שיעור בוקר 31.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 457, דף תנ"ז,

"עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב",

אותיות כ"ה – כ"ו

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', בדף תנ"ז, עמוד 457, "עשר הספירות של עולם הנקודים". אנחנו נמצאים ב"סדר סיבה ומסובב" אות כ"ה בטור א'.

מאות כ"ה והלאה הוא מתחיל לספר לנו על עולם הנקודים. מ"הסתכלות פנימית" עד אות כ"ה עברנו על כל מה שיש לנו ביתר החלקים עד חלק ו', ועכשיו זה מחלק ו' והלאה.

אות כ"ה

"וכאן בפרצוף הס"ג, נתוסף ב' פעולות, מה שלא היו בפרצוף ע"ב: הא' שנמשך גם מטבור ולמטה דגלגלתא דא"ק, והתלבש והאיר בהכלים דגלגלתא דא"ק, אשר מטבור ולמטה. הב' כי נחלק לב' פרצופים על הטבור דגלגלתא דא"ק. שמטבור ולמעלה נקרא ע"ב דס"ג או טעמים דס"ג, ומטבור דגלגלתא ולמטה נק' ס"ג מ"ה ב"ן דס"ג, או נקודות תגין אותיות דס"ג."

שאלה: לא ברור לי, מ"ה ס"ג כל המושגים האלה שאנחנו לומדים.

מה כתוב שעל זה אתה שואל. כתוב שלמעלה מטבור הכללי יש גלגלתא ע"ב, אור החכמה הוא רוצה להגיד. למטה מטבור, יש לנו ס"ג, שזה נקודות דס"ג, הבינה, ומטה.

תלמיד: הוא מדבר באופן כללי על כל הגלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה? חשבתי שהוא מדבר רק על פרצוף גלגלתא.

לא, על שלושת הפרצופים. גלגלתא ע"ב וס"ג. שלושת הפרצופים האלה נמצאים למעלה מטבור, ולמטה מטבור כבר מדובר על נקודות דס"ג זאת אומרת הזדככות דס"ג ומטה.

"פעולה הא'. דהיינו מה שנמשך גם מלמטה מטבור דגלגלתא, הוא נמשך, מטעם שעדיין לא היה צמצום על אור הבינה, המפריע מלהאיר לבחי"ד. כי צמצום א' לא היה אלא על אור חכמה בלבד. ולפיכך פרצוף הע"ב שקומתו עד החכמה, לא היה יכול להתפשט למטה מטבור דגלגלתא ששם מקום בחי"ד הוא, אבל פרצוף הס"ג שקומתו רק עד הבינה, וע"כ היה יכול להאיר גם אל בחי"ד."

תסבירו לי בבקשה איפה המסך יותר גדול?

שאלה: בגלגלתא.

בגלגלתא? קצת פחות בע"ב. גם בטעמים דס"ג בכל זאת. אז הפרצופים האלה לא יכולים לרדת למטה מטבור, ופרצוף יותר חלש, עם מסך פחות גדול, כן יכול לרדת מתחת לטבור. הייתכן?

תלמידים: כן.

למה? אני לא מבין.

שאלה: כי הוא כולו השפעה, אין בו אור חכמה.

על מה אתה מדבר, איפה ראית השפעה חוץ מהבורא.

תלמיד: בבחינה ב' הוא כותב שס"ג יכול לרדת.

אבל זה רצון לקבל שיש לו מסך. אז איפה המסך יותר גדול, בבחינה ב' או מסך בבחינה ג' או ד'? אז למה בחינה ד' וג' לא יכולות לרדת למטה מטבור ובחינה ב' כן יכולה. בגלל שהיא יותר חלשה? זה רצון לקבל שרוצה לקבל וליהנות ויש עליו רק מסך. לע"ב יש מסך הרבה יותר גדול. הגיוני מה שאני שואל או לא?

תלמיד: מה שאתה שואל זה הגיוני אבל אנחנו גם לומדים שהמסך מזדכך ומזדכך ממנו כל רשימו של אור חכמה ונשארת רק בחינה ב'.

אז מה?

תלמיד: אז זה רק חסדים ואז הוא יכול לרדת.

אבל יש פחות מסך?

תלמיד: כן.

