שיעור צהריים 22.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 383,

מאמר "הטוב ומטיב לרעים ולטובים"

mlt_o_rav_2023-07-22_lesson_rb-1987-01-hatov-ve-metiv_n2_p1_GXEEdnuW

"הטוב ומטיב לרעים ולטובים" זה באמת נכון, כי הבורא לא יכול לעשות שום דבר רע. אנחנו חושבים שכן, יכול להיות שהוא עושה משהו רע, לא. ומה עם "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", זאת אומרת בכל זאת "בראתי יצר הרע". זה לא בדיוק כמו שזה נשמע. הבורא לא יכול לגרום רע לאף אחד, אף פעם, בשום עניין, אלא תמיד טוב. ואם אנחנו מרגישים רע בעולמו, זה מפני שאנחנו מעמידים את עצמנו כך כלפי הטוב שלו שמרגישים רע, אבל ממנו תמיד יוצא רק טוב.

חשוב מאוד לזכור, לחשוב ולקנות, לקלוט וכך לחיות, שהכול תלוי רק ביחס שלי לבורא, שזה כוח אחד שממלא את העולם ומנהל את העולם ולכן הכול תלוי רק בו, "אין עוד מלבדו" ואנחנו צריכים להשתדל רק להיות מוכנים לקבל ממנו כל טוּב. את זה, בואו נלמד.

קריין: מאמר "הטוב ומטיב לרעים ולטובים".

הטוב ומטיב לרעים ולטובים

תשמ"ז - מאמר א'

1986/87 - מאמר 1

"אנו אומרים "וכל מאמינים וכו', הטוב. ומטיב, לרעים ולטובים". ויש להבין זה בעניני העבודה היינו אלו שרוצים להתקרב לה', ושזה נקרא אצלם טוב, היינו שרק לזה הם מצפים, שיזכו לבוא לדביקות ה', א"כ מה יש לפרש כאן "לרעים ולטובים". היינו מדוע הם נקרא בבחינת "רעים" אם אנו מדברים באדם שרוצה להגיע להטוב שנקרא אצלו דביקות ה', ולפי"ז, מה אנו מכנים מדרגת "טובים".

ולהבין זה צריכים להקדים את ענין מטרת הבריאה, שידוע שענינו הוא, להטיב לנבראיו, ולפי"ז משמע מה שאנו אומרים "וכל מאמינים וכו', הטוב. ומטיב". הכוונה, כמו שאמרו חז"ל "שמדרך הטוב להטיב". וע"ז אנו מאמינים שהוא מטיב לרעים ולטובים. היינו שגם הרעים יקבלו את הטוב ועונג.

ולפי פירוש הפשוט צריכים לומר, "רעים" נקראים אלו אנשים שעושים רע לאחרים, היינו שהם דואגים אך ורק לטובת עצמם, ולא להשפיע. ו"טובים" אלו אנשים שאוהבים לעשות טוב לאחרים שהם האנשים הנקראים טובים. ומשום זה צריכים לפרש "הטוב. ומטיב לרעים ולטובים" היינו שגם אנשים רעים שהם משוקעים באהבה עצמית שגם הם יקבלו טוב ועונג.

ולפי הכלל שאנו לומדים שעל כלים דקבלה בעמ"נ לקבל היה צמצום והסתר, שבמקום הזה לא יחזור האור להאיר והוא ישאר בבחינת חלל פנוי מאור, והצמצום הזה הנקרא צמצום א' שאף פעם לא יתבטל, רק הצמצום ב' יתבטל, אבל המקבל בעמ"נ לקבל אף פעם לא יקבל, א"כ איך אפשר להתקיים "ומטיב לרעים ולטובים", הלא אין להם כלי קבלה על שפע עליונה הנקרא "להטיב לנבראיו".

ואאמו"ר זצ"ל אמר פעם, היות שיש באדם ב' מיני כלים: א. כלים דהשפעה, ב. וכלים דקבלה, הנקרא בלשון הקבלה, "כלים דפנים" שהם כלים דהשפעה. "וכלים דאחורים" שהם כלים דקבלה. וכלים דהשפעה נקראים כלים טובים, ויש אנשים שיכולים לתקן עצמם רק בכלים דהשפעה, זאת אומרת שרק בכלים דהשפעה הם יכולים לכוון שיהיה כוונתם בעמ"נ להשפיע. ולא יותר. ויש אנשים שזוכים למדרגה יותר גדולה היינו שגם בכלים דקבלה הם יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע.

ובהאמור יש לפרש, את ענין "הטוב, ומטיב לרעים ולטובים". שהאדם צריך להאמין שהקב"ה נותן עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו", ומשום זה כשמבקשים מהקב"ה שיתן לו הכח שיוכל לכוון המעשים שלו שיהיה בעמ"נ להשפיע, שיבקש תפלה שלימה, זאת אומרת שהקב"ה יעזור לו, שיהיה לו כח התגברות בעמ"נ להשפיע, גם על כלים דקבלה שלו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, וזה נקרא לרעים היינו כלים דקבלה. ולטובים כלים דהשפעה. ושניהם יהיו הכוונה לשם שמים.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, איך שייך לומר באדם הרוצה שהקב"ה יקרב אותו לעבודתו שיוכל לכוון מעשיו לשם שמים, ומדוע הם נקראים, רעים. ובהנ"ל יהיה הפירוש שאלו שרוצים שגם הכלים דקבלה הנקראים "כלים רעים", שגם הם יקרבו לה'. את זה אנו מכנים רעים. נמצא כשמדברים מכלים רעים שיתקנו בעמ"נ להשפיע. זהו מדרגה יותר גדולה מבחינת טובים, כי טובים הכוונה שהוא רוצה מה' שיתן לו כח שיוכל להתגבר עליהם ולכוון בעמ"נ להשפיע.

