שיעור בוקר 22.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב חג פסח תשפ"ד

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 574,

מאמרי "שמעתי", מאמר נ"ט. "ענין מטה ונחש"

קריין: בעל הסולם, עמוד 574, "שמעתי", מאמר נ"ט, "ענין מטה ונחש".

נט. ענין מטה ונחש

שמעתי י"ג אדר תש"ח

""ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד').

ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ. ובכדי להבין את זה, נקדים מאמר חז"ל, ש"השרה שכינתו על עצים ואבנים". ש"עצים ואבנים" נקראים דברים של למטה בחשיבות. דוקא ובאופן זה השרה שכינתו.

וזה ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.

(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.

כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות.

מה שאין כן אצל הבורא, אינו נבחן בחינת אמונה לשיפלות. כי אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה).

ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני.

וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש.

וידוע, דאין להס"א אורות. ומשום זה גם בגשמיות, אין להרצון לקבל רק חסרון, ולא מלוי חסרון. והכלי קבלה נשאר תמיד בחסרון בלי מלוי. כי מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים וכו'. ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו. וזה נמשך מכח השורשים העליונים. ששורש הקליפה הוא סוד הכלי קבלה. ובשיתא אלפי שני [ובששת אלפי השנים] אין להם תיקון. ועליהם שורה הצמצום. לכן אין להם אורות ושפע.

ולכן הם מפתים לאדם, שימשוך אור למדרגתם. וכמה אורות, שהאדם קבל ע"י היותו דבוק בקדושה, כי בקדושה מאיר השפע, לכן כשהם מפתים לאדם, שימשוך שפע לבחינתם, אז הם מקבלים את האור הזה. ועל ידי זה יש להם שליטה על האדם, היינו שנותנים לו הספקה, בזה המצב שבו הוא נמצא, שלא יזוז מכאן.

לכן ע"י שליטה זו אין האדם יכול ללכת קדימה, מטעם שאין לו צורך למדרגה יותר גבוה. וכיון שאין לו צורך, אינו יכול לזוז ממקומו אף תנועה קלה. ואז אין באפשרותו להבחין, אם הוא הולך בקדושה או להיפוך, משום שהס"א נותן לו כח לעבודה ביתר שאת וביתר עז, כיון שעכשיו הוא נמצא בתוך הדעת. לכן יש לו מקום לעבודה לא בבחינת שיפלות, ולפי זה האדם היה נשאר כך ברשות של הס"א.

ובכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.

נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.

וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה. אז תיכף "ויהי לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.

נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.

שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה.

אבל בעבודה בעצמו, היינו בתורה ותפילה, אין שום היכר בין "עבדו ללא עבדו", כי שם הוא להיפוך. אם היסוד הוא בתוך הדעת, היינו על יסוד ידיעה וקבלה, אז הגוף נותן חמרי דלק לעבודה, ויכול ללמוד ולהתפלל ביותר התמדה וביותר התלהבות, כיון שזהו על יסוד בתוך הדעת.

מה שאין כן בזמן מי שהולך בדרך הקדושה, שהבסיס שלו הוא אמונה והשפעה, אז הוא צריך הכנה רבה, שהקדושה תאיר לו. וסתם בלי הכנה, אין הגוף נותן לו כח לעבודה. וצריך תמיד להתאמצות יתירה, כיון ששורש האדם הוא בחינת קבלה ובתוך הדעת.

לכן אם עבודתו הוא על יסוד הארציות, יכול הוא תמיד להיות בסדר. מה שאין כן אם היסוד של עבודתו הוא על בחינת השפעה ולמעלה מהדעת, הוא צריך תמיד להתאמצות, שלא יפול לשורשו של קבלה ולתוך הדעת. ואסור להסיח דעת לרגע, אחרת הוא נופל לשורשו של ארציות, המכונה בחינת "עפר", כמ"ש "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". וזה היה לאחר חטא עץ הדעת.

ונותן בירור, אם הוא הולך בקדושה או חס ושלום להיפוך, הוא כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". סימן זה נותן לנו הזה"ק, שדוקא על בסיס של אמונה, הנקרא בחינת מטה, זוכים לפריה ורביה בתורה, כנ"ל. וזה סוד "ופרח מטה אהרן", שהפריחה והגדילה באה דוקא ע"י המטה.

אי לזאת, בכל יום, כמו שהאדם קם ממטתו, והוא רוחץ את עצמו לטהר גופו מזוהמת הגוף, כן צריך לרחוץ את עצמו מזוהמת הקליפה. שיבדוק את עצמו, אם בחינת ה"מטה" שלו הוא בשלימות אצלו. ובדיקה זו צריכה להיות בתמידיות. ואם הוא רק מסיח דעת ממנו, תיכף נופל לרשותם של הסטרא אחרא, הנקרא קבלה עצמית. ותיכף הוא נעשה משועבד להם. כי ידוע שהאור עושה את הכלי. לכן כפי מה שהוא עובד בעמ"נ לקבל, בשיעור זה הוא נצרך רק השתוקקות לקבלה עצמית, ונתרחק מענינים השייכים להשפעה.

ובזה יובן לנו המאמר חז"ל "מאד, מאד הוי שפל רוח". ומהו הרעש הזה שאומר "מאד, מאד".

אלא כנ"ל, כיון שהאדם נעשה נצרך לבריות, על ידי זה שנתנו לו פעם כבוד, ומתחילה קיבל את הכבוד לא מטעם חס ושלום שרוצה להנות מהכבוד, אלא מטעמים אחרים, מטעם כבוד התורה וכדומה. והוא בטוח בחשבון זה, כיון שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום תשוקה לכבוד. ולפי זה הסברה נותנת, שמותר לו לקבל את הכבוד. מכל מקום אסור לקבל, מטעם שהאור עושה את הכלי.

