שיעור צהריים 13.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 648

מאמר קצ"ה, "זהו אחישנה"

קצה. זכו אחישנה

שמעתי שנת תרח"צ

""זכו, אחישנה", היינו דרך תורה. "לא זכו, ע"י יסורים", שהיא דרך התפתחות, שסוף כל סוף יבוא הכל לתכלית השלימות". או על ידי דרך תורה, דרך אחישנה, או על ידי דרך ייסורים, בעיתו, בזמן. אבל כולנו בסופו של דבר נגיע לשלמות.

"וענין דרך תורה, היינו שנותנים לאדם פשוט סגולות, שיכול לעשות לעצמו כלים מוכנים לזה. וענין כלים נעשה ע"י התפשטות האור והסתלקותו. שענין כלי נקרא דוקא הרצון לקבל. זאת אומרת, שחסר לו איזה דבר. ו"אין אור בלי כלי", שצריכים לתפוס את האור באיזה כלי, שיהיה לו אחיזה. ולאדם פשוט אי אפשר שיהיו לו חסרונות על דברים גבוהים, כיון שאי אפשר להיות חסרון טרם המילוי, כמ"ש "התפשטות האור וכו'". למשל, כשיש לאדם אלף לירות, אז הוא עשיר, יש לו הרחבת הדעת. מה שאין כן כשאח"כ הרויח יותר, עד חמשת אלפים לירות, ואח"כ הפסיד, עד שנשארו לו אלפים, אז הוא כבר בעל חסרון, יש לו כבר כלים על שלושת אלפים לירות, יען שכבר היה לו, נמצא שדוקא התבטל.

ועל זה יש דרך תורה. כשהאדם מורגל בדרך התורה, להצטער על מיעוט השגה, וכל פעם יש לו איזה הארות, והם מתחלקות, אזי הם גורמים, שיהיה לו יותר צער ויותר כלים.

וזה פירוש, שכל כלי חסר לה אור, שלא נתמלאה, שאורה החסר לה. נמצא, שכל מקום שחסר לה, נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן, אם היא נתמלאה, לא היה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה."

שאלה: אנחנו צריכים קודם לאבד ואחר כך לקבל חיסרון, והפער ביניהם הוא מקום האמונה. מה מאבדים כדי לקבל את החיסרון? על מה להצטער?

אנחנו צריכים להצטער על כך שהיה לנו קצת ונאבד, על זה אנחנו צריכים להצטער, וכך עוד ועוד, עד אשר נשיג רצון גדול.

תלמידה: איך אנחנו מקבלים את הדבר הראשון שבו אנחנו לא יכולים להחזיק?

רק בעזרת הקבוצה והלימוד.

שאלה: כתוב שאדם שכבר התרגל לדרך תורה, יצטער על מיעוט ההשגה. איך להתרגל, איך להרגיל את הגוף לזה ולא לסטות או לעזוב את הדרך?

האדם צריך לתאר לעצמו אם הוא כבר מרגיש שהוא מכיל בתוכו את כל העולם או עוד לא. אז כמובן שלא. ולכן הוא ממשיך את המרדף אחר האור, אחר הבורא, משתדל לבקש, להתחנן לבורא שלא יזרוק אותו, שימשוך אותו.

תלמידה: אם הייתה איזו השגה בעשירייה, ויש חברות שנכנסות למצב של תרדמה, איך לא להיכנס למצב הזה בעשירייה אלא להמשיך בעבודה?

אתן צריכות לבקש עבורן, להתפלל שהבורא ימשוך אותן.

תלמידה: איך לא לבטל את העבודה שלהן שהן צריכות לעשות?

זה קורה אצל כולם. אבל כשאתן רואות שהחברות מתקררות, אתן צריכות לבקש מהבורא שהוא ידאג להן. העבודה שלנו היא לבקש מהבורא.

שאלה: בלבקש עבור אחרים מפריעה לי ההרגשה שהבורא הוא לחלוטין מתנהג עם כולנו בצורה צודקת, נותן לכל אחד מאיתנו מה שאנחנו צריכים. אבל נראה שהוא מצפה מאיתנו לתפילה, שלמרות שהוא עושה הכול בצורה צודקת נבקש ממנו. מה לבקש, שהוא ישנה את היחס שלו כלפינו, זאת תפילה נכונה?