ובענין יצר הרע, ויצר טוב. אמר אאמו"ר זצ"ל, יצר הוא מלשון ציור, אי לזאת יש לפעמים שהיצר היינו שבאה לאדם ציור, על קיום תו"מ לשם שמים, ציור טוב היינו שמתחיל להרגיש ענין טוב ועונג שיהיה לו בזה שיזכה להתדבק בהקב"ה, ויהיה דבוק עם השורש, שברא את כל הנבראים, שכוונתו של הבורא היה כדי להטיב לנבראיו.

אז הציור הזה מביא לאדם השתוקקות גדולה לעזוב את כל עניני הגשמיים, היות שהוא מרגיש שהכל הוא בחינת של דברים, שאין להם זכות קיום, והכל יתבטל, ועל כל דברים גשמיים שהוא מסתכל עליהם, הוא אומר שלא כדאי שבשביל אלו דברים של מה בכך, יתן את החיים שלו, בכדי להשיג אותם. אלא שהוא מרגיש, שכדאי לוותר על הכל, בכדי להגיע לדביקות ה' ושיהיה לו חיבור עם כל הנשמות שהיו בעוה"ז וזכו לחיי עוה"ב ויזכה לכנס להישיבות, כמ"ש בזה"ק מתיבתא דרשב"י, מתיבתא דמט"ט, וכו'. נמצא, שהציור הטוב שקיבל על רוחניות, זה גורם לו להתרחק מתענוגי הגוף, ולהתקרב לתענוגי הנשמות, היות שהוא משתוקק כמו שאמרו חז"ל "עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי עוה"ב" (עי בהקדמה לתע"ס אות פ"ט). זהו יצר הטוב.

ולפעמים יש שבא לאדם ציור רע, היינו שמביא לו ציור שאם הוא יקבל עליו לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, ושכל עבודתו יהיה במס"נ לה'. אז בא לו ציורים כאילו הוא נאבד מהעולם, המלאה חדות חיים, ועוזב את כל המשפחה שהיה עמהם תמיד בצותא אחד, פתאום עוזב אותם. וכל התשוקות שהיה משתוקק להשיג אותם, וחשב שקצת כן השיג וקצת לא, אבל עכשיו בפעם אחת הוא אובד הכל, ומרגיש אז כאילו כל העולם חשך בעדו, ולא מוציא בעצמו שום רצון ותשוקה, שיהיה לו היכולת להתגבר על כל הציורים מה שהוא מקבל עכשיו; על עולם הגשמי.

ויותר מזה האדם מתפלא איך שאף פעם לא הרגיש כל כך חשיבות את עולם הגשמי מכפי שהוא מרגיש עכשיו, וכבר עבר עליו הרבה פעמים שהיה מסכים, לעבוד במס"נ, שיהיה הכל לטובת ה', ולא לתועלת עצמו. אבל אף פעם לא הרגיש את טעם בחיים הגשמיים כמו שנראה לעיניו עכשיו, במצב כזה שקבל ציורים כל כך רעים על רוחניות, וציורים טובים על גשמיות. וזה נקרא יצר הרע.

ובהאמור יש לפרש מ"ש ב-"ועל חטא שחטאנו לפניך באֹנס וברצון", וכו', ואח"כ אומרים, "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע". וכולם שואלים וכי ה-"ועל חטא" הקודמים היו ביצר טוב, ולא ביצר הרע. הלא כל עבירות באים רק מיצר הרע.

ובהנ"ל יש לפרש על מה שקבלנו עלינו לשמוע מה שאומר לנו ציורים רעים, על רוחניות. זאת אומרת מצד אחד אנו משוקעים בכל החטאים הגשמים, ונוסף לזה על רוחניות אנו מקבלים ממנו ציורים רעים, וזה יכולים לפרש "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" בציורים רעים על רוחניות."

תלמיד: אנחנו מדברים על ציורים, אז ציירתי לי פה במאמר שאני קורא פעם שלישית. איך אפשר להגיד שהוא טוב ומיטיב? הוא כולו אהבה חלוטה, זה כמו אימא שיש לה מספר ילדים, היא אוהבת את כולם, אבל לכל ילד היא נותנת את היחס המיוחד שהוא צריך לקבל. לאחד היא צריכה לתת יותר, אחד להעניש יותר, אחד ללטף, לאחר היא צריכה להתייחס בנוקשות.

אבל כשאני רואה את זה מהצד, אני לא מבין את זה. אני שואל את עצמי למה היא מתנהגת כלפי כל ילד ביחס אחר, הרי היא אוהבת את כל הילדים בשווה. כך אני רואה את הבורא מתנהג אלינו.

אבל יש יחס לכל ילד וילד, לא לכולם אותו דבר. אז מה השאלה?

תלמיד: אין שאלה, רציתי לתאר את ההתרשמות שלי מהמאמר.

כן, לכן כך אנחנו רואים את האנשים, איך הם מתנהגים, מה הבורא נתן להם בטבע שלהם ואיך הם מתנהגים בחזרה מהטבע שהבורא נתן, אליו, ולכן יש כאן באמת הרבה מקרים.

שאלה: כתוב "ולפעמים יש שבא לאדם ציור רע, היינו שמביא לו ציור שאם הוא יקבל עליו לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, ושכל עבודתו יהיה במס"נ לה'. אז בא לו ציורים כאילו הוא נאבד מהעולם, המלאה חדות חיים, ועוזב את כל המשפחה" וכן הלאה.

האם זה מצב הכרחי שאנחנו צריכים לעבור ואיך אנחנו יכולים להכין את עצמנו למצב כזה?

