תקציר שיעור צהריים – 2.2.24 ✅
האם בתחילת הפעולה עלינו להרגיש שהמאמצים הם שלנו או של הבורא? עליך להרגיש את המאמצים כשלך.
עלינו להשתדל להתחבר גם בחיבור גשמי וממנו לעלות לחיבור רוחני, ומהחיבור הרוחני עלינו להשיג שאיננו מסוגלים לכך אלא רק הבורא, ועלינו לבקש ממנו יחד שיעזור לנו להתחבר בינינו כדי שנוכל לעבוד כלפיו.
הכול נמצא בידי הבורא, כמו שכתוב, "אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו", זאת אומרת שאם הבורא לא בונה קשר בינינו, אף אחד לא יעזור.
ענווה היא כשאדם לא מבקש כלום בשביל עצמו, אלא אך ורק למען האחרים והבורא.
עלינו להיות מכוּונים כל הזמן לבורא, להרגיש את כל המצבים שלנו בדרך וכל הזמן לבקש מהבורא שיתגלה ונדע בדיוק מה עלינו לעשות.
אדם צריך לחפש את הבורא כדי להתקרב אליו, לכן כתוב "אם אין אני לי מי לי", אם אני לא אעשה את העבודה, אף אחד לא יעשה אותה במקומי.
בן של הבורא הוא מי שכל הזמן חושב לטובת הבורא.
עלינו לראות שהיגיעה היא שלנו כדי להיות נקיים כלפי הבורא, להשתדל לעשות כך שכל מה שאנחנו עושים, כאילו שאנחנו עושים ולא הבורא. למרות שאחר כך ברור שהבורא עושה זאת בשבילנו.
אם אתה מכוּון להתקרבות לבורא כדי לעשות לו נחת רוח, אתה יכול לבקש הכול.
בשביל הבורא העיקר הוא שאנחנו מתקרבים אליו.
תדבר עם הבורא בכל ההזדמנויות והאפשרויות השונות, תבטא גם בקול וגם לעצמך, גם בפה וגם בהרגשה.
המטרה הסופית היא גילוי הבורא לכולם.
מתי להשתמש במילים "אין עוד מלבדו"? בתפילה שלך.
עלינו להתמקד רק באהבת חברים, כי בה אנחנו רוצים לגלות את הבורא. הבורא מתגלה בקשר בין החברים.
עלינו להשתדל להתחבר ככל האפשר, בחיבור אנחנו מגיעים לכל דבר שהבורא שם לפנינו כמטרה.
אם החבר שותף בדרך, עליי לדאוג לו בלי שום תנאים.
עלינו להיות בתפילה עבור החברים ולא לחשוב על עצמנו, כי המתפלל עבור החברים מקבל ראשון