זאת תפילה נכונה, ואת זה אנחנו צריכים כל הזמן לבקש.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחזק את החיבור בינינו כך שנמשוך את האור לתוך הכלים שלנו?

אנחנו צריכים להתחבר, וכל הזמן לשמור על החברים שלא יתרחקו. כל הזמן להתפלל, כל אחד עבור כל העשירייה, שאנחנו נתחבר, שנתקבץ יחד, והבורא יעזור לנו. זו צריכה להיות התפילה שלנו יום יום.

תלמיד: אנחנו קבוצה וירטואלית ויש בעיות בינינו ובעיות בחיים בגשמיות. איך אנחנו יכולים להתגבר על זה?

למעלה מזה אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיקבץ אותנו יחד ויעלה אותנו אליו.

שאלה: מהמאמר נובע שהרחבת הרצונות שלנו מתרחשת בזכות זה שהאור סלל לנו את הדרך, הוא מילא את הכלים והסתלק. באמצעות מה מתרחשת ההתרחבות הזאת?

זה לא ענייננו. מה שאנחנו מקבלים עם זה אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: האור יוצר בנו חיסרון, איך למשוך עוד אור כדי להגדיל את החיסרון? האור עוזב אבל זה נותן לנו מקום לאמונה, כלומר זה גם משהו שעליו צריך להודות לבורא שהאמונה מביאה אותנו לתפילה.

כן.

תלמיד: איך להגביר את החיסרון?

לבקש גם על זה וגם על זה. ולהגביר את החיסרון אפשר רק כאשר אתה מתחבר עם החברים, אז הם מראים לך עד כמה החיסרון יכול להיות אחר וגדול יותר.

שאלה: כתוב שבכל מקום שחסר לו זה מקום לאמונה. ואנחנו למדנו שהאמונה היא מצב שהוא מעל הכלים דקלבלה.

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה?

זה מצד האדם כאשר חסר לו משהו, אבל הוא לא יודע איך להשיג את זה, אז הוא פונה לאמונה. במקרה כזה יוצא לו רצון שמתפתח עד לכדי השתוות עם הבורא.

תלמיד: איך נבנים בנו הכלים האלה, החיסרון הזה? אנחנו לומדים, מתחברים בעשירה, משתוקקים לשלמות, וכל הזמן גדלים הכלים שלנו, איך הם גדלים?

זה האור העליון. האור העליון משפיע עלינו ומרחיב את הכלים שלנו.

תלמיד: כשאני לומד אני מבין שאני עכשיו מושך סגולה, את האמצעי שמתקן אותי, וכאן אני לא מושך. איך למצוא את המדד לזה?

זאת הרגשה פנימית, אין דרך אחרת.

שאלה: המאמר נקרא "זכו אחישנה", מה זה מבחינתנו לזכות?

זה אומר לעלות למדרגה, כך שאנחנו מושכים לעצמנו רצון ואור שמגדיל את הרצון, עד לכדי מצב שבו אנחנו יכולים להרגיש בתוכנו את כל הבריאה.

שאלה: מה מתווסף לעשירייה כאשר היא מתפללת עבור עשירייה אחרת, עבור כל בני ברוך, עבור העולם, האם זו בניית הכלים דהשפעה?

כן, זה מרחיב את הכלים דהשפעה של העשירייה.

תלמיד: אם יש לנו את זה בכל תפילה, האם זה אומר שאנחנו עוזרים לאחרים בזה גם לבנות את ההשפעה או רק בעשירייה שלנו?

בראש ובראשונה אתם עוזרים לעצמכם.

שאלה: אמרת שהאור העליון פועל עלינו ומרחיב את הכלים, אבל הכלים שלי נמצאים בחברים, יוצא שאני יכולה לבקש רק על ההתכללות. התכללות הדדית דרך ביטול עצמי, האם כך אני יכולה בצורה פרקטית לחשוב על הרחבת הכלים?

תחשבי איך שנוח לך יותר, והבורא כבר יסדר הכול במקומו. האור פועל באלפי פעולות בכל רגע, לכן אל תחשבי על איך זה יקרה.

תלמידה: אבל במה להתרכז כדי למשוך את המאור כמה שיותר?

במה שאת רוצה שיקרה.