אנחנו צריכים לראות לפנינו את מטרת הבריאה ורק לזה להשתוקק ומה שקורה בחזרה מהבורא, כל מיני תגובות, לקבל שהן בדרך ועל פניהן שוב ושוב לפתח חיסרון אליו ולא לשים לב כל כך למה שאנחנו מקבלים מהבורא. כלומר מקבלים טוב, מקבלים רע, אנחנו צריכים לקבל את הכול כתגובות הכרחיות בדרך להשפעה, רק כדי להגיע להשפעה אליו.

שאלה: מה עושים בפועל כשמגיעים ציורים רעים על רוחניות וציורים טובים על גשמיות?

גם זה מגיע מהבורא ודאי, כי "אין עוד מלבדו", ואנחנו צריכים אז להתנגד לציורים האלה, שמגיעים מהיצר הרע שלנו ואין לנו ברירה, אנחנו צריכים לתקן את היחס שלנו.

תלמיד: איך אתה מתנגד לציור שהבורא מצייר לך, הרי הוא יצייר ציור חזק יותר וימשוך אותך, יפתה אותך החוצה?

בכל זאת כשהבורא מביא לי ציורים, אני חייב לבדוק אותם ולראות עד כמה אני יכול להשתמש בהם בדרך לתיקון.

תלמיד: להתנגד לציור אתה מסוגל?

כן.

תלמיד: איך?

אני אומר שהציור הזה בא מיצר הרע, יצר הרע מצייר לי רע על השגחת הבורא ואני חייב להתגבר ולהתנגד לזה.

תלמיד: אז ההתנגדות תמיד מתחילה בהכרה שזה בא מהבורא, שהמצב בא ממנו?

יש עוד מישהו? רק הבורא.

שאלה: מה זה נקרא "ציור"?

הרגשה.

תלמיד: אז מה זה ציור על רוחניות?

ציור על רוחניות זה נקרא שאני מתאר לעצמי את היחסים שלי עם הבורא לעת עתה בצורה מסוימת, הדדית.

שאלה: מה זה ציור שאני קרוב לבורא?

שאני רוצה לקבל אותו כטוב ומיטיב בכל הזמנים ובכל המקרים ורק לזה אני רוצה להיות שייך.

תלמיד: אבל מה זה בדיוק לקבל אותו? מהו הציור שאני רוצה לקבל אותו, את הבורא?

לקבל את ההשגחה שלו בי, את היחס שלו אליי כדבר טוב ונכון.

תלמיד: וכשאני לא מסכים לציור שאני רואה במציאות, מה אני עושה?

אז אני צריך להתפלל אליו, לבורא, כי אין עוד מלבדו, הוא עושה לי ציורים. כשאני רוצה להגיע לציור טוב, מפני שאני יודע שעכשיו אני מרגיש את הציור הרע כי הוא מורגש בי, בעל מנת לקבל שלי, ביצר הרע שלי, אם אני אשנה את היצר שלי ליצר הטוב, אז ארגיש את הבורא כטוב.

תלמיד: אבל מה התפקיד, למה הוא מראה לי ציורים רעים שאני לא מסכים אתו?

כדי שאבקש ממנו לשנות לי את הטבע. מפני שקודם "בראתי יצר הרע" ואני ביצר הרע, מגלה אותו כרע ואת העולם כרע, אז אני פונה אליו ומבקש את הטוב. וטוב נקרא שאני ארגיש אותו ואחשוב עליו שהוא טוב ומיטיב.

תלמיד: אם אדם תופס את המציאות כשציורה הוא ציור רוחניות, אז כל המציאות נקראת טובה עבורו?

לא יכול להיות שלא, היא באה מהבורא. את המציאות הזאת, הבורא מצייר, עכשיו השאלה הבורא מצייר את המציאות הזאת כדי שהאדם ישתמש בציור הזה ויתקרב לבורא או כדי שהאדם יפנה לבורא ויבקש תיקון על הציור שלו, שהוא לא יכול עם הציור שקיבל מהבורא, בוודאי מהבורא שאין עוד מלבדו, הוא מבקש לקבל מהבורא ציור טוב.

תלמיד: ביחס למה אתה מודד טוב או רע?

אני מודד אותו כלפי החושים שלי ואחר כך לפי מה שאני לומד על תכונת הבורא שהוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים. אז איך יכול להיות שמה שאני מרגיש, אני מרגיש רע? ודאי שאני מרגיש רע, וודאי שזה בא ממנו, אין עוד מלבדו, אבל אני רוצה להרגיש טוב בעולמו ואז אני מבקש ממנו שיתקן אותי. לא שהבורא ישנה את ההתנהגות שלו איתי, אלא שהוא יתקן אותי ואז אני ארגיש אותו, כטוב.

שאלה: כשאדם נופל לגשמיות ולא שם לב שהוא בתוכה, הוא ממש חוזר אחורה ומתחיל ליהנות אפילו ממצבים מהם מזמן הפסיק ליהנות. איך נוכל לעזור לו?

ועכשיו הוא שם לב וטוען לבורא, הבורא צריך להחליף את ההתנהגות שלו, להראות לו מצבים אמיתיים, ולתקן אותו דרך שינוי היחס שלו אליו.

תלמיד: הוא לא שם לב לנפילה, לא רואה, הוא חושב שהכול בסדר, איך נוכל לעזור לו לצאת מהמצב הזה?

אם זה המצב, אתם צריכים להשתדל להשפיע על המציאות סביבו ומהמציאות שלכם תעברו עימו יחד שינוי מצב. זה נקרא שאתם יורדים למצבו ועוזרים לו לעלות.

תלמיד: מה זה "יורדים למצבו"?

