heb_t_rav_2011-02-13_lesson_osnovi-kabbali

יסודות של קבלה

השיעור הווירטואלי בשפה הרוסית

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 13.02.11 – אחרי עריכה

אנחנו נמשיך ונסיים את המאמר "בחירה חופשית", זה מאמר חשוב ביותר. דיברנו על כך שאנחנו לא מכירים את הפעולה היחידה החופשית שיש לנו בעולם שלנו. את כל שאר הפעולות אנחנו מבצעים בעצם בצורה אוטומטית, בהשפעת כוחות שאנחנו אפילו לא מכירים, מבפנים, מבחוץ, מהתרשמות ממה שקורה מחוץ לנו וממה שקורה בתוכנו. פתאום מופיעות בנו מחשבות, רגשות, דעות, מאיפה כל זה מגיע?

אם היינו מכירים את כל זה, היינו מגיעים למסקנה שאומרים לנו המקובלים, שיש בחירה חופשית אחת, להשתוקק למטרת הבריאה, ויש דרך צרה שמובילה לזה. שמתוך כל שלוש מאות שישים המעלות שכביכול נמצאות סביבנו, יש רק קרן אחת דקה שלפיה אנחנו יכולים להתקדם, וכל השאר זה להסתובב במקום. כך מספרת חכמת הקבלה, אנחנו יכולים לא להאמין לזה כמובן, אבל כשמתחילים לבדוק את זה רואים שזה כך.

הקבלה מתארת את זה בצורה הגיונית, רציונאלית. היא מדברת על כך, שבמה יכולה להיות בסך הכול בחירה חופשית בעולם הזה? אנחנו כולנו בובות על חוטים, ולמה? בגלל שכולנו נמצאים ברצון שלנו ליהנות, ולכן את כל המצבים שאנחנו נמצאים בהם, אנחנו שוקלים רק בקבלת תענוג, כמה זה נותן לנו פחות או יותר, ובהתאם לזה בוחרים. זאת אומרת, האדם בוחר בצורה אופטימאלית במה שמתאים לאגו שלו, הוא בוחר מתוך היכולת שלו ליהנות את האופציה המיטבית. אז ודאי שאין פה שום בחירה חופשית, אלא אנחנו בסך הכול בוררים ובוחנים את האפשרויות, ובוחרים את האופציה הכי טובה מבין מה שעומד לפנינו, וכך פועלים. וכך בעצם עוברים החיים שלנו במסגרת העולם שלנו, כשהכול מוחלט, אין שום בחירה חופשית.

ולמה בעצם היא צריכה להיות? במה? בין מה למה אפשר לבחור? כל התכונות בפנים כבר נתונות לי מההורים, ואת כל שאר הדברים אני מקבל כתוצאה מהחינוך, וזה נהיה הטבע השני שלי. ולאחר מכן החברה שמסביבי מציבה בפני ערכים מסוימים מכל מיני סוגים, וסולם של דירוג הערכים האלה, מה חשוב יותר ומה פחות, מה יותר טוב ומה פחות טוב וכן הלאה. ולכן אני בוחר את הכול בהתאם לנטיות הבהמיות הטבעיות שלי וכל מה שקושר בי העולם החיצוני.

ולכן אף אחד ושום דבר לא חופשי פה מהמכניזם הזה, ואנחנו כולנו שווים בזה. ולכן אין שום שכר ושום עונש בעולם הזה, ושום גן עדן או גיהינום מחכה לאף אחד, אלא רק מה שקשור בחיים שלנו בעולם הזה, ומעבר לזה אין שום דבר. בסך הכול התפרקות החומר שלנו למרכיבים הראשוניים שלו, זה כל מה שיש במישור שלנו.

באדם מופיעה בחירה חופשית כשמופיע בו מרכיב נוסף, שמלבד הרצון ליהנות מופיע הרצון להשפיע, לתת. זה לא אותו רצון בהמי לתת לקרובים שלך, שאתה מרגיש שהם כביכול חלקים ממך, כמו האם שמרגישה את הילד שלה, או אנחנו אפילו יכולים להרגיש כך אנשים זרים במשהו, כי הרגשות האלו הם בכל זאת רגשות אגואיסטיים. אלא אנחנו בכלל לא מסוגלים לתאר לעצמנו מה זה הביטוי הזה, הגילוי הזה של תכונת ההשפעה, התכונה החדשה הזאת, זה ממש לא בטבע שלנו, זה לא נמצא בעולם שלנו.

אבל דווקא כשמופיעה התכונה הזאת באדם, והיא שמה את עצמה כנגד התכונה האגואיסטית, אז שתי התכונות האלה מתחילות להופיע במקביל באדם. ושם מופיעה היכולת איך להחליט, איך בעצם לנסח את ההחלטה, או לבחון את ההחלטה בכל רגע ורגע כשיש כביכול שני עולמות, שתי תכונות מנוגדות באדם, מה לעשות איתן.