שאלה: האם החיבור הפיזי גם חשוב או שהחיבור הרוחני חשוב יותר?

החיבור הרוחני חשוב יותר, אבל מתחילים מחיבור פיזי.

שאלה: האם הבורא נותן לנו כלי מתאים כדי להרגיש את העולם הרוחני כאשר אנחנו רוצים ללכת בדרך של תורה עם אמונה?

כן.

שאלה: מה אתה ממליץ כדי שהאמונה תהיה יותר איכותית מתוך העבודה בעשירייה, בתוך הכלי המשותף הזה?

להשתדל לבנות כלי אמונה בצורה מעשית בתוך הקבוצה.

שאלה: האם במקום הזה בכלי שממנו יצא האור נשאר רשימו שהאור עורר בנו?

כן.

תלמידה: האם הרשימו הזה קיים כדי לתת לנו אפשרות לכלול את החיסרון ולמלא את הריק?

כן.

שאלה: בעשירייה לא הצלחנו להגיע להסכמה לגבי אמונה. האם יהיה כזה מצב שבו תכונת האמונה כבר לא תהיה הכרחית?

לא, להיפך, יהיה יותר ויותר צורך באמונה.

תלמידה: גם בגמר תיקון?

גם בגמר תיקון, זהו כוח רוחני שהופך אותנו דומים לבורא.

שאלה: אמרת שחשוב מאוד להתחיל מחיבור הפיזי ואחר כך לעבור לחיבור הרוחני. מה לעשות בעשיריות וירטואליות שבהן החברות אף פעם לא ראו זו את זו?

אני לא חושב שזה מאוד חשוב.

תלמידה: אז אפשר להמשיך להתחבר רק בצורה וירטואלית?

תמשיכו בשקט עוד שנה, ואחרי זה נראה.

שאלה: אני רוצה לשאול על טיב ואיכות החיסרון. במאמר רב"ש מתאר שתי דרכים, דרך אחישנה ודרך ייסורים. במשל שהוא מביא הוא מתאר דוגמה לחיסרון אחד שנוצר כתוצאה מכך שאדם איבד כסף, היה לו חמשת אלפים לירות ונשארו לו אלפיים, וחיסרון אחר שנוצר כשאדם מורגל בדרך התורה להצטער על מיעוט ההשגה. האם אפשר להשוות בין שני החסרונות האלה?

לא, אלה חסרונות שונים, אתה לא יכול להשוות ביניהם.

תלמיד: האם חיסרון שאדם מקבל דרך התורה על ידי מיעוט ההשגה יכול לפצות ולמנוע ממנו את דרך הייסורים או שזה בלתי נמנע?

דרך ייסורים יכולה להשתנות, תלוי עד כמה האדם עובד על בּניית הכלי בצורה נכונה.

שאלה: איך אפשר להאמין בבורא אם הוא עוד לא התגלה?

אם הבורא עוד לא התגלה, האדם צריך ללכת כמו שאנחנו לומדים. מתחברים בעשירייה, אחר כך כל אחד משתדל לעזור לאחרים, מתחילים להתחבר ולבקש מהבורא להגדיל את הכלים שלנו כדי שכל הכלים שלנו יהיו בעל מנת להשפיע. וכך לאט לאט, מתקרבים עוד ועוד למצב שבו אנחנו דורשים מהבורא, מבקשים מהבורא שיעזור לנו לעלות בסולם המדרגות לרצונות יותר גבוהים, יותר גדולים, וכך עד שמקבלים מהבורא עזרה. כל רגע וכל יום עלינו להשתדל להיות בחיבור בינינו ובפנייה לבורא.

שאלה: המקובלים אומרים שאנחנו מגיעים להרגשה מדבר והיפוכו. איך אנחנו משתמשים בזה כדי להגיע לדבקות בחברים?

אנחנו צריכים להשתדל להתייחס לחברים כמו שאוהבים אותם, משתוקקים אליהם, קרובים אליהם. ואז לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש איפה אנחנו צריכים לשים כוחות לעבודה, כדי שגם הבורא יעזור לנו בזה וישים את הכוחות שלו שם.

תלמיד: כשאנחנו מדמיינים שלמות, האם עלינו לדמיין אותה ספציפית בין החברים, או בכל אספקט של החיים שלנו?

