heb_o_rav_2010-11-10_lesson_congress_n6

1. כנס קבלה לעם העולמי 2010 - ישראל

תפיסת המציאות

שיעור 6

שיעור ערב 10.11.10 – אחרי עריכה

לפי הסדר שלנו, עכשיו אנחנו מתחילים שיעור על תפיסת המציאות.

תמיד חשבנו בצורה טבעית, כמו שעכשיו שמענו בשיר, ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"¹, שמה שאני רואה זה מה שיש, זה העולם. לָמה לא? מאוחר יותר, רק במאה העשרים, התחילו מדענים לתת בזה ספק, שאולי זה לא בדיוק, אולי המציאות היא לא בדיוק מה שאנחנו רואים. לָמה? כי התחלנו לחקור כל מיני צורות חיים. דבורים רואות בצורה אחרת, כלבים, נחשים, כל חיה, כל חי וחי, וגם אנחנו חי, שייכים לעולם החי, כל גוף רואה קצת אחרת את המציאות. זאת אומרת, שהמציאות היא כבר לא כמו שאני רואה, אלא אחרים רואים אחרת.

אחר כך התחלנו להתבלבל עם התיאוריה של אינשטיין, שהמציאות יכולה להשתנות, הזמן יכול לקצר את המרחקים. אם אנחנו עוברים ליד גושים גדולים ביקום, אז גם כל המרחב יכול פתאום להיכנס לאיזו עקומה מיוחדת, להתעכב. והזמן גם הוא כמו כן דבר יחסי, ואף פעם לא חשבנו שזה יחסי. הכול תלוי כבר במהירות של מי שצופה במציאות.

אחר כך, אחרי אינשטיין, התחלנו לחקור עוד יותר. התחלנו להבין שהמציאות היא בכלל לא המציאות כלפי האדם, אלא שהמציאות עצמה משתנה. זאת אומרת, שהמציאות היא משהו בין זה לזה. אני לא יכול להגיד שום דבר על מה שאני צופה ושום דבר על עצמי, אלא משהו באמצע. מה זאת אומרת? שאם אני צופה על משהו, אני כבר משנה אותו בהתאם לתכונות שלי. הפיסיקאים חושבים, שאם אנחנו צופים בכל מיני כוכבים, גלקסיות או משהו כזה, אז אנחנו כבר מכניסים לשם איזה פגם מהראייה שלנו וכבר זה משתנה.

חכמת הקבלה דיברה על זה הרבה מאד זמן לפני המאה העשרים, כשהתחילו כל הספקות האלו אצל מדענים. ממש כבר לפני שלושת אלפים, ארבעת אלפים שנים, כתוב בחכמת הקבלה על כל תפיסת המציאות. כשקראנו בספר הזוהר, לא מזמן, קראנו גם דברים מעניינים, בזוהר יש המון דברים כאלה, אז שם כתוב שכדור הארץ הוא עגול.

מעניין, ספר שנכתב לפני אלפיים שנה. לפני ארבע מאות שנה כשעדיין עוד שרפו אנשים שחשבו כך. כל הגלילאוס, ג'ורדנו ברונו וכל האחרים, ותראו איך בזוהר זה כתוב בצורה פשוטה כזו, הם כותבים על זה בין היתר.

קריין: בספר "פותחים את הזוהר" בעמוד 190, קטע מתוך זוהר החדש פרשת בראשית, אות תרי"ט:

"העולם הוא עגול ככדור הזה. וכשהשמש יוצא ממזרח הולך בעיגול עד שמגיע מתחת הארץ ואז נעשה ערב. ובאותה שעה הולך ויורד בגלגלים של מדרגות ידועות ויורד ומסבב כל הארץ וכל הישוב."²

ועוד ועוד. בקיצור, ככה בצורה פשוטה, במשפט אחד או בשני משפטים וזהו, על מה שאנשים ממש הקריבו את עצמם כדי לגלות את העובדה הזאת לאנושות, וכמה סבלו מזה.

אז בחכמת הקבלה גם תפיסת המציאות היא מאוד פשוטה, כתוב עליה מזמן, כי גילו את הדברים האלה ברוחניות, ומרוחניות ממשיכים את הקווים לגשמיות. המציאות היא כזאת, שיש לנו מלכות דאין סוף. שהבורא ברא רצון לקבל, ומילא את הרצון לקבל בהאור שלו. על ידי האור ברא, ובאור הזה מילא, וזהו, אין יותר חוץ מזה. והמצב הזה היחידי נקרא "מלכות דאין סוף", או "עולם אין סוף". וחוץ ממנו לא קיים כלום, שום דבר.

מה שכן קיים חוץ ממנו, זו התפיסה שלנו, שכל הזמן מתקלקלת ומתקלקלת. אנחנו נמצאים כולנו יחד במרכזה של המלכות דאין סוף. ואז יוצא, שמאותו המצב האידיאלי שהבורא ברא אותנו, ירדנו 125 מדרגות של המעטה, החלשה, העלמה, לכן המדרגות האלו נקראות "עולמות", מהמילה "העלמה". וכך ירדנו עוד ועוד בתפיסת המציאות, בהרגשת המציאות, עד למצב שאנחנו רחוקים מאד מהמקום הזה, מהמצב הזה.

והכול נעשה ברצון לקבל שלנו ולכן חכמת הקבלה כולה מספרת, סך הכול, איך אנחנו יכולים לשלוט ברצון לקבל, לכן היא נקראת "חכמת הקבלה". איך שולטים? שולטים על הרצון לקבל בצורה פשוטה. מדובר על אותו האור, שיכול לבוא אלינו, שיכול לתת לנו את כוח הצמצום, ואנחנו נצמצם את הרצון לקבל, ניקח אותו תחת השליטה שלנו. וכמו כן לא רק שאנחנו נצמצם אותו, שהוא יהיה תחתינו, אלא להתחיל לנהל אותו.

הכוח שעל ידו אנחנו יכולים לנהל את הרצון לקבל נקרא "מסך". ובקיצור, יש לנו שתי פעולות והן צמצום ומסך שאנחנו יכולים לעשות, ואז אנחנו שולטים במציאות. ואז, כשיש לנו פעולות כאלה והן בידיים שלנו, זאת אומרת, שאם אנחנו יכולים לחייב את האור שינהל אותנו, לפי מה שאנחנו נבקש ממנו, אז בידיים שלנו לנהל את המציאות. ואז אנחנו יכולים לטייל בכל המציאות איך שאנחנו רוצים, במדרגות של העולמות, לראות ולהרגיש ממצב למצב איך שאנחנו רוצים.

ואז מה שאנחנו מגלים, זה שהכול תלוי במסך. שאני יכול לשנות את עצמי, לעלות ולרדת בקבלת האור, ואז להרגיש את עצמי שאני נמצא במציאות העולם הזה או במציאות יותר עליונה או במציאות יותר תחתונה. אם הרצון לקבל נעלם מהמדרגה הזאת, זה נותן לנו הרגשה שאנחנו מתים. אם הוא מתעורר באיזושהי מדרגה, זה נותן לנו הרגשה שהוא חי.

