שיעור ערב 17.04.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים בנושא "אמונה למעלה מהדעת", חלק 1

קריין: קטע מתוך מאמר רב"ש, "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה".

הנושא הוא נושא מאוד עדין, הכול שייך לאמונה למעלה מהדעת. אתמול התחלנו לדבר על כך קצת גם בשיעור ערב, אבל יכול להיות שלא כולם נמצאים בשיעור ערב כמו בשיעור בוקר, אמנם אני לא עושה חזרות, אבל בכל זאת יש כאן עניין, איך אנחנו מהמצב שלנו, שאנחנו בני אדם ונמצאים בהרגשת המציאות הנוכחית שבה אנחנו חיים, איך אנחנו עוברים, עולים להרגשת ה"מציאות העליונה" כמו שנקרא, עולם עליון, רוחניות, עולם הבא, אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות.

איך אנחנו עושים זאת? אז ודאי שזו עבודה גדולה, ארוכה שיש עוד לפנינו עד שאנחנו נעלה לזה. אבל בכל זאת העבודה היא בזה שאנחנו צריכים להחליף את החושים שלנו, את החושים של בני האדם במה שאנחנו חיים עכשיו לחושים של הבורא בהדרגה, במאה עשרים וחמש מדרגות, היינו לעשות אפגרייד, שינוי בתפיסת המציאות שלנו.

אנחנו נדבר על זה בעדינות, במנות קטנות במשך הרבה שיעורים וזמנים, נגוון את זה עם עוד כל מיני צורות לימוד שאנחנו צריכים לעבור בהן, אבל בעצם זו העבודה העיקרית שלנו, איך אנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, איך אנחנו מקבלים את תפיסת המציאות שכך היא נראית בעיני המקובלים, שכך אותה מרגיש הבורא, אם אפשר כך להגיד בלשון שלנו שכך מרגיש הבורא, לעומת המציאות שמורגשת בנו, כאלו שנמצאים בתפיסת העולם הזה כרגע.

ואז אנחנו גם נוכל לענות על כול מיני שאלות, מה מרגישים אנשים לפני פטירה, לפני שהם נולדים, בזמן שהם נפטרים מהעולם הזה, בזמן שהם עולים לדרגות ולצורות למיניהן, זה הכול שייך לחכמת הקבלה.

חכמת הקבלה זו חכמת תפיסת המציאות, והעיקר זה איך אנחנו תופסים את המציאות בינינו שאנחנו נמצאים כאן ועכשיו, שלכולנו יש תפיסת מציאות דומה, אנחנו יודעים מה אנחנו רואים, שומעים, זאת אומרת תופסים בחמישה החושים שלנו, ואיך אנחנו יכולים לשנות את תפיסת המציאות.

ולכן, בואו נתקדם לתפיסת מציאות קצת אחרת ממה שאנחנו תופסים עכשיו. זו באמת בעיה גדולה לאדם להוסיף לו עוד תפיסת מציאות אחרת, אבל נתקדם לזה, נראה עד כמה שאנחנו מוכנים לזה ואולי עוד לא.

קריין: אנחנו נקרא מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה".

"האדם צריך לעבוד בעל מנת להשפיע, כדוגמת הבורא. נמצא בזה, שהבורא ברא אותנו ונתן לנו את התורה ומצות, שעל ידם נוכל להגיע ולעשות הכל בעל מנת שיהיה כבוד ה', לכן יוצא, שאנו מבורכים אותו בזה שברא אותנו לכבודו, יהיה הפירוש, שהוא הדריך אותנו, ונתן לנו את האמצעים שנוכל לעבוד לכבודו, בזה אנו נוכל להשיג את מטרת הבריאה, שנקרא, רצונו להטיב לנבראיו. וזהו על דרך שאמרו חז"ל, "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", וזהו האמצעים שנוכל להגיע לעבוד הכל לכבודו, לכן אנו נותנים לו את התודה על זה, ואנו אומרים "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו"." כן, בינתיים כך הוא אומר. נמשיך.