רצוי בין החברים. זה דווקא משפיע על בניית הכלי.

שאלה: הכול מגיע מלמעלה, גם הכלי, גם החיסרון, וגם המילוי, ואנחנו צריכים לממש את החיסרון דלהשפיע. מה זה אומר המימוש הנכון, בזמן הנכון של החיסרון דלהשפיע?

בכל רגע נתון, להתחיל מהר ככל האפשר לבקש מהבורא, אחרי הרגשת החיסרון.

תלמידה: לבקש מהבורא שהוא ימלא את החיסרון הזה בתכונת ההשפעה, כדי שאני ארגיש אותו?

כן.

תלמידה: שכל רצון שלי יהיה מלא בהרגשת הבורא, בגדלותו?

כן.

תלמידה: במה מסתכמת העזרה שלנו לבורא כדי לממש כל רצון שלנו?

בזה שאתם מעוררים אותו על ידי הבקשות שלכם, כדי שהוא לא יתרחק מכם, ויעסוק בשאלות שלכם וכן הלאה.

שאלה: אנחנו התחברנו והרגשנו עד כמה חשוב לרומם את רוח הבורא ולהיות בחיבור, אבל ההרגשה הזו כל פעם מתקררת, כלומר אנחנו מאבדים את מה שהרווחנו. אנחנו כל הזמן שואפים לקבל סיפוק ממה שהרווחנו, איך לשאוף למשהו גדול יותר יחד, לא לבד?

תנסו, אבל זה מגיע לאט מאוד. הבורא מחכה מאוד לרגע שכבר תשיגו את זה. ודווקא בגלל זה מה שנותן לו נחת רוח, זה לתת לכם יותר ויותר משימות, בעיות, כדי שתתחברו ברצון שלכם.

שאלה: אני מרגישה שהבורא שולח כל מיני רגשות ורצונות ותמיד ההארות או ההבחנות מגיעות בדיעבד בעיקר לאחר קריאת מאמרי רב"ש, ואז אני מבינה שהוא זה שפועל עלי ב-100%. האם תמיד נקבל הארות על פעולות הבורא עלינו בדיעבד או שבשלב מסוים נהיה עצמאיים, שותפים לפעולות שהוא מעביר אותנו, ממש יד ביד איתו?

להגיע להיות יד ביד עם הבורא לא יקרה כל כך מהר, זה ייקח עוד הרבה זמן. אבל לבורא אנחנו מביאים תענוגים דווקא ממצבים שאנחנו קטנים. כמו בחיים שלנו, אימא הכי מרוצה מזה שיש לה ילד קטן והיא יכולה לשחק עימו.

תלמידה: אז אנחנו לא צריכים לנסות לחפש איך לשלוט במצבים שהבורא שולח לנו, אלא דווקא לצפות מהצד? מה צריך לעשות בעצם?

בכל הרגשה שלנו צריכים לזהות שקיבלנו אותה מהבורא, ואנחנו לא צריכים יותר מלהודות לו ולהידבק בחזרה.

תלמידה: זה נקרא "אחישנה"?

נניח שכן.

שאלה: אנחנו נגיע לשלמות או בדרך תורה או בדרך ייסורים, הרצון לקבל הריק שלנו יפעיל את התפילה והאמונה. זה גורם לי להרגיש שהכול מושלם, הדרך היא מושלמת. האם בסוף גם אנחנו נהיה מושלמים?

כן, בטח. כל רגע ורגע יש בנו שינויים, אבל בינתיים הם קטנטנים, כאלו שאנחנו לא מרגישים אותם. זה כמו ילדים, האם ילד מרגיש שהוא עובר שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש? לא, הוא גדל וזהו. גם אנחנו כך.

תלמידה: האם הדבר החשוב הוא להישאר כל הזמן עם הבורא?

כן.

שאלה: בעולם הגשמי אנחנו מזדקנים, הולכים הכוחות. האם ברוחניות אנחנו מזדקנים, ואם כן מה יפצה על הכוחות שלנו ברוחניות?

כוחות חדשים שתקבלו.

שאלה: הצער על החיסרון הוא בכלים דקבלה, זאת אומרת, בדרך ייסורים. האם היראה היא כמו להצטער בכלים דהשפעה בדרך אחישנה?

