שיעור בוקר 01.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת.

קטע מספר 17 מתוך רב"ש ג' מאמר "קידוש החודש".

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי.".  

(הרב"ש, רשומות, מאמר 21 "קידוש החודש")

אני מבין שקשה, שאנחנו קצת התרחקנו מהעניין הזה, והעניין הזה הוא מאוד מעורפל ומאוד כאילו גבוה, אנחנו לא יכולים לאחוז בו, אבל לאט לאט, בואו נשתדל להיכנס. למעלה מהדעת זה תמיד למעלה מהדעת, למעלה מאתנו, אז איך אנחנו בכל זאת איכשהו, איכשהו מתחילים לתפוס בו משהו?

שאלה: כשיש את המצב השחור הזה של השפלות הוא כאילו משתלט על כל ההרגשה. וברגעים, ממש ברגעים קטנים, יש איזו הרגשה שהבורא שלח, או שצריך לחשוב על החברים. איך אפשר להפוך דווקא את ההרגשה הזאת של הלמעלה מהדעת שהיא תשלוט על כל המציאות?

אני לא מבין למה זה צריך להיות, אבל כנראה שבכל זאת, אם אני מרגיש בתוך הדעת שמגיע לי חושך ושחור, וחוסר אונים ושפלות, אז אני צריך להשתדל להתעלות למעלה מזה בהרגשה שכל זה מגיע לי מהבורא, ולכן אין מצב יותר טוב, יותר שלם ממה שיכול להיות, אלא רק אני בכלים דקבלה שלי כך מרגיש. ולכן אני צריך לתאר לעצמי, איך אני צריך להרגיש בכלים דהשפעה.

שאלה: מהו המצב הזה בין שמים וארץ? זה לא מובן כל כך.

ככה האדם מרגיש, כך הם מעבירים לנו.

שאלה: ההרגשה הזאת שאתה תלוי בעשירייה ורק בהם מאוד מאוד מתחדדת. אחר כך כשאתה ממשיך להסתכל על מה נשאר לך שם, אתה רואה שמה שנשאר זה פחד. פחד לעוף מהדרך בעצם, אתה מבין שבלעדיהם אתה לא יכול לעשות כלום. לזה בסוף הבורא רוצה שנגיע, לאיזה מין פחד כזה, שכל הזמן נהיה תחת פחד? זה הסיפור?

היראה הזאת בתחילת הבירור היא טובה מאוד. למה לא? זה בהתחלה, אבל זה פחד ממה? שיזרקו אותי מהדרך? זה רק בהתחלה, זה פחד בהמי, גשמי. אחר כך אני צריך להיות בפחד איך אני מסייע לתיקונים? איך אני משפיע לחברים, איך אני מגיע לדבקות בהם? זה הפחד שצריך להיות.

תלמיד: בסוף זה מה שהרצון לקבל מבין, פחד? זה מה שיישאר שם עד סוף הדרך?

פחד זה עד סוף הדרך. זה נקרא "יראה", האם אני אוכל להשפיע נחת רוח לבורא? היראה הזאת היא מלווה אותנו עד גמר התיקון כולל.

שאלה: מה זה כניעה ללא תנאי?

כניעה ללא תנאי זה שאני מסכים על כל מה שיהיה, לא חשוב לי איזה תנאים, אני רק רוצה לרכוש את זה, אני רוצה להיות בזה. ומה שאני מסוגל, מה שאני יכול, ואפילו למעלה מזה, אני מוכן לשלם. זה נקרא "כניעה ללא תנאי". שאתה לא מתווכח עם המוכר, אתה בא ואתה צריך את זה.

שאלה: מעל הדעת מתחיל מצמצום או מיראה?

האם כל התקדמות רוחנית מתחילה מפחד או מצמצום? היא מתחילה מפחד, מיראה.

שאלה: המצב הזה שכתוב בקטע זה מצב מהחמורים?

אני לא יודע, אנחנו לא לומדים את זה. למה אתה שואל על זה? כל הזמן השאלות שלך הן מהצד.

תלמיד: אם מצאתי את עצמי במצב כזה של שפלות וחושך אני יכול ליפול לייאוש, או שאני אמור להבין שזה בעצם רק בשביל לתת לי הקשר להבין מה זה מצב של התעלות ואור?

רק כדי להביא אותך להרגשה מה זה התעלות והאור.

קריין: ציטוט מספר 18 מתוך רב"ש ב' מאמר "מהו שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה".

העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ. וזהו כמו שכתוב (קהלת א') "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". 