אתם מרגישים באיזה מצב הוא נמצא ורוצים שהוא יעלה למצב אחר, שיצדיק את הבורא כמוכם. אתם משתדלים להתחבר עימו ולעלות יחד כלפי הבורא, להצדיק את הבורא, לתפוס את האדם בחושים שלכם ולהשתדל לעלות עמו יחד.

שאלה: כתוב, "ובהאמור יש לפרש מ"ש ב-"ועל חטא שחטאנו לפניך באֹנס וברצון", ובהמשך "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע". האם יש חטא ביצר טוב ולא ביצר הרע. הלא כל העבירות באות רק מיצר הרע. תוכל להבהיר את הנושא הזה של אונס, כפייה, איך זה נכנס לפה?

יש כאן שני דברים. האחד, אדם לא מבין באיזה מצב הוא נמצא, לא מבין שהוא נמצא ביצר הרע. והאחר, הוא לא דורש שיתקנו אותו מהיצר הרע ליצר הטוב אלא רוצה שהבורא ישתנה ולא הוא. שהוא לא ישתנה ושהבורא לא ישנה אותו.

שאלה: יש סדר בין היצר הטוב ליצר הרע?

הרבה. כן.

תלמיד: מה מגיע קודם לתיקון?

ודאי שהיצר הרע, ממנו מתחילים.

תלמיד: כי נשמע שביצר הרע זו עבודה יותר גדולה, יותר קשה, משפיעים שם נחת רוח לבורא על פני כלים דקבלה?

לא, אני לא מדבר על הדרגה הזאת, אני מדבר על הדרגה בה האדם נמצא.

תלמיד: אתה יכול להסביר, כי לא ברור לאיזה שלבים אתה מתכוון.

כאשר אדם נמצא במקום שהוא רואה שיש לו מה לתקן, אז שיבקש שיבוא אור, יבוא כוח, שיתקן אותו, אחרת הוא יישאר ביצר הרע.

שאלה: בתחילת המאמר נאמר שיש אנשים שיכולים לתקן את עצמם רק בכלֵי השפעה, בהם יכולים לבנות את הכוונה להשפיע. ויש אנשים שזוכים למדרגה יותר עליונה, שגם בכלי קבלה הם יכולים לבנות כוונה להשפיע, מהם כלי ההשפעה ומהם כלי הקבלה שאנחנו בונים בהם כוונה דלהשפיע?

זה תלוי בעביות הכלי ועליו תיקון המסך, עביות המסך. אם יש בכלי עביות שורש א' ונניח ב', אז הכלי נמצא בכוח השפעה, להשפיע על מנת להשפיע. ואם מוסיפים לכלי רצון לקבל והוא מסוגל לעבוד גם עם רצון לקבל יותר גדול, ב', ג' ו-ד', אז הכלי כבר מתחיל לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמידה: יש לי הרגשה שאנחנו נמצאים בקופסה שהכול בה מעורבב. איך למיין ולסנן את הדברים?

מיון הוא דבר מאוד פשוט, אני רוצה לחשוב רק על הזולת, אם כך עם איזה רצונות, כוונות, מחשבות, אני יכולה לעבוד ולחשוב על הזולת? ואז אני פותחת את הקופסה שלי ומוציאה משם, עם זה אני יכולה לעבוד בעל מנת להשפיע לזולת או לא? אם אני יכולה, אני שמה בצד. וכך לפעול ככל שאני מסוגלת.

תלמידה: אני פחות או יותר מבינה מה אני יכולה לעשות לטובת הזולת מתוך הכלים שאני כן יכולה לעבוד איתם, אבל מה עם אלה שאני צריכה לשים בצד? האם אני דורכת עליהם, מועכת אותם, מבקשת מהבורא שיחתוך אותם?

את מתחייבת בינתיים לא לעבוד איתם בשום מקרה כי את רואה שבכלים האלו את לא יכולה להשפיע.

תלמידה: ומה אני עושה ביחס לחברים, אני שותקת?

ודאי. איך כלפי חברים, אני יכול להשתמש בכלים בהם אני לא יכול להשפיע אלא רק לקבל?

תלמידה: אני חוששת שהחברים ישמעו את המחשבות הנמצאות בפנים. איך לנטרל אותן?

שאף אחד לא יידע על המחשבות שלי.

תלמידה: שלא יידעו זה בסדר, אבל איך הן לא יזיקו לחברים?

את שואלת איך לפעול כך שעל החברים שלי לא יפעלו מחשבות ורצונות זרים? למיין אותם ובינתיים לסגור אותם תחת הצמצום שלי.

תלמידה: איך לא להתפוצץ כשאנחנו רוצים שכל זה לא ייצא החוצה?

אם אני עובד עם הבורא, משייך הכל אליו ומבקש ממנו לשלוח לי כוחות לתיקון, אז אין שום בעיה.

תלמידה: כלומר לא לעבוד עם החברים אלא עם הבורא.

לעבוד גם עם החברים. אני מעביר אליי את מה שאני מרגיש עם הבורא, ומעביר לבורא את מה שאני מרגיש עם החברים. צריך להיות מיון, מיון זו בדיקה על כל רצון ורצון, על כל כוונה וכוונה, האם אני יכול לעבוד עם הרצונות האלו או לא.

שאלה: אמרת שהבורא מצייר ציור על האדם, והאדם יודע שהבורא שלח לו אותו וצריך להתנגד ולפנות אליו לתיקון. נוצר מצב של מלחמה מול הבורא. הוא שלח את הציור הרע, אז מה גורם לי להתנגד לו? ומאיפה יש לאדם את הכוח לפנות לבורא?

