אם קודם, נקודת הצמצום הייתה ממש במרכז הרצון לקבל, בליבו של הנברא, שהנברא אמר אני לא רוצה לקבל ואז האור הסתלק, בצמצום ב', מלכות עולה לבינה, גורמת צמצום לבינה, ואז בינה מתחילה להיות קשורה למלכות ומתחילה לטפל בה. בחינה ב' מצטמצמת בגלל שבחינה ד' נכללה בה. בינה כבר מרגישה את עצמה מצומצמת, שהיא לא יכולה לפעול איך שבא לה, אלא יש לה קשר עם בחינה ד'. עכשיו סוף סוף יש לה קשר עם הרצון לקבל, והרצון לקבל שמצמצם אותה, מוסר לה את כל הטבע שלו, איך לעבוד עמו, ושבינה תחליט - היא נמצאת באמצע, בין כתר למלכות. השילוב בין בינה ומלכות, זה המפתח, הנקודה שמדליקה את כל התיקונים.