לכן, לאחר שקיבל את הכבוד, כבר נעשה נצרך להכבוד. והוא כבר נמצא ברשותו, וקשה להשתחרר מהכבוד. ועל ידי זה הוא נעשה למציאות בפני עצמו, וכבר קשה להתבטל לה', משום שע"י הכבוד הוא נעשה למציאות בפני עצמו. ובכדי לזכות לדביקות, אדם צריך להתבטל מכל מציאותו. לכן "מאוד, מאוד": "מאוד" הוא, שאסור לקבל כבוד לצורך עצמו. ו"מאוד" השני הוא, אפילו שאין כוונתו לצורך עצמו, גם כן אסור לקבל כנ"ל."

שאלה: בעל הסולם כותב לנו שהאדם צריך כל יום לרחוץ את עצמו מזוהמת הקליפה. מהי הפעולה הזאת?

בדרך כלל הכוונה היא למקווה, שלכל אחד היה בור מים והיו טובלים שם.

תלמיד: זו פעולה גשמית?

פעולה גשמית, והפעולה הרוחנית היא בהתאם לזה, זאת אומרת לנקות את עצמו מכל הקליפות, מכל הרצונות על מנת לקבל.

שאלה: השאלה שלי היא לגבי יחס האדם והסביבה, החברה שלו. רב"ש כותב "מאד, מאד הוי שפל רוח", זאת אומרת אם נותנים לך כבוד, אם נותנים לך אהבה, אז שזה לא ילך לך לתוך הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: מצד שני, במקום אחר הוא מתנה את האפשרות של האדם להיות בקדושה, להיות בהשפעה בזה שששת מאות אלף איש אוהבים נאמנים סביבו. זאת אומרת, כל ההשפעה שלו, כל הקדושה שלו תלויה ביחס שהוא מקבל מהסביבה. איך מיישבים את הסתירה בין שני הדברים האלה?

אני לא יודע איך מיישבים את הסתירה הזאת, אבל ברור שאסור לאדם לקבל כבוד כלשהו, מאף אחד.

תלמיד: אם אדם מרגיש דחוי בסביבה שלו, מרגיש לא מכובד, הוא יכול להיות בהשפעה?

הוא יכול להיות, למה לא? אנחנו רואים שהיה מנהג לצאת לגלות, שהיו יוצאים למקומות שלא הכירו אותם, ושם היו משתדלים להכניע את עצמם כלפי כל אחד ואחד, זה היה מנהג במשך הרבה שנים.

אבל לקבל כבוד זו בעיה. אפילו האדם שהכי הכי רחוק מהכבוד, מלקבל את הכבוד, הוא בכל זאת נכנע לזה. ככה זה, אין ברירה, הרצון לקבל קודם לכל יתר נטיות האדם, ולכן האדם לא יכול לפקח על עצמו ולהיות בטוח שהוא יוכל לעצור אותו. בכל שנייה, בכל רגע, בכל מחשבה, במה שלא יהיה, להיות בביטול הרצון לקבל זה מאוד מאוד קשה.

שאלה: מצד אחד צריך לדחות ומצד אחר צריך עביות. איך לא להפוך לרוחניק כזה, יש הרבה אנשים שחושבים שהם רוחניים, אבל איך לצבור את העביות?

אדם לא צריך לחשוב על זה. הוא צריך לחשוב רק עד כמה הוא יהיה למעלה מהרגשת עצמו, הרגשת הכבוד, הרגשת האני.

תלמיד: ואם הוא כן צבר עביות, איך הוא יודע שזה המקום לתיקון?

את זה הוא יידע, זו כבר לא דאגה שלו.

שאלה: יש איזושהי דרך שבה האדם מחזיק את המטה ולא משחרר אותו?

למה?

תלמיד: כי רב"ש אומר שברגע שאני משחרר את המטה הוא הופך לנחש.

כן.

תלמיד: האם יש דרך להחזיק את החשיבות תמיד למעלה?

זה תלוי באדם ובסביבה.

תלמיד: מה עליהם לעשות?

קודם כל צריך לראות איך אדם מסדר את עצמו, את החיים שלו, איך הוא לא נותן לעצמו אפשרות להופיע לפני הקהל, זה תלוי באדם, איך הוא מרגיש את זה.

תלמיד: רב"ש כותב שאסור להסיח את הדעת לרגע מהעבודה.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו חיים בעולם שהדעת שלך מוסחת כל שנייה. גם על ידי עצמך, אתה כל כך עסוק בעצמך עד שדעתך מוסחת ואז אתה נופל ישר לעבודה של הנחש. איך אתה שומר על המטה תמיד ביד?

אדם תמיד צריך להחזיק את עצמו בצורה שהוא יודע עד כמה הוא אפס, כי אין יותר מזה. זאת אומרת, ככל שהאדם יכול להיות גבוה מהאחרים ומכל הדצח"מ, הוא בכל זאת צריך לראות את עצמו, דווקא בגלל הכרת הטבע שלו, יותר למטה מכולם, אין בזה פשרות. זאת אומרת, כאן יש בעיה, כי תמיד הוא רואה עד כמה האחרים יכולים להיות למעלה ממנו, מכובדים יותר, מיוחסים יותר, והוא חייב לעשות איתם חשבון, אבל החשבון צריך להיות עד כמה הוא יהיה פחוּת מכולם.

שאלה: שמעתי כשקראנו את המאמר, שהאור בונה את הכלי, ורציתי לשאול מה זה אומר?

האור שמשפיע על הרצון לקבל, לפי אופן השפעתו הרצון לקבל מקבל צורה של רצון מסוים.

