שיעור צהריים 02.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 655,

"שמעתי", מאמר רי"ז. "אם אין אני לי מי לי"

קריין: בעל הסולם, עמוד 655, "שמעתי", מאמר רי"ז, "אם אין אני לי מי לי".

זה מאמר קצר מאוד אבל מהותי מאוד. בואו נקרא אותו.

ריז. אם אין אני לי מי לי

שמעתי כ"ז אדר א'

""אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני". זהו תרתי דסתרי [שנים שסותרים]. והענין הוא, שהאדם צריך לעשות כל עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי". שאין מי שיכול להושיע לו, אלא "בפיך ובלבבך לעשותו". זאת אומרת, בחינת שכר ועונש. אבל בינו לבין עצמו, זאת אומרת בצנע צריך לידע, "כשאני לעצמי, מה אני". זאת אומרת, שהכל בהשגחה פרטית, ואין שום איש יכול לעשות שום דבר.

ואם תאמר, אם הכל בהשגחה, מה ענין עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי"? אלא, שע"י עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי", זוכה להשגחה פרטית. זאת אומרת, להשיג את זה. זאת אומרת, שהכל הולך על דרך התיקון. והחילוק את החיבה יתירה, שנקרא "בנים למקום", זאת אינו מגולה, אלא בהקדם עבודה בבחינת "אם אין אני לי מי לי"."

שאלה: האם כדי לעשות נחת רוח לבורא על ידי המאמצים שלנו, אנחנו צריכים להרגיש שהמאמצים בתחילת הפעולה הם מאמצים שלנו או כתוצאה מרצון הבורא?

לא, את צריכה להרגיש אותם כמאמצים שלך.

תלמידה: ובמה תלויה סאת היגיעה שנדרשת מהאדם כדי להגיע לגילוי?

זה תלוי בדרגת הנשמה של האדם, באופן שבו הוא מתקרב לבורא, במצבים הקודמים והבאים, זה תלוי בהרבה סיבות, אין לנו אפשרות לחקור ולפתור אותן.

שאלה: איך אדם יכול להגיע למצב של "כאיש אחד בלב אחד" כדי שהוא יוכל לראות בעצמו "בן למקום"?

הוא צריך לעבוד עם הקבוצה בחיבור כזה שכל מה שהם עושים יהיה כמאמץ לעשות פעולות כלפי הבורא, ושיחליטו יחד ש"אם אין אני לי מי לי", כל אחד וכולם יחד.

שאלה: איך לעורר את הרגישות לערבות בעבודה שלנו בחיבור בעולם הגשמי ובחיבור בעולם הרוחני בקבלת האור בתוך העשירייה?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר גם בחיבור גשמי וממנו לעלות לחיבור רוחני, וכשרוצים להשיג את החיבור הרוחני, אנחנו צריכים להשיג שאנחנו לא מסוגלים לזה אלא רק הבורא, ולבקש ממנו יחד שיעזור לנו להתחבר כך שנגיע לחיבור בינינו, ומהחיבור נוכל לעבוד כלפיו. אבל הכול נמצא בידי הבורא, כמו שכתוב, "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו"¹, זאת אומרת, אם הבורא לא בונה את הקשר בינינו, אז אף אחד לא יעזור, רק הוא בעצמו.

שאלה: במאמר כתוב שענווה היא דבר חשוב מאוד בשבילנו. מהי תכונת הענווה בחכמת הקבלה ומהם הכוח והנחיצות שלה?

הענווה היא בזה שהאדם לא מבקש דבר בשביל עצמו. בשביל עצמו הוא לא מבקש כלום, אלא אך ורק למען האחרים והבורא.

שאלה: הכול תלוי בהשגחה אישית, ההשגחה האישית מגיעה מהבורא. איך להכיר ולממש את זה כדי להידבק בבורא?

אנחנו לומדים על זה כל הזמן. איך להגיע להשגחה פרטית שתהיה מגולה? אנחנו כל הזמן צריכים להיות מכוּונים לבורא ולהרגיש את כל המצבים שלנו בדרך, וכל הזמן לבקש ממנו שהוא יתגלה ואז נדע בדיוק מה עלינו לעשות.

תלמיד: אז כל מה שיש לנו זה טוב אם כל הזמן נידבק בבורא דרך כל שהוא נותן לנו?

