שיעור בוקר 17.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 453, דף תנ"ג, "עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב",

אותיות ד' – ה'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', דף תנ"ג, עמוד 453 "עשר הספירות של עולם הנקודים" "סדר סבה ומסובב" אות ד'.

אות ד'

"והנה סבת הצמצום והסתלקות האור היא, כי המלכות דא"ס שהיא בחי"ד, חשקה להשואת הצורה ביתר שלימות עם אור העליון, כמבואר לעיל בחלק א' באו"פ ובהסת"פ. ונתבאר שם שבא"ס ב"ה עצמו לא נעשה שום שינוי קל מחמת הצמצום שנעשה, אלא זה עולם הצמצום הוא רק תוספת שנתחדש על אור הא"ס ב"ה.

והענין הוא כי המלכות דא"ס שחשקה ליתר דביקות, כנ"ל, הנה נתהוה בה שינוי צורה, כי באין סוף ב"ה, לא היה מגולה בה חשק הזה. ולפיכך נבחן שנתוסף כאן צורה חדשה ויצאה לחוץ מהמלכות דא"ס. וקנה שם בפני עצמו, שהוא בחינת הכתר דעולם הצמצום. והכתר הזה נתפשת בעצמו, לד' בחינות, וכשנגלה הבחי"ד שבו וחשקה להשואת הצורה ביותר עם אור העליון, ומיעטה הרצון לקבל שבה, תיכף נסתלק כל האור שהיה שם. כי כל כלי הקבלה שברוחנים הוא הרצון לקבל, ובהעדר הרצון לקבל, נעדר האור. כי אין ענין הכפיה נוהג, רק בהגשמיים כמובן.

והנה נתבארו ב' הפעולות, שהם המקום שבו נעשה הצמצום, והע"ס שהניחו הרשימות, הנעשים לעשרה כלים דעגולים: כי סבת החשק להשואת הצורה שבהמלכות דא"ס, הפעיל את שניהם יחד, דהיינו התפשטות האור, והסתלקותו משם. ומהם נמשך פעולה הג', העשרה כלים דעגולים, כי אלו הרשימות הנשארים אחר הסתלקות המה הם העגולים. הרי שג' פעולות האלו מתחייבים ויוצאים זו מזו."

זאת אומרת, יש לנו עולם אין סוף, ששם ישנה דבקות על חשבון הבורא בנברא, עשר ספירות דעגולים, שכולן עגולים, כי באין סוף אין עדיין מעלה מטה, שום דבר, אלא בלי סוף, בלי הגבלות. אחר כך יש לנו את עולם הצמצום, שעולם אין סוף מתרוקן מהמילוי שלו. אחרי זה יש לנו עולם כלים דעגולים ריקים שהתרוקנו מהאור אין סוף, ואז יש להם שם רשימות, חסרונות. ואחרי שהיה מילוי והתרוקנו, מתחילה להיות כבר פעולה מצד התחתון, כי יש לו גם מילוי וגם ריקנות, ומתוך זה הוא מתחיל לבנות את עצמו.

זאת אומרת, נשארות רשימות מההתפתחות עד המילוי שזה היה בעולם אין סוף. נשארו רשימות מהחלטת הצמצום והצמצום בעצמו, איך שהוא נעשה בכולם בשווה. בכל המידות, בכל הספירות דעגולים בשווה. ואחר כך ישנם הכלים הריקים שנמצאים עכשיו, [ובירור] מה לעשות איתם, ואז הוא מגיע להחלטה שהוא חייב להתחיל לסדר את היחס שלו לכלים הריקים האלו שנשארו אחרי הצמצום. כמו שהבורא מתייחס מלמעלה, גם הוא רוצה למטה, ואז הוא כבר מתחיל לעבוד ממטה למעלה.

אתם רוצים שנקרא עוד פעם? אז למה אתם לא אומרים? זה לא טוב להסכים כך סתם עם מה שקורה.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"והנה סבת הצמצום והסתלקות האור היא, כי המלכות דא"ס שהיא בחי"ד, חשקה להשואת הצורה ביתר שלימות עם אור העליון, כמבואר לעיל בחלק א' באו"פ ובהסת"פ. ונתבאר שם שבא"ס ב"ה עצמו לא נעשה שום שינוי קל מחמת הצמצום שנעשה, אלא זה עולם הצמצום הוא רק תוספת שנתחדש על אור הא"ס ב"ה.