אז איך יש לו כוח לרדת למטה מטבור, נניח שיש לו כוח, ולע"ב שהוא מסך ג' דעביות, ויש כוח חזק, הוא לא יכול לרדת.

שאלה: יכול להיות שזה קשור להשתוות הצורה ולא למסך.

ודאי שלהשתוות הצורה. השתוות הצורה זה המסך.

תלמיד: כי אם הוא יותר דומה לבינה אז הוא יותר דומה לבורא, יש פה עניין של השפעה שלא היה קודם, אז הוא יכול לרדת.

מי יותר דומה לבורא ס"ג או ע"ב?

תלמיד: ס"ג.

לא. אתה צודק מצד אחד, שע"ב משתמש כדי להשפיע לבורא בזה שהוא מקבל את אור החכמה, אז לפי הפעולה הוא מקבל, ולפי תוכן הפעולה הוא המשפיע. בזה אתה צודק. אבל בכל זאת כלפי כוחות אי אפשר להשוות.

שאלה: מדובר על ערך הפוך של אורות וכלים, הכלים מנסים להתאים את עצמם לאור. גם בפרצופים אנחנו רואים שככל שהפרצוף יותר חלש, המסך שלו יותר זך והוא קרוב יותר לאור.

לפי הרצון לקבל שלו, כי הוא פחות ברצון לקבל.

תלמיד: אין לו מסך.

אבל לפי ההשפעה שלו?

תלמיד: ההשפעה שלו קלושה.

הוא יותר רחוק. אז בכל זאת, כשמדברים על הרצון לקבל, שזה פרצוף מאותו רצון לקבל, וכמה יש עליו כוח המסך, אז ודאי ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אבל אני שואל כך, למה ס"ג עם מסך דבחינה ב', נקודות דס"ג, כן יכולים לרדת למטה מטבור, וע"ב עם מסך דבחינה ג' לא יכול לרדת למטה מטבור? צריכים לחשוב על זה, זו שאלה ערמומית, לא ישרה.

שאלה: אולי בגלל שצמצום א' היה על אור חכמה וצמצום ב' הוא כבר על אור דחסדים.

אני מדבר על לפני צמצום ב', לא אכפת לי צמצום ב'. אני מדבר על איך ס"ג יכול לרדת למטה מטבור וע"ב לא יכול לרדת למטה מטבור? רק על זה, עוד לפני צמצום ב'.

תלמיד: לפני צמצום ב', אז צמצום א' פעל רק על אור חכמה.

אז מה?

תלמיד: בגלל זה. בגלגלתא, ע"ב, אפילו ס"ג, אור לא יכול לרדת למטה ורק מנקודות דס"ג יכול. מה שיורד למטה זה לא אור חכמה באמת, מה שיורד למטה זה אור בינה נקיה, חסדים. וגם ככה החסדים נמצאים מתחת לטבור לפני זה. גם בצמצום, וגם בגלגלתא.

יש עניין שבמקום שהחזק לא יכול להופיע, הקטן, החלש כן יכול להופיע.

תלמיד: אני לא יודע אם זה נקרא חזק או חלש כמו שזה חכמה וזה חסדים, אלה תכונות שונות של אור. כי גם בגלגלתא מתחת לטבור קיים אור חסדים וגם בס"ג שיורד אור חסדים, לא היתה שום הגבלה על האור הזה גם מלכתחילה.

זה תלוי באור או בעביות המסך? גלגלתא לא יכלה לרדת למטה מטבור.

תלמיד: אור חכמה שבגלגלתא לא יורד.

כן.

תלמיד: אבל חסדים כן יורד.

כן.

תלמיד: אז זה אותו דבר. סוג אור החכמה לא יורד למטה וסוג אור החסדים כן יורד למטה, וזה לא משנה אם זה בגלגלתא או בס"ג. בס"ג הוא יורד ויש לו פעולה אחת, בגלגלתא הוא יורד ויש לו פעולה אחרת.

אז אם אנחנו חוזרים שוב לשאלה שלי איך יכול להיות שמסך יותר קטן כן יורד ועם מסך יותר גדול הוא לא יכול לרדת?

תלמיד: אז אולי המסך הוא כלפי אור חכמה.

זאת אומרת לא חשוב על איזה גודל מסך אנחנו מדברים, אלא עם איזה אורות אנחנו עובדים.