שם כבר מגיעה חכמת הקבלה ואומרת, שהטוב זה אם יש לאדם שתי תכונות מנוגדות, כשהוא נמצא בין שני עולמות, בין שני הכוחות האלה של הנברא והבורא. כוח הבורא זה כוח ההשפעה, האהבה, וכוח הנברא זה קבלה, שנאה לאחרים. שני הכוחות האלה הם הכרחיים והם שווים, ובעזרתם, רק בייצוב נכון שלהם, באיזון נכון ביניהם, כשאדם מביא את עצמו לקבלת ההחלטה, וכשהוא מקבל החלטה נכונה, אז הוא מרים את כוח הבורא שבו, את כוח ההשפעה מעל כוח הקבלה, או שיכול להיות גם ההפך. אבל רק לאחר שהוא מסוגל להביא את עצמו למצב הזה שיש בו שני כוחות מנוגדים שווים, רק אז הוא מגיע ליכולת לבחור בצורה חופשית, ולפני זה אין את זה באדם.

אם הוא מגיע למצב הזה, שיש בו את שני הכוחות האלה, המנוגדים והשווים לחלוטין, אז איך הוא בוחר ביניהם אם הם מנוגדים ושווים? באמצעות מה הוא בוחר? וכאן נאמר שהוא בוחר מתוך ההזדמנות היחידה שיש לו, הוא מושך אליו את הסביבה החיצונית שלו. העניין הוא בזה, שאנחנו מלכתחילה נבראנו כאחד שלם, שבעה מיליארד, טריליונים, לא משנה כמה יהיו, כל הנשמות שבעולם הן מערכת אחת שלמה שקשורה לחלוטין, ומספקת את הצרכים של כולנו. אם נשמה אחת יוצאת מהתפקוד הרגיל שלה, כביכול לא משתתפת במערכת הזאת, אז הקיום התקין של כל הנשמות מפסיק, בכל נשמה ונשמה יש איזו מחלה, בעיה, חיסרון.

אנחנו בצורה כזאת יצאנו מהעולם העליון, מעולם האין סוף שבו התקיימנו בצורה של נשמה אחת, ומשם השתלשלנו בחמש מדרגות לדרגת העולם שלנו שבו אנחנו קיימים. בעולם שלנו יש שבעה מיליארד נשמות וכולן שונות לחלוטין ונפרדות אחת מהשנייה. ושני העולמות האלה, עולם אין סוף והעולם שלנו, מתלבשים אחד על השני, וביניהם יש עוד כל מיני עולמות, מדרגות של הבדלה, של ההיבדלות שלנו ההדרגתית, ההתרחקות שלנו, ההפרדה אחד מהשני.

בעולם אין סוף אנחנו כולנו קשורים לחלוטין כנשמה אחת, זאת אומרת, איחוד שלם. בעולם אדם קדמון אנו קשורים בעשרים אחוז פחות, בעולם האצילות בארבעים אחוז פחות, בעולם הבריאה בשישים אחוז פחות, בעולם היצירה בשמונים אחוז פחות, ובעולם העשיה במאה אחוז פחות. המדרגה של עולם העשיה זו המדרגה האחרונה. כלומר, אנחנו כל הזמן מתרחקים, אבל כל ההתרחקות הזאת, ההסתרה של הקשר, זה רק ביחס אלינו. ולכן בעולם שלנו, כשאנחנו מתחילים לחיות בו ולהרגיש את העולם העליון, עלינו בסך הכול להתחבר יחד. בחיבור שלנו אנחנו עולים למעלה, ואם אנו מתחברים עוד, אנו עולים עוד, מתחברים עוד ועולים עוד. זאת אומרת, התנועה שלנו היא תלויה בכוח החיבור, בעוצמת החיבור, בגודל החיבור.

כעת אנחנו הולכים מלמטה למעלה, הפוך. אפס אחוז זה בעולם העשיה, עשרים אחוז בעולם היצירה, ארבעים אחוז בעולם הבריאה, שישים אחוז בעולם האצילות, שמונים אחוז בעולם אדם קדמון, ומאה אחוז בעולם אין סוף, כך אנחנו מתרוממים מלמטה למעלה. יש ירידה מלמעלה למטה ויש עליה מלמטה למעלה, בצורה כזאת זה קורה. כלומר, כל העבודה שלנו מסתכמת בזה שעלינו להתחבר ולהפוך את הכול לאחד שלם, ובמידת החיבור נתחיל להרגיש את האור אשר ממלא את כל המרחב שבינינו, לא בתוך כל אחד מאיתנו, אלא בינינו.

ולכן כל ההשתלשלות שלנו היא מורכבת ממאה עשרים וחמש מדרגות, שזה חמישה עולמות, חמישה פרצופים וחמש ספירות בכל אחד, סך הכול מאה עשרים וחמש מדרגות. זאת אומרת, המדרגה הקטנה ביותר, ברגע שנשיג אותה ונצא אליה, זה אחד חלקי מאה עשרים וחמש של המצב העליון ביותר. להתחבר לאחד חלקי מאה עשרים וחמש מהמצב העליון שלנו, ברגע שנתחבר לזה, אנחנו עוברים למצב שנקרא מעבר ה"מחסום". אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו פעם ראשונה כבר קשורים בצורה הדדית בינינו, ואז אנחנו מרגישים את האור שממלא אותנו.

