הצעקה צריכה לבוא במצב שאני לא בשליטה עליה, כמו שכואב לך משהו עד כדי כך שאתה צועק. כך צריכה להיות התפילה - שהלב כואב, ומעומק הלב ישנה צעקה, תפילה ● תפילה אמיתית היא דבר שאנחנו לא שולטים עליו, כך הרצון שלי מסדר את זה. התפילה צריכה להגיע מעומק הלב, שאני לא שולט על זה, זה בא מרצון נקי, ללא שאני מסדר את זה ● רצון סתם זה חומר, וחיסרון זה שמשתוקק למשהו מיוחד, שבונה לי תנועה לקראת מקור התענוג ● הכאב צריך לבוא לא מתוך השכל, אלא מתוך הלב; אנחנו בסך הכל מארגנים יותר ויותר את התנאים שהאור העליון ישפיע על הרצון, ויעשה מהרצון חיסרון ●
הרצון לא יכול להשתנות אלא על ידי האור, אבל בעבודה שלנו עם החיסרון אנחנו מעוררים את האור ● כך או כך אנחנו מתפתחים על ידי האור בדרך בעתה, בזמן. אבל אם אנחנו מוספים לזה את המאמצים שלנו, אז אנחנו כבר מתפתחים על ידי אחישנה, לכיוון מסויים ● אהבה לא יכולה להיות בלי יראה, אך זאת לא יראה לאבד את מקור התענוג כמו היראה הגשמית ● יראה זה הכלי; אתה מפחד לאבד קשר איתי כי אני מאד מיוחד בעיניך, גדול, ואתה רוצה להיות יותר קשור אלי, אז אתה חושב איך להיות יותר קשור, יותר קרוב, איך לעשות לי משהו יותר נעים כדי להתקרב אלי וכו'. ובמידה הזאת אתה מפעיל את היראה, ומתוך זה אתה רוכש את הקשר ומגיע לאהבה ● תפילה אמיתית היא שהלב מתעורר בצורה טבעית, כלומר על ידי המאור המחזיר למוטב, ומסודר בצורה כזאת שיש לי באמת רצון שאני לא יכול אפילו להסביר אותו, שהרצון הזה הוא להשפיע, לאהוב, לעשות נחת רוח. ובאמת זה הכל עניין של התעוררות ● אין לנו כוחות בתוכנו עצמנו לעשות שום פעולה נכונה, כי הכל יוצא מהרצון לקבל. לכן אנחנו פונים לחברה, ודרך ההתכללות בה אני יכול להעלות תפילה למאור המחזיר למוטב שמשפיע עלי ● ללא ערבות, הסכם, ברית, ממרכז החברה, אני לא יכול להשפיע - לא יוצאת פעולת השפעה ● חכמת הקבלה לא מדברת על שליטת הכוח העליון, אלא על מה שאני יכול לעשות מלמטה בשליטה שלי; איך אתה מייצב כמה שיותר מהר ונכון, בצורה מכוונת, את הרצון שלך. וזאת נקראת דרך אחישנה ● גלות מצרים - שאני לא יכול להתחבר עם האחרים, שאני לא יכול להיות בלב אחד, שאני חייב להשפיע לבורא ואני לא מסוגל. זה לפנינו ואת זה אנחנו צריכים להשיג ● תפילת רבים - שכל הרבים מתפללים כאחד. ורק הבקשה הזאת עולה למעלה בצורה מכוונת. זאת בעצם תפילת הקבוצה כאחד, ולא עבור הרבים אלא עבור הבורא ● ש: איך אנחנו יכולים להרגיש שהחיסרון שלנו הוא ממש חיסרון אמיתי? ● ש: מתי נקרא שהכוונה שלי על השכר, ומתי נקרא שכוונתי לא על השכר? ● ש: מה זה נקרא שאני מתירא מהבורא שהוא שליט ומושל בכל, מלך העולם? ● ש: מאיזה מצב מתחילה הגלות? מה זה נקרא גלות? הגלות מתחילה מזה שאני רוצה לעשות פעולת השפעה ולא מסוגל, שאני מרגיש שאני נמצא בשליטת האגו שלי, שלא נותן לי לעשות פעולה השפעה. תבררו את זה ● ש: איך אני מתקדם בגלות, מתחילתה ועד סופה? במה השוני בין השנה הראשונה והשנה האחרונה, אם גלות זה נקרא שאני רוצה לעשות פעולת השפעה ולא מסוגל, שהאגו שולט עלי, על בחינת ישראל שבי, ולא נותן לעשות השפעה? ●
ש: מה זה נקרא "שבע שנות שובע" בגלות? שהכל טוב אבל בכל זאת זה נקרא גלות מצרים - בני ישראל תחת פרעה ● לא חשובות התשובות - תתחילו לעורר מאור ● ש: איך קורה שמגלים שפרעה הוא לא השותף שלנו אלא האויב, השונא? ● ש: האדם מרגיש שהוא נמצא בגלות בין הקליפות, שלא נותנים לו לבצע שום פעולת השפעה - מזה מתחילה גלות מצרים, ומתחילות שבע שנות רעב - מה ההבדל בין השנה הראשונה והאחרונה בשבע שנות הרעב? ● ש: איך אנחנו מזרזים את זמן הכרת הרע, שזה נקרא "שבע שנות רעב" - שפרעה, היצר הרע, הוא השונא שלנו, האויב המפריע? איך אנחנו פועלים כדי לזרז את ההתפתחות הזאת? מתי אנחנו נקראים "ישראל בגלות" - שאנחנו מזרזים בעצמנו את הכרת הרע? ●ש: תחילת שבע שנות הרעב זה שהאדם מרגיש שהוא נמצא בשליטת היצר הרע, וסיום שבע שנות הרעב הוא כשהוא מגלה שהוא אף פעם לא מסוגל לצאת מזה, אלא זה תלוי ב-100 אחוז בבורא. ואז מהי התפילה, הצעקה? איך מסדרים אותה יחד כל העשיריה? ● ש: סוף הגלות זה כשנמצאים במצב כמו בצינוק, שהרצון לקבל מחזיק אותם ולא נותן להם לעשות את פעולה ההשפעה, ומאד רוצים בזה - בואו נתאר את המצב הזה...●
ש: מה קורה בסוף התפילה, שבאמת אז מרגישים שבא כוח ועוזר לי לברוח? ●
ש: האם האור, הבורא, מוציא אותם ממצרים, או שפרעה הוא הדוחף אותם ממצרים? הרי הוא רץ אחריהם...● ש: מה ההבדל בין תפילה אמיתית שבעזרתה אנחנו יוצאים ממצרים, וחיסרון, תפילה, קשר לבורא, שאנחנו צריכים לקבל בהר סיני, בהתפתחות הלאה? ●