תלמיד: כשאנחנו בונים סביבה, אנחנו יכולים לבנות כלי יותר חזק שבו מקבלים יותר אור?

כן, דרך בניית הסביבה אנחנו מייצבים את עצמנו כך שכל אחד ואחד מקבל צורת רצון לקבל מסוימת כדי להשלים על ידי המאמץ שלו את האחרים, עד שהם יגיעו לרצון השלם בעשירייה, ואז כולם יקבלו את גילוי הבורא.

שאלה: מה זה בעצם "בחינת נחש"? רב"ש כל הזמן מזהיר אותנו מהמצב הזה של לרדת לנקודה הזאת של להיות נחש, להגביה את עצמו מעל ולרדת למצב של הנחש. מה זה נחש, למה כל כך צריך להיזהר מזה?

כי זו החכמה הבזויה שיש בנו, והנחש הזה שמסתתר בנו ומתגלה משפיל אותנו, מביא לנו גאווה, הצדקה למה שאנחנו עושים וכן הלאה.

תלמיד: כשאדם מגיע למצב שהוא כביכול חושב שהוא מעל כולם, זה הרצון לקבל?

כן, זה הרצון לקבל עצמו שהבורא ברא.

תלמיד: איך בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו כל הזמן נזהרים מהעבודה הזאת לא ליפול לתוך המצב הזה?

אנחנו עושים מאמץ, שמים לב. הסביבה צריכה לתת הארה סביבתית שהאדם יזהר מזה.

תלמיד: האם להעלות כל הזמן את חשיבות המטרה שלנו זה כלי שעוזר לנו לא ליפול לשם?

כן.

שאלה: כתוב במאמר שאם יש כוח ללמוד אז כנראה הקליפה נותנת כוח.

זאת אומרת, זה תלוי באיזו כוונה האדם לומד.

תלמיד: נניח הוא בא בהתלהבות או מקבל כוחות.

התלהבות עדיין לא אומרת שום דבר. התלהבות יכולה לעבוד בשני הכיוונים, בכיוון האגואיסטי ובכיוון ההפוך, את זה צריכים לברר.

תלמיד: אז איך אפשר לברר ממה יש התלהבות? כי כשאתה מקבל כוחות אז כנראה שהאגו תומך בפעולה זאת, גם בלימוד אתה כנראה מקבל איזשהו שכר, איזשהו רווח, משהו.

כן.

תלמיד: איך לדאוג שכל המאמצים וכל ההתלהבות שלנו אחרי השיעור או בכלל לא ילכו לקליפות?

הכי טוב אם אדם עושה את זה בחברה, כי בחברה הוא איכשהו מתייצב, מגיע לעמק השווה עם האחרים, ולכן כתוב "או חברותא או מיתותא". זה מה שאני ממליץ. אם אדם לומד לבד, אז ממש בכל מילה ומילה הוא יכול להגדיל את האגו שלו ולא יוכל לשמור על עצמו מהאגו שעובד עליו.

שאלה: למה אמרת שצריך לוותר על כבוד, לא לתת, לא לקבל כבוד, זה הדבר הכי חשוב שיש, יותר מכסף יותר מהכול.

אני מבין, אבל זו הבעיה. מה אתה רוצה בחיים? אתה רוצה לממש את עצמך בזה שתגיע להיות ברייה דומה לבורא, לכן זה נקרא "אדם", הדומה לבורא, או שאתה הולך להשיג את המצב שלך ככל האפשר גבוה, שישתחוו לפניך, מה אתה רוצה?

תלמיד: לא דיברתי על זה. למה זה סותר את זה? איך אפשר להתקשר? זה לא קשור להשיג את עצמך, איך אפשר לדבר, להתקשר, לחיות זה מול זה אם אין כבוד בין אנשים, אז איך תתנהל מולם?

אתה צריך לראות את הכבוד כדבר הכרחי, אתה צודק, אבל כלפי מה? אילו תוצאות, מצבים צריכים להיות באדם כדי שתכבד אותו, שממש תעריך אותו?

תלמיד: אתה דוגמה. אני לא קורא לך בשם חיבה, אני קורא לך מורה עם התפקיד, עם המשמעות, עם הרבה משקל. אני חייב כבוד.

יחסית כן, אתה צודק. כלפי המורה, התלמיד חייב לנהוג בכבוד מפני שאחרת הוא לא יוכל לקבל ממנו, זה כבר משהו אחר, סיבה אחרת.

תלמיד: אז למה אתה אומר שצריך למחוק את זה? זה דבר בסיסי.

לא. בצורה הרגילה בין בני אדם אנחנו צריכים להתייחס כל אחד לחברו בצורה נורמאלית כשאני מכבד כל אחד. אתה צודק.

תלמיד: על כבוד הורגים ומתים, על זה חיים.

אני מבין שזה מה שקיים בטבע שלנו, אבל אנחנו חושבים קצת אחרת, נגיע לצורה נכונה כדי לכבד את האחר. "למי למי יש יותר כבוד".

שאלה: אסור לקבל כבוד, אבל "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם". אז איך לא לקבל את הכבוד ועדיין להשתמש בו נכון בעבודה הרוחנית?

אם אני מכוון למטרת הבריאה וכל הזמן עושה חשבון עם התכונות שלי, עם הסביבה הקטנה שבה אני צריך להשיג את הכיוון הנכון, אז אני לא נופל לתוך הכבוד אלא להיפך, אני מגדיל את כבוד הבורא, כבוד המורה ולזה אני שייך, לזה אני מכוון.

שאלה: איך מתוך הדעת לעבור לדרגה של אמונה?

צריכים לעשות את הפעולות שהמקובלים מייצבים לנו ועל ידי מאמצים גדולים וארוכים אנחנו מגיעים למצב שפורצים לתכונת האמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: איך תכונת האמונה הופכת אחרי זה להשפעה?