האור העליון ביותר זה אור שנקרא נרנח"י, נפש רוח נשמה חיה יחידה. חמש המדרגות האלה הן כמו חמישה העולמות, ואחרי זה הן מתחלקות לעוד חמש ועוד חמש. זאת אומרת, עלינו להרגיש במדרגה הראשונה נרנח"י שמחולק לנרנח"י שמחולק לעוד נרנח"י, חמש מחולק לחמש מחולק לחמש. כלומר, אחד חלקי מאה עשרים וחמש של האור העליון, בהתאם לאיך שנצליח להשיג את המדרגה הזאת של אחד חלקי מאה עשרים וחמש מהחיבור שלנו. זאת אומרת, החיבור בינינו והאור שממלא אותנו, וההרגשה הרוחנית שאנחנו מקבלים, המדרגה הרוחנית שאליה אנחנו עולים, זה הכול אותו דבר.

ולזה מביא אותנו מימוש הבחירה החופשית. באיזו צורה? כשאנחנו מבינים לחלוטין שיש בנו שני כוחות, כמו משקולת שבצד אחד נמצא האגו, ובצד השני נמצאת תכונת האלטרואיזם, או ההשפעה, ואנחנו נמצאים במרכז, באמצע. אם אנחנו מסוגלים לבנות בנו את התנאים האלה בצורה נכונה, של להיות באמצע, אז אנחנו מגיעים לידי בחירה חופשית. זו עוד לא בחירה חופשית, אלא כך אנחנו צריכים לייצב את עצמנו, לזה עלינו להגיע. ולכן נאמר, אני "בראתי רע", זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים למצוא בנו, גילוי הרע, ו"בראתי אור", זה הדבר השני, בשביל לתקן את העולם.

איך עושים זאת? כשאדם עוסק בחכמת הקבלה, מגיע אליו אור עליון, והאור העליון הזה הוא משנה את האדם, בונה את האדם בצורה כזאת שיש בו ירידות ועליות שהן עוברות עליו אחת אחרי השנייה. יש לו נפילות מצד האגו ויש לו עליות מצד האור, וכשהאדם לאט לאט מגיע למצב שבו גם הנפילות וגם העליות הן זהות לחלוטין, הוא מבין שהכול קורה מתוך זה שהוא צריך ללכת קדימה, הוא מבין שזה הכול בא ממקור אחד, מאותו האור שמשפיע עליו. רק שמצד אחד האור מוסיף לו משקל כדי שהוא יתחזק, ומצד שני נותן לו כוח כדי שהוא יוכל להתמודד עם המשקל העודף הזה, וכך בצורה כזאת יוכל לקבל כוח מעצמו, הכוח העצמאי שלו וכן הלאה.

האדם אוסף ואוסף את הגובה שלו מה שנקרא. הנדנדה הזאת היא במדרגה הראשונה, ולאחר מכן היא מתנדנדת למעלה למדרגה הבאה, ולאחר מכן למדרגה הבאה ולגובה הבא, וכן הלאה. וכך בהדרגה מושג גובה שבו האדם כבר צריך לבחור איזו בחירה חופשית שלו, כי הוא לא כל הזמן יתנדנד בין ירידות ועליות, אלא עליו להתחזק כך שגם הירידות וגם העליות ישרתו אותו בשביל גילוי הכוח העליון, גילוי העולם העליון.

מספיק כבר אספתי בתוכי את הירידות והעליות האלה, מדרגה ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית, יש פה הרבה מדרגות, הרבה מצבים כאלה. ומופיעה הבחירה החופשית, שפירושה, איך אני יכול לעשות כך, שאני אוכל להרים את הכתף הימנית מעל השמאלית, שהפלוס יהיה אצלי גבוה יותר ביחס למינוס. האדם מגיע להבנה הזאת, וזה לא פשוט, משום שיש לו לעשות את זה רק בתנאי אחד ויחיד, אם הוא מקבל כוח שיכול לעזור לו להרים את הפלוס. מי שיכול לתמוך לו בכתף, לעזור לו שיוכל להרים את תכונת ההשפעה בתוכו, זו רק הקבוצה. משום שבעיקרון זה החלק הזה שלו עצמו שחסר לו, שעכשיו הוא מתחיל להבין שעליו לחבר אותה אליו.

המדרגה הזאת שהוא נמצא בה, שבה הוא היה לגמרי מופרד מאחרים, הוא מבין כעת שהמדרגה הבאה היא, שהוא מחובר עם כולם ביחד, בכמה שהוא מסוגל לתאר לעצמו את החיבור בין כולם. הוא לא מסוגל לתאר לעצמו את החיבור של עולם אין סוף, זה הכול דמיון, אבל בשביל המימוש הוא מסוגל לתאר לעצמו את המדרגה הבאה, שהיא חיבור מסוים עם הקבוצה, והוא מוכן לזה, הוא משתוקק לזה. ומיד במידת ההשתוקקות הוא מקבל מהקבוצה את הכוח הזה שעוזר לו לשים, להציב את תכונת ההשפעה מעל תכונת הקבלה.

