שיעור בוקר 28.05.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א',

חלק ד', פרק ד', דף רל"ד, עמ' 234, אותיות ה' - ח',

פרק ה'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ד', פרק ד', בעמ' רל"ד, 234, אות ה'.

אות ה'

ג' הבחנות בעשר הספירות: כתר. ושאר הספירות. ומלכות.

כתר הניח רשימה ולא כלי. שאר הספירות הניחו רשימות וכלים.

ומלכות הניחה כלי ולא רשימה

"וכן עשו כל הספירות, ח חוץ מכתר, שהניח הרשימו לצורך החכמה ט אבל לא עשה בחינת כלי, לפי שבשלמה שאר הספירות, בעלותם למעלה על ידי י הכאה במה שלמעלה מהם כ והכאה של הרשימו, ל היה נעשית בחינת הכלים, אך מ הכתר לא יש מי שיכה ברשימו שלו בעליתו, לכן לא נגמר עדיין הכלי שלו. והרי כי הכתר הניח רשימו ולא כלי. ושאר הספירות הניחו רשימו וכלי והמלכות הניח כלי ולא רשימו."

טוב, זה ברור. מפני שלמלכות אין מי שמתחתיה, לכתר אין מי שמעליו, וליתר הספירות יש מי שלמטה מהן ומי שמלמעלה מהן, ולכן יש כאן מקום לאור חוזר היורד וביטושים.

קריין: אות ח' קטנה מתייחסת ל"חוץ מכתר".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ח) פירוש, שאותה הרשימה נעשתה לבחינת כלי של הזכר דאור החכמה, בכתר דהתפ"ב, הנקרא ע"ב דא"ק. וז"ש הרב, "מכתר שהניח הרשימו לצורך החכמה אבל לא עשה בחינת כלי". כלומר, שלא עשה בחינת כלי לצורך הנקבה של אור החכמה בכלי דכתר של התפשטות ב', כמ"ש בסמוך."

קריין: אות ט', מתייחסת ל "אבל לא עשה בחינת כלי".

"ט) כבר כתב הרב לעיל (פ"ב אות י') שעצם בחינת הכלים דעקודים נעשו מאור העב הנשאר מאור הסתלקות גופו, ע"ש. ומזה תבין שאין כאן המדובר מכלי דכתר גופו אלא הכוונה היא על הכלים דהתפ"ב, הבאה לאחר הסתלקות של עתה, אשר יש שם בכלי דכתר בחינת זכר ובחינת נקבה. וכן בכלי דחכמה ובינה ויסוד ומלכות, כמ"ש הרב לקמן (אות ו' ובע"ח בשער מול"מ פ"ג).

והנה הכלים של הזכרים משם, נעשו מן הרשימות הנשארות בכלים דעקודים. והכלים של הנקבות, נעשו מהניצוצין הנופלים מאו"ח היורד לתוך הכלים דעקודים שבכאן כמ"ש שם בדברי הרב.

וזה אמרו, "אשר הכתר הניח רשימו לצורך החכמה" דהיינו הכלי של הזכר דאור החכמה שבכלי דכתר דהתפ"ב. "אבל לא עשה בחינת כלי" פי' לצורך הנקבה אשר שם, כמ"ש לקמן בדיבור הסמוך."

קריין: אות י', מתייחס למעלה ל"הכאה במה שלמעלה מהם".

"י) כלומר על ידי זווג דהכאה בבחינה אשר למעלה מהכלי שנתרוקן מהאור, נמשך ויורד או"ח לכלי שנתרוקן, דהיינו אחר שנסתלק האור מכלי מלכות, שהוא משום שנזדכך המסך דבחינה ד' לבחי"ג שהיא יסוד, ונעשה הזווג בכלי של יסוד הנה אז יורד או"ח מהארת הזווג הזו, אל המלכות שנתרוקנה מהאור. וזה אמרו "על ידי הכאה במה שלמעלה מהם" נמשך האו"ח לכלי."

אז יש ביטוש בין האור חוזר היורד הזה לרשימו שנשאר בתוך הכלי, ואז יוצאים תגין על האותיות.