על ידי תכונת האמונה, אני מגיע להכרת השפלות העצמית והכרת הגדלות של כל הנבראים ויותר מזה, של הבורא ואז אני יכול לקיים את עצמי כלפיהם בצורה נכונה.

שאלה: אם אנחנו מנסים ללכת באמונה למעלה מהדעת ולא בתוך הדעת, איך עדיין להשתמש בשכל שלנו כאשר אנחנו לומדים מאמרים ומנסים להבין את העקרונות?

דווקא בשכל שלנו, אנחנו צריכים להשתמש נכון ולהוציא מכל המאמרים עקרונות של השפעה, של אמונה למעלה מהדעת ובצורה כזאת להגיע לייצב את עצמנו נכון.

תלמיד: אז מה זה מעל הדעת, אם אני כן משתמש בשכל שלי עם העקרונות?

למעלה מהדעת לא נקרא שאני מוחק את השכל שלי, זו לא הצורה הנכונה בשימוש הזה. אלא למעלה מהדעת נקרא שלמעלה מהדעת האגואיסטית שהייתה לי, אני מעביר את עצמי לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: הוא כותב "שהכישלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת". על איזה כישלונות הוא מדבר?

כשהוא רוצה להשיג הבחנות רוחניות, ורואה שלא מסוגל.

תלמיד: אבל כבר יש לו בחינת מטה, הוא כותב במאמר שרוצה ללכת למדרגה יותר גבוהה, זה מה שמפיל את המטה והופך אותו לנחש. אז למה להתקדם אם אתה כבר נמצא באמונה למעלה מהדעת? מה מוביל אותך לרצות מדרגה יותר גבוהה?

לקבל אמונה למעלה מהדעת יותר גבוהה.

תלמיד: איך אתה יודע שיש בכלל עוד למעלה מזה?

ודאי שיש, הוא מרגיש שיש עוד דרגות.

תלמיד: לפי מה? כי על הרצון לקבל שיש לו, הוא כבר הולך למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: כלפי מה הוא עוד מרגיש שיש יותר מזה?

כלפי הביטול שעשה, הוא מרגיש שיש עוד דרגות ביטול.

תלמיד: כלומר אמונה למעלה מהדעת זה מצב, שגם אם חלק מתבטל והולך למעלה מהדעת, יש עדיין חלק שלא מצליח לבטל?

כן, יחסית, כי אחרת הוא לא יגיע לגמר התיקון.

תלמיד: ואיזו עבודה נכונה צריך לעשות כדי להתקדם בצורה נכונה לעבר הכישלונות האלה? איך להשיג רצון לאמונה למעלה מהדעת יותר גדולה, על מנת שנתקדם על ידו?

זה צריך להיות כל הזמן לפניו, אין דבר בעולם יותר חשוב מלהשיג אמונה למעלה מהדעת בדרגה ככל היותר גבוהה, אין בזה שום הגבלות, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: יכול להיות מצב שבתור עשירייה הם הופכים לנחש אחד גדול? "אנחנו חזקים, אנחנו עשירייה מיוחדת, גדולה", משבחים, מהללים זה את זה, והם בעצם נחש גדול, חזק? יכול להיות מצב כזה?

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו נזהרים שלא נהיה כאלו?

מה המטרה שלכם, של כל אחד וכולם יחד?

תלמיד: חיבור.

סתם חיבור? תצא לרחוב תחפש שם כל מיני קבוצות בריונים, ותראה איך הם מחוברים

תלמיד: אבל אנחנו כביכול נמצאים פה מול הרב, ביחד, אנחנו עושים מה שצריך, באים לשיעורים, עושים הכנה חצי שעה לפני כולם, אנחנו ממש חזקים, גיבורים, ובעצם כל זה נחש גדול?

לא בדיוק. דווקא על ידי זה שבאים, לומדים, מתחברים, מגיעים למטרה רוחנית.

תלמיד: אבל איך לא לפספס בכל זאת, זה קו דק ממש?

תבדוק את עצמך כל פעם שהמטרה שלך נמצאת למעלה מכולם, הכוונה למעלה מהאגו הכללי והפרטי.

שאלה: יש לי שאלה על אהרון דווקא, כתוב "ופרח מטה אהרון". וגם נאמר שמשה הוא "כבד פה וכבד לשון", הוא לא יכול להסביר על אמונה כביכול, והוא אומר לו "אהרון אחיך ידבר". אהרון הוא גם כהן, "ממלכת כהנים" קוראים לעם ישראל.

לא כדאי להיכנס לזה עכשיו, יהיה לנו זמן לזה בשבוע הקרוב.

תלמיד: לגבי הבירור שבתוך הדעת שמביא לאמונה למעלה מהדעת. הרי אנחנו לומדים, ואנחנו מנסים להבין, אבל נראה כאילו אמונה זה משהו שהוא למעלה מזה?

ודאי, כן.

תלמיד: האם לאהרון יש יכולת כביכול להשתמש בדעת או להביא אותנו להדרכה איך לעבוד נכון כדי לעלות למעלה מהדעת?

כן, זה כוח אהרון.

שאלה: איך תלמידים לפני שהם בעלי מסך יכולים ללמד, כי הם מקבלים מהלימוד המון כבוד, איך אפשר לא ליפול לזה?

זה נכון. אבל במשך הזמן כשהם נמצאים בתפקיד הם מתרגלים אליו, וכבר לא נופלים לתוך אותו פח של גאווה.

תלמיד: אנחנו יכולים איכשהו לתמוך בחברים שמלמדים?

כן, אבל לתמוך כך שאתם שומרים עליהם שהם לא יפלו לגאווה.