והענין הוא כי המלכות דא"ס שחשקה ליתר דביקות, כנ"ל, הנה נתהוה בה שינוי צורה, כי באין סוף ב"ה, לא היה מגולה בה חשק הזה. ולפיכך נבחן שנתוסף כאן צורה חדשה ויצאה לחוץ מהמלכות דא"ס. וקנה שם בפני עצמו, שהוא בחינת הכתר דעולם הצמצום. והכתר הזה נתפשת בעצמו, לד' בחינות, וכשנגלה הבחי"ד שבו וחשקה להשואת הצורה ביותר עם אור העליון, ומיעטה הרצון לקבל שבה, תיכף נסתלק כל האור שהיה שם. כי כל כלי הקבלה שברוחנים הוא הרצון לקבל, ובהעדר הרצון לקבל, נעדר האור. כי אין ענין הכפיה נוהג, רק בהגשמיים כמובן.

והנה נתבארו ב' הפעולות, שהם המקום שבו נעשה הצמצום, והע"ס שהניחו הרשימות, הנעשים לעשרה כלים דעגולים: כי סבת החשק להשואת הצורה שבהמלכות דא"ס, הפעיל את שניהם יחד, דהיינו התפשטות האור, והסתלקותו משם. ומהם נמשך פעולה הג', העשרה כלים דעגולים, כי אלו הרשימות הנשארים אחר הסתלקות המה הם העגולים. הרי שג' פעולות האלו מתחייבים ויוצאים זו מזו."

שאלה: זה שיש חשק להשוואת צורה זה אומר שיש השוואת צורה בפועל?

לא, למה? חשק זה לא פעולה, זה עדיין לא גמור, צריך להיות בכוח ובפועל, אז זו פעולה גמורה. כי מלכתחילה אנחנו נמצאים ברצון לקבל, שהוא הפוך מהפעולה הרוחנית תמיד. לכן כשמתעורר ברצון לקבל חשק למצב הרוחני על מנת להשפיע, זה עדיין לא אומר שהוא כבר נמצא בזה. כי מה שהוא עכשיו רוצה לבצע זה הפוך מהטבע שלו. לכן הוא צריך לקבל חוץ מהרצון שיש לו עכשיו, כוח, ידיעה, יכולת לבצע, זאת אומרת יש כאן הרבה דברים. ובסופו של דבר העליון מבצע, הוא רק מסדר את עצמו ומכניע את עצמו כלפי העליון, והעליון מבצע עליו פעולה. זה תמיד כך.

שאלה: בתחילת האות הוא כותב, אם הבנתי נכון, שאפילו אם יש פה הרבה פעולות מצד האור שום דבר לא משתנה באין סוף. איך זה אפשרי ומה זה אומר לגבינו, כלפינו?

לגבינו זה אומר, שהאין סוף משתנה כל הזמן בתדירות אין סופית, ממש, של טְרה טרה גרצים. אבל הוא פועל כל הזמן לכיוון אחד, רק כדי להביא אותנו הנבראים לגמר התיקון, להזדהות עימו, לדבקות בו.

ולכן נקרא שהוא נמצא "במנוחה מוחלטת". לכן נקרא שאין בו שינוי. כל המערכת העליונה הרוחנית נמצאת בשינויים נוראיים, אפילו אין מהירות, אי אפשר להגיד שיש איזו מהירות. יש סיבה ומסובב, זאת אומרת בצורה דיסקרטית, בדידית יש פעולות בזו אחר זו כסיבה ומסובב, כמו שאנחנו לומדים את החלק שנקרא "סיבה ומסובב", אבל זה לא נקרא שמשתנה משהו.

זה כמו שאימא כל הזמן דואגת לילד, האם תוך עשר שנים השתנה משהו ממנה כלפיו? לא. אלא בהתאם לילד היא כל הזמן דאגה ודאגה. זה נקרא שנמצאת במנוחה מוחלטת, באותו כיוון לא השתנה כלום, כאילו לא עשתה כלום. זה נקרא שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. הוא עושה את הכול, אין חוץ ממנו מי שפועל. גם צורה רעה, גם צורה טובה, כל מיני פעולות, הכול עושה האור העליון, רק הוא, את כל הדברים, גם הטובים וגם הרעים. אבל גם ברע וגם בטוב, אפילו שעושה דברים הפוכים, פעולות הפוכות, זה נקרא שהוא נמצא בדממה, "במנוחה מוחלטת".