לא חשוב, שיהיה כך בינתיים. אחר כך זה עוד ישתנה.

שאלה: כתוב במאמר, שאי אפשר שלאדם יהיו לו חסרונות על דברים גבוהים, כיוון שאי אפשר שיהיה חיסרון טרם המילוי. לנו כרגע אין חסרונות גבוהים, כמו אותו אדם פשוט. האם זה מפני שעוד לא ראינו את הגדלות בדרך הרוחנית? איך אנחנו יכולים להגדיל את הדרך הרוחנית בינינו, כדי להשיג רצונות יותר גבוהים?

על ידי חיבורים בינינו ועל ידי עלייתנו לבורא. פשוט מאוד.

שאלה: ההרגשה של הנהגת הבורא, אפילו במצבים שנראים הכי לא נעימים, מעוררת בנו גדלות הבורא והודיה. האם זה כלי דהשפעה או שעוד לא?

לא, זה עוד לא כלי דהשפעה.

שאלה: כשאני מרגישה שאני לא מספיק מחוברת עם החברות, זאת הרגשת חיסרון?

כן.

שאלה: אנחנו חיים בדור האחרון, עוד מעט זה סוף האלף השישי. האם נוכל להגיע לתיקון 200 שנים מוקדם יותר, האם זה אפשרי או שזה רק עניין של ייסורים?

אין שום הסבר אם זה כמה אלפי שנים מוקדם יותר או כמה אלפי שנים מאוחר יותר.

שאלה: במשך עשרות אלפי שיעורים אתה ממלא את החסרונות שלנו. האם אפשר ששיעור אחד אנחנו נמלא את החיסרון שלך, כי יוצא שאתה כל הזמן נותן לנו, אבל מה אנחנו מחזירים?

במה אתם יכולים למלא את החיסרון שלי?

תלמיד: במה שאתה רוצה רב, בכל דבר. זאת אולי שאלה שטותית, אבל יש רצון למלא את החיסרון שלך, למלא אותך. אולי לקבל בעל מנת להשפיע?

תודה רבה, אבל יש לי הכול.

תלמיד: אנחנו לא יכולים למלא אותך בכלום?

רק בזה שתהיו מחוברים ביניכם ותמלאו את הבורא.

שאלה: בעבודת העשירייה אנחנו משיגים מצבים מסוימים של אהבת חברים, ואחר כך מאבדים אותם בשגרת החיים. האם צריך לדבר בעשירייה על החיסרון למצב שהיה לנו טוב ביחד, ועל ההרגשה שהתרחקנו זה מזה, על מה שאבדנו, ולהתפלל לבורא שיחזיר אותנו למצב שהיינו יותר קרובים בינינו ולבורא?

לא, אנחנו לא צריכים ללכת אחורה, אלא תמיד קדימה. יכול להיות שנדמה לנו שהיינו פעם במצב יותר טוב, אבל אנחנו לא רוצים לחזור אחורה, רק קדימה.

שאלה: בהקשר הזה גם אצלנו בעשירייה אני הרגשתי שדווקא בעקבות הכנס המאוד גדול ופנימי שעשינו, כביכול התגלו יותר הבדלים בינינו, יותר שוני באופן שבו כל אחת תופסת את החיבור. אני מבינה שזה דווקא לטובה, האם זה סוג של גילוי?

כן.

שאלה: מה צריך לעשות כשמתגלים הרשעים האלה בעשירייה? אם יש קרבה בין שתי חברות בעשירייה והקרבה הזאת גורמת לפירוד, איך להתמודד עם זה נכון?

לבקש תיקון, שום דבר חוץ מזה, ולחבר לזה עוד חברות אחרות, שכולן יבקשו תיקונים.

תלמידה: האם הדבר הנכון הוא לצייר את המצב המתוקן ולבקש עליו?

כן.

שאלה: נראה שאני רוצה להיות גדולה, אבל שוב אני מתנהגת כמו ילדה. נעלבת, דורשת משהו כמו שהיה קודם. האם תמיד נישאר קטנים ביחס לבורא, או שהוא רוצה איזו בגרות מאיתנו?

לא. תהיי מי שאת.

תלמיד: זאת אומרת, אפשר כמו ילד מפונק לבקש ולבקש?

כן.