אין חיים ואין מוות, אלא אם אנחנו שולטים ברצון לקבל עצמו, אנחנו יכולים לנוע דרך כל המדרגות האלו, למעלה מהם. ואין הרגשה כזאת שאנחנו חיים או מתים, אלא משנים את תפיסת המציאות בלבד. זאת אומרת, אני רואה, אני מרגיש, בתוך הרצון לקבל שלי מה שאני רוצה. הכל תלוי רק האם אני שולט בו, האם אני יכול לפתוח אותו יותר או לסגור אותו יותר, ובהתאם לזה אני מרגיש יותר או פחות, עולמות, ממש עולמות. זה מה שנקרא שהצדיקים, זאת אומרת, אלו שיכולים להתקרב לבורא שנקראים "צדיקים", הם משנים את העולמות, הם בונים את העולמות, עולים במדרגות של העולמות.

הטבע שלנו, הרצון לקבל, הוא איך למלא את עצמנו עם האור. כל המגמה שלנו היא בזה. ולכן המסך הוא בעצם הכלי היחידי שאנחנו יכולים להגיע למילוי. יוצא, שכל המציאות היא ברצון לקבל שלי. כל העולמות בתוך הרצון לקבל שלי. הנשמות, כל מה שאני רואה, כל מה שאני יכול לתאר לעצמי, כל זה מצא בי, בתוך הרצון לקבל שלי. ואני, על ידי המסך שמעל הרצון, יכול לנהל את הרצון, כמה אור יכנס בו וכמה לא. ובמידה שהאור נכנס בו יותר, אני מרגיש את עצמי בעולם יותר גבוה. האור נכנס פחות, אני מרגיש את עצמי בעולם יותר נמוך.

זו כל חכמת הקבלה - איך לנהל את הרצון על ידי הניהול בהאור, וכך להביא את עצמנו ממציאות אחת לשנייה, לשלישית, ולעבור ממצב למצב, מעולם לעולם. לכן כתוב על התורה שהיא אמצעי, חרות ממלאך המוות. שאנחנו מתעלים מעל הרגשה הזאת ברצון לקבל שהוא נעלם, שהוא נפסד, שהאור נעלם ממנו, כי אנחנו מתחילים לשלוט בו, עליו, ולא שהוא שולט עלינו.

אנחנו נמצאים במצב שאין לנו מסך, זו כל הבעיה שלנו. שֵמָה שקורה ברצון לקבל זה מה שקורה. קצת אור יצא ממנו, ואני מרגיש את עצמי במצב רע. רע לי, חושך, חוסר אונים, או שאני חולה, או בדיכאון. בא קצת אור, ואני מרגיש את עצמי שמח, הכל מאיר, הכל פתאום מתנוצץ, החיים מלאי תענוגים.

ואני לא שולט בזה. אני יכול לשלוט בזה בצורה פשוטה, על ידי כל מיני כימיקלים, תרופות, אבל זה סך הכל, לא יותר מזה. רק מסך יכול להוציא אותנו מכל השִפְלות הזאת, להיות תלויים באיזה ניצוץ של האור, שמאיר או לא מאיר. תראו במה אנחנו תלויים, באיזשהו ניצוץ קטן. אם הוא מאיר לי, טוב. אם לא מאיר לי, רע.

לכן כל הרוחניות, כל העולם הרוחני, כל החיים רוחניים נמצאים למעלה מרכישת המסך, צמצום ומסך. צמצום זה נקרא שאני מצמצם את הרצון לקבל, וודאי שזה לא אני, אין לי שום כוח בזה, אני נמצא בתוך הרצון לקבל, אלא שהאור בא ושולט לפי בקשתי. ואז כשהוא שולט על הרצון לקבל, נקרא שאז אני שולט בחיים שלי.

ואז כשאני מעלה את עצמי מעל הרצון לקבל זה נקרא שאני יצאתי לחֵרות ממלאך המוות. לָמה? כי אני כבר לא תלוי ברצון לקבל. אני יכול לנוע בו, אני יכול לתת, יותר או פחות, לאור להיכנס, ואז אני עולה בסולם המדרגות, כבר אני מרגיש את עצמי שלא יכול להיות שאני אתרוקן, שאני ארגיש שאני מת. לכן כל העבודה שלנו זה איך להשיג את המסך.

וכדי שנוכל ביתר קלות להשיג אותו, אז הבורא חילק, כמו שכבר דיברנו לא פעם, את תפיסת המציאות שלנו לשניים, לפנימי וחיצוני. ועל ידי זה שאני מחבר אלי את אותו החלק החיצון שנראה לי, תפיסת המציאות החיצונה, כך אני מתחיל ללמוד מה זה נקרא להיות שולט במסך. זאת אומרת, שהבעיה שלנו היא שברוחניות אני רואה את כולם שייכים לרצון לקבל שלי, ונמצאים בו כולם יחד ברצון לקבל אחד, במלכות דאין סוף, ובגשמיות התפיסה הזאת מתחלקת לשניים, אני ואחרים. ועד כמה שאני יכול להתחיל לראות שכולם שייכים לי, במידה הזאת אני רוכש את המסך. אני אז מתחיל לשלוט ברצון לקבל הזה החיצון הגדול, ואז הוא הופך להיות חלק ממני.

הדברים האלה הם לא פשוטים. הם באים ונעלמים, האדם מרגיש לרגע אחד שקצת מתקרב אליהם, ושוב נעלם ממנו הכל. אלא, בשביל מה אנחנו בכל זאת מדברים על זה אם זה לא כל כך קרוב לנו? מפני שזה עוזר לנו בכל זאת להסכים או לקבל כהנחה, שכל המציאות היא בי. ומה שאני רואה עכשיו מבחוץ, אנשים טובים, רעים, כל מיני מקרים, נעימים או בלתי נעימים, כל זה קורה בי. כמו שעכשיו שמענו בשיר, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

זאת אומרת, המציאות היא אחת, את כל זה אני רואה בעצמי. אני רואה בכל אחד ואחד חלקים שלי, ואם אני רואה אותם כטובים, רעים, לא חשוב, הם כולם שלי, הם תכונות שלי. כשאני מגיע ומתחבר לאין סוף, אז כולם הופכים להיות חלקים מהגוף שלי, חלקי הנשמה שלי. "גוף" זה נקרא גוף של הנשמה. ואז יוצא מזה, שחוץ ממני אין אף אחד, ולכן אני נקרא "האדם", הדומה לבורא.

ומי אם כך האחרים? גם האחרים, כל אחד משורש הנשמה שלו שהוא מרגיש את עצמו "האני" ואת האחרים מרגיש כ"זולת", וגם על ידי האור, לאט לאט הוא משיג את זה שהאחרים הם חלקי הנשמה שלו ומחבר אותם אליו. ואז יוצא, שמכך שחושב שרק הוא קיים ואחרים לא, כשמשיג את המלכות דאין סוף, רואה שהם חלקים בלתי נפרדים שלו.