כן.

שאלה: אם אני מבקשת לאהוב את החברות, זה הרי לא נוגד את הצניעות, אני לא מבקשת עבורי, הרי אני לא רואה רווח מזה?

זה טוב.

תלמידה: כלומר מותר לבקש כך?

כן.

שאלה: האם אדם יכול לתאר לעצמו שהבורא מנהל את העולמות בזה שהוא משנה את תפיסת המציאות של האדם כולל העולם הפיזי?

אפשר לתאר את זה אבל נראה לי שזה יבלבל אותך. עדיף לא לעשות את זה.

תלמיד: הכוונה היא שנראה שהטבע הוא של העולמות הרוחני והגשמי.

לא, מדובר על הטבע הרוחני. הכוונה לטבע הרוחני.

שאלה: כל המאמרים האחרונים הם על העבודה בשני קוים, האם אפשר להגיד שקו ימין זה להשפיע בעל מנת לקבל וקו שמאל זה להשפיע בעל מנת להשפיע?

לא, ולא כדאי כך לחשוב ובכלל לברר את זה בינתיים. זה עוד מוקדם.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שאי אפשר להגיע לבחינת בנים למקום, שאינו מגולה אם אנחנו לא מקדימים לזה עבודה של "אם אין אני לי מי לי".

כן.

תלמידה: אם אני מבינה נכון, בנים למקום זה אומר שהבורא רוצה שאנחנו נהיה עצמאים, שאנחנו ממש נרגיש את העבודה עלינו ובזה נשתווה אליו.

לא בדיוק, איפה אנחנו כלפיו?

תלמידה: איפה הוא רוצה שנהיה כלפיו?

דבוקים.

תלמידה: דבוקים, אבל אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו עשינו את העבודה?

בסדר.

תלמידה: זה נקרא "בנים למקום"?

כן.

שאלה: מתי מגיעים לשאלות האלו של המאמר, ולמה השאלה "אם אין אני לי מי לי" מתחילה את העבודה?

כי מדובר על האדם שמבין שהוא צריך לעשות את הפעולות, לחפש את הבורא כדי להתקרב אליו, לכן כתוב "אם אין אני לי מי לי", אם אני לא אעשה את העבודה, אף אחד לא יעשה אותה במקומי.

שאלה: אמרת שתכונת הענווה היא בזה שהאדם לא מבקש בשביל עצמו שום דבר, אלא הוא מבקש רק למען האחרים והבורא.

כן.

תלמידה: האם כשהאדם רוכש את תכונת הענווה, זה אומר שהוא בעצמו כבר מתוקן?

לא. מתוקן הוא יהיה אך ורק כשהוא יגלה את עצמו שהוא נמצא בכל החברים שלו, שנמצאים בדבקות עם הבורא על ידו.

תלמידה: אז בזה שהוא מבקש אך ורק למען האחרים והבורא, הוא מבקש תיקון גם על עצמו?

זה תיקון גם לעצמו.

תלמידה: אז הוא צריך לכלול את עצמו בבקשה או לא?

כן, כי הוא המבקש.

תלמידה: אבל לא על עצמו אלא על אחרים ובזה הוא מתקן את עצמו?

כן.

תלמידה: האם המצב של "אם אין אני לי מי לי" זה מצב שהוא מרגיש את הקלקול שלו, והוא גם מבין שהוא צריך שהבורא יתקן את התכונות שלו?

כן.

תלמידה: אז מה ההבדל בין מצב של "אם אין אני לי מי לי" לבין מצב שהוא נמצא בתכונת הענווה?

אחד לא שייך לאחר. ענווה זה נקרא שהוא לא חושב שהוא יכול לעשות משהו?

תלמידה: לא, השאלה היא כלפי התפילה שהוא מעלה לבורא. האם יש הבדל בין מצב של אדם שנמצא באם אין אני לי מי לי לבין אדם שרוכש את תכונת הענווה?

לא, אחד לא שייך לאחר. תחשבי, עוד נחזור על זה.

שאלה: כתוב במאמר שצריך להתבטל, ש"אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני". האם צריך להתבטל קודם כל בפני עצמי כדי שהבורא יאמין לי, ואז אני אוכל לעבוד הלאה למען החברים?