תלמיד: מה זה אומר, איך לעשות את זה?

אני זוכר, סיפרתי על זה לרב"ש והוא צחק. שאחרי השיעור הראשון שנתתי לקבוצה, הייתי צריך ללכת הביתה. והבית היה קרוב, אולי מאה מטר, אפילו פחות. והרגשתי איך אני הולך, ככה בחשיבות כל פעם עושה צעד, ועוד צעד. וסיפרתי לרב"ש שהגוף מבין איך הוא צריך להחזיק את עצמו. מה לעשות? זה הגוף, ואתה צריך להסתכל עליו מלמעלה, ולראות איך הוא מתנהג.

תלמיד: בין החברים, האם אני אמור לכבד את החברים שלי, או דווקא לא להגזים בלכבד אותם כדי אולי לא להפיל אותם?

יותר טוב להגזים ולכבד.

תלמיד: אז כל אחד ואחד מאיתנו אמור לכבד מאוד את החברים האחרים, וכל חבר בפני עצמו אמור לא לרצות לקבל את זה?

לא שלא לרצות, כי לא לרצות, אז הוא ידחה את כולם. אלא חייב להיות בתוך החבורה יחס יפה, נכון, להחזיק את כולם, ולמשוך את כולם כמה שכל אחד מסוגל למטרה.

שאלה: הרב"ש מתאר במאמר שהאורות דסטרא אחרא ממש מפתים את הרצון לקבל, אבל הוא לא יכול להתמלא. זאת אומרת כלי קבלה שלנו לא יכול אף פעם להתמלא. וברור לנו כמה אנחנו עבדים למצב הזה כל הזמן, וכל רגע.

כל מה שקשור באמונה למעלה מהדעת מורגש כמשהו מטושטש. הרצון לקבל בהיר לנו, אנחנו יכולים להסתכל עליו, כמו שאתה אומר ראיתי איך הלכתי, איך אני רוצה כבוד, זה מוחשי לנו. אבל כל מה שקשור לאמונה למעלה מהדעת איך לאחוז בזה שזה יהיה מוחשי, איך לעלות למצב הזה שנתחיל להיות שם, ולא בתוך הפח אשפה הזה של הרצון לקבל? סליחה שכך אני אומרת.

לא הבנתי את השאלה.

תלמידה: אנחנו צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת אבל עבורנו אלה רק מילים. אני לא יודעת מה זה. איך הדבר הזה יכול להפוך למשהו מוחשי שאוחזים בו, והולכים אתו בצורה בטוחה, ומוחשית?

צריכים הרבה זמן לחשוב על זה, ולחיות בזה כאילו, ומ"הכאילו" הזה אתם תגיעו למצב שכוח האמונה למעלה מהדעת יהיה יותר מורגש, וייכנס יותר לחיים שלכם.

תלמידה: מה זה "לחיות בכאילו" באמונה למעלה מהדעת?

זה נקרא שאני מסתכל על כל העולם במבט של השפעה.

תלמידה: רק להסתכל על העולם במבט של השפעה? רק לכוון את העיניים שלי שיראו סביבי השפעה, או שנדרש עוד משהו?

נדרש עוד הרבה, אבל כשאני רוצה להיכנס לאמונה למעלה מהדעת, אני צריך לתאר לעצמי איך אני מתייחס לכל המציאות, לא ברצון לקבל, אלא ברצון להשפיע. אולי כך להגיד.

כמה שאפשר, אולי ככה להשאיר. שאני מתייחס לכולם, לכל אחד ברצון להשפיע.

שאלה: אז הציור הזה של השפעה לחברים צריך להפוך להיות הבייבי שלי, שאני כל הזמן עובד עליו, מפתח אותו?

אני מפתח אותו כל הזמן.

תלמיד: בודק את המקום הזה בי, וכל הזמן רוצה שהוא יגדל?

כן.

תלמיד: שם אנחנו לומדים איפה מרגישים גלות? כשאין לי את זה, שאני מרגיש כמה שאני נמצא בתוך עצמי כל הזמן?

כן, הכול בתוך היחס החדש הזה.

שאלה: בתיאור פה משה נמצא במצב מצוין. הוא מדבר עם הבורא, הוא שואל אותו "מה בידך"? הוא רואה את הנחש, והוא נבהל מהנחש. במציאות, כשהנחש תופס, אתה בעצמך הופך להיות הנחש, ואז זה כבר אבוד. אתה לא יכול לראות את המצב, וזהו אתה כבר מת. איך, מה ההצלה של להישאר באמת במצב הזה כל הזמן? שאתה יכול לראות את הנחש, לראות את הרצון ולא למות בתוך הנחש הזה?

איך אנחנו יכולים לשמור, ולהתרחק מהנחש?

תלמיד: להיות בעמדה הזאת שאתה רואה שזה הנחש, ולא אתה בעצמך הופך להיות הנחש.

זה על ידי חיבור. כי סך הכול ההתרחקות מהנחש היא זו שמביאה את בני ישראל לברוח ממצרים.

תלמיד: איך החיבור שומר עלינו במקום הזה?

"איש את רעהו יעזורו". כל אחד עוזר לשני לא ליפול לתוך הנחש.

תלמיד: אפשר לתת דוגמה? איך בעשירייה, כי על עצמך אתה לא רואה, אבל אתה רואה על חבר שעכשיו הוא נפל לכבוד. אז מה אתה עושה?

אני עוזר לו באיזה רמז, במשהו. אני מתחיל לעורר אותו.

תלמיד: מה? להביא לו משהו יותר גבוה, אולי להביא עיסוקים, רב?