שאלה: שאלה על אהבה. מצד אחד כבר אי אפשר לחיות ולו יום אחד בלי החברות, זה בלתי אפשרי, גם חברות מעשיריות אחרות, יש איזה כוח משיכה כזה בינינו. מצד אחר, מיום ליום אני מבינה פחות ופחות מה זו אהבה. האם המשיכה העוצמתית הזאת היא במשהו אהבה?

כן, טוב מאוד.

שאלה: אם הרצונות הגשמיים והרוחניים כל כך מעורבבים עד שאפילו קשה להפריד ביניהם, האם צריך לעשות משהו בנוגע לזה?

אני חושב שזה יתבהר בהדרגה ואת תראי איזה רצונות שלך הם גשמיים ואיזה רצונות הם רוחניים.

תלמידה: יש כזאת אשליה שהרצונות הגשמיים מושכים אחריהם גם את הרוחניים, כמו רכבת.

יש כזה מצב.

תלמידה: באמת הרצון הגשמי שלנו הוא כמו מנוע, שממנו גם יוצאת הרוחניות?

כן, בהדרגה הרצונות הגשמיים הופכים לרוחניים. אל תדאגי, שיהיה כך, הכול ימצא את התיקון שלו.

שאלה: בלב תמיד יש חיסרון, אבל כאילו משהו סוגר את הלב, לא מאפשר לצעוק, לבקש. האם זה בגלל גאווה? אני לא מבינה למה, אבל משום מה אין כוח לבקש. איך לעורר את המקום הזה כדי לבקש?

תעזרי לחברות ומזה ייבנה בך היחס הנכון לבורא.

תלמידה: לעזור להן להתחבר?

להתחבר, לעשות משהו, לא חשוב מה, משהו, מה שאפשר.

שאלה: מהו התהליך בעשירייה שיתן לנו מסך יותר חזק? כי החברים בעשירייה וגם אני, מתלוננים בזמן האחרון שאנחנו יותר מדי בגשמיות, ברצונות הגשמיים, אז איך לקבל מסך יותר חזק?

אם אתם נמשכים זה לזה, מחברים את כוח החיבור ביניכם ועם הכוח הזה יחד מתייחסים לבורא, אז אתם תצליחו בכול. שוב, קודם כל, כל אחד צריך להשתדל איכשהו לתקן את עצמו, ואז להבליט את הרצון להשפיע שלו כלפי האחרים, ואחר כך כולכם צריכים לחבר את כל הרצונות האלה, את הנטיות האלו לבורא, ואז תראו עד כמה הבורא מיד יעזור לכם.

שאלה: אמרת לא מזמן שיש לי את כל מה שאני צריכה, ונזכרתי ברגע שבו הייתי בכנס בגיאורגיה, איבדתי את הטלפון ואבד לי הקשר עם העשירייה והרגשתי את עצמי כאילו אין לי ידיים. זאת אומרת למרות ששם היה לי את הכול, את החיסרון הזה שאני לא יכולה להתקשר עם החברות אני הרגשתי את זה ממש טוב. נזכרתי באותו רגע שנתת את הדוגמה עם המורה הגדול שלנו, הרב"ש, כאשר הוא הצביע על עצמו ואמר "שיסבול", אז ה"יסבול" הזה זה אותו החיסרון שאותו אנחנו צריכים לחוות כל הזמן כלפי העשירייה?

לא, לא צריך כל הזמן לחוות ייסורים ולא צריך שום דבר מכל הדברים האלה, צריך שהכול יהיה מאוזן.

תלמידה: הנתק מהקשר קרה פיסית, וכל הזמן חשבתי איך למצוא דרך להתקשר איתן, מה קורה עם החברות, מה עם הצ'אט שאני לא מחוברת, זה למעשה כמו היה העבודה האמיתית שלי?

בטח.

תלמידה: ועכשיו ישבתי וחשבתי, איך אני כל יום יכולה שיהיה כך כאילו קיבלתי את הטלפון, נרגעתי, כאילו הקשר הפיסי הזה הוא גם פועל איכשהו.

כן.

שאלה: אמרת שצריך לעזור לחברות, אני צריכה לעשות חשבון, לבדוק איך לעזור, איפה לעזור, או להיות בתפילה, לפנות לבורא שיעזור לי לראות איך אני יכולה להועיל ולמי?

כן, זה נכון דרך התפילה.

