ש: מהי התרופה שאותם המייעצים מגישים לאדם? ● ש: מהו שם התרופה שממציאים לאדם במקום לשמה, לחפש את משמעות החיים? ● ת: התשובה היא דת - כשהאדם מחפש הרגעה בעולם הזה ובעולם הבא, וזה מרגיע את האדם וזה כבר מונע ממנו להגיע ללשמה ● הכוונה משנה את מהות המעשה ●
ש: איך הרצון לקבל שלנו יכול ליהנות מזה שהוא רואה את הבורא גדול? שיש לפניו איש גדול ויש לו תענוג שהוא משרת אותו - האם בזה הוא ממלא את כלי הקבלה שלו? ● אם האדם מגלה שאין לו שום אחיזה בבורא ולא מאיר לו דבר, וכואב לו שהוא לא יכול להגיע לבחינת ההשפעה לפי דרגתו, אז הוא בורח מהכאב הזה והולך לאיזו שגרה וממשיך גם ללמוד וגם להפיץ, אבל הוא לא עומד על הדרישה שצריך להרגיש את גדלות הבורא; הרצון האגואיסטי מכסה את הכאב הזה מיד ולא נותן לאדם לפתוח אותו. וכאן ישנה הבעיה, שאנחנו נמצאים בדרך כלל בסכנת הירידה להרגל - לפעול בצורה חיצונית בדרך אבל לא לדרוש את המטרה ● ש: איך האדם יכול לעשות הפרדה בין המחשבות שלו ולא שלו, אלא אלו שבאות מכל העולם. כי את המחשבות שלו הוא צריך לתקן, ולא את הנטיות, המחשבות של כל העולם; יכול להיות שכל החיים שלנו אנחנו ניזונים מכל העולם בכל הרצונות והמחשבות, ומקבלים את זה כמו הרצונות והמחשבות שלנו, ועובדים את זה, ואת הנשמה שלנו אנחנו בכלל לא מרגישים, לא מטפלים בה... איך אנחנו יכולים להבדיל בכל מחשבה ורצון האם זה שלי או לא שלי? ● ש: איך על ידי הסביבה האדם מברר את המחשבות הפרטיות שלו ולא של העולם? ●
ש: איך אני יכול לעשות את הקבוצה כמגן בין אני בפנים ובין העולם החיצון שבחוץ? ● ת: אם האדם הולך למלא את עצמו אך ורק ממחשבות, חשבונות, ידיעות, מחשבות של הקבוצה, ורוצה לקבל אותם בכל מה שנמצא שם ממש - זה בעצם המגן ● ש: איך לא מרגיעים את עצמם, לא שומחים על ניסים, על זה שגם לבורא יש סבלנות - "אני אחכה עד שהוא יעזור"... איך מגיעים למצב ש"ויאנחנו ישראל מעבודה"? שמגיעים לייאוש חזק והתפרצות? ● ת: אך ורק כשרואים שאין יותר עזרה אלא הבורא, ולהגיע לזה צריכים לחשוב אילו צעדים עוד חסרים לנו כדי שנגבש את הצער הגדול הזה - שאני חייב להתעלות אך לא מסוגל בכוחותיי. והעזרה לא יכולה להגיע ממקום אחר מלבד הבורא, אז מתוך השלילה של כל השליחים כביכול, אני מגיע לבירור מי זה הבורא ואיך לפנות אליו ● ש: איך מגיעים ליאוש כזה שכבר ברור לנו למי לפנות, שזה כבר הבורא, שצורת הפניה ולמי לפנות, לאיזה כיוון, כבר מיוצב מתוך התסכול? מה אנחנו צריכים לזרוק מאיתנו ומה לקבל בתוכנו כדי להפוך לבעלי צורך אמיתי?
ש: למה זה אפשרי אך ורק בתוך הקבוצה? ●