תלמיד: כן.

נניח שזה ככה. יחסית זה נכון, לא שלם אבל זה נכון.

שאלה: הוא אומר שזה "מטעם שעדיין לא היה צמצום על אור הבינה, המפריע מלהאיר לבחי"ד. כי צמצום א' לא היה אלא על אור חכמה בלבד. ולפיכך פרצוף הע"ב שקומתו עד החכמה, לא היה יכול להתפשט למטה מטבור דגלגלתא ששם מקום בחי"ד הוא, אבל פרצוף הס"ג שקומתו רק עד הבינה, וע"כ היה יכול להאיר גם אל בחי"ד." לכן הוא יכול היה לרדת.

אנחנו צריכים להגיד כך, שעד הטבור דגלגלתא יכול להאיר אור החכמה, ומטבור ומטה יש צמצום על אור החכמה. זאת אומרת צמצום, כשמלכות דאין סוף הצטמצמה, בפועל הוא עובד מטבור ומטה.

קריין: "פעולה ב'".

פעולה הב'. דהיינו התחלקותו על טעמים ונקודות. נמשכת מפעולה הא'. גם מכח הזכר דפרצוף הס"ג. כי הזכר דס"ג הוא בחי"ג דהתלבשות, אשר בזווג הא' של ראש המשיך קומת חכמה שהוא מתלבש בכלי דכתר דס"ג (עיין דף ש"צ ד"ה וס"ג). וע"כ כלי דכתר ס"ג שיש בו אור החכמה, היה מוכרח ג"כ להסתיים על הטבור כמו פרצוף הע"ב. וע"כ נקרא הכתר דס"ג הנמשך עד הטבור בשם ע"ב דס"ג או טעמים. אמנם למטה מכתר אין אור הזכר יכול להתפשט, וע"כ שאר הט"ס תחתונות דס"ג מתפשטות מטבור ולמטה דגלגלתא, משום שאין בהם אור החכמה, אלא אור הבינה לבד, שעליה אין הצמצום חל עדיין, כנ"ל. וע"כ מכונה זה החלק ס"ג דס"ג, להורות שאין שם מבחינת ע"ב כלום."

שאלה: אפשר להסתכל על המסך כאיזשהו סוג של פילטר של אור חכמה שנותן לאור חסדים לעבוד כי אין על זה צמצום? אז בס"ג זה מיוחד, אנחנו אומרים שיורד האור מתחת לטבור.

לא, כי על אור חסדים בכלל אין שום מסך, אין שום הגבלה. אור חסדים זה תוצאה מהשפעה. תשפיע.

תלמיד: אז מה כל כך מיוחד בנקודות דס"ג? זה כבר קורה בגלגלתא ובע"ב ובס"ג עצמו, יורד כבר אור מתחת לטבור, הוא פשוט חלק מהאור ואותו חלק יורד בס"ג.

אבל מי מקבל את האור? הרצון לקבל. מה זה נקרא שהרצון לקבל מקבל אור דהשפעה? זה לא כל כך מובן. הרצון לקבל לא יכול להרגיש תענוג מהשפעה, הוא מרגיש תענוג מקבלה. איך זה יכול להיות שרצון לקבל שמיועד לקבל תענוג מזה שהוא ממלא את עצמו, את הרצון שלו, פתאום מתחיל להרגיע את עצמו על ידי זה שהוא משפיע? זאת אומרת, יש בהשפעה תענוג, והתענוג הזה ממלא את הרצון לקבל, ואז המילוי של הרצון לקבל מפעולת ההשפעה, שהוא נהנה ממנה, נהנה מהשפעה, נקרא "אור החסדים". אבל הוא נהנה, אלה תענוגים, רק הוא נהנה מגדלות הבורא, לא שמקבל ממנו, אלא שנותן לו, כמו הכלה לחתן הגדול.

עכשיו השאלה, כשהיא יכולה לתת לו טבעת, זה בסדר, אבל אולי יש גבול בכמה שהיא יכולה לתת לו? תלוי בגודל שלו בעיניה. ואז היא צריכה לעשות על זה מסך, וצריכה לעשות על זה חשבון עד כמה הוא גדול בעיניה, עד כמה היא מוכנה להקריב את עצמה, להיות שייכת לו בכל לב ונפש ועוד יותר.