או שאני נותן לפניו איזו דוגמה, בדרך כלל, של חיבור, כי מי שנכנס לנחש, כבר הולך להתנתק מהאחרים. ובצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שכוח הפרעה מצד אחד פועל עלינו, ואנחנו מתנגדים לו. וכך בסופו של דבר בורחים ממצרים.

שאלה: זאת אומרת, צריך לשמור כל אחד על השני מליפול לנחש הזה.

כן. כל אחד לשמור על השני.

שאלה: אנחנו כל הזמן צריכים באמת לתת כבוד. בעל הסולם אומר שצריך לתת אותות כבוד. האם זה שתמיד אנחנו שמים את הבורא והמורה מעלינו זה האמצעי הבטוח להישמר מכבוד?

אין אמצעי בטוח. איך שאדם מרגיש, איך שהוא מכוון את זה. סך הכול אנחנו צריכים לראות "סוף מעשה במחשבה תחילה". מה אני צריך עכשיו להחזיק כדי להגיע לסוף המעשה שלי הנכון.

שאלה: כתוב שהבורא אומר למשה, "תזרוק את המטה". ואז האדם מגלה שהוא נמצא כנחש.

כן.

תלמיד: למה הבורא אומר לו לזרוק את המטה, אם הוא כבר מחזיק אותו, מה התועלת?

התועלת, על ידי זה שהוא מתנתק מהנחש ששולח אותו, הוא כבר לא נמצא בידו, אז הוא יכול לבחור בהתפתחות אחרת.

שאלה: איך אני יודע שחבר נפל עכשיו לכבוד?

אם אתה לא יודע אז לא יודע. אבל אם אתה רואה וברור לך שהוא נמצא בצרה, אז אתה צריך להראות לו התנהגות אחרת, דוגמה אחרת, אולי עוד משהו.

תלמיד: הרבה פעמים אני מסתכל על חבר, ואני מייחס לו כל מיני מניעים זרים לגבי מה שהוא עושה. האם כל פעם שאני רואה את זה אני צריך להגיב ולהגיד?

אני לא נותן כאן תרופה או מרשם. אתה צריך לראות איך אתה מאחד את העשירייה להיות כאיש אחד בלב אחד, ובהתאם לזה לפעול.

תתחילו עכשיו לפרט לי כל מצב ומצב שיכול להיות.

שאלה: צריך להשתדל לראות את העולם מתוך תכונת ההשפעה. במרכז החיים שלנו יש את העשירייה ויש את החברים לדרך הרוחנית. איך אני צריך לראות את החברים כשאני רוצה יותר ויותר לראות את העולם מתוך השפעה, מהם החברים במציאות שלי?

החברים במציאות שלך צריכים בסופו של דבר להיות מרכיבים של הנשמה.

תלמיד: אני תופס בעולם האגואיסטי כל דבר כמשהו שאני יכול להשתמש בו לטובת עצמי. קודם דיברנו על תכונת ההשפעה, צריך להשתמש בחברים למשהו.

כדי להגיע לתכונת ההשפעה.

תלמיד: במה החבר יעזור לי להגיע לתכונת ההשפעה?

בדוגמה שלו.

תלמיד: זאת אומרת שאני צריך להגיע לנקודה שכל הדוגמאות שאני רואה מהחברים הם דוגמאות של השפעה, בתכונת ההשפעה.

איכשהו כן.

תלמיד: ואם אני לא מצליח? זה בעצם הניסיון לראות את העולם מתוך השפעה, לראות דוגמאות סביבי של חברים. שהם משפיעים.

כן.

שאלה: האם צריך לעורר בי אמונה, או שאני צריכה להאמין שאני אבין, שאוכל להרגיש משהו לא בידיעה שלי? כאן עלי לבדוק את הכוונה שלי האם היא על מנת להשפיע. אבל לא יכולה להיות השפעה בלי חברים, לכן אני זקוקה לחסרונות שלהם. האם מתוך הלב המשותף של החברים - אני מחברת את החסרונות?

כן.

תלמידה: האם מהות חיבור החסרונות זאת עוד כוונה משותפת?

כוונה משותפת.

תלמיד: רב"ש מתאר פה מצב שהבורא אומר למשה להטיל את המטה לרצפה, שיראו מה זה מצב נחש, שילמדו מזה.

כן.

תלמיד: ואז יש פה מקום של כבוד לנחש, במובן שדרך זה אפשר ללמוד את המצבים.

כן.

תלמיד: איך להשתמש נכון במצב של הנחש הזה כשהוא מגיע?

אל תזרוק את המטה. אל תזרוק את המטה בחיים שלך, תשתדל כל הזמן להיות עימו ביד.

תלמיד: אפילו שהבורא אמר למשה לזרוק את המטה.

הבורא אמר וכך משה עשה, מתוך הלימוד אנחנו צריכים להבין את זה, אבל אחרי שאתה מבין אז תעשה ההיפך ככל האפשר.

תלמיד: לדאוג שהמטה יהיה כל הזמן בשלמות.

כן.

תלמיד: זאת אומרת תראה שאתה כל הזמן בשלמות.

כן.

תלמיד: איך אתה יכול לראות שאתה כל הזמן בשלמות?

כשאתה מחזיק את המטה ביד ולא נותן ליפול, זה נקרא שאתה הולך עם המטה בצורה נכונה, שאתה מחזיק את המטה בחשיבות, וזה בשליטה שלך.

תלמיד: ומי שעוד אין לו מטה? למשל אני לא בטוח שיש לי מטה.

אז לא עליך מדובר.

שאלה: האגו שלי מניע אותי קדימה, וזה נהדר, זה מניע אותי להגיע להישגים רוחניים וחומריים, אבל אם אני אפטר מהאגו מה יניע אותי קדימה להשגה רוחנית?