(הרב"ש, מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: אם היראה משתקת את האדם מלהקדיש את עצמו לחברים, להפיץ במלוא העוצמה, מה נותן לאדם כניעה ללכת למעלה מהדעת, מה מאפשר לו את זה?

אם הוא משותק לגמרי?

שאלה: לפעמים הוא משותק לגמרי, לפעמים יש לו חששות מללכת על זה בכל הכוח, גם בקשר לחברים, גם להפיץ בלי להתחשבן.

הוא יכול לתת תפילה שהבורא ייתן לו כוח להתבטל לגמרי, את זה הוא כן יכול? אז שייתן משהו, אין מה לעשות. ואפילו אם לא יכול להתפלל, לא יכול לעשות כלום, אבל פיזית הוא יכול לעשות משהו? פיזית, נגיד שישתדל בהפצה, באיזו פעולה, במשהו הוא חייב להיות. אם הבורא נותן לך משהו בלבד, קצת, תשתדל בשטח הזה להכניס את כולך, בדרך כלל כך מצליחים.

תלמיד: זאת אומרת שהחשבון הוא רק עם הבורא או שהסביבה גם יכולה להקרין איזשהו בטחון?

לא, החשבון הוא עם הבורא אבל הסביבה היא האמצעי בידיים שלך להשפיע לבורא.

שאלה: הכוונה כאן במשחק היא כאשר האדם מפעיל את עצמו בצורה מלאכותית?

כאן זה משחק, שהבורא והנברא נמצאים בשני הצדדים, זה לעומת זה, ובאמצע המערכת שכך הם מתקשרים. דרך המערכת האדם מתקשר לבורא ודרך המערכת הבורא מתקשר לאדם עד שהם נפגשים בתוך המערכת עצמה.

שאלה: האם הכניעה מתבצעת כלפי החברים או כלפי הרעיון הרוחני בכללותו?

מה ההבדל?

תלמיד: החברים זה מין משהו פיזי שאני יכול להרגיש, הרעיון הוא מופשט.

הבנתי, יותר טוב אם אתה עושה את זה עם החברים, העיקר שזה יהיה קונקרטי וברור לך מה שאתה עושה ואתה משקיע בזה כוחות.

שאלה: העבודה שלנו באמונה למעלה מהדעת זו התגובה הנכונה למתרחש. איך לפתח את זה בקבוצה?

תשתדל כמה שאפשר, אין לי מה לייעץ, אתה יודע הכול. ותשאל בצורה יותר רצינית, עניינית.

שאלה: מה זה עול מכות שמיים?

עול מלכות שמיים זה שאני מקבל כשור את העול על הראש שלי כדי לסחוב את הכול, זה נקרא "עול מלכות שמים". ואני לא מרגיש שזה עול, אני מרגיש שזה תענוג, זו צורת הפעולה הנכונה שלי ואני מוכן לזה.

קריין: ציטוט מספר 19 מתוך שמעתי ח', מאמר "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

"בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

נגיד עכשיו שאנחנו נמצאים אתכם בכל מיני מצבים אז לא אכפת לי מה אני מרגיש עכשיו. מה שאני מרגיש אני מקבל את זה מלמעלה בטוח כי אין עוד מלבדו, אז אני מוכן להיות בזה, ומהעבודה הזאת, מהמצב הזה, מההרגשה שלי שבה אני נמצא, עייף, הראש לא צלול, כל מיני בעיות אולי, מהמצבים האלו, הפנימיים, החיצוניים, במשפחה, בעבודה, גוף, לא חשוב מה, מהסך הכול אני חייב להיות במקסימום מרוכז דרך חברים לבורא ולמטרת הבריאה.

זה נקרא שאני משתמש נכון במה שהבורא עכשיו רוצה לעשות. ברגע הבא הוא יעשה לי תנאים אחרים, אני אשתוקק מדברים אחרים למטרת הבריאה. אבל אני צריך לדעת, להבין, להרגיש שאני עושה את זה בכל רגע ורגע. אני מקבל מהבורא את כל המצב האינטגרלי הזה, ואני נדבק בו בהבנה, בהרגשה ומביא לו בחזרה את הדבקות שלי במה שאני מקבל ממנו. כל מה שעושה הבורא עושה לטובה, כך אני מקבל ומחזיר לו את זה.

שאלה: כשיש לי תגובה נכונה למצב שהבורא שולח לי, התגובה הנכונה הזאת היא הכנעה, ואם כן איך מתרחש שינוי המצבים? אנחנו מדברים על זה שצריך להיות שינוי קבוע של המצבים.