ואז הוא גם נקרא "אדם". לכן נקרא שכל אחד משיג את מלכות דאין סוף בצורה מלאה, מושלמת, ושבאמת לא קיימת בעולם רק נשמה אחת שנקראת "נשמת אדם הראשון". ואת המציאות הזאת אנחנו צריכים להכיר לאט לאט. כמו שאנחנו עוד לא הסכמנו, נניח, עם תיאוריית אינשטיין או היוּ אֶבֶרֶט (Hugh Everett) או עם עוד כל מיני תיאוריות, אבל ישנם אנשים שכבר מבינים שזה כן קורה כך, שהכול יחסי, כך גם אנחנו נתחיל להכיר איתכם לאט לאט באיזו מידה לקבל את השפעת האור עלינו, עד כמה שהמציאות הזאת משתנה ומחברת אותנו יחד. שחוץ מאדם אין שום דבר, ומה שנראה לי, זה סך הכול נראה בי, בתוך הרצון לקבל שלי.

זה כמו שאין משהו מבחוץ. אם אני רואה אתכם, העין שלי יוצאת החוצה? לא. היא מקבלת קרני ראייה כלשהם, היא מרגישה אותם בפנים. מה נמצא בחוץ? מאיפה אני יודע, כול זה תלוי רק בחוש שנקרא ראייה. ולכן אם החושים האלה היו אחרים אז הייתי מרגיש משהו אחר. אותו דבר עם כל החושים שלנו.

זאת אומרת, החושים שלי בונים לי את התמונה. ומחוץ לי? אומר הזוהר, מחוץ לי יש רק אור עליון מופשט, כלום חוץ ממנו. ואז אני רואה את התכונות שלי על רקע של האור המופשט. כמו נניח, יש מסך לבן ועל המסך הלבן רואים כל מיני צורות. אז הצורות האלו זה הרצון לקבל שלי שכך רואה את עצמו על רקע האור הלבן.

לכן אומר בעל הסולם, שיש לנו במוח מכונה פוטוגראפית, שאנחנו מרגישים את המציאות שנמצאת אצלנו במוח. וכתמונה במוח, אני מרגיש את התמונה הזאת כאילו היא נמצאת מבחוץ. אני מרגיש אותה כתמונה חיה מפני שהרצונות לקבל שלי כל פעם חיים. אני מרגיש אותם כזזים, כמתחברים ומתרחקים וכל מה שקורה - קורה בתוך הרצון לקבל שלי, אבל הוא מקרין לי את התמונה הזאת הפנימית של כל המציאות, מקרין לי אותה מבחוץ. בשביל מה?

שוב, רק כדי שאני אוכל לקרב את התמונה הזאת אלי ולהגיד, לא, זה הכל פנימי, זה הכל בפנים, אני רוצה לקרב אותם, אני רוצה להרגיש אותם בפנים. על ידי זה אני קונה את המסך, על ידי זה אני רוכש מסך ושולט על הרצון לקבל, ואז אני מרגיש מציאות אחת.

אני מבין שהדברים האלה נראים מאוד מאוד לא מובנים, מוזרים, ממש לא מקובלים. נקרא כמה פסוקים, נראה עד כמה שהמקובלים ניסו לבטא אותם, איך הם מדברים על תפיסת המציאות הזאת, מה הם עברו וגילו מתוך הניסיון שלהם, ואיך, מה הם מבטאים, איך הם אומרים זאת. אנחנו מדברים על האנשים שחיו לפני מאה שנה, מאתיים, ועד לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה.

קריין: ציטטה מס' 3, מ"הקדמה לספר הזוהר" אות מ':

"התולעת, שנולדה תוך הצנון, יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמדת הצנון, שהיא נולדה בו. אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמדת הצנון, שנולדתי בו. ועתה, אני רואה, לפני עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא!".

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות מ'

אז נקווה שנוציא את הראש מהצנון ונרגיש את העולם הזה הנאור. באמת העולם נפלא. מאוד מאוד שונה ממה שעכשיו אנחנו רואים, לגמרי משנה את תפיסת המציאות. או להיות בהמה, כי אנחנו שייכים לעולם החי, או להגיע לתפיסה בדרגת "האדם" מה שנקרא, דומה לבורא, זה שוני מאוד גדול, כך בעל הסולם מתאר את ההבדל.

מה הוא אומר ב"מבוא לספר הזוהר"?

קריין: בעל הסולם אומר ב"מבוא לספר הזוהר" אות ל"ד, ציטטה הרביעית:

"אף על פי שבפועל אנו רואים הכול ממול פנינו, מכל מקום, כל בעל שׂכל יודע בבירור,
שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד."

בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ד

זאת אומרת, שֵמָה שאנחנו רואים מולנו - העולם הגדול, האינסופי, היקום, כדור הארץ, את אלפי האנשים שיושבים כאן וכן הלאה, סך הכול זה קורה אך ורק במוח שלנו. בשביל מה אנחנו צריכים את זה?

קריין: הציטטה הבאה:

"חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר, הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פוטוגרפית [מכונת צילום], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו."

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, אות ל"ד

נעבור לציטטה שמינית, למה כך נוצרנו. אומר בעל הסולם במאמר ג' ממאמרי "שמעתי":

"כדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין, בסוד רצונו להטיב לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה שמתפעלים מהאור העליון. ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות. כי החוש הכללי נקרא רצון לקבל, והוא מתחלק לפרטים מרובים, לפי השיעור שהמקבלים מוכשרים לקבל."

בעל הסולם, שמעתי, ג', עניין ההשגה הרוחנית

זאת אומרת, שהעין שלנו תופסת כביכול ומציירת לי על המסך, שנמצא בראש מאחור, שכאילו יש לפנַי איזשהו עולם. אז אומר בעל הסולם, מה שאתה רואה שנמצא לפניך זה רק נראה לך ככה, בעצם אתה רואה הכל בפנים. אם כך, מה נמצא לפנַי? כלום לא נמצא. לפניך יש(ראה אור העליון, יש אור אין סוף.(ראה שרטוט מס.1)

שרטוט מס.1

ואז האור העליון הזה פועל על הרצון לקבל שלך, ואין כאן עין והפרצוף שלך והפנים שלך וכל מה שאתה מכיר, אין בכלל דבר כזה, ואין אנשים מבחוץ ואין כלום, הכול מצטייר כך ברצון לקבל שלך. וברצון לקבל שלך, האור העליון שפועל על הרצון, הוא זה שמצייר לך את הציורים האלו, שנראים לך כגוף, שולחן, כל מה שיש מסביבך. וגם אתה עצמך. כל מה נראה לך מכך שאתה קיים, זה בסך הכול תמונה כזאת שמצטיירת בתוך הרצון לקבל שלך.

ומה עוד?

קריין: בעל הסולם מביא קטע מה"זוהר" בפרשת "תזריע":

"מובא בזוהר (ויקרא פרשת תזריע דף מ') בוא וראה, שכל מה שיש בעולם, לא היה, אלא בשביל האדם, והכול מתקיים בשבילו... שהוא שלמות הכול וכולל הכול וכו', וכל מה שלמטה ושלמטה וכו' נכלל באדם. הרי מפורש, שכל העולמות, העליונים והתחתונים, כלולים כולם באדם.

בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, א'

באמת, קצת קשה להבין את זה, תבינו שמקובלים שכתבו על זה לפני אלפי שנים וגם לא רצו שזה יתפרסם בכל העולם כי בסך הכול הדברים הם מאוד מאוד מהפכניים, ולכן הסתירו את הדברים האלה. והיום כבר אפשר לגלות אותם, כי המציאות היא, שהגענו למצב שאנחנו כבר אמנם עוד לא יכולים להבין את זה, אבל יכולים כבר להסכים עם זה שיכול להיות שהדברים האלה קיימים ויכול להיות שכך הוא.