שאלה: האם זה נכון לחשוב שאם הרצון שלי גדול מהחיסרון של העשירייה, אז יכול להיות שהאמונה שלי היא חלשה או שלעשירייה שלי אין איזו מטרה, מה צריך לבוא לפני?

לא, צריכים להמשיך לעבוד פשוט עוד יותר ויותר.

תלמידה: האם לעבוד יותר על הרצון או על החיסרון?

על החיסרון.

שאלה: אנחנו רוצים להיות בשירות הבורא בכך שנעזור כל הזמן לעשירייה. איך לשמור כל הזמן על הרצון, שהוא יהיה גבוה וחזק? באיזה מחשבות אנחנו צריכים להיות?

על מה שאת רוצה, את המחשבות האלה את צריכה לסדר נכון ולהעלות לבורא.

שאלה: האם האמונה מעל הדעת וחיבור גדלים באותה מידה?

יש איזו קונוטציה אבל עד כמה שזה ממש מלובש זה בתוך זה אני לא יכול לומר.

שאלה: האם יש סימנים או סימני דרך שמראים לנו שאנחנו מגדילים את הכלים, את הרצונות שלנו?

אנחנו צריכים ללמוד את זה מתוך הניסיון.

שאלה: רציתי שוב לברר את השאלה ששאלתי אותך, האם אנחנו נהיה אי פעם יד ביד עם הבורא והפעולות שלו. ואנחנו דווקא מביאים תענוגים מהבורא במצבים שאנחנו קטנים, כמו אימא שהיא מרוצה מזה שיש לה ילד קטן שיכולה לשחק עימו. אבל אני מזהה בעצמי דווקא התנגדות כזאת שאני לא רוצה להיות הילדה הקטנה שהעליון משחק איתי, אני רוצה ממש לעשות פעולות איתו במודעות. האם אני צריכה להיפטר מהמחשבות האלה, זה רק הורס?

לא, תמשיכי, רק בלי ללחוץ על עצמך. תמשיכי, צריכים לזרום עם זה.

תלמידה: מה זה אומר לא ללחוץ על עצמי ולזרום?

מה שאת מרגישה, מה שאת רוצה, מה שאת חושבת, זה הבורא נותן לך. את צריכה רק לברר את הדברים האלה ולראות עם מה בחזרה לפנות אליו, מה להסתיר ועם מה עכשיו לגשת.

תלמידה: בדרך כלל ההרגשה הזאת שאני רוצה לפעול איתו יד ביד במה שמעביר אותי זה בדרך כלל במצבים שדווקא אני מרגישה רע, ואז ההרגשה הזאת גם היא יכולה להשתלט ואז קשה לי בכלל לזכור את מה שאתה אומר עכשיו להשתחרר.

זה ברור, ברגע שאת נמצאת ברוגז או במשהו שלילי אז כל מה ששייך לרוחניות בורח ממך.

תלמידה: לפעמים אני חושבת אולי "טוב, עכשיו הוא רוצה שאני אהיה עצבנית, אני פשוט אהיה עצבנית, ואני אהיה עצבנית עכשיו", זה מה שהוא רוצה.

אף פעם זה לא יכול להיות.

תלמידה: אז מה לעשות?

לא להיות עצבנית.

תלמידה: איך לא להיות עצבנית? אבל זאת תחושה שהוא נותן לי.

הוא נתן הרבה תחושות לבני אדם אבל לא בכולם אנחנו צריכים להשתמש כך בלי לראות תוצאות.

תלמידה: אז איך להתמודד או להשתמש בתחושה כזאת למשל של כעס על הבורא או עצבנות?

מידת כעס היא מידה מאוד גרועה, זה ממש הרצון לקבל שלך, האגו שלך, שבורח החוצה ממך.

תלמידה: מה אני עושה עם זה תכל'ס? אין לי שליטה, אני לא מרגישה שיש לי שליטה בכלל.

זה לא נורא, זה רק נדמה לך.

תלמידה: אני זוכרת שפעם סיפרת שהיית אוהב לצפות בדברים מצחיקים, בהומור, כדי להשתחרר מהמצב. אני מוצאת את עצמי עושה את זה כשאני ממש בחוסר שליטה, זה הדבר היחידי שמוציא אותי מכל הרגשות השליליים. האם זה נכון להתמודד עם זה כך?