אני לא אחראי על המצבים, אני אחראי רק על איך אני מייצב את עצמי אחרי שקיבלתי משהו מהבורא, ומה קורה אחר כך אני לא יודע, יכול להיות שהבורא ישנה לי את המצב, יכול להיות שלא, יכול להיות שישנה לא עכשיו אלא בעוד כמה זמן, לי זה לא חשוב. אני בעיקר בכל מצב ומצב צריך להיות כישראל אורייתא קודשה בריך הוא חד הוא, להיות בדבקות למה שאני מקבל, כי מה שאני מקבל ברור ובטוח שזה מהבורא.

שאלה: כבר הרבה זמן אני יודע שהשיא של השיא זה כשהאדם מסוגל ברגע לעבור נגיד 200 מצבים, אתה סיפרת את זה על מקובלים. איך זה בכלל אפשרי, מה קורה שם אם אנחנו מדברים על כך שאני צריך כביכול לשהות במצב?

זה לא נכון, זה לא כלפי המצב, אני לא מסכים או כן מסכים, אני מדביק את עצמי לבורא על פני כל מצב ומצב שאני מרגיש. אני מדביק את עצמי לבורא, ומה קורה לי אחר כך, בעוד רגע ובעוד רגע, את זה אני לא יודע. גם ברגעים האלה, בעוד רגע, אני אצטרך להדביק את עצמי לבורא כי אין עוד מלבדו.

תלמיד: אני לא מרגיש אבל מנסה להבין, יכול להיות שיהיו שם שמחה, נפילה, עלייה, אבל אני פשוט מחזיק וזהו?

למרות מה שקורה אתה תמיד רוצה להחזיק את עצמך בשמחה מפני שמה שאתה מקבל זה בטוח מהבורא, הדברים הכי גרועים שנראים לך, גם באים מהבורא.

שאלה: האם הלימוד הוא חלק מעול מלכות שמיים?

לימוד זה לימוד, זה אמצעי, ועול מלכות שמיים זה הכוח שמגיע מלמעלה.

שאלה: האם מצב תלוי באוויר זה טוב או רע, או שמא האדם צריך לעמוד חזק על רגליו?

אין מצב כזה טוב או רע, כל מצב ומצב שמגיע זה מפני שהכלי חייב לעבור אותו כדי להגיע לתיקון ולכן כל מצב ומצב הוא הכרחי אם הוא כבר מגיע והכלי מקבל אותו.

שאלה: במה תלוי קצב הדבקות בקבוצה מתוך הבעיות שהוא נותן?

את זה אני לא כל כך מבין, האם מדובר על דבקות של האדם דרך הקבוצה בבורא או של כל הקבוצה בבורא, אני לא יודע. אתם צריכים לשאול בצורה יותר מדויקת, אולי אתם עוד לא יכולים אבל זה מה שאני רואה.

שאלה: כל המצבים והמחשבות מגיעים מהבורא, נאמר שאני יושב בשיעור והבורא שולח לי ממש דברים גדולים שאני צריך להתמודד איתם בעבודה שלי בחיים הגשמיים ומצד שני אני צריך להתמקד רק בשיעור. אבל אם אני לא מסוגל להתמקד אני יכול לבקש מהבורא בבקשה תן לי אפשרות להתרכז בשיעור ואל תשלח לי את ההפרעה הזאת? איך לעבוד נכון עם המכשולים האלה?

רק על ידי התבטלות בקבוצה אתה תקבל אותו פורמט, אותה צורה, שאתה תוכל להתייחס נכון לבורא ואז להבין למה יש לו יחס כזה אליך, אתה תראה אותו בצורה אחרת. אם אתה לא מתלבש בקבוצה אתה לא יכול לראות, להרגיש, לייצב את הבורא נכון לפניך.

שאלה: האדם לא מבקש מהבורא שהצללים יעברו מהארץ, מה זה אומר?

הוא לא מבקש שיהיה לו יותר קל להתקדם, הוא רק מבקש שיוכל להתקדם בצורה כמה שיותר מועילה.

קריין: ציטוט מספר 20 מתוך רב"ש ב', "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה".