ובאמת, כשמתחילים ללמוד צריכים לחשוב על זה, צריכים עוד קצת, יותר ויותר להתעמק בתפיסת המציאות הזאת החדשה. לָמה? קודם כל, כי אפשר להוציא מזה הרבה הבחנות בשבילנו. שאם כל העולם נמצא בי, בתוך הרצון לקבל שלי, אז איך אני צריך להתייחס אליו, איך אני צריך להתייחס למציאות. אם אין שום דבר חוץ ממני, אז הרצון לקבל שלי בעצם מצייר לי את המציאות, ואם אני כן אשנה אותו, אני אשנה את המציאות, אני אראה אותה אחרת לגמרי.

זאת אומרת, יש לי אפשרות לשלוט על כל המציאות, על מה שקורה, אך ורק על ידי המסך. איך אני מגיע לשליטה ברצון לקבל על ידי המסך? אור, הוא זה שנותן לי אפשרות לשלוט. אור, הוא זה שמוליד מסך בתוך הרצון לקבל. מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל. איך אני משפיע על האור? על האור, שוב, אני משפיע דווקא על ידי תפיסת המציאות שלי השקרית הזאת. אם אני מקרב בכוח את מציאות החוץ אלי כאילו שהיא פנימית, על ידי זה אני מתחיל לשלוט על הרצון לקבל.

מה שהוא רצה להגיד, זה כמה אנחנו צריכים להודות לבורא שברא לנו כל דבר מחוץ לנו.

קריין: זה נמצא גם ב"מבוא לספר הזוהר" באות ל"ד.

גם שם זה מוזכר.

קריין: אומר בעל הסולם באות ל"ד, ב"מבוא לספר הזוהר":

"כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו".

זאת אומרת, דווקא מתוך זה שאני רואה את העולם מחוץ לי ויכול לקרב אותו אלי למרות האגו שלי, בזה אני מתחיל לשלוט על הרצון לקבל שלי, ואז אני יוצא מעליו בשליטה שלי, מתחיל לנהל אותו, וכך אני הופך להיות איש חופשי. ואז כל המציאות תהיה איך שאני רוצה, כמו שאני אצייר אותה. אני יכול לעוף בעולמות. אם יש לי מסך אני יכול לעשות מה שאני רוצה, כי אז אני מצייר לעצמי את המציאות. וזה הכל אך ורק על ידי זה שאני מקרב לעצמי את אותם החלקים שנראים לי מבחוץ.

לכן בזה שהבורא חילק את המציאות לפְּנִים וחוץ, אמנם שאין דבר כזה, אבל חילק כך שאני מרגיש שהמציאות מחולקת, ואם אני מתנגד לחלוקה הזאת ומקרב אלי את מה שחיצון פנימה, זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" - על ידי זה אני קונה מסך. ואז כל הרצון לקבל נעשה תחת השליטה שלי, ואני נעשה חופשי ממנו ויכול לעשות כל ציור, כל מציאות שאותה אני רוצה.

זה קצת מתפיסת המציאות. האמת היא שכשאני מדבר על זה אני תמיד פוחד על כל מילה שאני פולט כי זה יכול להיות יותר מדי וזה יביא רק בלבול לאנשים.

קריין: ציטטה מספר 11 אומר בעל הסולם באגרת ד':

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."

בעל הסולם, אגרת ד'

והיתר אולי משאלות ותשובות אם יש.

קריין: אני מזכיר לחבר'ה החדשים שנמצאים כאן, שמאוד מאוד נשמח שתשאלו כמו שהרב אמר, בכל נושא שהוא.

הנושא הוא מאוד מסובך. מי שרוצה לשאול משהו אחר, אפשר גם. כי זה האמת, רק רצינו לדבר קצת על זה.

שאלה: הבנתי שאישה לא עושה צמצום.

מה פתאום? מי אמר את זה?

תלמידה: אמרו לי את זה בקמפוס.

לא. דווקא אישה צריכים לצמצם, רצון לקבל.

תלמידה: האם אישה עושה צמצום, האם היא יכולה לבנות מסך?

בטח.

תלמידה: האם היא לא רוכשת מסך מהגבר?

זה כבר משהו אחר.

שאלה: לָמה היא צריכה לרכוש אותו מהגבר אם היא יכולה לרכוש אותו בעצמה?

זאת תפיסת המציאות, אין מה לעשות.

שוב, אין הבדל בהשגה הרוחנית בין גבר לאישה. רק לפי שינוי קטן בפעולות בעולם שלנו, כמו שאנחנו שונים כאן בעולם שלנו. גבר עושה את העבודה הרוחנית שלו בזה שהוא מתחבר לגברים, עובד איתם יחד בחיבור ביניהם. אישה עוזרת בזה, תומכת בזה, מבצעת פעולה פנימית בלי חיבור חיצון. זה הכול, שום דבר חוץ מזה לא שונה. גם אותן הדרכים, גם אותן המדרגות, מסכים, צמצומים, הכל אותו דבר, אין שום הבדל בין זה לזה.

שוב אני אומר, ההבדל הוא רק בצורה המעשית, שגבר יותר אקטיבי כמו שקורה בכלל בעולם הזה לעומת האישה. לא יותר. אבל צמצום, מסך, פעולות העלייה במדרגות, ההשגה הרוחנית, אותו דבר כמו עם הגברים. אותו דבר, אין שום הבדל.

תלמידה: הבנתי שההשגה היא אותה השגה, אני שואלת אם את המסך עצמו היא יכולה ליצור בעצמה. אם היא יכולה לברר את הרצונות שלה עצמה על ידי יצירת מסך שלה או שהיא צריכה לרכוש אותו מהגבר?

לא, מה זה גבר, ומה, גבר יכול?! גם גבר מקבל מלמעלה. כולם מקבלים. זה בלבול שבאמת חוזר כל הזמן.

גם גבר, גם אישה, כולם מקבלים כוח התנגדות, כוח התגברות, על ידי האור המאיר עליהם, גם על הגברים וגם על הנשים, בהתאם ליגיעה. לפי היגיעה מקבלים את השכר. שכר זה המסך ואור חוזר. אז אין פה הבדל בין גברים לנשים, יש רק הבדל בסוג העבודה. שגבר עושה יותר את העבודה בחיבור בין הגברים, ואישה עושה את העבודה כמו גבר בלימוד, ויותר בהפצה ובעזרה.

כמו שבעולם שלנו יש חלוקה בין גברים לנשים בצורה טבעית, שככה זה, לא יותר. אבל האור מלמעלה מביא גם לגברים וגם לנשים צמצום ומסך. אין הבדל. ההבדל הוא, סך הכול, בפעולות הפיסיות כאן בעולם הזה, בכמה שגברים משקיעים ונשים משקיעות בצורה שונה קצת זה מזה. ההבדל ממש לא מהותי. ולא מגברים את מקבלת, את מקבלת מהבורא כמו כולם. אפילו שזה מגיע לנשים דרך גברים, כי הגברים עושים סך הכול את עבודת החיבור ביניהם והנשים עוזרות להם, אבל לא שאת צריכה לקבל את זה מהגבר. זה הכול.

