו זמן עובר על השאלות אולי של הסדנאות עוד. אתם צריכים אם יש לנו זמן לזה זאת השאלה. אבל אם יש זמן כדאי לעבור על אותן השאלות שהיו בסדנאות ושוב לנסות לחשוב עליהן, לענות עליהן. זה אפשר כמה דקות ביום. זה מאוד מקדם. גם מפני שזה קשור עם העבודה שעשינו ביחד.

שאלה: אמרת קודם ליפול לידיים של החברים. מה זאת אומרת ליפול לידיים של חברים?

ליפול על ידיים של חברים זו דרגה גדולה קודם כל. מה שברוחניות נקרא שזה אחרי החלטה של האדם. שאני מחליט שאני נופל לידיים של החברים. היה לנו תרגיל כזה, שאני עומד ואז אני נופל אחורה, חופשי לגמרי. אז זה נקרא שקודם כל אני בטוח שאני נמצא גם כך בידיים של כולם, אלא שאני משחרר את השליטה העצמית, ובאמת רוצה כך להיות על ידיים של החברים.

מה זה נותן? התכללות בכלי יותר גדול ממה שאני מסוגל להתכלל. אני בעצמי לא מסוגל להתכלל בכלי כזה ברגש ושכל שלי, אבל אם אני מנתק את הרגש והשכל, אז אני יכול ליפול. יכול להיות בידיים שלהם.

(סוף השיעור)