למה? כי יש לו אותה כוונה. ברוחניות אנחנו מתחשבים בטיב הכוונה של הפעולה ולא בפעולה עצמה. אם אימא נותנת איזו מכה לילד זה נקרא שהיא מראה לו את האהבה שלה, למרות שנתנה מכה. כי היא מרביצה לא לילד האהוב אלא לאגו שלו שצריכים קצת לרסן אותו. וגם הבורא שמוריד עליך איזו "זפטה" זה מתוך האהבה שלו, ואם תהיה ילד חכם אתה תבין את זה.

תלמיד: אבל באותו הזמן הילדים מתבגרים.

ובהתאם לכך שמתבגרים הם מתחילים לקבל מכות יותר גדולות, בהתאם לאגו שלהם. באיכות ובכמות הכול משתנה, אבל הכוונה לטובת הילד ולא לטובת עצמי היא נשארת, ולכן זה נקרא שנמצאת במנוחה, לפי הכוונה.

קריין: אות ה'.

אות ה'

"פעולה ד', שהוא המסך שבכלי מלכות דעגולים, נמשך מסבת הסתלקות האור מכל הד' בחינות. כי הצמצום לא היה רק על בחי"ד, וההסתלקות היתה מכל הע"ס, משום שהבחי"ד היתה אז כל הבית קבול על האור. ולפיכך נתעורר בה תכף הרצון להמשיך האור בחזרה על ג' בחינות הראשונות לבד," זאת אומרת, על ידי האור החוזר על ג' הבחינות הקודמות. זאת אומרת רק בתכונות דהשפעה. "ולא בבחי"ד:" שהיא הקבלה. "כי לא יכלה לסבול את החושך." זאת אומרת, איפה שאנחנו יכולים לסבול את החושך ולעבוד למעלה מהחושך, זה נקרא בג' בחינות העליונות למעלה מבחינה ד', שם אנחנו מפעילים את האור חוזר ושם אנחנו מגלים את הבורא ודבקות בו. "ומפאת גילוי הרצון הזה, יצא ונולד צורת הגבול השורשי בהעולמות. בסו"ה עד פה תבא ולא תוסיף וגו'. דהיינו ההגבלה לקבל רק בג' בחי' הראשונות לבד. וצורת הגבלה הזו נקראת בשם תיקון מסך בכלי מלכות. אשר נמשך בסבת המשכת אור מחדש מהמאציל אחר הצמצום."

זאת אומרת, עד כמה שאני יכול לעשות צמצום על כל הרצונות שלי, אני נכנס אחרי הצמצום לחשבון חדש. עד כמה שאני יכול להזדהות עם הרצון להשפיע שלי, שזה נקרא ג' ראשונות, לעומת בחינה ד' שזה רצון לקבל שאותה אני מצמצם. מה זאת אומרת, איפה בחינה ד', איפה ג' הבחינות? אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, איפה שאני חושב על עצמי, אני לא פותח את הרצון הזה, אלא סוגר אותו, מצמצם אותו.

מה הלאה? זה נקרא בג' בחינות הקודמות, בכמה שאני יכול לחשוב על ההשפעה, על מה שמחוצה לי, את הרצונות האלו אני מטפח, מפתח, פותח אותם, מרחיב אותם כמה שאפשר, בהם אני חי. זאת אומרת, אני חלקתי את עצמי לשני חלקים, דברנו על זה בשיעור הקודם היום, שנשאר בי הרצון לקבל המקולקל ומעל זה אני בונה את הרצון להשפיע, ושם יש לי דבקות עם הבורא. אני מחולק לעולם הזה ולעולם העליון, בחינה ד' וג' בחינות הקודמות.

"והנה נתבארו פעולה הד' ופעולה ה'. שהם: מסך שבכלי מלכות, והתפשטות אור העליון בחזרה. כי הסתלקות האור הפעיל שניהם: את המסך, והמשכת אור העליון בחזרה על ג' בחינות הראשונות, כי לא יכלה לסבול את החושך."

אבל חייב להיות צמצום, הפסק קבלת האור לגמרי, ואחרי זה החלטה חדשה וכבר אני מקבל לפי המידה שקובע. לפני זה לא יכולתי לקבוע, אחרי זה אני כבר קובע. זה כמו י"ג שנים, בוא נגיד, שאז אדם נעשה עצמאי. לפני זה ממלאים אותו, אחרי זה הוא קובע איך הוא ממלא את עצמו, זה נקרא "אדם", "הדומה לבורא".

שאלה: מהי פעולת הצמצום?

צמצום זה שאני מצמצם את כל הרצונות והמחשבות והכוונות ומה שיהיה לי, שבהם אני לא יכול להיות דומה לבורא, להשפיע, להיות בחיבור עם הקבוצה. כל הדברים שהם אגואיסטים אני מצמצם, זו הפעולה ראשונה.