זאת אומרת אור חסדים, זה נראה לנו שזה אור החסדים, זה תענוג, אור זה תענוג, רק לא תענוג מקבלה, תענוג מהשפעה. אבל על תענוג מהשפעה אנחנו חייבים לעשות חשבון, אני לא יכול להשפיע בלי גבול. אני לא מוגבל מלמעלה להשפיע, אבל אני מוגבל ביכולת שלי, ככל שהבורא גדול בעיני במידה הזאת אני יכול להשפיע לו. זאת אומרת, אני עושה חשבון על הגדלות שלו, על התענוג שלי מזה שאני משפיע לגדול, ועל זה אני עושה מסך ומזה יש לי פרצוף. כי תענוג מהשפעה מתפשט בכלים דקבלה שלי, ס"ג זה כלים דקבלה. אין כלי דהשפעה, אין דבר כזה בכלל בטבע. מה שאני מקבל ועושה חשבון, זה הכול תענוג.

אומרים שבתענוג מקבלה אתה מוגבל בכלים שלך, בתענוג מהשפעה אתה לא מוגבל בכלים שלך, כי יש לך עסק עם הבורא. אתה יכול לקבל ממנו אין סוף, כי הוא לא מוגבל. אם אתה רוצה להרחיב את הכלים שלך עד אין סוף, מפני שהוא גדול, מהגודל שלו, בבקשה. זה כל העניין שאנחנו צריכים להידמות לבורא, זה כל העניין שאנחנו רוצים להשפיע, צריכים להגיע להשפעה, שהכלים שלנו לא יהיו מוגבלים. כאן זה הצורך לשינוי, שבמקום שאני נהנה אני רוצה ליהנות מזה שאני נותן לו. למה אתה נותן, הוא צריך משהו? כלום. אלא כדי להרחיב את הכלים שלי ללא גבולות.

תלמיד: אני אחזור לשאלה המקורית. בגלגלתא נכנס אור חסדים מתחת לטבור והפרצוף בעצם נהנה מלהשפיע.

גם מלקבל על מנת להשפיע למעלה מטבור, ולהשפיע על מנת להשפיע למטה מטבור.

תלמיד: אז אם בגלגלתא זה קורה וגם בע"ב זה קורה, מה כל כך מיוחד בס"ג?

כן, רק בס"ג כשהוא לא עובד עם אור החכמה, הוא יכול לעבוד עם אור החסדים. נקודות דס"ג, הוא מגביל את עצמו, לפי המסך שלו הוא לא יכול לעבוד עם לקבל על מנת להשפיע, רק להשפיע על מנת להשפיע. זאת אומרת להיות נוכח בבורא הוא יכול, אבל לא משפיע לו, אין לו אפשרות. לקבל הוא לא יכול. לכן יחד עם זה, מתוך החולשה שלו כביכול שנמצא בלהשפיע על מנת להשפיע, הוא יכול להיות בכל מקום. אבל ברגע שהכלים שלו מקבלים תוספת רצון, הוא כבר לא נמצא בלהשפיע על מנת להשפיע, הוא כבר עובר ללקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, להשפיע לעל מנת להשפיע אצלו זה בגלל שהוא משתמש בעביות שלו כמו שהוא, מתוך הגבלה מלמעלה, שהוא מקבל מע"ב בחינה ב' דעביות. ברגע שמקבל מגלגלתא בחינה ד' דעביות הוא נכשל, זה בהכרח, הוא אנוס.

תחשבו איך שזה עובד. אבל העיקר זה להבין שאין כלים דהשפעה, אין, אמנם אנחנו כך אומרים, אבל כל כלי וכלי זה רצון לקבל.

שאלה: מה הצורך להתפשטות חסדים של נקודות דס"ג?

אין שום צורך, הכול עובד לפי החוק. לא שעכשיו באמצע ההתפשטות מלמעלה למטה יש איזה צורך נוסף או משהו, לא. הרצון לקבל רוצה לקבל, יש עליו עכשיו הכרת גדלות המאציל, מתוך זה הוא רוצה להשפיע לו. הוא עושה על זה צמצום וחשבון, כמה הוא יכול להשפיע למאציל, כי כל התענוג שלו עכשיו עד כמה הוא משווה את עצמו למאציל.