אנחנו לא נפטרים מהאגו, ואי אפשר להיפטר, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו פועלים עימו נכון.

תלמיד: אז איך להשתמש בו בשביל התקדמות רוחנית?

כמו שמשה.

שאלה: ללכת מעל הדעת זה תרגיל, זה דיאלוג פנימי של הנקודה שבלב מול הנחש? מה זה ללכת מעל הדעת?

כן, זה בדיוק מה שאמרת.

שאלה: כשאני מכוון את עצמי להתעלות מעל הדעת משהו עוצר אותי מלעשות פעולות חיצוניות אלא אני מנסה לעשות הכול רק בתפילה. איך למצוא איזון נכון בין הפעולות הפנימיות והחיצוניות בעשירייה?

אי אפשר להסביר את זה, זה תלוי בהרגשה פנימית. לאט לאט אדם לומד מתוך הניסיון.

שאלה: איך אני יכול להשתחרר מהמצב הזה שבו אני מרגיש שאני רוצה לקבל הכול לעצמי אבל לא מרגיש את הרצון לקבל לעצמי כמוות?

תמשיך ואתה תראה. הדאגה שאתה לא מרגיש את זה, כבר מביאה אותך למצב הנכון.

שאלה: כתוב "שהשרה שכינתו על עצים ואבנים". מה המשמעות של "עצים ואבנים" בקטע הזה?

רב"ש מסביר לנו שעצים ואבנים אלו כל מיני דברים שאין בהם מצד ההיגיון שום ערך, אבל אם אנחנו הולכים בלמעלה או למטה מהדעת, אז דווקא במה שנמצא בצורה שאין בו ערך, אנחנו בכל זאת מוצאים בו ערכים גבוהים. העולם הרוחני שאנחנו רוצים להתקרב ולהרגיש, להיכנס בו הוא עולם הפוך, ולכן ככל שנתקרב אליו, אנחנו נראה את מה שנראה לנו כעת לפי העבודה שלנו, לפי מצבנו, בצורה יותר הפוכה. זאת אומרת, אנחנו נתחיל לכבד דווקא עצים ואבנים, מצבים שלפי ההיגיון האגואיסטי שלנו אין בהם שום צורך וערך.

שאלה: אנחנו מנסים לעזור אחד לאחר, אנחנו שומרים אחד על האחר בעשירייה, להחזיק את המטה למעלה ככל האפשר בעזרת החברים, אבל כשאנחנו מרימים את המטה, איזה סימן יש לנו שאנחנו מחזיקים את המטה למעלה בצורה נכונה? מה הסימן שיש לנו בעשירייה לעבודה נכונה עם המטה?

כשאנחנו מחזיקים אמונה למעלה מהדעת כערך הכי גבוה זאת צורת העבודה הנכונה.

תלמיד: ומה זו התוספת של הגוף שמעליו אנחנו צריכים להחזיק את המטה?

הרצון לקבל לעצמו, שאנחנו מחזיקים למעלה ממנו.

תלמיד: במאמר יש ציטוט שאומר "פרח מטה אהרון". מה זה "פרח"?

זה רפ"ח. רב"ש מסביר לנו שעל ידי זה שאני מעלה את המטה בחשיבות שיהיה למעלה בחשיבות, למעלה מראשי, אז לפי זה פרח מטה אהרון.

שאלה: לפעמים אתה אומר שצריך לחנוק את האגו, לשרוף אותו, להיפטר ממנו, ועכשיו אמרת שאנחנו לא אמורים להיפטר ממנו אלא להגיע למצב שנלמד להשתמש בו נכון. מה זה אומר להשתמש נכון באגו?

אנחנו לא יכולים להיפטר מהאגו כך שייעלם, זה הכוח העיקרי של הבריאה, וכל היתר זה הבורא. ולכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משתמשים בו בצורה הנכונה. ובאמונה למעלה מהדעת אנחנו דווקא באים לשמור עליו ורק להפוך אותו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אפשר להפוך את האגו שיהיה על מנת להשפיע? הרי יש פער כל כך גדול בין אגו שזה קבלה לבין השפעה?

האגו שלנו מתהפך, עושה אינוורסיה מפני שכך הבורא מבצע את הפעולה עליו.

שאלה: כאשר אדם פועל בתוך הדעת אז הגוף נותן חומר דלק לעבודה, וכאשר הוא הולך בדרך קדושה אז צריך הכנה רבה, והתאמצות יתרה כפי שרב"ש כותב.

כן.

תלמיד: במה מתבטאת הכנה רבה והתאמצות יתרה?

בזה שהוא כל הזמן מחזיק בחברים ובאמונה למעלה מהדעת, ומשתדל להחזיק את עצמו למעלה, שלא ליפול לתוך החשבונות האגואיסטיים שלו.

שאלה: האם יש לנו אפשרות למשוך את המאור כך שלא יגיע לסטרא אחרא, או שזה תהליך טבעי עד שיהיה לנו כלי?

אנחנו לא יכולים לקבל אור לא דרך סטרא אחרא. הוא מגיע אלינו דווקא דרך מערכת הטומאה. על ידי זה הוא מחזיק אותנו, נותן לנו בינתיים להתקיים, אומנם בצורה אגואיסטית, גרועה מאוד, אבל כך אנחנו מתקיימים.

תלמיד: האם זה בגלל שהקשר שלנו עם הבורא הוא דרך הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: ועלינו להגיע לחיסרון רוחני כדי לקבל את האור לא דרך סטרא אחרא.

כן.

שאלה: כשאנחנו מנסים לעלות למצב הזה של אמונה מעל הדעת, מה זה אומר שנוכל להתבונן שם בסימן טוב, "ויפרח מטה אהרן"?