"ובכדי שהאדם יוכל לבוא לידי מעשים בעל מנת להשפיע, היינו לעשות מעשים לא לתועלת עצמו, ניתן לנו עבודה בבחינת מוחא ובבחינת ליבא, שמוחא נקרא, שהאדם צריך ללכת למעלה ממה שהמוח והדעת מחייב אותו לעשות, שזה נקרא למעלה מהדעת, כלומר שהוא מאמין אף על פי שהשכל והדעת שלו, אינם מסכימים למה שהאדם רוצה לעשות, כלומר, שניתן לנו מצות אמונה למעלה מהדעת, כלומר, שמה שהדעת מחייב לעשות, אין אנו שומעים בקולו. והאמונה שאנו נצטווינו להאמין מה שהתורה אומרת, את זה כן אנו עושים, ואנו אומרים, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות, והדעת מה שהשכל מחייב אותנו, היא למטה בחשיבות, ובטח שצריכים לשמוע למי שהוא יותר חשוב, וזה נקרא, אמונה למעלה מהדעת."

זאת אומרת, כי יש לי דעת, מה שאני חושב, מה שאני מבין, מה שנראה לי שזה חשוב ושזה העיקר. וחוץ מזה אני מקבל איזו ידיעה, הרגשה, תפיסה שיש עוד משהו חוץ ממה שאני מחשיב כדבר חשוב ואני עובד לפי ידיעה, הרגשה, לפי הכוונה שנייה. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", יש דעתי ויש למעלה מדעתי, ואני מקבל את מה שלמעלה מדעתי ואני מקיים את זה. נתקדם הלאה, זה רק ככה, כהנחה.

"וגם באמונה, יש להבחין ג' הבחנות,

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספוֹר, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב, כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת.

ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה." זה כבר דעת.

"ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי. אולם זה שהאדם יכול לקיים אמונה למעלה מהדעת, היינו לומר שאני מבטל את הדעת שלי, ומה שספרתי שלוש פעמים, אין זה חשוב, אלא אני מאמין באמונה למעלה מהדעת, היינו כנ"ל, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת, זהו עבודה קשה."

(הרב"ש, מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

זה רק מקום אחד איפה שרב"ש מסביר לנו קצת על העבודה שלנו שצריכה להיות באמונה למעלה מהדעת. שאנחנו כך, בצורה כזאת יכולים להתקרב להבנה איך לקבל דרגה יותר עלינה ממה שאנחנו נמצאים. כי כל העליות ברוחניות, כל תפיסה רוחנית היא בזה שאנחנו באמונה למעלה מהדעת מקבלים תפיסה יותר ויותר ויותר גבוהה בניגוד לדעתנו, ומקבלים את דעת העליון.

העליון אומר, כך תקבל וזה מה שקורה וזה מה שצריך להיות. ואני מקבל את זה בניגוד, בסתירה למה שנראה לי ואני מחזיק בזה כדבר היותר חשוב, יותר נעלה מדעתי הקודמת, ומקבל את זה כאמת. אתם יכולים להגיד, אבל אפילו שאני סופר אלף פעם, נגיד אם מדובר על כסף או על כל דבר אחר, כל מדידה אחרת, זה נכון, לפי הכלים שלי זה לא נכון, לפי מה שאומר לי העליון אני מקבל את זה שזה נכון, ולכן זה נקרא אמונה בעליון למעלה מדעתי. זאת אומרת, הדעת של העליון למעלה מדעתי זה נקרא שאצלי דעת העליון נקרא אמונה, והיא מתקבלת אצלי כיותר למעלה מדעתי. אנחנו לאט לאט צריכים להתרגל למושגים האלו, אחר כך נראה איך אנחנו עובדים על זה.

מה שאני רוצה רק להגיד, שימו לב לזה, כמה שזה מובן, לא מובן, לא חשוב, כן חשוב, אנחנו עדיין לא מבינים עם מה יש לנו עסק, אבל זו תפיסת מציאות חדשה, אחרת. שאני במקום כל החושים שלי איך שהם עכשיו מכוונים, מסודרים, נעולים, מכוילים, שהכיול הזה נעשה אצלי על ידי הטבע האגואיסטי שלי, עכשיו אנחנו עוברים לסוג אחר של כיול, כיול על ידי העליון. שהעליון אומר, כך תראה וקדש, כך תיקח את זה, תראה את זה, תקבל את זה. ואני עושה את זה כמו תינוק או כמו ילד קטן המקבל מאיתנו כל מיני הגדרות ולפי זה הולך אחר כך בחיים. כך אנחנו ברוחניות, על ידי זה אנחנו נוכל להתחיל לטפס בסולם המדרגות, הבנה, השגה, הרגשה.