בצורה כזאת, פעם ראשונה בחייו, אולי במשך הרבה גלגולים במהלך החיים, הוא מבצע בחירה, פעם ראשונה זו התנועה החופשית שלו. ועל זה מגיע לו "גן עדן" כמובן, כלומר, שעכשיו מקבל תוספת אור, ונכנס בו האור הזה שהוא מקבל בכלי המאוחד, ברצון המאוחד. זאת אומרת, האור הזה שהוא מתחיל לקבל עכשיו, זה בעצם אור הבורא, אור הקשר. אף פעם הוא לא ראה אור כזה, לא הרגיש, לא חווה, מפני שזו פעם ראשונה שהוא התחבר עם האחרים, ובחיבור הזה בין כולם הוא גילה את השדה שממלא את כל החלל ביניהם. עדיין בדרגה נמוכה, אחד חלקי מאה עשרים וחמש, אבל זה כבר האור, והוא כבר מרגיש ויודע שהוא נמצא במצב אחר. המילוי הזה עם האור הזה שהוא מרגיש, זה מה שנקרא "גן עדן". וכך אנחנו מגיעים למימוש הבחירה החופשית היחידה שלנו.

כלומר, אם אנחנו מדברים על זה בצורה רצינית, אז זה קורה לאחר כמה שנים של עיסוק רציני בחכמת הקבלה, עבודה עם הקבוצה, עבודה לפי הספרים בצורה נכונה, חכמה, מושכלת, תוך כדי הניסיון להבין, להתמצא, במיוחד בשאלה הזאת הספציפית, "איפה נמצאת הבחירה החופשית שלי". והדבר הזה נפתר רק בזה שאני מתחבר עם האחרים, ובזה מגלה את האור העליון הזה שממלא את כל המרחב שבינינו. גם עכשיו האור ממלא את המרחב שבינינו, אבל לגלות אותו אני יכול רק במידה שאני רוצה לגלות את הקשר בינינו. ועם מה עוד אני יכול לגלות את האור העליון הזה? אני חייב למצוא אותו באיזה חומר, והחומר הזה זה הרצון להשתוקק להתחבר.

להביא אותנו למצב הזה, יכולים רק שני הכוחות האלה שאיתם אנחנו עובדים, שנמצאים בנו, הכוח השלילי או הכוח החיובי, והם מסודרים רק בכדי שיוכלו להביא אותנו קדימה. וכשהאדם מתחיל להבין שהאגו גם מקדם אותו כמו האלטרואיזם, והוא עובד עם החלק השמאלי ועם החלק הימני בצורה זהה, כדי להביא אותם למקום משותף ובאמצעותם להתרומם, אז הוא מתחיל להתייחס נכון לכל מה שמרגיש בחיים שלו.

ומנקודת מבט הטבע, הנהגת הטבע, אנחנו גם נמצאים תחת השגחת שני הכוחות האלה, או הכוח השלילי שדוחף אותנו שנקרא "דרך היסורים", או הכוח החיובי שמושך אותנו קדימה שנקרא "דרך האור", "דרך הקבלה". לכן או שאנחנו לוקחים עלינו את שני הכוחות האלה השלילי והחיובי ומשתמשים בהם בו זמנית כדי לנוע קדימה, או שהטבע משתמש בהם אם אנחנו לא מממשים אותם, בשביל לדחוף אותנו מאחור עם השלילי, ולמשוך אותנו קדימה עם החיובי. זאת אומרת, הכול מאוד פשוט, אלו שני כוחות של הנברא והבורא, האגו וההשפעה, והאדם נמצא במרכז ביניהם. והוא תמיד צריך לאזן את עצמו נכון באמצעות הכוח העליון האחד הזה, כשמגיע אליו האור ומפתח בו גם את הכוח השלילי וגם את הכוח החיובי, רק בשביל שתהיה התנגשות כמה שיותר גדולה בין שני הכוחות.

וכמה שאדם מתרומם במעלה מדרגות הכוחות האלה מהעולם שלנו לעולם האין סוף, כך שני הכוחות האלה מתחברים בתוכו יותר בצורת קונוס. האדם הקטן בדרגת העולם שלנו, בשבילו אין הבדל בין הכוח השלילי והחיובי, הוא לא מבדיל ביניהם כלל. וכשהוא מתחיל להתרומם, הוא מתחיל כבר להרגיש את הניגוד שביניהם, מינוס ופלוס, והניגוד ביניהם מתחיל לגדול ולגדול. וכשהוא יתחיל לאזן אותם, ללכת בקו האמצעי, אז גם היכולת שלו ההזדמנות שלו לאזן אותם תהיה גדולה יותר.

(דקה 28)יש כאן מנוף אדיר. אני משקיע כוח, וכמה שאני מתקדם במדרגה גבוהה יותר, זה באותה זווית ובהתאם לזווית שיש במדרגה הנמוכה יותר. כלומר, בסופו של דבר יוצא רווח גדול מאוד בין הירידות והעליות, בין כמה שאני נופל במדרגה הנמוכה לבין כמה כשאני מתקדם ונופל במדרגה הגבוהה יותר, כלומר, בכמה הדלתא במדרגה הגבוהה גדולה ביחס לדלתא במדרגה הנמוכה. ולכן כל אחד שמתרומם, אז המינוס שלו גדול יותר וגם הפלוס, כלומר, הוא נהיה אדם גדול. גדול זה אומר שיש לו פוטנציאל שלילי וחיובי גדול, ובהתאם לזה יש לו אפקטיביות גדולה יותר של הבחירה החופשית, כלומר, יש לו יכולת רחבה יותר להחליט על הבחירה החופשית שלו.