אם זה היה מטה בחשיבות ולא היה חשוב בעינינו, אז עכשיו זה נעשה מעלה בחשיבות ומושך אותנו אליו, וכך אנחנו גדלים.

תלמיד: בזה שאנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת, האם אנחנו צריכים לראות סימנים טובים או שלא? כי הרי בתוך האמונה אנחנו לא צריכים שום חיזוק.

אנחנו נראה את זה, נתקדם קצת. עוד יומיים שלושה אתה תרגיש את הדברים האלה בפועל.

שאלה: איך אפשר להיות מתחת לכל הנבראים וגם להיות מנהיג, להשתמש במטה כמו רועה צאן?

זה תלוי באותם נבראים שבפניהם את מופיעה.

תלמידה: יוצא שניתן להיות רועה רק ברוחניות.

כן.

שאלה: כל עוד לא יצאנו ממצרים ולא קיבלנו את האמונה, האם זה אומר שאנחנו בעצמנו צריכים להיות בבקרה על עצמנו כדי לתמוך בחיסרון?

כן.

תלמידה: מה עדיף, האם לבקש מהבורא שייתן לנו אמונה, או להיות בבקרה שלא ייפול המטה?

לבקש.

שאלה: משה כל כך גבוה ונראה לנו שהדיבור שלו לא מובן. האם עלינו לפתח את תכונת אהרון כדי להבין את משה, או עלינו לפתח את יכולת השמיעה כדי שנוכל לשמוע אותו ישירות, או שזה אותו דבר?

תחכו ותבינו ואל תתחכמו.

שאלה: האם הגדלת הכלי של האדם מגיעה מהשפעה, או שתמיד היא מגיעה קודם מקו שמאל?

היא מגיעה מצד שמאל.

תלמידה: אדם נמצא בעולם בזה בשביל להשפיע ככל שהוא יכול על הסביבה שלו, על העשירייה, על החברה כולה, אז הוא צריך כל הזמן לגדול באמצעות השמאל, הוא לא יכול לעשות את זה באמצעים של השפעה בשביל להיות משמעותי.

זה מספיק, הבורא בכל זאת מתקן את הכול.

שאלה: אמרת שבסופו של דבר החברים הם חלקי הנשמה שלי. מה המשמעות של זה? איך להשיג את זה?

אני לא יכול להסביר את זה. החברים הם חלקי הנשמה שלי, כלומר כל הרצונות שאני הולך לתקן הם בסופו של דבר מתחברים לרצון אחד של העשירייה שלי.

שאלה: כאשר חפץ או חפצים במציאות מעוררים בנו דחייה וזלזול, איזו בדיקה עליי לעשות על מנת להתייחס לכל חפץ בגדלות ודרך זה לפתח אמונה?

אם אני לא אהיה ברצון לקבל אלא ברצון להשפיע, איך אז אני אתייחס לאותן ההבחנות שבהן זלזלתי.

שאלה: איך לעבוד עם הרצון לקבל בצורה נכונה? כי אני לא מצליח לעבוד בצורה נכונה עם הרצון לקבל שלי.

תלך יחד איתנו ואנחנו נעזור לך.

שאלה: האם המטה שבידנו זה גדלות הבורא?

כן.

תלמיד: השיטה שלנו מדברת על זה שעלינו להגדיל את החברים, ואנחנו רואים עד כמה זה עוזר במיוחד כשנמצאים בירידה כדי לצאת מהמצב הזה. אם מגדילים אותי ואני מעביר את הכבוד הזה לבורא, האם זאת פעולה נכונה, ובצורה כזאת אני מוריד מעצמי את הכתר ומעביר את זה לבורא?

כן.

שאלה: המערכת של סטרא אחרא, האם היא נוצרה על ידי הבורא כדי שאנחנו נצא מגלות מצרים, והיא נותנת לנו חיות עד שמגיעים למ"ט שערי טומאה, ולאחר מכן אין לנו יותר סטרא אחרא?

יש גם לאחר מכן, יש לנו עוד במה לעסוק איתה.

שאלה: אדם מאוד רוצה להידבק בבורא, וגם יש לו את העשירייה. ואז, או שהיא מפריעה לו בדרך והוא רק מחכה לעקוף אותה ורוצה כבר את הבורא, או שהוא מבין שהחיבור עם העשירייה זאת הדרך להיכנס לאמונה למעלה מהדעת. איך להיות בבירור הזה בצורה אמיתית, כמו שהוא כותב פה, "ונותן בירור, אם הוא הולך בקדושה או חס ושלום להיפוך"? הבורא נתן ממש סימן. איך להיות בסימן הזה כל הזמן ולא ליפול?

להחזיק בעשירייה, ולא רק הוא אלא כל העשירייה כך מחזיקה את עצמה, כי הם כמו גלגלי הצלה, וכך הם לא הולכים לטבוע.

תלמיד: וכשקופץ עליו הנחש ואומר "העשירייה עכשיו לא חשובה, מה שהם עושים זו טעות, אלו שטויות. אתה דבוק בבורא, תמשיך בקו שלך"?

אז יש כאן ללכת באמונה למעלה מהדעת, בעצת החכמים.

תלמיד: זו בדיוק הבעיה, כי אז הוא בטוח שהוא באמונה למעלה מהדעת, שהוא עם הבורא כבר באמונה.

מה זה הוא בטוח?

תלמיד: והוא פספס את המכשיר הזה שנקרא "עשירייה". האם העשירייה היא המטה? להחזיק בעשירייה זה להחזיק במטה?

כן. כך זה יוצא.

שאלה: תכונת אהרון מאפשרת להשתמש בידיעה כדי לארגן אותנו. מה זאת התכונה הזאת, האם זאת עבודה בדעת בדרגה חדשה?

כן.

(סוף השיעור)