תלמיד: כי אם תנה"י דא"ק כבר מלא בחסדים אז למה חסדים צריכים להתפשט שם שבאים מנקודות דס"ג? יש חסדים.

יש חסדים. אבל העניין הוא שאני יכול להיות נוכח במקום שישנה הקדושה. אני יכול להיות דבוק בבורא בזה שאני דומה לו, בזה שאני לא מקבל. אני יכול ליהנות, גם זה בעל מנת להשפיע, אבל אני יכול ליהנות מזה שאני נמצא באותו מקום, באותו איזור, באותה הפעולה.

הבורא הוא משפיע? כן, כנראה שיש לו מזה תענוג. אני דומה לבורא, אני רק משפיע. יש לי תענוג מזה? אור חסדים אתה קורא לזה, למה זה תענוג שנקרא אור החסדים? האם הוא תענוג קטן שאני כמו הבורא משפיע? לבורא יש מה לתת, יש לו אור החכמה, אני בזה נמצא באור החסדים, אבל זה נקרא השתוות הצורה. בפועל אין לי מה לתת, אבל אני מראה לו עד כמה אני מעריך, עד כמה אני נהנה להיות כמוהו, במצבו, לא בהשפעה, כי הוא במצבו משפיע אור החכמה, אני לא, אבל כמוהו.

לדוגמה, יש נשף שכל אחד משלם נגיד חמשת אלפים דולר להיות בנשף כזה, ולי נתנו כרטיס כבוד, אני לא משלם כלום ואני נמצא שם. זו קרבה, דבקות. אבל זה נבנה לאט לאט, הרגשה כלפי אור החסדים ואור החכמה. עוד נדבר על זה.

קריין: טור ב' אות כ"ו.

אות כ"ו

"ואחר שנשלם הראש תוך סוף של הפרצוף ס"ג, הנה חזר גם עליו דבר הביטוש דאו"מ באו"פ, ויתר ארבע עשרה הפעולות הקשורות בו, עד שנאצל ממנו פרצוף הד' דא"ק הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. וגם המ"ה וב"ן יצא בשני פרצופים הנבדלים זה מזה על הטבור דגלגלתא דא"ק, כמו פרצוף ס"ג שממנו נמשכים.

אמנם בסדר אצילותו של הפרצוף מ"ה וב"ן נתוספו כמה פעולות חשובות מאד, כי המה השרישו ענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, הנחשב להתחלה הראשונה של העולמות. משום שלא היה כלל קיום להעולמות זולתם." למה? כי עולם זה מהמילה העלם והסתר ולא היה העלם והסתר, אלא רק עכשיו שיש לנו צמצום ב' ומתחילים לעבוד בפועל, בקטנות וגדלות. זאת אומרת התחתון מתחיל לעבוד. לפני זה, לפני שבירת הכלים, לפני הקמת עולמות אבי"ע, אין בכלל מקום לנבראים. זה אור האין סוף שקצת מקטין את עצמו בעצמו, כדי לבנות סביבה ששם הנבראים, הנאצלים יוכלו להתקיים בעתיד. אבל עדיין אין נבראים, עדיין לא יכולים, עדיין אין מערכת שיכולה להחזיק אותם באור החסדים, באור החכמה, גדלות, קטנות, צמצומים, עליות, ירידות, קליפות וקדושה, "זה כנגד זה ברא א-לוהים", עדיין אין. ולכן הכול רק הכנה בעלמא, עוד אין אפילו מקום לנבראים מכל שכן נבראים.

קריין: דף קודם, פסקה התחתונה.