למקובל המתחיל נותנים כל מיני הזדמנויות התחלתיות קטנות בבחירה החופשית, ולמקובל גדול הזדמנויות גדולות, עד שהוא מתרומם למצב שהוא כבר בפסגה. ובפסגה הוא נהיה עוצמתי, יש לו מאה אחוז של כוח שלילי וכוח חיובי, והוא נהיה כבר דומה לבורא, מחבר בתוכו את שני הכוחות האלה יחד.

הבעיה הגדולה ביותר היא בכך, שתיאורטית אנחנו מבינים את כל זה בצורה ברורה מאוד, אין בזה שום דבר מסובך. אבל בצורה פרקטית להביא אותנו למימוש, צריך שנים של לימודים, ולפני זה אלפי שנים של בעיות שונות. בנוסף, אנחנו מתחילים לגלות ולראות היום נפילות וייסורים נוראיים, וזה עוד במצב ההתחלתי שלהם. ובתחילה מביאים כל מיני אנשים בודדים, ואחר כך מאסות יותר ויותר גדולות, ולבסוף יבוא כל העולם כולו למימוש שלו. כולם צריכים לעבור את זה, כולם צריכים להיות דומים לבורא, בהחלטה של הבחירה החופשית שנדרשת לכל אחד בשביל תיקון הנשמה שלו.

וזה חייב להיות בצורה עצמאית, אחרת האדם לא יבין עם מי יש לו עסק. אחרת הוא לא יגלה את הבורא, לא תהיה לו הזדמנות מבפנים לגלות את עצמו, את הפלוס והמינוס והוא ביניהם, מנהל אותם, וזה המיקום שלו, המקום שלו בעולם האין סוף, לא יהיה לו את זה אחרת. ואז ודאי שלא תתממש תכנית הבריאה שבה כל אחד מאיתנו צריך להשיג השגה מלאה של הבורא, גילוי מלא של הבורא, כך שהוא מתחבר בצורה מלאה עם כולם בקשר שלם לחלוטין.

אנו יכולים לתאר לעצמנו עד כמה הדרך קדימה היא עוד לא פשוטה. אנחנו כבר מתחילים להגיע למימוש, ואני מקווה שנתחיל לממש את הבחירה החופשית שלנו בזמן הקרוב, זה תלוי בכמה שנבין שהכול נמצא רק בתוך הקבוצה. רק הקשר בינינו, רק זה ייתן לנו, בכל אחד מאיתנו, את ההרגשה של העולם העליון. גם אם זה יראה לי כך, "מי החברים האלה שלי בכלל, כולם עצלנים, כולם שקרנים, גנבים, רמאים, עקשנים", ויתכן שאני לא בהרבה יותר טוב מהם, אבל בכל זאת הכול נראה כך. "ולמה אני צריך לנסות להתחבר איתם, לבטל את עצמי בפניהם, לנסות לחבר את כולנו לאחד שלם, ורק כך לגלות משהו עליון, איך יכול להיות משהו עליון בינינו". האגו שלי מתנגד, הוא בכלל לא מאפשר לי אפילו לחשוב עליהם משהו טוב.

עובר הרבה מאוד זמן עם הניסיונות התמידיים האלה, עד שאנחנו מתחילים לגלות שזה הבורא משחק בנו. שבכוונה שמים לי את הרגל הזאת, הוא זה שנותן לי כאלה מחשבות על החברים, שבעצם אני לא הייתי חושב עליהם כך, אלא הוא בכוונה מגלה את זה בפני, מראה לי תמונה שהם כאלה וכאלה, וצריך להתייחס אליהם בצורה אמיתית, ולהידחות מהם, לבקר אותם, להתרחק מהם, וודאי שלכל זה יש לי הצדקה.

לאחר שהנברא מתחיל להבין שאת הכול הבורא מסובב לו, רק לאחר מכן הוא מתחיל לעבוד על עצמו, בשביל שהוא יוכל להתחיל לעבוד נגד הדחייה הזאת. כמו שנאמר בחכמת הקבלה, שכל הזמן, כל פעם ופעם, לנסות להצדיק את כולם, את כל החברים בכל דבר, מה שלא יהיה, בשביל התועלת של עצמו. תשחק נגד הבורא, הוא בכוונה מגדיל לך את המינוס ואתה תגדיל את הפלוס, ואז אתה תראה בעצם איך הוא משחק איתך. יעבור זמן מסוים, ומאחורי המשחק הזה תתחיל להרגיש את האופי של הבורא, וכתוצאה מעצמך ומהקבוצה, ואיך שאתה תרגיש את היחסים השונים כלפי הקבוצה, הדחייה, המשיכה, ההצדקה, ההאשמה, כל זה ביחד כלפי כולם וכלפי כל אחד, אתה תתחיל לראות מה שנקרא "ממעשיך הכרנוך".