נקרא עוד פעם.

קריין: נקרא שוב.

"האדם צריך לעבוד בעל מנת להשפיע, כדוגמת הבורא. נמצא בזה, שהבורא ברא אותנו ונתן לנו את התורה ומצות, שעל ידם נוכל להגיע ולעשות הכל בעל מנת שיהיה כבוד ה', לכן יוצא, שאנו מבורכים אותו בזה שברא אותנו לכבודו, יהיה הפירוש, שהוא הדריך אותנו, ונתן לנו את האמצעים שנוכל לעבוד לכבודו, בזה אנו נוכל להשיג את מטרת הבריאה, שנקרא, רצונו להטיב לנבראיו. וזהו על דרך שאמרו חז"ל, "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", וזהו האמצעים שנוכל להגיע לעבוד הכל לכבודו, לכן אנו נותנים לו את התודה על זה, ואנו אומרים "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו".

"ובכדי שהאדם יוכל לבוא לידי מעשים בעל מנת להשפיע, היינו לעשות מעשים לא לתועלת עצמו, ניתן לנו עבודה בבחינת מוחא ובבחינת ליבא, שמוחא נקרא, שהאדם צריך ללכת למעלה ממה שהמוח והדעת מחייב אותו לעשות, שזה נקרא למעלה מהדעת, כלומר שהוא מאמין אף על פי שהשכל והדעת שלו, אינם מסכימים למה שהאדם רוצה לעשות, כלומר, שניתן לנו מצות אמונה למעלה מהדעת, כלומר, שמה שהדעת מחייב לעשות, אין אנו שומעים בקולו. והאמונה שאנו נצטווינו להאמין מה שהתורה אומרת, את זה כן אנו עושים, ואנו אומרים, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות, והדעת מה שהשכל מחייב אותנו, היא למטה בחשיבות, ובטח שצריכים לשמוע למי שהוא יותר חשוב, וזה נקרא, אמונה למעלה מהדעת.

וגם באמונה, יש להבחין ג' הבחנות,

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספוֹר, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב, כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת.

ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה."

"ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי. אולם זה שהאדם יכול לקיים אמונה למעלה מהדעת, היינו לומר שאני מבטל את הדעת שלי, ומה שספרתי שלוש פעמים, אין זה חשוב, אלא אני מאמין באמונה למעלה מהדעת, היינו כנ"ל, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת, זהו עבודה קשה."

(הרב"ש, מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: לפי מה שקראנו עכשיו, בשביל ללכת למעלה מהדעת חייב להיות חיסרון, והחיסרון הזה חייב להיות כואב וחייב להיות משהו שמפריע לי, לכן זה נקרא למעלה מהדעת?

זה הפוך ממה שאתה חושב, זה הפוך ממה שאתה מבין, זה הפוך ממה שאתה בודק. ולמרות זאת, אתה מקבל את זה דווקא בגלל שמצד אחד זה דעתו של העליון ומצד שני זה נגד דעתך, ולכן אתה מקבל את זה על עצמך ואתה הולך לפי זה.

שוב, זה לא במסגרת, במישור העולם הזה, אלא כך אנחנו מתנהגים בעולם העליון, כי שם כמה שאני הולך יותר במדרגות אני מקבל את דעתו של העליון. כמו ילד קטן דבוק לגדול, הוא בצורה אינסטינקטיבית מקבל את מה שאומר הגדול מפני שכך הטבע מחייב אותו, מכוון אותו.

אצלנו זה לא כך, אנחנו לא נכנעים כלפי העליון, הבורא, חוץ מזה הוא נסתר ומבלבל אותנו מאוד, הוא נתן לנו טבע בניגוד אליו, שלא נסכים עימו ולא נרצה את כל החוקים והמנהגים שלו. ולכן, דווקא כאן אנחנו צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת, תמיד בהתנגדות למה שנראה לנו, למה שאנחנו חושבים, לאיך שאנחנו מקבלים את המציאות. אנחנו תמיד צריכים להיות בדבקות לדעתו, ודעתו זאת השפעה לעומת דעתנו שזה קבלה. אנחנו עוד נברר את כל הדברים האלה, הם לא פשוטים כאלו.