"והגורם השרשי לכל אלו הפעולות הנוספות כאן, הוא התפשטות הנקודות דס"ג מטבור ולמטה דא"ק דהיינו לתוך הכלים דנה"י דגלגלתא, שהם מן בחי"ד, כי עי"ז נדבק הס"ג, שהוא בחי"ב, וה"ר דהוי"ה, עם הנה"י של הפרצוף גלגלתא, שהם בחי"ד וה"ת דהוי"ה. וזה גרם לצמצום ב' בא"ק על דרך צמצום א' שהיה בא"ס. (כנ"ל דף שצ"ט אות ז' בדברי הרב) כי כמו שהצמצום א' היה על בחי"ד, כן נעשה כאן הצמצום על בחי"ב. וכמו שהצמצום א', סילק האור מכל הד' הבחינות, ואחר זה חזר והמשיך רק הט"ס הראשונות לבד, כן נעשה כאן הצמצום על בחי"ב וסילק האור מכל הגוף דס"ג, ואחר זה חזר והמשיך רק הב' ספירות כתר וחכמה לבד, בכל הראש תרד סוף, אשר בפרצוף מ"ה וב"ן הזה. וכמו שבצמצום א' נפסק הקו אור של א"ס על המלכות דנה"י דא"ק שהוא במקום העוה"ז, הנשאר בלי אור, כן בצמצום הב' שבכאן, נפסק האור של הקו מא"ס על הבינה דנה"י דא"ק, ונשארו הבינה וז"א ומלכות למטה מנקודת הצמצום בלי אור." הכוונה ז"ת דבינה, כי ג"ר דבינה שייך לחכמה. "ותדע שמכאן קנתה הבינה שבכל המדרגות את השם בריאה, שהוא מלשון ''לבר" ע"ד בתי בראי, שפירושו לחוץ. כי ע"י צמצום ב' שבכאן יצאה הבינה שבכל המדרגות לחוץ מהמדרגה: שהבינה של ראש נעשתה לבחי' גוף, והבינה שלמעלה מטבור, נעשתה לבחינת למטה מטבור, והבינה של הנה"י יצאה לגמרי מכל אצילות הפרצוף ונשארה בלי אור, כדוגמת הנקודה דעוה"ז בזמן צמצום א'. כנ"ל."

שאלה: האם יש השתוות הצורה בין ה' ראשונה דה-ו-י-ה ובין ה' תתאה דה-ו-י-ה?

מה זה שייך לכאן?

תלמיד: יש שם שיתוף של מידת הרחמים בדין.

אנחנו עדיין לא מדברים על שיתוף, אבל אותו צמצום שהיה על ה' תתאה יש עכשיו על ה' ראשונה.

תלמיד: בנקודות דס"ג גם יש חלוקה, הם לא כולם נכנסים מתחת לטבור. יש נקודות דס"ג שמתחילים להזדכך, יש להם גם עביות מסוימת.

עביות יש בכל מקום.

תלמיד: לא, מה שנכנס מתחת לטבור.

י' ה' של נקודות דס"ג נמצאות למעלה מטבור הכללי, ו' ה' יורדות למטה מטבור, והן שממלאות את הנה"י דא"ק.

תלמיד: ג"ר דבינה זה מה שנכנס למטה?

ג"ר דבינה לא יכול להיכנס למטה. ג"ר דבינה בכלל שייך לחכמה. לכן נקודות דס"ג שמתפשטות מפה דס"ג ומטה, רק ו' ה' מהפרצוף הזה מתפשט למטה מטבור הכללי.

תלמיד: בהזדככות נקודות דס"ג לא כל הנקודות נכנסות מתחת לטבור, יש להן עביות.

גלגלתא, ע"ב, ס"ג מזדכך, ונקודות דס"ג יורדות למטה. י-ה-ו-ה, אלו הנקודות דס"ג, ו-ו' וה' הן שמתערבבות עם נה"י דגלגלתא ומקבלות צמצום (ראו שרטוט מס' 1). בנה"י דגלגלתא זה ה' תתאה הכללית ויש את ה' תתאה דס"ג, ואנחנו רואים איך הן משפיעות זו על זו.

שרטוט מס' 1

שאלה: מכל הדיון הזה שעשינו אני לגמרי התבלבלתי. מה זה התפשטות נקודות דס"ג למטה מטבור, אם בכל מקרה היה שם אור חסדים לפני כן? מה המיוחד כל כך?

יש בזה הרבה דברים. נקודות דס"ג יכולות להתפשט למטה מטבור. זהו.

תלמיד: אבל גם לפני כן אנחנו אומרים שהיה אור חסדים.

זה לא עניין של אור חסדים, אם אפשר להוסיף עוד משהו, אז זה מה שנעשָה.

תלמיד: מה התוספת?

לא יודע, עדיין לא דיברנו על זה. תוספת של נקודות דס"ג שזה פרצוף ז"ת דבינה, שיכולות להתפשט למטה מטבור, ולהוסיף במקום הזה שלמטה מטבור את האור שלהן, את ההשפעה שלהן. זו התוספת בכל זאת.