האם הבורא שלח לו ציור רע? הבורא שלח לו ציור להתקדמות ואז אדם רואה האם זה בכוחו או לא. אם הוא יכול לתקן את המחשבה הזרה, אז מתקן. אם הוא לא יכול, שיפנה לבורא ויבקש עזרה, יפנה לקבוצה ויבקש עזרה. אין דבר כזה שהבורא שולח לאדם משהו שאין בכוחותיו להתגבר עליו.

תלמידה: כלומר האדם מזהה שהוא שלח לו ציור רע, והוא מבין שהוא צריך להילחם לכאורה מול הבורא, ולפנות אליו ולבקש את התיקון.

כן.

תלמידה: האם הציור הרע הופך לציור טוב כשהוא משייך אותו לבורא?

תלוי, תלוי איזה ציור.

שאלה: האם עניינים גשמיים וציורים טובים על גשמיות מתגלים רק אחרי שהאדם משיג דרגה של חדוות חיים והיה בצוותא אחד עם החברים, בדרגה של חיבור, ולפני כן זה לא מתגלה?

צוותא אחד, זו דרגה. עלינו להבין שלפני שאדם לא נכלל בעשירייה לפחות במשהו, הבורא לא מתחיל לדבר עימו כי אין לו עם מי לדבר. איפה האדם יוכל לעבד את כל הנתונים שהבורא שולח לו? לכן אנחנו חייבים להבין שאם אנחנו לא מתחברים, אז אנחנו מנתקים את עצמנו מהליכה רוחנית.

תלמידה: האם עדיין לא מתגלה התנגדות כשאדם עושה פעולות של להשפיע דלהשפיע?

מה זה אין התנגדות? כל פעולה שהוא עושה הוא עושה בכל זאת ברצון לקבל שלו.

תלמידה: כן, אבל עדיין אין התנגדות שממש מפריעה לו, שהוא צריך להתגבר עליה, אין כאן התגברות.

נגיד.

תלמידה: בפעולות האלה של להשפיע על מנת להשפיע, הבקשה מהבורא היא רק שייתן כוונה לשם שמיים, עדיין אין בקשה לתיקון. הוא כותב במאמר לגבי הכלים הרעים, שהוא מבקש תיקון עליהם, ובכלים להשפיע, הטובים, רק שיכוון לשם שמיים. האם ההבדל ביניהם הוא שמתעוררת התנגדות או שהיא לא מתעוררת? איך להבחין?

התנגדות תמיד מתעוררת, רק תלוי באיזו דרגת התנגדות.

תלמידה: האם דרגת התנגדות היא מה שמבדילה ביניהם?

כן.

שאלה: מה זה לעבוד עם הרצון או לשים אותו בצד? נגיד שלאדם יש עכשיו רצון שכל החברים שלו יהיו בשיעור בוקר, והוא רואה שלא לכולם יש את הרצון הזה, האם הוא שם בצד את הרצון הזה ולא עובד איתו?

יש רצונות שבינתיים אנחנו לא מסוגלים לעבוד איתם, או שאלו רצונות משותפים עם החברים שאנחנו לא יכולים להפעיל אותם, או שעדיין לא הגיע הזמן.

תלמיד: מתי אדם יודע שהגיע הזמן?

אם הוא רואה שזה בידו לפעול, אז שיפעל.

שאלה: אמרת קודם שכל תגובה או כל מצב מהבורא הם הכרחיים, וכך אדם צריך לקבל זאת, זה לא רע אלא זה הכרחי. בסוף הדרך אנחנו רוצים להגיע למצב שהוא יהפוך את היצר הרע שלנו ליצר הטוב. באמצע, מי זה האדם שאומר, "כן, זה אין עוד מלבדו, זה הגיע ממנו, זה ציור שהוא שלח", כל ההצדקות האלה, עד למצב שהוא ישנה את היצר? יש הרגשה שזו עבודה מאוד פסיבית. אני רק פונה אליו, "תתקן, תשנה".

אני מושך את הבורא לתקן אותי, כי הבורא הוא שעושה את התיקונים, לכן אני דורש ממנו לתקן אותי וכך כל פעם אני נמצא בדרישה.

תלמידה: אבל אני בן אדם, בן אדם יש לו שכל, רגש ויצירתיות.

עם כל זה.

תלמידה: אבל אני לא מרגישה שאני כך בעבודה. אני פונה אליו כמו איזו מסכנה, "תעזור, תתקן", אני גם לא מרגישה שהוא מתייחס אליי בכלל, וזה רק מרוקן אותי. כמה אנרגיות אפשר להוציא לאוויר? בשביל מה הוא ברא אותי אדם, הוא היה עושה אותי איזה ג'וק, זה אותו דבר.

אני מבין אותך.

תלמידה: איפה העבודה שלי?

העבודה שלך היא לבקש, לדרוש, להתחנן, לבכות, ולא לבד אלא עם החברות שלך.

תלמידה: איפה היצירתיות בעבודה הזאת?

יש הרבה יצירתיות, רומנים, טרגדיות, מה שאת רוצה. את יכולה להעביר ועוד איך כאלו סצנות.

תלמידה: איפה?

בקשר עם החברות שלך, אפילו יותר ממה שאת עושה במשפחה עם בעלך.

תלמידה: רומנים עם החברות שלי, אני לא מרגישה את זה. אני מרגישה רצון לברוח מהעשירייה, אני לא רוצה להיות שם בכלל.

זאת הבעיה.

תלמידה: מה הטעות? אני מנסה לעשות את מה שאתה אומר וההרגשה היא שזה רק מרוקן אותי. כל הזמן להתחנן לאוויר "תעזור לזה, תתקן את ההוא, תשנה אותי" וכלום לא קורה.