אני מבין אותך. כן, תתקדמי לפחות כך.

שאלה: גדלות הכלי של האדם וכמות האור שהוא יכול למשוך, האם זה תלוי בגודל הרצון של החברים?

בגודל הרצון שלו. הכול נקבע על ידי רצון האדם, ואחר כך כבר עם מי הוא נמצא בקשר, מתחבר, וכן הלאה.

תלמידה: אבל הרי אני ממלאה לא את הרצונות שלי אלא את הרצון של החברות.

האם את משתמשת רק ברצונות של החברות, לא בשלך?

תלמידה: את האור אני מושכת כדי למלא את רצון החברות שלי.

למה את צריכה את זה?

תלמידה: כדי למשוך את האור המחזיר למוטב. אני הרי לא יכולה למלא את עצמי, אני צריכה אדם אחר, זולת, ואז בינינו מתגלה הבורא. הזולת הוא שמגדיר את גודל הכלי שלי לא אני.

את מגדירה.

תלמידה: כלומר בזה שאני מצמצמת את הרצון לקבל שמתעורר בי, נוצר בי כלי גדול והאפשרות למשוך את המאור, ואני יכולה לתת אותו למי שאני רוצה כולל הרצונות הקטנים של החברות שלי ולכל העולם.

כן.

שאלה: אנחנו רואים בעולם מלחמות, ייסורים, אסונות טבע. האם אפשר לומר שעד עכשיו האנושות לא בחרה בדרך אחישנה?

כן. האנושות לא בחרה בדרך אחישנה, היא הייתה צריכה לבחור אבל לא בחרה. אבל נאמר "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", כך שעלינו להמשיך להשתדל ולגלות את הבורא, לגלות את עצמנו ולייחל לזמנים טובים יותר.

שאלה: איך אנחנו צריכים לעבוד בצורה פנימית, חיצונית, עם זה שכופים עליך ומכריחים אותך למשהו בהתאם למקורות?

לא, את זה לא צריך.

תלמיד: איפה הגבול? איפה אנחנו עוצרים? אנחנו אומרים שיש חיבור בין ניגודים, ואילו כאן אנחנו צריכים להשתוקק זה לזה. אז איפה עלינו לעצור כדי שלא תהיה כפייה מה שנותן דוגמה לא טובה?

תנסה בכלל לא להיכנס לדברים כאלה. אלא שכל אחד יבטא את דעתו, ואחרי זה תתחילו לשאול על הדעות האלה, למה כך, למה אחרת, אבל כל זה צריך להיות סביב שולחן עגול ורצוי בעשירייה שלמה, מלאה.

שאלה: האם עבודה אינדיבידואלית היא מתוך העבודה בקבוצה, או העבודה בקבוצה היא מתוך ההשגה והעבודה האינדיבידואלית בתוכך, או שזה הכול מעורבב?

הכול קשור זה לזה. אתה לא יכול בצורה נקייה להבדיל בין פרמטר אחד לאחר, הם תמיד משפיעים זה על זה ומגדירים את זה בצורה הדדית.

תלמיד: כלומר אין משהו שקודם למשהו.

לא.

שאלה: כל הזמן אנחנו מקבלים פקודות, ברור שהכול מגיע מהבורא, כל מיני רגשות מחשבות, ואנחנו חייבים לעשות כל הזמן מיון. איזה קריטריון יש לנו בשביל לעשות את המיון לרגשות האלה? מה זאת הפעולה להחזיר לבורא? מה לצמצם? מאיפה אני יודעת בכלל שאני עושה את הבירור נכון?

את צריכה לברר ולמיין את הרצונות שלך עד כמה הם יותר קרובים לרצון לקבל או לרצון להשפיע.

תלמיד: אחרי השאלה לגבי איך היינו יכולים להנות לך, קיבלתי הרבה מאוד הודעות מהחברים מכל הכלי העולמי שגם היו רוצים את אותו הדבר אבל התביישו לשאול את השאלה. לכן אם אני בשם כולם אודה לבורא עליך, אז בטוח שאני אביע את הדעה והרצון של כל הכלי העולמי. אוהבים אותך מאוד ומודים לך.

תודה רבה, עד הפגישה הבאה שלנו.

(סוף השיעור)