"אם האדם מחליט, שהוא רוצה לעבוד בבחינת "עפר", היינו אפילו שהוא טועם טעם עפר בעבודה, הוא אומר, שזה חשיבות גדולה אצלו, אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא, ולעצמו לא חשוב לו איזה טעם הוא מרגיש, והוא אומר, שעבודה זו, בזמן שטועמים טעם עפר, היינו שהגוף צוחק מהעבודה הזאת, הוא אומר להגוף, שלפי דעתו נקראת עבודה זו בחינת "לאקמא שכינתא מעפרא". כלומר, שהגם שהגוף טועם בעבודה זו טעם עפר, האדם אומר, שזה הוא קדושה, ואינו מודד כמה טעם שהוא מרגיש בעבודה, אלא שהוא מאמין, שהבורא כן נהנה מעבודה זו, היות שאין כאן שום עירוב של הרצון לקבל, היות שאין לו מה לקבל, כי אין שום טעם וריח בעבודה זו, כי רק טעם עפר יש כאן. לכן הוא מאמין, שזו היא עבודת הקודש, וממילא הוא שש ושמח."

(הרב"ש, מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: כאשר האדם מסכים להנהגת הבורא ומסכים לקבל טעם עפר, יוצא שאין לו מקום עבודה? אם הוא הסכים אז היכן מתגלה מקום העבודה שלו כדי שהוא יוכל להתקדם בדרך לעבר הנקודה הזאת?

מתגלה כמה שמתגלה. אני רואה על המסכים עכשיו הרבה חברים, ישנם כאלה שנרדמים, ישנם כאלה שערים, ישנם כאלה שרוצים חכמה, ישנם כאלה שרוצים להרגיש משהו, כל אחד ואחד לכיוון שלו, ככה אנחנו מתקדמים, וסך הכול אנחנו מייצבים את הכלי. אז לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, אני צריך לעבוד מאותו מצב שאני נמצא בו.

שאלה: יש הבדל בין כמות היגיעה שאני נותן כשאני נדחה מהדרך לבין כמות היגיעה אחרי שהסכמתי לדרך?

זה לא אכפת לי, מה שאני יכול לעשות אני עושה. את המקסימום שאני מסוגל לעשות אני עושה. אם אני יכול יותר, אני אעשה יותר, אבל אם אני לא יכול, אז אני אעשה כמו שאני יכול.

אתה צריך להבין, אם אני רוצה לעשות את המקסימום, זה טוב או לא טוב? כשאני שורף את עצמי ממש, אני רוצה כמה שיותר להגיע, זה טוב או לא טוב? יכול להיות שזה הרצון לקבל שלי, ולכן אני כך רץ קדימה. ואם זה יהיה רצון להשפיע, שאני עובד עכשיו כדי להשפיע לזולת, לאיזשהו חבר או משהו, אני הייתי ככה רץ עבורו? לא. אז מה אני עושה? אז כדאי לי עד כדי כך לרוץ אם אני רץ עבור עצמי בלבד? זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שבכל מקום ומקום אנחנו צריכים לבדוק, העיקר זו נקיות הכוונה, ואחרי הכוונה שתימשך הפעולה.

תלמיד: הכוונה מזדככת עם הזמן? בכל פעולה שלי?

כן.

שאלה: במצב של עפר, כשהרצון לקבל לא מרגיש כלום וברגע הזה האדם בכל זאת שמח ומאושר האם זה לידת בן? כלומר של השפעה?

זה עוד לא מצב מיוצב אבל הוא כבר קרוב לאמת.

קריין: ציטוט מס' 21, מתוך שמעתי י"ט, מאמר "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"יש לפעמים, שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול מלכות שמים, שהיא זמן של הרגשת השחרית. שהוא רואה, שאין מי שיכול להציל את מצבו, שבו הוא נמצא, אלא רק הבורא. והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא". ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת להבורא. ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה. אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא הידור. אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת. ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה שעתה הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו בבחינת יופי והדר, זה נקרא "שמחה של מצוה"."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: עד כמה מדויק הרצון לקבל בבירור זכות הכוונה לפני הפעולה, עד כמה הרצון לקבל יכול לעשות בירור של נקיות הכוונה לפני הפעולה?

ברוחניות הוא כן יכול כי ברוחניות קודם כל יש לנו פעולה שבראש ורק לפי מה שהוחלט בראש מתפשט בגוף, בפועל. ולכן אין טעות ברוחניות ואין איזו סטייה או משהו, אלא רק אחרי הראש בא הגוף. מה שאין כן אצלנו בעולם הזה אין לנו ראש וגוף כי אין לנו אמונה למעלה מהדעת ואין לנו כאלה פעולות ולכן אנחנו כל הזמן טועים. בראש אנחנו יכולים לתכנן משהו יפה וטוב אבל אחר כך בפועל בגוף אנחנו רואים עד כמה הרצון לקבל נכלל בפעולה הזאת, נכנס ומקלקל.

1. (סוף השיעור)