אנחנו חושבים שאלה מעשים טובים, אבל הבורא אומר, "בראתי יצר רע". כלומר, אני מתוך הרע הזה, שאני עובד עימו, אני מתחיל להרגיש אותו, את הבורא של הרע הזה. אבל אז, כשאני מתחיל להצדיק אותו, לעבוד נגד, להבין שזה בכוונה מכוון אלי, בשביל שאני אעבוד נגד הדחיות האלה, אז אני אתחיל לגלות אותו בצורה ההופכית, שהוא טוב, דואג, אוהב, רוצה דווקא לחבר אותי עם כל האחרים בדרגה גבוהה יותר, וכך אנחנו נלך קדימה. בזה מסתכמת הבחירה החופשית, להסתכל בצורה נכונה על התמונה, על הפעולה שבה אנחנו נמצאים.

זה הדבר החשוב ביותר בשבילנו היום, ולכן נשתדל לעשות את זה כולם יחד וכל אחד בנפרד, בלי לשים לב על אחרים לחלוטין. ותמיד יראה לי כאילו אני היחיד מתעסק בזה, ואחרים בכלל לא מבינים את זה ובכלל לא איכפת להם מזה. ולאחר מכן פתאום אני אגלה, שחוץ ממני כולם עוסקים בזה, וכולם כבר הלכו קדימה וכולם מבינים מה לעשות ולא אמרו לי. וכולם עושים כך בשקט ומתחברים כבר ביחד, והם כבר שם בפנים, ואותי השאירו איפשהו, כאילו צוחקים עלי בכוונה, כך שאני נשארתי מאחור. ולאחר מכן אני אראה עוד ועוד מצבים, שגם אותם אני אתחיל להצדיק. אבל להקדיש את המאמצים ההתחלתיים האלה, בשביל לשים את הפלוס והמינוס בצורה נכונה, לייצב אותם ולחבר את עצמי ביחד איתם, ולכוון את זה נכון לקבוצה, זו נקודת הבחירה החופשית, המימוש של הבחירה החופשית.

כל קבוצה שלנו בעולם, אלה אנשים נהדרים, כל אחד מהם ממש מלאך. כל אחד באמת רוצה להתקרב לבורא, להתרומם מעל העולם הזה, הוא מבין שהעולם הזה הוא דבר שהוא סופי, מקום ששווה להיות בו רק בשביל להתרומם ממנו, וחוץ מזה אין בשביל מה להתקיים פה. אבל כשהוא מתחיל להתחבר לקבוצה, הוא עושה כאלה חשבונות, שאפילו הוא היה מתבייש לשמוע בעצמו את עצמו, אם היה משיג ומכיר את זה. כשהוא התחבר לקבוצה לא היו לו שום רצונות חוץ מהבורא, וכעת לא, כעת הוא נגד זה, בעד זה, למה זה כך, למה זה כך וכן הלאה. זאת אומרת, הוא רוצה לשלוט בתוך המגרש הקטן הזה, "מה יש שם עם כמה החברים האלה? תעזוב את זה", הוא לא יכול, לא מסוגל, בגלל שאת זה עושה בכוונה הבורא, סוגר לו את העיניים.

צריך להזכיר את זה, עליך לזכור, לכתוב את זה לעצמך, שזה תמיד יהיה לפניך, ותנסה כמה שיותר בכוח ועם השיניים להחזיק בזה, שצריך להתרומם מעל כל ההתנגשויות האלה. וההתנגשויות האלה יתחזקו בשביל שתתעלה מעליהם, וכך בכל קבוצה. אם האנשים מתחילים להבין שכל זה, זה המשחק של הבורא, הם מתקרבים למימוש הבחירה החופשית.

שאלה: מהו הקשר העצמתי, האיכותי בין בני אדם, שאנחנו צריכים להיות מחוברים?

החיבור בין בני האדם, זה כשאנחנו מרגישים את עצמנו לחלוטין שווים בשלם אחד משותף, זה הקשר. הקשר הזה מתממש רק עם הבורא, הוא קושר בינינו, הוא קושר הכול. הוא השדה, הוא אותו המילוי שנמצא מסביבנו, בינינו, ושם מתקיים. זה שדה של מחשבה, של רגש, זה שדה של העברת מידע, של אנרגיה, של הכול, זה הבורא, או התכונה העליונה של הטבע.

אנחנו, כל אחד מאיתנו, בלי התכונה הזאת שמחברת בינינו היינו אלמנטים לא חיים. הבורא מחייה אותנו, מחבר בינינו על ידי מילוי המרחב הזה שבינינו בכוח ובאנרגיה, במידע, בכוח חיות, בחיים, עד לרמת הדומם, הצומח והחי. הוא רוצה להביא אותנו לזה שאנחנו בעצמנו נתחיל למשוך את המילוי הזה בדרגת האדם.