כן.

שאלה: בעניין "בנים למקום". יש כאן רמז שהאדם לא רק לעצמו מתוקן כי אם לחברים שלו הוא בדבקות ובמטרה להשתוות הצורה. העשירייה שלנו התקשרה הבוקר והיינו בסדנה מאוד מחברת והרגשנו שותפות של כל החברות לאותה הכוונה. האם הכוונה היא לעשירייה?

זו כוונה יפה, אבל היא לא סופית.

שאלה: כתוב, "בנים למקום". מה זה להיות בן של הבורא?

כנראה זה כאשר אנחנו מקיימים את כל אותן הדרישות, שאנחנו מגיעים לבורא עם המשפט "אם אין אני לי מי לי", שכל דבר שאני צריך לעשות זה אני צריך לעשות, ואני אומר על עצמי שזה מוטל עליי.

תלמיד: אז מה זה בן של הבורא?

בן של הבורא זה שהוא כל הזמן חושב על טובת הבורא.

שאלה: העבודה המקדימה שעליה מדובר ש"אם אין אני לי מי לי", לא כל כך ברור מה זה ומתי העבודה הזאת מתחילה. האם עכשיו אנחנו בזמן של העבודה הזאת?

כן.

תלמידה: האם זה אומר שכל מה שאנחנו עושים אנחנו לא צריכים להמציא שאנחנו עושים למען מישהו, למשל מעוררים את החברות, אלא עושים את זה בשבילנו?

כן.

שאלה: שמעתי בכנס שכאשר אדם מתפלל עבור החבר הוא בעצם מתפלל עבור עצמו. איך אפשר להתרחק מהרצון לקבל גם בזמן התפילה?

רק על ידי בקשה לבורא שיעזור לך, שיעשה לך מצב כזה שתתפלל עבור החבר ממש. אין לנו אפשרות לעשות את זה, לעשות איזו פעולה עבור חבר או עבור הבורא, עבור אף אחד, אלא רק אם נבקש מהבורא שיעזור לנו לעשות כך.

שאלה: אנחנו מבינים שהכול בא מהבורא, אז למה אנחנו צריכים לראות שהיגיעה היא שלנו?

אנחנו צריכים לראות שהיגיעה היא שלנו כדי להיות נקיים כלפי הבורא, שכל מה שאנחנו רוצים לבצע, כאילו שאנחנו מבצעים. השאלה נכונה, אבל אנחנו צריכים להשתדל לעשות כך, שכל מה שאנחנו עושים כאילו אנחנו עושים ולא הבורא. אומנם אחר כך ברור לנו שאם אנחנו עושים, אז זה אך ורק על ידי זה שהבורא עושה בשבילנו.

שאלה: הבורא רוצה קודם את העבודה מצדנו. האם אפשר לבקש מהבורא לא לחכות לנו אלא שהוא יעבוד עלינו לפני העבודה שלנו?

אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה. אם זה מכוון להתקרבות לבורא ולעשות לו נחת רוח, אז אתה יכול לבקש הכול.

שאלה: הוא כותב במאמר "אם אין אני לי, מי לי", ובמקביל, בהמשך הוא כותב שבהצנע אתה צריך להגיד "כשאני לעצמי מי אני", כאילו להחזיק את שני הדברים יחד. איך אפשר להחזיק את שניהם יחד?

תנסה.

שאלה: מהו טוב עבור הבורא? על מה אנחנו צריכים לחשוב לטובת הבורא כדי להיות בנים למקום?

העיקר בשבילו הוא אם אנחנו מתקרבים אליו.

שאלה: בתכונת "הצנע לכת", האם נכון להרגיש שלא משנה איזה מאמצים או איזו יגיעה אנחנו עושים, הם לא שלנו, אלו לא הניצחונות שלנו אלא הכול הבורא עושה, כלומר גם המאמצים, גם התוצאות, הכול שלו?

אז מה? אבל אנחנו מתקרבים לבורא, אנחנו נכנסים עימו לקשר, לחיבור, הוא מתפשט בנו.

תלמידה: כן, אני מקווה.

אז זהו.

שאלה: להגיע למצב של "בנים למקום", האם מגיעים לזה כקבוצה, כעשירייה, או שאפשר להגיע לזה כיחיד?