כדי להתחיל להרגיש את העולם העליון, כדי להיכנס להרגשה הזאת, מהי הספרה הגדולה הזאת שבה אנחנו נמצאים ולא מרגישים אותה, אנחנו צריכים לרכוש חושים לזה. את זה מלמדת אותנו חכמת הקבלה, זאת חכמת תפיסת המציאות העליונה שאנחנו בינתיים לא ראויים להרגיש אותה, איך לפתח לזה חושים. לזה אנחנו מתקדמים, לומדים, איך לצאת מהחוש שלנו שזה על מנת לקבל, ולהתחיל להרגיש את החושים שהם עובדים בעל מנת להשפיע בצורה אחרת, בכיוון אמונה, בכיוון השפעה, בכיוון נתינה מחוצה לי. אלה מילים שגם הן לא בדיוק מסבירות לנו מה זה.

תלמיד: ברור לגמרי שזה מעל למה שאני מסוגל להבין. אבל אני כן רוצה לשאול את המקובל, בכל צומת המקובלים תמיד בוחרים בלמעלה מהדעת והם עושים את זה גם בשמחה מאוד גדולה, זה כאילו הולך יחד, זה לא מובן.

ודאי שזה בשמחה מאוד גדולה, מפני שאני פושט את דעתי ומתלבש בדעתו של העליון. טוב, אנחנו גמרנו עם זה, למדנו את זה קצת וכך במנות כאלה קטנות נלך הלאה, נחזור לחומר שלנו וכל פעם נוסיף מזה לכל שיעור ושיעור, אבל לא נבלבל אתכם לגמרי.

קריין: נתקדם בחומר או עוד קצת שאלות? יש בינתיים עוד שאלות.

אני מבין מאיפה כל השאלות האלה, אבל אני מעדיף שאנחנו קודם נקרא כמה מקורות למיניהם, נאסוף את המקורות. אני גם לא חשבתי שאני אדבר על זה כל כך בדחיפות ומיד אחרי פסח שרק אתמול הסתיים. לכן בואו נמתין טיפה, הכול בזמנו, אל תדאגו. הכול הולך לפי הסדר.

קריין: קיבלנו פה בינתיים עוד שני מקורות, נמשיך אליהם?

כן.

קריין: אז נתחיל מהקטע הראשון, הוא לקוח מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו למעלה מהדעת, בעבודה".

"ענין אמונה למעלה מהדעת בעבודה, פירושה, שצריכים להאמין, אף על פי שהשכל לא רואה שהוא כך, ויש לו כמה הוכחות שאינו כך, כמו שהוא רוצה להאמין, זה נקרא, אמונה למעלה מהדעת. היינו, שהוא אומר, שהוא מאמין, כאילו היה רואה זה בתוך הדעת. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בעבודה. כלומר, שזוהי עבודה גדולה, שהאדם יקבל על עצמו זה, הוא נגד הדעת. זאת אומרת, שאין הגוף מסכים לזה, מכל מקום הוא מקבל על עצמו, כאילו זה היה בתוך הדעת. ולאמונה כזאת צריכים עזרה מה'. לכן על האמונה בצורה כזו, האדם צריך להתפלל, שיתן לו כח, שיהיה דומה אליו, כאילו השיג זה בתוך הדעת. כלומר, אין להאדם להתפלל לה', שיתן לו להבין הכל בתוך הדעת. אלא שיתפלל לה', שיתן לו כח לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כאילו שזה היה בתוך הדעת."

(הרב"ש, מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

מה הוא מסביר לנו כאן, אנחנו לא מסוגלים להבין, זה דעתו של העליון ואנחנו לא מסכימים איתו. וכמה שאני בודק את עצמי ובודק את העליון אני רואה שאני לא יכול לקבל את זה. העליון לא נראה לי חכם, העליון לא נראה לי שהוא בכלל נמצא במציאות האמיתית, יכול להיות שנראה לי שהוא מפנטז משהו, נמצא בפנטזיות, במשהו לא מציאותי, ובכלל מדבר על דברים שהם לא מתקבלים, לפי דעתי זה לא יכול להיות, לא יתכן.