בינינו אנחנו רואים שאנחנו קשורים, ובכלל כל הטבע קשור כולו. אנחנו רואים שהכול בטבע קשור אחד לשני, מדברים על זה במדע, והיום מדברים על זה כל בני האדם שבעולם, זה מתגלה בעל כורחנו, שאנחנו נמצאים בעולם הגלובאלי. אבל כל זה עדיין לא מחייב אותנו להשיג את המדרגה הרביעית, דרגת האדם, הגילוי של העולם הזה. הבורא רוצה שאנחנו נגלה בעצמנו את הקשר בינינו בדרגה הגבוהה ביותר. הוא מתחזק את הקשר הזה, מממש אותו, אבל עלינו לרצות לגלות את הקשר הזה, לחיות בו, איתו, שהוא יתבטא בינינו, שבעולם הזה יופיע כזה קשר, כזה כוח שנקרא "בורא".

זה מה שנדרש מאיתנו, להגיע לצורך הזה. ובזה מתבטא הרצון החופשי שלנו, הבחירה החופשית, לרצות שהעולם יתמלא בכוח הזה של הבורא, כוח ההשפעה, כוח האהבה. ולכן נאמר, "אהוב את רעך כמוך זה החוק העיקרי", וחוץ מזה אין כלום. כשזה מתבטא, אנחנו מיד מרגישים את עצמנו לא באיזה מרחב, לא תחת השפעות הזמן, אלא שוכחים מהכול, מתקיימים בקשר המלא בינינו, והבורא שממלא את כל המרחב בינינו. כלומר, הביטוי שלו, ההנהגה שלו נפתחת לחלוטין, מתגלה לחלוטין, ואנחנו הופכים לשותפים מלאים של הגילוי הזה. זה מה שנקרא "דבקות" של הבורא והנברא, הנקודה הסופית של ההתפתחות שלנו.

שאלה: אם אנחנו לא מרגישים או לא מסוגלים לתאר לעצמנו את החיבור הזה, את גילוי הבורא בקשר בינינו, אז מה שנותנים לנו, זו התחושה השלילית שמפרידה אותנו?

כל עוד אנחנו לא מסוגלים לראות את זה בצורה חיובית, דוחפים אותנו בצורה שלילית. אנחנו מרגישים את זה בצורה ריאלית, כל אחד מרגיש בתוכו. וחוץ מזה שכל אחד מרגיש את זה בעצמו, זה גם מורגש על ידי האנושות כולה, וכל האנושות כולה מתקדמת בכל מקרה קדימה מהקשר השלילי הזה שבינינו. זאת אומרת, אנחנו בעצמנו, מהעדר המימוש הנכון של הבחירה החופשית, מזמינים את כוח הקשר השלילי הזה שדוחף אותנו קדימה, על ידי כל ההשפעות השליליות האלה, מה שנקרא ייסורים, כל עוד לא מגיעים למצב שאנחנו מצליחים בכל זאת לממש את הקשר בינינו, ולהתקדם קדימה בצורה חיובית על ידי האור.

אבל בשביל למשוך את גילוי האור, בשביל להתקדם קדימה, עלינו לנסות להתחבר בינינו. ועל ידי הניסיון לחיבור בינינו אנחנו רואים כמה אנו לא מסוגלים, וכתוצאה מזה מופיעה בנו הדרישה להופעת הכוח הזה. סתם כך לרצות שהכוח הזה יופיע זה בלתי אפשרי, אני יכול לצעוק, כביכול לסבול, אבל זו פניה לא נכונה לכוח הזה. הפניה הנכונה לכוח הזה, זה להראות בתוך הרצון את המימוש הנכון של הכוח, כלומר, הכוח הזה צריך למלא את הקשר ביני לבין הנשמות האחרות. אני משתדל להתחבר עם האחרים, ואני רואה שיש קרע בינינו מצד אחד, ומצד שני יש לי צורך שהכוח העליון הזה ימלא את הקרע הזה שבינינו. כשיש בי כזה רצון, זה נקרא מ"ן, ואז הכוח העליון, הבורא ממלא את כל המרחב שבינינו.

שאלה: האם יש סוף לניגוד בין שני הצדדים בין הפלוס למינוס, או שהמיפתח הזה הוא אינסופי?

בקשר לעליה בצורה אקספוננציאלית, אני לא רוצה להיכנס באיזו צורה באמת קורית העלייה, באיזו צורה בדיוק זה מתפתח, או האם זה מתפתח למעלה בצורה של גלים, האם זה מתקרב או מתרחק מאותו הקו, ומהן נקודות החצייה של אותו הקו. אני לא רוצה להיכנס לבעיות האלה, יש פה כל מיני נקודות, זה שונה ומשתנה, זה הולך כמו גלים, כמו מיתרים, יש פה הרבה מאוד דקויות ולא צריך להיכנס לזה. כשנפסיק להתעסק בתיקון העליון, כשנתחיל להתמצא בזה יותר, כשתופיע בנו ההרגשה, כשתופיע בנו היכולת לחקור בתוך הבחירה החופשית שלנו, איך בתוכנו למצוא את הדרך הבאה, את ההמשך, את ההתקדמות, אז נתחיל לדבר על ההתפתחות האקספוננציאלית הזאת.