גם יחיד וגם איזה חלק מהעשירייה.

שאלה: כשאני בעבודת הפרט אני עושה בירור מול הבורא, ש"אם אני לעצמי, איך אני אתן לך סימן שאני הולכת אליך". וכשאני מגיעה אליו אני אומרת, "אתה עשית, אתה הבאת אותי אליך". אבל בעשירייה, ביחס לחברות, אם אני לא אראה להן שאני משתוקקת לחיבור, אז החברות לא ייפנו לבורא לעזרה כדי להחזיק את השק שלי. כלומר כל הזמן החברות עובדות בשבילי בדיוק כמו שאני עובדת בשבילן כשכל אחת מהן משתוקקת לחיבור. כאן משהו משתנה לדעתי, אם העשירייה כבר מתחילה לעבוד, ואם לא נראה לעשירייה שאנחנו רוצות להתחבר, אז איך הבורא יעזור לנו.

הכול נכון.

שאלה: אם היגיעה והכול מגיע מהבורא, למה הוא נותן לחלק מאיתנו את ההזדמנות לתת יגיעה ולאחרים הוא לא נותן, ואז הם מפסיקים את היגיעה?

הוא נותן לכולם. בסופו של דבר כולם יקבלו לפי שורש נשמתם את מה שהם צריכים לעשות. אי אפשר לשפוט לפי איזו בדיקה רגעית, של רגע.

שאלה: נשמע שבעבודה הפרטית אני נושא את האחריות בפני הבורא על כל החברים. באיזה אספקטים אנחנו יכולים לסכם על כך שגם החברים נושאים באחריות למאמצים המשותפים שלנו?

אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, וכך כולם יחד.

שאלה: יש מצבים בהם הבורא מראה בכוונה שאין "אם אין אני לי מי לי", מצבים שלא תלויים בנו לכאורה, מה הוא רוצה מאיתנו במצבים האלה?

בכל זאת צריך ללכת ב- "אם אין אני לי מי לי".

תלמיד: בתפילה?

בכלל.

שאלה: אם התפילה לבורא היא בניית הקשר איתו, אז הפעולות שלנו הן בעצם התשובה של הבורא?

לא, אי אפשר להגיד כך. הפעולות שלנו הן הפעולות שלנו. התשובה של הבורא היא, אם את תרגישי שהוא עונה לך. אל תערבבי זה עם זה.

שאלה: במאמר כתוב, "בפיך ובלבבך לעשותו", יש בי איזו הבנה לזה, אבל אשמח שתסביר מה זה לב ומה זה פה?

גם בקול וגם לעצמך, בכל ההזדמנויות והאפשרויות השונות לדבר עם הבורא, את זה אנחנו מבטאים גם בהרגשה וגם בפה.

שאלה: אנחנו לומדות שמאחורי כל החברות עומד הבורא, ובעבודה שלנו אנחנו עושות מאמצים, עושות פעולות מסוימות, בונות כוונה. כוונה לחיבור, ללב אחד לטובת הבורא, כדי לשמח את הבורא. כלומר, בכל מקרה הבורא הוא הראשון והוא האחרון.

כן.

שאלה: "אם אין אני לי מי לי", היינו, אני לוקחת את הרצון של החבר ומעלה אותו אל הבורא, מקבלת מענה ומוסרת לחברים. מתוך העבודה האינסופית הזאת, יש איזו מטרה סופית או שזה עבודת הבורא?

המטרה הסופית היא גילוי הבורא לכולנו.

תלמידה: אנחנו צריכים להחזיק במטרה הזאת או שהבורא ייתן?

אנחנו צריכים לחשוב על זה.

שאלה: איך לשלב, "אם אין אני לי מי לי" ו"כשאני לעצמי מה אני", ביחד בעשירייה כדי לחבר את הקשר בינינו?

רק מתוך ניסיון. מי שיגיע לזה, יבין.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש ולהיות בטוחים שאנחנו פונים לבורא ולא לדמיון שלנו?

אנחנו יודעים. בינתיים יותר מזה הבורא לא מתגלה לנו.

שאלה: האם משמעות המאמר הוא, שמחשבת הבריאה וסוף התיקון, הכול בידי הבורא, ורק ההתקדמות האישית שלי והכוונה לבקש ממנו משהו על מנת להיתקן, זה הדבר היחיד שתלוי בי.