למה זה צריך לקרות?

תלמידה: כי אני מבקשת.

כן, איזה כבוד את דורשת, "איפה התיקונים שמגיעים לי? כמה זמן אני צריכה לחכות?". זה מתאים לך.

תלמידה: זה הטבע שהבורא נתן לי, אין לי מה לעשות איתו.

יפה. פנית אליו בטענה?

תלמידה: כן.

מה הוא אמר לך?

תלמידה: הוא לא עונה.

הוא אפילו לא רוצה לדבר איתך?

תלמידה: לא. אמרת לי לפני שבועיים לנסות לעשות פלירט עם הבורא.

פלירט את יודעת לעשות.

תלמידה: אני יודעת עם בעלי, אני לא יודעת עם הבורא.

למדת משהו על בעלך?

תלמידה: כבר שכחתי.

התאכזבת ועזבת?

תלמידה: כן. אבל אני שואלת ברצינות כי אני חשבתי על זה המון.

אני גם מדבר ברצינות, אחרת לא הייתי ממשיך.

תלמידה: בפלירט יש הדדיות. פעם הוא רודף, פעם את, פעם את עושה לו סצנה, הוא עושה לך. עם הבורא את כל הזמן רודפת אחרי משהו שבכלל לא מגיב אליך.

לא נכון. אם את מתארת את הפנייה לקבוצה כמו פנייה לבורא, את מתחילה להרגיש בתוך הקבוצה מין דו שיח.

תלמידה: הקבוצה זו העשירייה?

הקבוצה זו העשירייה. אנחנו צריכים לדרוש מהבורא להיכנס איתנו לדו שיח.

תלמידה: אז כשאתה אומר, "לעשות פלירט עם הבורא" זה לעשות עם העשירייה פלירט?

כן. אבל זה לא פלירט כמו שעושים גבר ואישה.

תלמידה: מה זה?

זה שאני מסכים למשהו ולמשהו לא מסכים, ואיך אפשר ואיך אי אפשר. זאת אומרת, אני לאט לאט מתקרב ומברר בשאלות, בצורות ובפניות כאלו, אני מבקש להיות איתי בקשר הדדי יותר.

תלמידה: מה המטרה בסוף, לאן רוצים להגיע עם זה?

להתחיל לשמוע. אני יכול להתחיל לשמוע את קול ה'. כאן צריכים ללכת בצורה שאין לי ברירה. אני צריכה להתכופף ולמשוך אותו אליי.

שאלה: הרב"ש מדבר פה בלשון רבים, וחשבתי על קבוצות ההפצה, בהן אנחנו מתחילים כל פעולת הפצה בקריאת קטע משיעור הבוקר או מכתבי מקובלים, כדי שנכוון עצמנו להשפעה. ושאלתי, אם אנחנו יכולים להיחשב ולהתכלל בכתוב, "ויש אנשים שזוכים למדרגה יותר גדולה היינו שגם בכלים דקבלה הם יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע."?

זאת דרגה מאוד גבוהה. כאן כבר מדברים על שלבים שעוד רחוקים מאתנו.

תלמידה: אבל זאת התחלה של הדרך?

זאת לא התחלת הדרך. התחלת הדרך היא להשפיע על מנת להשפיע ואחר כך מגיעים אל לקבל על מנת להשפיע.

תלמידה: אז מה אתה מציע לנו בתור אנשים שההפצה חשובה להם, ולכולנו כאן ההפצה חשובה, איך אנחנו מעצבים את עצמנו לעלות את המדרגה הזאת? מה חסר לנו?

את לא צריכה את המדרגה לקבל על מנת להשפיע כדי להפיץ. מאיפה את לקחת את זה?

תלמידה: אז להמשיך עד שזה יגיע, או לכוון לזה?

צריכים לספר למי שאת מפיצה, מה שכתוב בצורה פשוטה.

תלמידה: התכוונתי לצוות, שיהיה לנו רצון להשפיע.

"רצון להשפיע" זה נקרא שאני מצמצם את הרצון לקבל שלי, את האגו שלי ומתייחסת לחברות שלי רק ברצון להשפיע, לעזור להן ולתמוך בהן.

תלמידה: האם אנחנו יכולים להתחיל להיחשב במדרגה שהרב"ש מדבר עליה, כשאנחנו אמנם עדיין בתוך רצון לקבל, אבל מכוונים את עצמנו לרצון להשפיע?

כן.

שאלה: ברגע שאני מזהה את הציור שהבורא מצייר ועד התהליך שאני מבקשת גם מהעשירייה, ואני מבינה שאני צריכה לבקש מהבורא, יש אפשרות לזרז את הדבר הזה?

הכול תלוי בך. בטח שכן ומיד.

תלמידה: איך? כי חוסר ההסכמה העיקשת הזאת מול הבורא, לוקח הרבה זמן לשבור אותה, מה אפשר לעשות?

חוסר הסכמה עם הבורא זו באמת בעיה גדולה. צריכים להכניע את עצמנו. אין מה לעשות. אם לא תסכימי להרכין את הראש ולהיות כמו לפני הבורא, אז לא יעזור לך כלום.

שאלה: אמרת שצריך למיין את הכלים. ואם אני מרגישה שאין לי כלים להשפעה, איך אני הופכת עוד ועוד כלים שאוכל להשתמש בהם?