בהתייחס לשאלה האם יש לזה סוף. תמיד ביחסים בין כתף ימין לכתף שמאל, יוצא שהמינוס שלי נראה לי גדול יותר מהפלוס שלי, תמיד נראה לי שמצד אחד הפלוס קטן יותר, ומצד שני אני חייב להשתוקק להשוות אותם. ולאחר מכן, דווקא על נקודת השוויון הזאת להזמין את הבורא. זאת אומרת, אני צריך לשמור את הקו האמצעי, צריך להביא אותם לקו האמצעי, ומהקו האמצעי יש פניה, מ"ן. ומנקודת המבט שלי, כשאני נמצא באיזו נקודה, כל השגה שלהם מורגשת בי כמינוס ופלוס של האין סוף, כי זה המקסימום שאני מסוגל לקבל בתוכי, והכול נמדד ביחס ליכולת שלי להרגיש.

שאלה: בעת העלייה הצד הימני גדל בזכות האור. בזכות מה או בעזרת מה גדל הצד השמאלי?

הימיני גדל בזכות האור וגם השמאלי גדל בזכות האור. האור מגיע מלמעלה כאחד שלם, והוא מגדיל גם את המרכיב השלילי וגם את המרכיב החיובי שלי, הוא משפיע עלי בצורה קבועה. מצד הבורא אין יחסים שמשתנים לאגו שלי, לתכונת הקבלה או לתכונת ההשפעה, בשביל הבורא זה בדיוק אותו דבר. בשביל הבורא שתי התכונות המנוגדות האלה אלו שתי הכתפיים שלי, אלה שני כוחות שבעזרתם אני יכול להבדיל בין טוב ורע ולכן להרגיש. כמה שהם רחוקים יותר, נפרדים יותר אחד מהשני, כך הגלאי שלי רחב יותר, ההזדמנות, יכולת ההרגשה, ההכרה, ההחלטה.

ולכן המינוס הזה בשליליות שלו הוא חיובי בדיוק כמו הפלוס, הוא נותן לי את האפשרות להרגיש את הכול, בלי המינוס הזה לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר. ולכן המינוס מתחבר ביחד עם הפלוס. ודווקא הוא, בהתנגדות הזאת שלי שאני מביע, נותן לי את עוצמת האור, גילוי הבורא. בגלל שאני לא מסלק לא את המינוס ולא את הפלוס, אלא אני מציב התנגדות, ההתנגדות שלי צריכה להיות כזאת שהיא מאזנת ומרוממת גם את הפלוס וגם את המינוס ומביאה אותם לאפס, זאת אומרת, הפלוס והמינוס צריכים להיות זהים לחלוטין. אפשר לתאר "נגד", ואת הבורא שאיתו אני צריך להביא לאיזון מוחלט במערכת הזאת שלי, לתנועה הזאת שבסליל הזה. הפלוס והמינוס הם זהים, הם בעלי מידה זהה, לא בעלי מאפיין שונה, הם בעלי מידה זהה בתועלת שלהם, בעוצמה שלהם. בלי האגו אני לא אעשה כלום, ולכן הקבלה היא חכמה על איך לקבל, איך לקבל נכון, איך להשתמש נכון באגו.

שאלה: האם גם מימין וגם משמאל הבורא מוסיף לנו, מה תפקיד האדם, במה הוא מתבטא?

בקבלה נכונה של האות מהבורא, כשאני מאזן את עצמי ואת הקבוצה לשלם אחד.

שאלה: האם העלייה הסופית למאה אחוז, זו ההרגשה המלאה של התלות שלי והחיבור שלי עם כל האחרים?

כן, ודאי. באותה מידה שאני מתחבר עם כולם, זו המידה שבה אני מתרומם למעלה.

שאלה: זאת אומרת, ההרגשה הזאת של כמה אני מחובר, היא צריכה להיות במאה אחוז?

כשאני מחובר עם כולם יותר ויותר ההרגשה היא ריאלית לחלוטין, ואני מרגיש את זה בפנים בכל המרכיבים שבעולם בתוכי, לא איך שזה מתבטא בחוץ אלא בפנים, בתוכי, בחיבור שבתוכי בפנים. זה נקרא גילוי ה"מציאות", כשהחיצוניות לאט לאט הולכת ונעלמת מהעולם, כשאני כבר לא רואה אותה, אלא אני רואה בפנים את הקשרים בין כולם, ואת המילוי של הבורא שמתגלה יותר ויותר בין כולם, שמתגלה ביחס אלי, כלפי. וכך בדיוק הכול קשור בעולם האין סוף.

כלומר, אנחנו לא בונים שום דבר, אנחנו רק מגלים בשבילנו, כל אחד מגלה את המציאות. היא קיימת כבר, היא לא משתנה. אנחנו לא מגלים בשבילנו הפתעות שונות, הכול כבר קיים, אלא זה פשוט מדורג במדרגות ביחס אלינו, ביחס להשגה, לגילוי שלנו. עולם אין סוף קיים בפני עצמו מלכתחילה, זה המצב היחיד שברא הבורא, וכל המצבים חוץ מעולם אין סוף הם רק אשליה של אובדן ההכרה שלנו. ועלינו להתגבר על זה, ולפתוח שוב בשבילנו היכן אנו נמצאים, לפתוח עיניים, כמו אדם שחוזר להכרה. ובזה מסתכמת כל הבחירה החופשית הזאת שלנו.

(סוף השיעור)