כן, נכון מאוד.

שאלה: הייתי רוצה לברר את המילה, "כאילו". אפשר לחשוב שכאילו הבורא מעורר בנו איזה תכונות ואנחנו בהתאם לתכונות האלה מבצעים פעולה כזו או אחרת וזה בעצם כאילו פעולות שלי.

האמת שכך אנחנו פועלים, כן.

תלמיד: ואחרי שעשינו פעולה, האם אנחנו צריכים לחכות לאיזו תגובה לראות אם זה היה נכון או פשוט לשייך את זה לבורא ולהמשיך הלאה?

אנחנו בדרך כלל מסתכלים על התגובה, ואחר כך ממשיכים.

שאלה: האם נכון להגיד, שאני לי מי לי, זו הפנייה שלנו לבורא ובזמן "אני לי" זה לבקש עבור חברות?

אפשר לומר כך.

שאלה: רב, מה זה אומר בעשירייה "אם אין לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו", איך עובדים בצורה נכונה?

רוצים כל הזמן לחשוב איפה אנחנו נמצאים בזה.

תלמיד: זה לא ברור לי. אני רוצה לעבוד "אם אין אני לי מי לי", זו היגיעה שלי בעשירייה, ו"אין עוד מלבדו" זו התוצאה?

כן.

תלמיד: ומה ההבדל בין "יגעת ומצאת" לבין "אם אין אני לי מי לי"?

זה דומה זה לזה.

שאלה: האם אפשר בדמיון לתאר שהבורא הוא כל "בני ברוך"?

לא, אי אפשר. זה כוח עליון שנמצא מחוץ לנו.

שאלה: אמרת שקל יותר לדבר עם המורה, מאשר עם הבורא. צריך לדבר עם הקבוצה קודם?

זה לא משנה, עם הבורא בינתיים את עדיין לא נמצאת בשום סוג של קשר.

שאלה: מה ההבדל בין התקרבות אישית לבורא לבין התקרבות של העשירייה לבורא?

בצורה פרקטית בשום דבר.

שאלה: כתוב החילוק בין חובה ותורה זה אותו חילוק בין שכר ועונש, האם חסרה לנו הכוונה בלבבות שלנו?

כן, חיבור הלבבות חסר.

שאלה: מתי נדע מה שורש הנשמה שלי? האם נכון בכלל להתעניין בנושא הזה?

כשתוכלי להבין, לקלוט, לתפוס, תרגישי.

שאלה: אפשר להגיד שעיקר העבודה "אם אין אני לי מי לי", זה כדי להגיע לאור חוזר?

לא כדאי עד כדי כך לצמצם את זה.

שאלה: פעם אסרת עלינו להשתמש ב"אין עוד מלבדו" כי אנחנו ממילא לא יודעים להשתמש בזה נכון. באלו מקרים אנחנו יכולים להשתמש במילים "אין עוד מלבדו"?

בתפילה שלך.

שאלה: המאמר מדבר על רשות שהבורא נותן לנו, לעומת זאת הכול נקבע מראש. אם כך, במה עלינו להתמקד כדי לא להרשיע את הבורא?

עלינו להתמקד רק באהבת חברים שבהם אנחנו רוצים לגלות את הבורא. הבורא מתגלה בחברים, בקשר בין החברים.

תלמידה: איך להגיע להיות ראויים לאותה רשות שהבורא נותן לנו לעבוד?

להשתדל להתחבר ככל האפשר. בחיבור הזה אנחנו מגיעים לכל דבר שהבורא שם לפנינו כמטרה.

שאלה: האם אפשר לומר שכל מה שאנחנו מרגישים הבורא מעורר בנו כדי שנפנה מקום בלב שלנו לתפילה ונתקשר אליו?

כן.

שאלה: כתוב, "ואם תאמר, אם הכל בהשגחה, מה ענין עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי"? אלא, שע"י עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי", זוכה להשגחה פרטית. זאת אומרת, להשיג את זה. זאת אומרת, שהכל הולך על דרך התיקון. והחילוק את החיבה יתירה, שנקרא "בנים למקום", זאת אינו מגולה, אלא בהקדם עבודה בבחינת "אם אין אני לי מי לי"." האם נכון שלא יכולים להשיג את ההשגחה לפני שעושים את העבודה עם "אם אני לי מי לי", ורק אז הופכים להיות "בנים למקום", שמגלים את השמחה שבעבודה הזו? האם זו הכוונה?