אולי נסביר כך, שגם גברים וגם נשים מקבלים צמצום ומסך מהאור העליון. רק גברים מתחברים ביניהם. הם חייבים לבצע את פעולת החיבור ממש בתוך עצמם, בביטול ביניהם. נשים לא מסוגלות להתחבר ביניהן בצורה החיצונית, אבל בתמיכה הפנימית אישה חייבת להשתתף בזה יחד עם הגברים. אולי בגלל זה אמרו לך שנשים מקבלות מסך דרך הגברים, אבל כולם מקבלים רק מהאור העליון.

קריין: לגבי מה שדיברנו עכשיו, כתוב בתיקוני הזוהר: "מעיד אני עלי שמיים וארץ, בין איש, בין אישה, בין עבד, בין שפחה, הכל לפי מעשה שעושה, כך רוח הקודש שורה עליו"³.

זהו.

שאלה: אתה אומר בעצם שמה שנכנס דרך העין, משהו משתקף דרך המוח שלנו, כן?

לא. לא נכנס שום דבר דרך העין. אין עין, אין שום דבר. יש רצון לקבל שכך מראה לי, שאני בנוי בצורה כזאת שיש לי עיניים וראש ורגליים וכל השאר. אבל זה הרצון לקבל שכך מצייר לי, כמו שהוא מצייר לי שיש משהו מחוץ לגוף שלי.

תלמיד: ככה בעצם מתממש הבורא אצלנו, כהסתרה? זו המציאות שלנו, ההסתרה שלו?

מה שאנחנו רואים, או מרגישים, יותר נכון, אנחנו אומרים "רואים" כי הראייה זה החוש הכי חזק שלנו. מה שאנחנו מרגישים, זה את ההבדל בינינו לבורא. זאת אומרת, צל מהרצון האגואיסטי שלנו על האור העליון, על המסך הלבן, זה מה שאנחנו מרגישים. לכן העולם זה מהמילה "העַלַמַה", הסתרה, וכל מה שאני רואה, זה בעצם את הרצון לקבל שלי. כל מיני רצונות פרטיים שבו, בכל מיני תכונות שבו, זה מה שאני רואה.

זאת אומרת, כל אחד ואחד כאן, דומם, צומח, חי, אדם, לא חשוב איפה ומה, זה ארבע בחינות ברצון לקבל שלי, שורש, א', ב', ג', ד', שאני רואה אותם בצורה כזאת על רקע האור הלבן. אני רואה את זה או כדוממים, או כצמחים, חיות, או בני אדם. כך אני רואה את הרצון לקבל שלי, אני לא רואה חוץ מזה שום דבר. אני מרגיש רק את הרצון לקבל שלי, בלבד. והאור? האור זה אותו רקע שעליו, על פניו, אני רואה את הרצון לקבל שלי, בלבד.

לכן אם הרצון לקבל שלי יהיה כאור אז הוא לא יסתיר את האור ממני, ואז כל כולי ארגיש את הבורא. וכך במקומו אני מרגיש את הרצון לקבל האגואיסטי הזה, שתסלחו לי, אבל אתם כולכם זה חלקי האגו שלי.

אבל צריך להתבלבל טוב טוב, אלפי פעמים, ועוד ועוד שאלות, אני אומר לכם מתוך הניסיון שלי, ואני כבר עסקתי בזה עוד קודם, לפני שהגעתי לחכמת הקבלה - תפיסת המציאות, כל מיני דברים, זה מאוד עניין אותי, ואני אומר מתוך הניסיון, מתוך הרבה מאוד שאלות ומחשבות ובלבולים, פתאום אתה מתחיל לתפוס שכן, שהמציאות היא אחרת. אתה יוצא מזה ומתחיל לראות אותה בזווית שונה. ואתה כן רואה, שהיא הנכונה ולא מה שהיה קודם. זה ממש כאילו מחליפים משקפיים או משהו, אני לא יודע לְמה להשוות את זה.

שאלה: אם שום דבר כאן נמצא מחוץ לי, אז לָמה אני צריכה לבוא לפה ולהתחבר ולאהוב?

כדי להגיע לתפיסת המציאות הנכונה בפועל, בחוש. לכן את צריכה לבוא, לראות שאנחנו קיימים ולעשות את כל הפעולות כדי שאנחנו לא נהיה קיימים.

שאלה: אבל אמרת שאין פה כלום.

אני אומר שאין פה כלום, אבל את צריכה להגיע להשגה שאין כאן כלום חוץ ממך. ואז את תהיי כמלכות דאין סוף.

שאלה: אני לא מאמינה.

למה לא? אבל זה באמת כך.

שאלה: אם הבנתי נכון, אמרת קודם שאתה אני ואני אתה, כאילו הכל זה אני. השאלה הגדולה היא, איך מתבצע התיקון?

התיקון מתבצע פשוט. כל אחד מאיתנו צריך להגיע למצב שחוץ ממנו לא קיים אף אחד, שהכל נמצא בו. הכל נמצא בו.

יש שיר כזה, שהכול נמצא בי ושום דבר מבחוץ.

קריין: "הכל תלוי בי".

הכול תלוי בי, זה משהו אחר. טוב.

זה כתוב בהרבה מקומות, מה זה נקרא שאנחנו מגיעים לאין סוף? כשאני מגיע לאין סוף, אני מגיע למצב שאני זה מלכות דאין סוף, שכולל בתוכי את כולם. "ואהבת לרעך כמוך" זה נקרא שכל אלה שאני רואה מבחוץ, מרגיש אותם מבחוץ, הם הופכים להיות חלקי הנשמה שלי, בלתי נפרדים ממני, הם הופכים להיות ממש כחלקים כמו ה"אני". את כל החלקים האלו שהיו כאילו רחוקים, מפוזרים, שנעתקו ממנה, הנשמה שלי מקבלת אותם בחזרה והופכת להיות הנשמה השלימה.

וכל הדברים שנראים לי מבחוץ, דומם צומח חי ובני אדם, כולם, אפילו דומם, תאר לעצמך, שכל הכוכבים הופ!, אתה בולע בפנים, הם שייכים לרצון לקבל בדרגת הדומם שלך. אחר כך בדרגת הצומח כל הצמחים, דרגת חי, דרגת מדבר. זה הכל העתקה מהרצון לקבל שלך, שמראה לך את הדברים האלה כאילו מבחוץ. ברגע שאתה מתחיל לרכוש את חוש ההשפעה, תכונת ההשפעה, אתה מתחיל לחבר אותם, הם מתחילים להיראות לך שהם קיימים בפנים, הם חלקים שלך.

אני לא יכול להסביר, זה לא הסבר, את זה אתה מרגיש כך, המציאות משתנה. אנחנו עכשיו לא יכולים להבין את זה, כי אנחנו קיימים רק באגו, רק בתוכו, אבל נגיע לזה. מקובלים כותבים לנו על זה בצורה ברורה. ואני אומר לכם, שזה יקרה. צריכים יותר ויותר לדבר על זה ופתאום נתחיל לראות שכן, זה יכול להיות.