אחרי שאני בודק את זה כמה פעמים ואני בטוח שזה כך ואין לי שום אפשרות להצדיק את העליון, אחרי שאני עושה כך אני עוצר את עצמי ואומר, עכשיו אני הולך לקבל את דעת העליון למעלה מדעתי, למרות שזה מנוגד לדעתי, ודווקא בגלל שזה מנוגד לדעתי אני מקבל את זה באמונה למעלה מהדעת, ואני שמח שאני יכול לעשות את זה. ואם לא, אז אני מבקש מהעליון שייתן לי כוח לעשות את זה, כי אני אלך באמונה למעלה מהדעת לקבל את דעתו של העליון.

וכשאני מקבל את דעתו של העליון, אז ברור לי שלמטה זה דעתי ולמעלה זה דעתו של העליון, אחד מעל השני. לא שאני החלפתי את מה שהיה לי קודם ידיעה, הבנה, תפיסה על תפיסה והבנה של העליון, לא. זה לא כמו שבעולם שלנו קורה, שילדים מקבלים את דעתנו, זה לא כך. ברוחניות זה נשאר, אני בדעתי ואני מקבל חוץ מזה את דעת העליון ועובד לפי דעתו של העליון.

בצורה כזאת אני נמצא ברוחניות וזה נקרא דעתי, שאני נשאר בזה ובדקתי אלף פעם שזו דעתי. ודעת העליון, מה שהוא אומר אני בדקתי אלף פעם וזה אצלי נקרא "אמונה" והיא למעלה מדעתי. למעלה מפני שאני מקבל אותה כדבר אמיתי, אמנם שלפי דעתי זה לגמרי לא מציאותי. נצטרך לעשות על זה תרגילים, ואתם תראו עד כמה שהדברים האלה לפי השכל שבעולם שלנו זה לא מסתדר, ועד כמה שדווקא העלייה הרוחנית, תפיסת העולם הרוחני כך הוא נפתח.

אנחנו נמצאים במציאות עליונה, למה אנחנו לא מרגישים את העולם העליון? מפני שאנחנו עדיין לא יכולים להחליף את הכיול שלנו בהתאם אליו. הכיול שנדרש לתפיסת העולם העליון, שהמוח והלב שלנו יהיו מכוונים לתפיסת העולם העליון. ולכן אנחנו נראה בטקסטים האלו, איך שהמקובלים גם מתקשים לדבר על זה, להסביר לנו את זה. וגם לא כל כך רוצים לדבר על זה, כי זה כבר באמת תפיסת המציאות במעשה, איך שאנחנו בזמננו, בתפיסתנו, בחיינו עוברים לתפיסת העולם העליון.

נקרא את הקטע הבא.

קריין: קטע שני מתוך מאמרו של הרב"ש, "ענין אמת ואמונה".

 "ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו"." זאת אומרת, שאנחנו לא יכולים לראות, לשמוע, זאת אומרת לא בראייה ולא בשמיעה, לא בשום חוש שלנו אנחנו לא יכולים לתפוס את העולם העליון, עולם הרוחני. לא מסוגלים. אין לנו לזה שום חושים. הוא נמצא אבל אנחנו לא יכולים לתפוס אותו. כן. "אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(הרב"ש, מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

זאת אומרת, אפילו שאני לא תופס את העולם העליון, אפילו שאני עדיין לא יכול לגלות על מה מדובר, אני צריך להודות על זה שנתנו לי לפחות להתקרב לזה, ולשמוע על זה, ולהיות מאלה שנמצאים לפני הכניסה לגילוי העולם העליון. גם זה בכל זאת זכות גדולה וייחשב לי למתנה גדולה שקיבלתי מהבורא בצורה אישית. ולכן אני מלא בהודיה ובשמחה וממש מוכן לברך את הכוח העליון שכך הוא מתייחס אלי.

מאוד חשוב היחס הזה שאנחנו נפתח, שאנחנו רוצים להתקרב לבורא ולהודות לו ולעשות כול מה שרק צריך כדי שנהיה ראויים במשהו לשרת, במשהו לעשות, במשהו אולי יחד עם זה להשיג, זה כבר אחר כך, כי קודם צריך להיות כוח השפעה לא יותר מכוח קבלה, עוד נדבר על זה.

(סוף השיעור)