כן.

שאלה: זה אחד מהמשפטים האהובים עליי שאמר הלל הזקן. אלו שלושה שלבים "אם אין אני לי מי לי", אם אני אגואיסט, מי אני, ואם לא עכשיו, אז מתי. כל אחד מבין את זה לפי הדרגה שלו, אבל זה מדהים איך בשלושה משפטים הוא מביא את כל הקבלה. תודה רבה.

גם לך.

שאלה: נראה שאנחנו שמים את רוב הדגש על "אם אין אני לי מי לי", אבל השכר הוא להגיע להבנה ש"כשאני לעצמי, מה אני", וזה צריך להיות הדגש היותר חשוב.

כן.

שאלה: כשהגעתי לחכמת הקבלה מישהו אמר לי שכשקמים בבוקר צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי", ובערב לפני השינה להגיד "אין עוד מלבדו". איך להבין את זה נכון?

תנסי לשאול, תשאלי את הבורא על זה.

תלמידה: האם כל היום אני צריכה להיות בתפילה, ובערב להודות שכל המצבים ממנו?

כן.

שאלה: האם זה נכון לצפות שהחברה תהיה עבורי, או שעלי רק לדאוג לחברה בלי שום תנאים?

בלי שום תנאים. אם היא שותפה בדרך, אז אני צריך לדאוג לה בלי שום תנאים.

שאלה: מתי ההרגשה של חובה הופכת להיות הרגשה של מתנה?

מתי שהאדם זוכה לגילוי הבורא.

שאלה: שמעתי שאין לנו עם הבורא שום קשר ושבאין עוד מלבדו אנחנו משתמשים רק בתפילה שלנו. האם שני המשפטים האלה קשורים ל"ממעשיך הכרנוך"?

תחשבי על זה, כן.

שאלה: שורש הנשמה שלנו זה הבורא, האם הוא שונה אצל כולם או הוא אחד משותף לכולם?

אחד לכולם.

תלמידה: וכשאנחנו אומרים שתלוי מה שורש הנשמה של האדם, מה זה אומר?

יש גם קשר בין האדם לשורש הנשמה שלו, קשר אישי.

שאלה: אם נחבר את שתי השאלות, "אם אין אני לי מי לי" ו"כשאני לעצמי מה אני", האם כך אנחנו יכולים להידבק בבורא או שיש עוד איזו תוספת?

כן, בדיוק כך. זה נכון מאוד, מצוין.

שאלה: "כשאני לעצמי מה אני", לְמה הכוונה?

לא נראה לי שאתה צריך לחפור יותר עמוק ממה שכתוב שם.

שאלה: בבוקר אנחנו קמים ואומרים "אם אין אני לי מי לי", ובסוף היום אומרים "אין עוד מלבדו", וברור לנו שהכול בא ממנו. אז מה אנחנו משיגים מזה שאומרים "אם אין לי מי לי"?

שהכול תלוי בכל זאת בהתקשרות שלך לבורא.

תלמידה: אנחנו קשורים אליו מהבוקר כשקמים ואומרים "מודה אני לפניך", עד שהולכים לישון, אנחנו יודעים שהכול בא ממנו.

מצוין, אם את חושבת על זה כל הזמן.

תלמידה: כל הזמן.

בסדר גמור.

שאלה: אתה אומר שבינתיים אין לנו שום קשר עם הבורא, אז מה זה כשאנחנו מרגישים מענה לתפילה או לאיזו פעולה שלנו, האם זה לא קשר עם הבורא?

זה כבר איזשהו קשר, אומנם עדיין קטן, אבל כבר קשר.

שאלה: האם יש לנו נקודות בחירה שנוכל לקחת ולעבוד איתן וללכת לפיהן, אבני דרך?

לא. אומנם הן קיימות, אבל הן מקבלות צורות שונות. אלו נקודות משען, יש כאלה נקודות ציון, מי אני, מה אני בקשר עם החברים, עם הבורא, וכן הלאה. אנחנו בהכרח צריכים שיהיו לנגד עינינו הקשרים האלה, המצבים האלה.