מתוך זה שאת מתקשרת לחברות ורוצה להיות איתן יחד בעיגול אחד, ואתן רוצות להתקשר זו לזו, להתחבר ביניכן פיזית, מילולית, נפשית, בלימוד, בכל דבר שאפשר. אם תתחברי איתם יחד, אתן תמצאו איזה דבר משותף ביניכן שתוכלו להגיש אותו לבורא ולבקש ממנו שייתן לכם כלי יפה, נכון, משותף ביניכן, שבו אתן יכולות להרגיש שכולכן מחוברות ולא חסר כלום, חוץ מהיחס היפה והלבבי זו לזו. והבורא כשהוא מרגיש שיש איזו נטייה כזאת הדדית בין האנשים בקבוצה, הוא מיד משתתף שם ושם את התשתית הנכונה.

ולא אמרתי שום דבר חדש, אלא צריכים סוף סוף להתחיל לממש את זה.

שאלה: איך להגיע לאותה הרגשה, שכדאי לוותר על הכול כדי להגיע לדבקות בבורא?

אם את מקבלת תמיכה מהחברות אז ודאי שיהיה כדאי לך. כך אנחנו מרגישים שקורה בחברה שלנו. אם חברות מכבדות איזו מעלה או משהו אחר, זה עובר לכולם ואני רוצה או לא רוצה, אני הולכת על זה בכל כוחי. זה נקרא שליטת החברה על האדם.

שאלה: האדם מקבל מצב בעולם הזה, שבעיניים של העולם הזה נראה פשוט נורא, אבל הבורא נותן כאילו מתנה כפולה.

מצב של ברכה או נורא?

תלמידה: בעיניים הגשמיות זה נראה נורא, אבל בהרגשה של האדם שמקבל את זה, הוא מרגיש את זה כברכה, כי רק ככה היה אפשר לתקן את הגאווה שלו. והמתנה השנייה, תראה גדולה כי עצם התיקון כתוצאה מהמצב הזה, זו מתנה שניתנת לעובד ה' כדי שאחר כך יוכל להשפיע לו את זה חזרה. השאלה, איך לקבל מתנה כזו גדולה מהבורא כדי שזה יהיה למענו?

תלמדו לעשות את זה עם החברות ודרכן ללמוד על החברות.

שאלה: האם העבודה עם היצר הטוב והיצר הרע היא בעצם עבודה שלנו כמערכת עם רשימו?

עם הרשימות שעולות מהשבירה ואנחנו מתחילים לקלוט אותם אחד אחד.

תלמידה: האם אנחנו היום בעשיריות, עושים, עושות את העבודה הזאת כל אחת עם הרשימו שלו, אבל נוצרת מן מערכת שבו העשירייה עם הרשימות האלה מתחילות לייצר תיקון משותף. כאילו מורגש שזה כבר מכוון מטעם הבורא. לתוך המערכת הזו?

כן, ודאי. אנחנו לא יודעים האמת באיזה מצב אנחנו נמצאים כי אנחנו עדיין נמצאים ביצר הרע והוא שמסתיר מאיתנו מצבינו האמיתי, אבל באמת אנחנו כבר נמצאים לא בתחילת הדרך.

תלמידה: התיקון הוא לא ישירות עליי, התיקון מגיע דרך העבודה בעשירייה ואז הבורא יכול להפוך את היצר או לשלוח את הדבר הבא שאותו צריך לתקן?

כן.

תלמידה: רציתי לשאול על נקודה בתפילה. על מקום כזה שאני רוצה מאוד לבקש משהו שאני לא רוצה לבקש. אני רוצה לבקש בקשה אמיתית, לא סתם במילים, על כוונה נכונה, לתקן בי את היצר הרע, את הכלים של הרצון לקבל, אבל כשאני בודקת באמת, אז אני רואה שאני לא באמת רוצה עד הסוף להיפטר מהם. כאילו כמו שכתוב במאמר על היצר הרע שהוא מפחד שהוא יאבד את הכול. איך לרצות משהו שאני לא רוצה?

יש לנו הרבה כאלה מקרים בחיים שלנו, מה את עושה בדרך כלל בהם?

תלמידה: נכשלת.

נכשלת. ואיך את חושבת להצליח בהם?

תלמידה: אני חושבת שמה שהכי עוזר לי זה שאני מתייעצת עם החברות, הן מכריחות אותי ואני עוצמת את העיניים ועושה את מה שהן אומרות נגד מה שאני רוצה.

ופתאום את מצליחה.

תלמידה: כן, גם יש תוצאה טובה.

את הבאת לנו ממש פתרון. תודה. אני חושב שבמאה אחוז אם אנחנו כך ניגש לבעיות, במקום לפתור לבד אנחנו נפתור את זה בתוך הקבוצה, מה טוב.

שאלה: בזה שאני מתקשרת לעשירייה אני עובדת עם עשירייה, אנחנו מתקשרות שלוש פעמים ביום ויש שם כל מיני חברות, יש לי כל מיני תגובות לכל חברה והיחס שלי כלפי החברות משתנה. יש כל מיני מחשבות ואני מנסה לסנן אותם וזו העבודה שלי לסנן אותם, כי המחשבות הן באות מהבורא?

כן.

תלמידה: אני רואה חברה, משהו לא טוב בה כמו שאני רואה, או משהו טוב לה ואת זה אני מסננת. ובזה שאני פונה עם המחשבות הרעות שאני מקבלת מהבורא, פונה לבורא, "תתקן את זה, תתקן. תתקן אותי." ואחר כך אני רואה שהיחס באמת השתנה, אפשר להגיד שזו כבר תגובה מהבורא, כך הבורא מדבר איתי או זה עוד לא העבודה?

זה כבר עבודה.

תלמידה: ואם אני מסננת וממשיכה ושוב עולות כל מיני מחשבות?

אז זה בדרך, מה את חושבת, זה פעם ייגמר, רק בגמר התיקון.

תלמידה: וזו העבודה הרוחנית שלי שאני חייבת לעשות?

בינתיים היא עבודה הרוחנית.