תלמיד: אם אני מבין נכון נקודות דס"ג באות ממקור של חכמה, זאת אומרת הן באות מתוך הפרצוף, וזה הבדל גדול לעומת החסדים שיורדים גם בגלגלתא, גם בא"ק, גם בבינה שלפני הב'/ב', לפני הנקודות דס"ג.

מה שיורד מנקודות דס"ג, יורד פרצוף של חסדים.

תלמיד: נקודות דס"ג כשהן עולות, בכלל כל מה שקורה בתוך פרצוף ס"ג מעל הטבור, זה תוצאה של אור חכמה, יש אור חכמה מעל הטבור. והחסדים שירדו לפני ההתפשטות של ב'/ב' ומילאו את הנה"י דגלגלתא וכולי, את כל מה שמתחת לטבור, זה משהו אחר לגמרי, זה חסדים נטו.

לא מובן מה אתה אומר. בטעמים דס"ג יש ג' דהתלבשות (ראו שרטוט מס' 2). בנקודות דס"ג יש ב' דעביות בלבד, ב'/ב'. כשמגיע למעלה זה נעשה לב'/א'. ואז בב'/ב', כשהוא כולו בא מב'/ב' לב'/א', כולו יורד למטה.

תלמיד: אבל כל אלה, כולל ב'/ב' הזה שזה חסדים טהורים ובגלל זה הוא היה יכול לרדת, כל ההבחנות האלה כולל ב'/ב' הן הבחנות בתוך אור חכמה, כי מעל הטבור יש אור חכמה.

לא, אין דבר כזה, זה רק אור חסדים, אור חסדים נקי. אני לא יודע למה אתה שואל על זה, כי מה שיורד למטה מטבור זה אור חסדים. זה ו' ה' מנקודות דס"ג. נקודות דס"ג בעצמן זה כבר אור חסדים, וכאן זה אותיות ו' ה' מאור החסדים. זאת אומרת, זה ממש חסדים דחסדים.

שרטוט מס' 2

תלמיד: כולם שאלו מה ההבדל בין החסדים האלה שבאים מתוך הפרצוף, מפרצוף דס"ג, לבין החסדים שמילאו מההתחלה את גלגלתא, ע"ב, ס"ג וכולי?

יש הבדל גדול.

תלמיד: זה מה שכולם לא מבינים.

יש הבדל גדול. חסדים זה השפעה, להשפיע על מנת להשפיע. יש בזה המון דרגות לעומת החכמה.

תלמיד: השאלה היתה מה ההבדל בין החסדים שבנה"י דא"ק לבין החסדים בנקודות דס"ג?

השפעה שבנה"י דא"ק והשפעה שבנקודות דס"ג היא השפעה. זה שהיא שונה זה לא חשוב, שניהם רוצים להשפיע. ולכן ביניהם יכול להיות קשר ויכול להיות שאלו ממלאים את אלו. הרי מה קורה בנה"י דא"ק? ריק, אין שום דבר, ואז נקודות דס"ג ממלאים אותו (ראו שרטוט מס' 3). כי גלגלתא שהזדככה, הזדככו גם חסדים למטה. כי אם אני לא יכול לקבל על מנת להשפיע, לא נשאר לי גם להשפיע על מנת להשפיע. הפרצוף שמזדכך נשאר באור החסדים? לא, הוא מזדכך כולו.

שרטוט מס' 3

תלמיד: הוא ריק אבל הוא נקרא "חסדים", ועכשיו יורדים אליו גם חסדים. אז עכשיו הוא מלא בעוד חסדים.

לא בעוד, הוא מזדכך מהחסדים הקודמים.

תלמיד: הפרצוף ריק, ועכשיו ברשימות ב'/ב' בס"ג יורד אור חסדים.

וממלא את הנה"י דא"ק.

תלמיד: וממלא את הנה"י דא"ק שהוא גם אור חסדים.

לא, אין בו אור חסדים.

תלמיד: אין בו אור חסדים?

הוא הזדכך. כל פרצוף א"ק הזדכך?

תלמיד: כן.

אז אין בו אור החסדים.

(סוף השיעור)