תראו, אפילו פיסיקאים כבר מסכימים לזה שאין שום דבר אבסולוטי, ודאי, אלא הכל תלוי בתפיסת המציאות של האדם. אדם משנה מהירות, משנה זמן, משנה מרחקים, הוא משנה הכול במה שהוא משתנה. עכשיו הם אומרים שכשאנחנו מסתכלים על משהו, בזה אנחנו כבר מקלקלים את האובייקט שאותו אנחנו רואים. וכבר אנחנו לא רואים אותו כמו שהוא, אנחנו רואים אותו כמשהו שבאמצע, בין התכונות שלי, ובין מה שהוא.

כשאני רואה משהו, אני רואה את הדברים כמו שהם? אני רואה אותם לפי התכונות שלי. קח כלב, קח כל חי אחר, הוא יראה את זה בצורה אחרת. הכול תלוי בתפיסה שלך, באופן שאתה מפענח את הדברים האלו. זה הכל תמונה במוח. מה שאנחנו רואים, המוח שלנו רואה, לא העין. זה לא בצורה שטחית, אבל נתקדם לזה ונראה עד כמה שזה משתנה.

זה נושא שודאי לא ככה, קוראים, מבינים ועוברים הלאה. זה נושא שאנחנו צריכים בכל פעם לחזור עליו, עוד קצת ועוד קצת, הייתי אומר שבכל יום כמה דקות. תתחיל להשקיע בזה ואתה תרגיש שבמשך הזמן זה משתנה.

אנשים שלומדים אפילו פיסיקה, תיאוריית אינשטיין, אז גם כשהם מתחילים ללמוד, עוברת בערך חצי שנה עד שהם עוברים איזשהו מהפך במוח, ואז מתחילים לתפוס את התיאוריה הזאת בצורה יותר נכונה. זה לא פשוט. אנחנו רגילים לעבוד לפי שלושת הצירים וזהו, ואין חוץ מזה שום דבר.

אז אנחנו מדברים כאן על התפיסה החדשה, שחכמת הקבלה פותחת לנו אופקים חדשים, שאנחנו צריכים לעלות מעל החיים האלו, מעל העולם הזה. מדברים על לעלות למציאות ששם אין חיים ומוות. לא החיים כמו שלנו אלא חיים באור וכלי, ורואים את המציאות שלנו שהיא מצוירת על איזשהו שטח פשוט.

שאלה: מיום שהגעתי לקבלה לפני מספר חודשים, לכנס ערב, מאותו יום הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה זה הדלקתי את הערוץ. אני מקשיבה למוסיקה, אני רואה את הערוץ כל היום, כבר אין לי מה לראות בטלוויזיה, אני לא מצליחה, ואני פשוט רוצה לקבל את ההפרדה הזאת שבין מציאות לאמת, ל-לא מציאות, אני פה כל היום ואני רואה שהכול טוב והכול בסדר, ואנשים טובים. אבל עדיין לא שואלת, האם זה אמיתי? זה נראה לי כל כך מוזר שכל כך הרבה אנשים באים לאותו מקום, לאותה מטרה, וזה אהבה, וזה לתת.

השתגענו.

תלמידה: אני מרגישה ככה.

כן.

תלמידה: אני רוצה שתיתן לי טיפ או טיפים איך לקבל את זה, איך להאמין בזה.

לא, להאמין לא, אין לנו אמונה, אנחנו לא מאמינים. כי חכמת הקבלה היא גילוי, זה לא אמונה. זה לא אמונה עיוורת כמו שאמרו לי, וכמו כן מי שאמר את זה הוא לא יודע, הוא גם לא גילה כלום, רק סיפרו לו, אנחנו לא עובדים לפי זה. אנחנו מגלים את הבורא, זה מה שהוא רוצה שאנחנו נעשה, ש"כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם"⁴. זה מה שאנחנו צריכים, "דע את ה' א-להיך". את זה אנחנו צריכים לגלות, לראות, להרגיש. בצורה הברורה ביותר, איך כתוב שם? כמו שאנחנו מכירים זה את זה. הרבה יותר ברור, כי עם הבורא אני והוא מרגישים זה בתוך זה.

אין לי, ולא יהיה לאף אדם, אף פעם, ולא חשוב באיזה זמן הוא יחיה, שום טיפ, חוץ מרק לחפש איך להשתוקק לגלות את הבורא. לפי ההגדרה חכמת הקבלה זה אמצעי או שיטה לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. אנחנו שמגלים את הבורא, מגלים נצחיות, שלמות, עולם אין סוף, הכל. זה מה שאנחנו צריכים לגלות, כאן בעולם הזה.

גילוי הבורא תלוי ברצון שלי. יש לי רצון קטן. ולמרות שאת אומרת, שארבעה חודשים את כבר כולך רק ברצון ורק בערוץ וחוץ מזה שום דבר, זה עדיין לא מספיק. ברגע שזה יהיה מספיק זה יתגלה. אף אחד כאן לא מפריד בינך לבין האור העליון או בורא, חוץ מהאגו שלך. ברגע שהרצון שלך יהיה יותר מהאגו, שיפרוץ מעל האגו, את תראי, הכול יתגלה. זה לא תלוי בי ולא תלוי באף אחד, אין באמצע אף אחד, את והאור או בורא זה מול זה.

אבל איך אנחנו מקבלים רצון גדול, כל כך גדול, שאני רוצה אותו וזהו, ונעשה גילוי? לכן אנחנו מתחברים. כבר קראנו על זה הרבה פסוקים. שיש לכל אחד רצון קטן מאוד, וכדי שיהיה לנו רצון גדול מספיק כדי לפרוץ קדימה, אני חייב להתחבר לפחות עם עוד תשעה אנשים, שנהיה עשרה. אומרים שעשרה זה מספר עגול, שזה מספיק. להתחבר איתם, זה אומר שאני מבטל קודם כל את האגו שלי. להתחבר איתם - אני קונה את הרצונות שלהם. ואז יש לי מספיק מתח בביטול עצמי, שאני אפס, ומחשיבות המטרה שבגללה ביטלתי את עצמי. זאת אומרת, שאם הפער בין השפלות שלי, ובין חשיבות המטרה, הוא מספיק גדול, אז הפוטנציאל הזה, הגדול, שמגיע למתח גדול שנקרא "עשר ספירות", הכוח הזה, פורץ ומגלה לי את האור העליון, הבורא. אז אני חייב להתחבר. (ראה שרטוט מס.2)

שרטוט מס.2

איך אני מגיע לחיבור עם עשרה אנשים? אולי כדי להתחבר עם עשרה אני צריך עשרת אלפים מסביבי, שהם בעיקר צריכים להשפיע עלי שזה חשוב. כל כך חשוב, שחוץ מזה אני לא רוצה כלום. שאני מוכן לעשות על עצמי צמצום, צמצום א' ולקנות מסך, שאין דבר יותר חשוב. זה נקרא השפעת הסביבה. אני נכנס לקבוצה, קבוצה משפיעה, שאומרת לי כל הזמן "זה מאוד חשוב, מאוד חשוב, כדאי לנו, לא אכפת לנו מהשִפְלוּת של עצמנו, חשובה לנו המטרה להשיג, אנחנו צריכים להשיג את המטרה". (ראה שרטוט מס.3)

שרטוט מס.3

מה המטרה? המטרה היא הבורא. מה זה להשיג את הבורא? להשיג את הבורא נקרא להשיג את כוח ההשפעה. אני צריך כוח השפעה? אני רוצה לקבל, אני צריך למלא את עצמי. "לא", הם אומרים, "כלום קבלה, ההשפעה זה העיקר. אהבה, נתינה". כמה אנשים צריכים להגיד לי בעולם שזה דבר חשוב כדי שאני אשתכנע? אם אנחנו מדברים על הילדים הקטנים, כמו שדיברנו היום על חינוך, אז אפשר לחנך את הילד מגיל רך ולאט לאט יחד עם האגו שגדל אנחנו נוסיף לו חינוך וכך הוא יגדל. אבל אם אנחנו מדברים עלינו, אנשים הגדולים, האנשים האכזריים בהאגו שלהם, אנחנו צריכים חברה מאוד חזקה כדי להשתכנע.