תלמידה: האם צניעות היא גם אחד מהמצבים?

כן. רק צריך לברר מה זו צניעות.

שאלה: אני מנסה להיות לא למען עצמי אלא עבור החברים. האם זו התפילה שעלינו להיות בה?

כן. אנחנו צריכים להיות בתפילה כזאת עבור החברים ולא לחשוב על עצמנו. כי מי שמתפלל עבור החברים, הוא בסופו של דבר מקבל הראשון.

שאלה: כולנו עוברים יחסית את אותם המצבים. האם אפשר להתכלל בחברים במצבים לא פשוטים שהם עברו ולעבור את זה יחסית בצורה חלקה?

אפשר איכשהו ללמוד איך לעשות את זה במשהו, אבל זה לא מציל את האדם. הוא צריך להחליט איך הוא עובר את המצבים האלה, וכמובן שאם הוא קשור לקבוצה, אז הוא עובר אותם מהר.

שאלה: אף אחד לא יעזור לי חוץ ממני עצמי. לעומת זאת האדם לא יכול לעזור לעצמו, רק להיות בדאגה לחברים. איך לעבוד פה עם "אין עוד מלבדו"?

את צריכה לעזור לחברים בכול, ולבדוק עד כמה בזה את יכולה לעזור לעצמך.

תלמידה: שתי הגישות האלה, "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו", בתחילת לימוד הקבלה אלו נראים דברים סותרים. אבל עם הזמן מקבלים תחושה שכל גישה תומכת באחרת. כשיש איזשהו קשר מינימלי עם הבורא, רק אחרי זה נעשה מאמצים בכיוון של "אין עוד מלבדו" כדי לפתח את הקשר.

כן. כך נתקדם.

שאלה: לגבי "אם אין אני לי מי לי" ותכונת הענווה. "אין אני לי מי לי" זו היגיעה שלנו בלימוד, בחיבור, בתפילה לתיקון, ואחרי שאנחנו נותנים את סך היגיעות יחד ב"אין אני לי מי לי", האם רק אז אנחנו רוכשים את תכונת הענווה?

אפשר להגיד שכן.

תלמידה: כי זו נראית השגה גבוהה כשאדם נמצא רק בבקשה עבור אחרים ועבור הבורא. בגלל זה אני שואלת אם זו תוצאה.

כן.

שאלה: סיימנו כנס חזק מאוד לפני שבוע. איך בסוף השבוע הזה נעשה עוד צעד גדול קדימה?

להיות איתנו בלימודים, לקרוא את המאמרים האלה, להכין את עצמנו לפני השיעור, וכך נתקדם.

שאלה: אם ברגע מסוים יש הבנה שאני לעצמי, אז זה אומר ביטול מוחלט שלי מול הקבוצה. האם יוצא שאני נמצאת בקבלה על ידי פעולת הביטול?

לא צריך לסובב את זה. תקראי לדברים בשמם, בפשטות.

שאלה: האם הביטוי "אם אין אני לי מי לי" קשור לביטוי "ואהבת לרעך כמוך"?

לא.

שאלה: האם "אם אין אני לי מי לי" זה ביטחון שלם כדי להתחבר עימו?

כן.

שאלה: אם בערב אני מודה לבורא ואומרת "אין עוד מלבדו", האם גם אם אני לא מבינה משהו אני עולה באמונה למעלה מהדעת?

זו עדיין לא אמונה למעלה מהדעת, אבל בעיקרון, כן.

שאלה: יש הרגשה שכדי להתפלל עבור החברות אנחנו צריכים לשפוט אותן, ואז לא רואים אותן כמתוקנות. איך לעבוד עם זה כדי להיות בענווה אמיתית ועדיין לבקש רק עבור החברות?

אנחנו צריכות כל הזמן לבקש עבור החברות בעשירייה, ואחרי זה אנחנו יכולות לראות שכולנו מחוברות וכל אחת עוזרת לכולן.

(סוף השיעור)

---

1. אם־ה'׀ לא־יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם־ה' לא־ישמר־עיר שוא׀ שקד שומר: (תהלים פרק קכז פסוק א)↩