תלמיד: התכונות נשארות?

אני לא יכול לעשות שום דבר עם התכונות שלי. אדם לא יכול לתקן אותן, הוא יכול רק לבקש מהאור העליון שיעזור לו לא להשתמש בתכונות האלה שהוא בוחר, כי הן הפוכות מהבורא.

תלמיד: מהי בדיוק הפעולה?

הפעולה היא שאני מקבל כוח מלמעלה, שאני מסוגל להיות למעלה מרצון לקבל שלי. אני רוצה, אבל אני לא משתמש, כי חשיבות הבורא יותר חשובה לי, גדלות הבורא יותר חשובה לי מגדלות הרצון לקבל. תענוג להיות דומה לבורא הוא יותר מהתענוג שאני אקבל בתוכי.

אתה יכול להגיד, "מחליף פרה בחמור", מה אני כאן עושה, סך הכול זה תענוג וזה תענוג. כן, אבל זה תענוג מהשפעה, וזה תענוג מקבלה. זה כמו שבעולם שלנו, יש דברים שמותר לגנוב ויש דברים שאסור לגנוב. בסך הכול אנחנו מקבלים, אבל מקבלים בזה שדבוקים בבורא, זה נקרא "על מנת להשפיע".

רק להבין, שהאיסור חל רק על הרצון לעצמו, אבל אם אתה מתעלה מעליו, תקבל כמה שאתה רוצה. כי אנחנו מגלים שכל העולם הם כלים שלי, זה הכול כמו ילדים שלי, הרבה יותר קרובים. ואם אני ממלא אותם, אני ממלא את עצמי, ועם הבורא יחד והכול. בעצם זה האגו הכי גדול שרק יכול להיות, אבל זה לא נקרא אגו, כי בזמן שאני דואג להם, אני דואג ממש מחוצה לי. צריכים להרגיש את זה.

שאלה: האם הסתלקות האור זה "אור חוזר"?

לא, הסתלקות האור זה לא אור חוזר. יש הרבה סוגים באור חוזר, גם לזה לפעמים קוראים כך, אבל אור חוזר זה נקרא השפעת הנברא לבורא. כמו שאור ישר זו השפעת הבורא לנברא. בזה שאני מסלק את האור ישר ממני אני לא משפיע לבורא, ההיפך זה נקרא "חמוּר שבחמוּרות", כי בזה אני דוחה את ההשפעה שלו, ולכן זה לא נקרא אור חוזר שאני משפיע טוב לבורא. אבל בדרך, כתנאי שאחר כך אני כן מקבל ממנו בעל מנת להשפיע, כשאני מביא לו את כל הכלים שלי למילוי, ואת כל היחס שלי, אז נקרא שאני אקבל.

אבל הסתלקות האור על ידי הצמצום זאת לא השפעה. השפעה זה משיכת האור, שאני מושך אותו. כשאני דוחה, מצמצם, זאת לא השפעה, זה תנאי, תיקון.

שאלה: מה השוני בין הסתלקות האור מבחינה ד', ממלכות דאין סוף, לבין הזדככות הפרצופים אחר כך?

השוני הוא גדול מאד. השוני הוא קודם כל בזה שבחינה ד' דאין סוף רוצה להיפטר מהאור האין סוף, כי האור היה ממלא אותה. אז כל הפעולות דבחינה ד' לאחר מכן, אלה פעולות שלה בצורה שהיא ריקנית.

תלמיד: האור הסתלק מבחינה ד' בגלל הבושה. למה הוא הסתלק מהפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג?

אפשר להגיד שזה המשך של אותה נקודת הצמצום, הוא הסתלק כי הוא לא יכל להתמודד עם האור המקיף שלוחץ עליו ואומר, "תקבל הלאה", ולכן הוא הלך לצמצמם את עצמו.

שאלה: כשמלכות חושקת להשוואת הצורה עם המאציל ומגלה שהיא לא יכולה, אז יש שם צמצום. האם בצמצום הזה מסתלקת גם החשיבות של המאציל?

לא.

תלמיד: איך מצד אחד האור מסתלק ומצד שני יש חשיבות?