טוב שאת מסתכלת בערוץ, טוב שאת באה לכאן. לכן, מה אמרתי ביום הראשון? חבר'ה, אנחנו צריכים בכובד ראש ובמאמץ פנימי כל הזמן לחשוב ככה, במתח, איך אנחנו משפיעים אחד על השני, שכולנו נשתכנע שאין דבר יותר גדול. בוא נרצה יחד, וזה יקרה.

שאלה: שמי שמעון, אני ממש חדש פה, הגעתי לפה רק אתמול, זה בעצם המפגש הראשון שלי עם קבלה. עד עכשיו לא ממש הבנתי איך הגעתי לפה בכלל, ובעצם ביומיים האלה אני שומע את הרב, אני שומע פה אנשים שמדברים על אורות ואהבה וחיבור והשפעה. וזה שאני לא מרגיש את זה אחרי יומיים זה לא כל כך משנה לי, אבל להפך, הרֵגָשות שהתעוררו אצלי משום מה היו כעס ואיזושהי שנאה לא מוסברת, או רגשות שהם שליליים, רגשות שלא באתי איתם לכאן. בדרך כלל אני בן אדם אוהב ונחמד, משתדל לפחות.

זו רק התחלה.

שאלה: רציתי לדעת בעצם, מה זה הרגשות הללו, למה הם באו ואיך אני בעצם יכול להעלים אותם?

לָמה להעלים אותם?

שאלה: כי אני לא אוהב לכעוס על אנשים אחרים, אני לא אוהב לשנוא.

אתה באת למקום אמת, אז אתה מגלה אמת.

שאלה: רגע, האם האמת היא שאני שונא את כולם? האמת היא שאני איזה בן אדם ששונא את כל העולם?

כן, ודאי. אתה חשבת שאדם טוב, יפה לכולם, לאחרים. אתה שמעון רגיל, "שמעון מן השוק".

שאלה: לא יודע אם הייתי כזה בן אדם טוב, אבל לפחות לא שנאתי אף אחד.

כן, ועכשיו אתה מגלה שיש לך קנאה, שנאה, שבכלל נמאס לך. אתה מסתכל על אחרים, מה, הם מטומטמים, לאן הגעתי? על מה אנשים מדברים, הם בכלל לא רציניים. וזו רק ההתחלה, ממה שאתה עוד תגלה.

שאלה: זה לא בדיוק כלפי אנשים ספציפיים, זה באופן כללי.

זה בגלל שהאור העליון משפיע עליך דרך הסביבה הזאת הקדושה, באמת, יש כאן כוח אדיר ולא רק כאן, כל החברים שלנו בכל העולם, כולם מביאים לך המון המון אור. אז יש לנו חתיכת רצון לקבל נחמד כזה שנקרא "שמעון". הוא חשב שיש לו אגו קטן, ובאמת הוא בחור טוב. זה רק מה שהרגיש בתוך עצמו, והכול היה בסדר.(ראה שרטוט מס.4)

מאיפה הגעת?

שרטוט מס.4

תלמיד: בית שאן.

או, בית שאן, יופי. עכשיו, על ידי חברֶה קדישא, שאלה אנחנו שנקראים "חברה קדושה". לָמה זה נקרא "חברה קדישא" אתם יודעים? מפני שהם עוזרים לקבור את הרצון לקבל. כן. בטח, זה בא מזה. אז דרכם הגיע לך האור העליון, שמתחיל להאיר לך ואז הגעת למצב שאתה מרגיש יותר אגו בפנים.

אתה לא חשבת שאתה כזה אגואיסט, אתה חושב עליהם רע, על עצמך, על כולם, הכל. זה כבר גילוי הרע, זה כבר הכרת הרע, יש לך כבר עוד חלק, הכרתָ משהו. עכשיו אתה תצטרך ללמוד, על ידי הלימוד בקבוצה אתה תגיע לזה שאתה תזמין עוד אור העליון, אבל בפעם הבאה הוא כבר יבוא אליך כאור שיתקן לך את האגו הזה, אתה תתחיל להרגיש בו כוח, שכל, הבנה, הרגשה, משהו חדש, ממש יהיה גילוי, ממש גילוי חדש. (ראה שרטוט מס. 5)

שרטוט מס.5

ואחרי זה מיד תגיע שוב איזושהי תקופה רעה כביכול, כמו שאתה אומר עכשיו, גם על ידי אותו האור העליון שישפיע עליך שוב ויגלה לך עוד פעם רע, ואתה שוב, על ידי זה, תגיע לקבוצה, ושוב תתחיל ללמוד ולהזמין תיקון. וכך שכבה אחרי שכבה עוד ועוד, עד שתעשה את כל הגילוי והתיקון של היצר הרע שלך.

אז הכל לפניך, תצליח שמעון. ותמיד תמיד, עד שמתרגלים לזה, תמיד תרגיש מהמצבים הטובים ביותר שאתה מגלה והכל בסדר, ומובן והכל, ופתאום בום ואיזשהו נתק, איזשהו בלוק, אתה לא מבין כלום, אתה לא מרגיש כלום, הכול נמאס, שום דבר לא מובן, אתה לא רוצה שום דבר, וככה הם המצבים האלה, עליות וירידות. וכך בסופו של דבר מגיעים לאור, כמו שכתוב, "כי מציון", מיציאות, "מציון תצא תורה"⁵. אז אתה רק עכשיו הגעת, פעם ראשונה, יופי.

תלמיד: תודה רבה רב.

אפשר לקרוא על קדושת היום, כמו שבעל הסולם כותב שם באיגרת, זו באמת הטענה יפה מאוד, לָמה הגעתי למקום וזה עשה לי כל כך רע. אתמול אנחנו לא הרגשנו את זה? תגידו לי, נכון שהייתה איזו מין כבידות כזאת? וזה דווקא על ידי זה שהתאספנו, הגענו מכל המקומות, זה טוב.

קריין: אומר בעל הסולם באיגרת שלו לתלמידיו:

"בהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם לתשועה גדולה יחשב, שזה גרם קדושת היום".

מתוך מאמר 1 1990/91 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה"

זהו, בגלל שהתאספנו אתמול מכל החלקים, מכל המדינות, ביגיעה גדולה, בהכנה גדולה, הרגשנו כבידות גדולה, כמו כן, כנגד זה. זה טוב, זה טוב, אין דבר יותר טוב בתור התחלה, אנחנו עוד נרגיש מזה תועלת.