תלמידה: ומה הלאה?

נגיע נדבר.

שאלה: יוצא שאנחנו צריכים כל הזמן לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים בדבקות עם הבורא, האם זה לא אומר לחיות באשליה? או אנחנו בונים את המציאות שלנו על ידי המחשבות?

אנחנו בכוח הרצון שלנו בונים את המציאות הריאלית החדשה.

תלמידה: למה אנחנו לא רואים, לא מרגישים את זה?

עוד לא הגיע הזמן שאנחנו נראה את זה.

שאלה: מתוארת פה תמונה שאני נאבד מן העולם, האם נכון להבין שזאת הרגשה של הרצון לקבל כשמשפיע עליו אור התיקון, שהוא מרגיש שהוא נעלם שהוא נאבד מהעולם?

כך כתוב, שנראה לאדם שהוא עוזב את העולם ועוזב את הקרובים ואת כולם ולא נשאר לו כלום, כך האדם מרגיש אבל אחר כך יעבור. זה עובר ואז האדם מבין שדווקא זה טוב, שסך הכול דוחים אותו מעולם החומרי לעולם הרוחני.

תלמידה: הלאה במאמר, הוא מדבר על זה שהעולם נפלא ויש הרבה רצונות כלפי העולם הגשמי, איך להשתמש בתמונה הזאת?

להפוך אותה עוד יותר, בין החברות.

שאלה: האם כשנמצאים בעולם הגשמי אנחנו צריכים להשתוקק להרגיש רע כדי להיות בדבקות תמידית?

לא, אף פעם לא רע.

תלמידה: האם לקבל שמחה בעולם הגשמי זה מאכיל את היצר הרע?

לא, גם זה לא נכון, אנחנו צריכים להיות בשמחה, אנחנו צריכים להיות מלאים בכל טוּב, מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו.

שאלה: האם מהנקודה של מחשבת הבריאה אנחנו יכולים להצדיק לגמרי את כל מה שהבורא עושה איתנו?

כן, ודאי. אנחנו מתקרבים עוד ועוד למצב שאנחנו מצדיקים יותר ויותר את הבורא, ונוכל להצדיק אותו בדברים ההפוכים לגמרי מהרצון לקבל שלנו. בגמר התיקון אנחנו לא נסכים עם הרצון לקבל ונסכים רק עם הרצון להשפיע.

שאלה: יש הרגשה שהבורא צנוע, הוא יורד לנקודת הבריאה הכי נמוכה שהוא יצר, בשביל להביא את כולם לדרגה שלו, למצב שלו. הוא מוכן להוריד את עצמו לגוף המזוהם, ליצר הרע, לרצון לקבל המזוהם, הוא כמו סמרטוט כזה, הוא מוכן להיות מושפל בפני הרצון לקבל.

ודאי שכן.

תלמיד: הבורא לא רוצה מאיתנו שום דבר, אלא רק שאנחנו נראה אותו, נשבח ונהלל אותו. אבל למה אנחנו לא יכולים לשים לבורא כתר, להכתיר אותו, ואנחנו רואים אותו כסמרטוט?

בגלל הקטנות שלנו כך אנחנו מתייחסים אליו, אבל באמת הוא מתייחס אלינו בנדיבות, סולח לנו, עושה הכול. תתארו לעצמכם שאתם כמו הורים מתייחסים לילדים, והילדים ממש רוקדים על הראש שלכם. מה תעשו? מתוך האהבה לא תעשו כלום, חוץ מלעזור להם שימשיכו, אם זה לטובתם.

שאלה: מגיע רגע שהגשמיות והמשפחה נהיים כאילו בדרגה שנייה. יש רצון להמשיך להפיץ למען הבורא אבל יש לי הרבה עיכובים ואי נוחות, איך עליי לפרש מה הבורא רוצה ממני?

הבורא רוצה שאת תתקרבי אליו באהבה. יש לו רק תכונה אחת, אהבה. וכל הפעולות שלו עלינו הן רק מתוך אהבה וכדי להביא אותנו למצב שנוכל לאהוב אותו והוא יוכל לאהוב אותנו. גילוי האהבה זה בעצם כל התכלית.

שאלה: אם הבנתי נכון לא משנה אם אנחנו נמצאים במצב טוב או רע, מה שחשוב זה שאנחנו פונים לבורא. האם בכל זאת כשאנחנו פונים אליו מהמצב הרע זה יותר טוב לתיקון?

כן.

שאלה: קודם דיברנו על לעשות תיקון בתוך העשירייה, במקום שכל אחד יבקש לבד להיעזר בעשירייה. איך כל אדם צריך לעשות את הבקשה הזאת, זה אני מול הכוח העליון או שצריך לבקש מהעשירייה שהיא תבקש את התיקון בשבילי?

אם העשירייה יכולה לבקש תיקון בשבילך, על ידי כך שאת קודם פונה אליהן ומעוררת את התפילה הזאת, זה דבר גדול מאוד, הבורא לא יסרב.

תלמידה: איך זה קורה פרקטית? כי לכל אחת יש הרבה בקשות והרבה דרישות. איך עושים את זה?

אבל זאת תהיה תפילה קבוצתית.

תלמידה: אז על מה כן לבקש מהעשירייה עזרה ועל מה לא?

עזרה בבקשה לבורא. כמו שחס ושלום האדם פונה לקבוצה ומבקש על הבריאות, שיעלו תפילה עבור הבריאות.

תלמידה: כשעולה בכל אחת חיסרון, בכל חיסרון היא צריכה לפנות לעשירייה? איך בכל זאת לסנן את זה?

לא בכל חיסרון. עם מה שהכי חשוב, עם החיסרון הזה פונים.

(סוף השיעור)