זה כל העניין, שהיא מגרשת את האור, את המילוי שבתוך הרצון לקבל שלה, מפני שהיא רוצה להיות דבוקה במאציל, לא בגלל שהוא ממלא אותה, אלא בגלל שהוא חשוב לה. היא אפילו מסוגלת לתת לו ולהרגיש שזה כקבלה, כמו אותה כלה כלפי חתן חשוב. מלכות דאין סוף מחזיקה עכשיו לא בתענוג שקיבלה את האור, אלא בחשיבות שהיא מגלה בתוך האור אין סוף מי הוא המאציל.

ולכן היא לא רוצה להרגיש תענוג גשמי ממנו לתוך הרצון לקבל, אלא היא רוצה להישאר עם הערך שלו. ולכן היא מגרשת את האור ואומרת, "אני הולכת עכשיו לפעולות אחרות לגמרי" שהמהות שלהן היא שאני דבוקה במאציל, לא הממלא אותי, אלא הגדול ביותר בעיני. ולכן כל העבודה שלנו גם מלמטה למעלה היא כל הזמן לגלות את חשיבות הבורא, ולפי זה נוכל לעלות.

שאלה: באיזה כלים החשיבות הזאת נשארת אצלה? היא צריכה את האור כדי לקבל חשיבות, אבל היא מסלקת את האור, אז במה החשיבות נשארת?

בג' בחינות הראשונות זה נקרא.

שאלה: כתוב "המשכת האור העליון חזרה לג' הבחינות הראשונות כי לא יכלה לסבול את החושך".

חוסר השפעה זה נקרא חושך. לפני זה לא היה חושך. עכשיו בצמצום היא קובעת שאור בשבילה זה אור ההשפעה, וחושך זה חוסר השפעה. זה לא אותו אור וחושך שהיה מתגלה לפני הצמצום. מלכות משתנה, מלכות אחרי הצמצום היא אחרת. זה נברא שגדל ביחס שלו לבורא. אנחנו צריכים קצת יותר להיות גמישים כאן, להרגיש מהם השינויים שבתוך הנברא.

שאלה: אפשר להגיד שמה שקראנו עכשיו זו כל העבודה שלנו ביחס לחברים?

ודאי שהכול קשור ואתה יכול למצוא קווים מקבילים תמיד. מלכות דאין סוף בהתחלה מקבלת את הכול בפנים, ואחר כך מחליטה, "אני לא יכולה כלפי החבר להיות כל הזמן מקבלת, מתי, מה, להיות בביקורת על כל אחד. אני חייבת לצאת לגישה אחרת, להתקשרות אחרת". היא מצמצמת את הגישה הקודמת, "אני לא רוצה לקבל אותם בצורה כזאת, אני רוצה לראות אותם כבר לא שהם מספקים לי את מה שאני חייבת, אלא שאני יכולה לספק להם את כל מה שרק אפשר לתת". זה שינוי שבמלכות על ידי הצמצום.

תלמיד: השאיפה היא שחוסר היחס לחברים יהיה לנו כחושך?

אז החושך הופך להיות לא חוסר. האור גם מתחיל להיות אור אחר בהרגשה שלו, זה לא אור שאני ממלא את הבטן שלי, זה אור של השתוות הצורה, אור של נתינה, של אהבה. זה כבר אחרת. אבל אנחנו לא יכולים, קשה לנו, אבל טוב שאנחנו מדברים על זה, כבר יש משהו, יש שינוי.

תלמיד: זה כאילו לוקח את כל מאמרי רב"ש ושם אותם בנוסחה מתמטית כזאת?

ודאי, כך כל "תלמוד עשר הספירות". נגיע למצב שאתם תבכו על כל שורה, תתלהבו. כי על ידי זה שאתה תקרא, אתה תעורר את הכלים שלך, אתה תיכנס לכאלה התפעלויות.

שאלה: מבחינת הרגשה, מקובל שמרגיש שני עולמות, הוא מפוצל? זאת אומרת הוא יכול להרגיש רע ויראו חיצונית שהוא סובל, אבל פנימית הוא מרגיש טוב?

זה הכלים שלו, ודאי שכן. אז מה? כשאני רצתי לניתוח ונשכבתי ואמרתי, "תעשו מהר, תתחילו", אז אני הרגשתי שרע לי, שאני לא יכול לנשום, הייתה לי ריאה מלאה בדם, מצד אחד. ומצד שני, אני רציתי שיפתחו לי כבר את הריאה הזאת ויתחילו להוציא משם את קרישי הדם. זה עם זה יחד. איך אנשים משלמים על זה שעושים להם כזה דבר? אז יש גם את זה וגם את זה בבת אחת. רק החשיבות, זה על פני זה, זה מה שקורה.

(סוף השיעור)