שאלה כשאנחנו מתקדמים בעבודה איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו נשארים עם הרגלים על הקרקע, ולא להתעופף באיזה דמיונות כאילו כבר הגענו להשגה רוחנית?

כמה זמן את נמצאת כבר איתנו?

תלמידה : ארבע שנים.

ועדיין שואלת על זה? היא מקבוצה מאוד חזקה מסנט לואיס, קבוצה מאוד ריאלית, אני הייתי אצלם, ביקרתי אצלם כמה פעמים בחו"ל. בכל זאת, השאלה היא שאלה כללית. איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו עומדים עם הרגליים על הקרקע? זה הכל תלוי במקורות, מה שאנחנו לומדים. אם אנחנו לומדים מאוד מאוד בקפדנות, לפי מה שאומרים לנו מקובלים בספרים של ה"זוהר", כתבי האר"י, ובמיוחד שה"זוהר" וכתבי האר"י נמצאים בכתבי בעל הסולם, אם אנחנו לומדים את כתבי בעל הסולם ומאמרי רב"ש, לא יכול להיות שאנחנו נתעופף וניזרק לאיזושהי מציאות שקרית, לפנטזיות כלשהן, לפעולות מיסטיות למיניהן, ועוד ועוד.

לא יכול להיות, כי בסך הכל אנחנו לומדים בצורה ריאלית את המקורות ואיך לממש אותם בתוך החברה, בין האנשים, ללא כל פעולות פיזיות, חוץ מהפעולות הפנימיות של החיבור. חיבור, אהבה בלבד, אין לנו שום דבר חוץ מזה נגד האגו שלנו, אלא כשעובדים בצורה מוחשית. אין לנו אפילו שום דבר שיגרום לנו להתרומם מהקרקע הזאת, אלא להיפך, הרגליים תמיד נשארות על הקרקע.

אין לנו בזה אף פעם בעיה, אנחנו לא ראינו אף פעם טעויות בזה, כי כמה שלמדתי גם מרב"ש וקיבלתי ממנו את כל הגישה הזאת, והוא היה מאוד מאוד ריאלי. וגם אני, אתם חושבים שאני מעופף? לא נראה לי שאני אדם שמתעסק במיסטיקה או במשהו דומה, אני דווקא, להיפך, תמיד אוהב עוד קצת, ליתר ביטחון, להיות יותר ריאלי. היום כשלימדתי את השיעור הזה על תפיסת המציאות, אז גם חשבתי על זה. אין, זה לא קיים, מפני שאין אמונה, אין אצלנו אמונה כמו שמדובר בעולם החיצון, אין אצלנו סוג של פולחן, אין פעולות שאנחנו יכולים לשייך להן כוחות מיסטיות כלשהן, שביד ימין יש משהו או ביד שמאל, או באיזושהי הדלקת נרות, או באיזשהו צל שאנחנו בודקים, או בכל מיני חוטים אדומים, מים קדושים. אין קדוש, אין כלום, "קדושה" היא כוח ההשפעה שאנחנו רוצים לרכוש כנגד האגו שלנו, זהו.

שאלה: בתור מטפל בבעיות כאב רציתי לשאול, מה תפקיד הכאב מבחינה קבלית, מה תפקיד הכאב או המחלות הכרוניות, בתפיסת המציאות שלנו, מה הן אומרות כשהם מגיעות?

על זה אומר בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", שכל המחלות וכל הבעיות, וכל הייסורים בכלל, וגם הכאב והמחלות של הגוף שלנו בפרט, הם כולם תוצאות מהאגו שלנו, ורק עם הטיפול באגו שלנו זה יעלם. ובינתיים הם כולם צריכים להראות כך את עצמם, מפני שעל ידם אנחנו מגלים איפה עוד אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, כמו הכאב בגוף שעוזר לי לגלות שיש כאן משהו לא בסדר. אין לנו שום בעיה לעשות, נניח, הרדמות, או לקבל תרופות נגד כאב, אבל אז אנחנו לא נדע אם יש איזו בעיה בגוף.

שאלה: רציתי להגיד לכם תודה על התחושה הטובה שאנחנו מקבלים כאן, קודם כל. והשאלה היא, אתה אמרת, שכדי שהגוף יתפקד נכון זה בעצם בגלל שהתאים טובים. איך אנחנו יכולים להיות כאלה, אם בעצם מה שאנחנו מרגישים זה ההפך?

ברגע שאני מתקן את עצמי אני מתחיל לראות את כולם שנמצאים בגמר התיקון. במידה שאני מתקן את עצמי יותר ויותר, כל החברים, כל העולם, את כל מה שנמצא חוץ ממני אני רואה כדברים מתוקנים, חלקים מתוקנים. זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל", עד כמה שאני מקולקל, אני רואה קלקולים מבחוץ. עד כמה שאני מתקן את עצמי יותר, אני רואה שכולם מתוקנים. עד שכשאני גומר את התיקונים שלי אני רואה שהכל זה שכינה, זאת אומרת, הכל זה גילוי הבורא, הכל זה מלכות דאין סוף, העולם נמצא בגמר התיקון, אין מה לתקן. ובכלל חשבתי שאני צריך לתקן את העולם. לא, אני צריך לתקן את עצמי ואז העולם יהיה בעיני מתוקן.

שאלה: כשאדם נכנס להרגשת המציאות הרוחנית, האם הוא מרגיש פשוט את העולם הזה בצורה יותר רחבה, או שהוא מרגיש שני עולמות שונים?

רב: הוא מרגיש שדרך שני העולמות האלו עובר אותו כוח ואין שני עולמות, אלא יש חלק מהמציאות שמורגשת בנו כך בצורת הגופים, לא שהם באמת קיימים. ובאמת אחריה זה המציאות שהיא רק כוח, כוח כמו איזה ערפל, כמו שדה, כמו משהו שממלא את הכל. המציאות שלנו מפסיקה מיד לקבל עצמאות, אין לה שום ממשיות, אלא רק כהצגה בלבד כלפי החושים שלנו.

אורן: יש לנו לסוף גם שיר וגם קטע פצצה מה"זוהר".

רב: נו, אז קודם פצצה.

אורן: קטע מספר 12 בחומר הלימוד שלנו, הרצון מגלה סודות עליונים (זוהר חדש, בראשית):

"קי) אשרי הם המסתכלים בָּרצון שלהם, דברים של סודות העליונים, ללכת בדרך אמת. לזכות בעולם הזה, ולהאיר להם לעולם הבא. עליהם כתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומַצְדיקֵי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אשריהם בעולם הזה ובעולם הבא.

אותם הדבקים בהקב"ה באמת, הרצון שלהם מדריך אותם, שילכו בעבודתם, כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים, כמו שכתוב, וילך אברם כאשר ציווה אותו ה'. ולפיכך כשהם מסתכלים אחר כך ברצון שלהם, הם יודעים סודות העליונים, כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם, ויודעים איך נקבעים למעלה סודות העליונים."

בקיצור, צריכים להרחיב את הקליטה, לא יותר. אנחנו קרובים לזה, באמת קרובים.

(סוף השיעור)

---

1. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו, ע"ב)↩

2. הוקלד משמיעה↩

3. הוקלד משמיעה↩

4. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג)↩

5. "כי מציון תצא תורה" (ישעיהו, פרק ב', פסוק ג')↩