קריין: אות כ', מתייחס ל"הכאה של הרשימו".

"כ) הרשימה שנשארה בכלי שנתרוקן, מכה באור חוזר היורד לכלי שלו, משום שהוא הופכי לאור חוזר היורד כנאמר לעיל, וע"י הכאה זו נולדו ונפרשו ניצוצין מאו"ח היורד ונופלים לתוך הכלי שנתרוקן, ומניצוצין הללו נעשו הכלים."

שאלה: אני לא מבין מה זה הדבר הזה, שספירה מניחה רשימו או כלי.

מה זה ספירה?

תלמיד: זו גם שאלה.

רצון לקבל, עם המסך, עם האור שמתלבש בתוך המסך ולכן זה מאיר ונקרא "ספירה". מה שקורה כאן זה שהאור מסתלק מחוסר המסך. האור מסתלק, נשאר רשימו, אור קטן מאוד שהכלי מחזיק מפני שהוא לא רוצה להיות בעל מנת לקבל. הוא בכל זאת על מנת להשפיע רק אין לו כוח להיות יותר בעל מנת להשפיע, ולכן הוא נשאר באיזו הארה קטנה ומקבל עכשיו מלמעלה, מדרגה שלמעלה ממנו, זה נקרא "אור חוזר היורד".

והאור הזה, ההשפעה הזאת, נכנס לתוך הכלי, לרצון לקבל, הוא פועל על הרצון לקבל. יש התרשמות חדשה ממה שהיה קודם לעומת מה שיש עכשיו. נניח כמו שאני, אתמול התרשמתי ממשהו אחד באיזה נושא והיום מגיעה אלי התרשמות על זה ממשהו אחר. מה אני עושה? ההתרשמויות האלו מבטשות זו בזו, בי. ואז מה יוצא? ההתרשמות החדשה כשבאה, היא נכנסת ושולטת בי.

נניח אני התפטרתי ממה שהיה לי אתמול, לא יכולתי יותר להחזיק, הייתה לי איזו התפעלות, איזו ידיעה על משהו, נניח הסתכלתי על משהו, חשבתי שזה יפה מאוד והתרשמתי. אחר כך בא אתה ומתחיל להסביר לי, "לא, זה לא בדיוק נכון, זה לא כל כך טוב, זה לא כל כך יפה", אני נכנס וההתרשמות הזאת אצלי כבר הייתה, היא עברה, היא לא בוערת בי. אתה בא ומתחיל ללחוץ עלי ואתה בוער מתוך ההתרשמות הזאת, ואני לא.

כי במדרגה שלך ישנו אור, אז זה כאור הפנימי, ואצלי זה לא, זה כבר היה, הוא כבר רק כרשימו בלבד. לכן אתה משפיע עלי. אני נמצא כרגע תחת ההשפעה שלך, אתה משכנע אותי "לא, כדאי לך כך ולא כך, תסתכל על זה, זה לא בדיוק כמו שאתה אומר, זה כמו שאני".

בסדר. אני נמצא תחת לחץ, תחת ההשפעה שלך זמן מה. מה הוא הזמן? מתי שיש בך אור ובי רשימו. אבל אתה בינתיים נמצא גם בתהליך, והאור ממך עולה למדרגה עוד יותר גבוהה ואז אצלך נשאר רשימו. מבין הרשימו שלך והרשימו שלי, הרשימו שלי יותר חזק, ואז אני חוזר להתפעלות שלי. יצאתי מההתפעלות שלך, מההשפעה שלך ואני נמצא בהשפעה שלי. ואז אני חוזר ואומר, "הוא לא מבין כלום, אני נמצא בדעה שלי, אני יותר צודק, יותר מבין". וכך אני נשאר.

אבל מה בינתיים נעשה? נעשה שאתה משפיע עלי ואני עזבתי את הדעה שלי, ואחר כך אני חוזר לדעה שלי. בקיצור, יש לי כאן תוספות של כלים, התכללות בין הרמות, בין הרמה שלך לבין הרמה שלי. וכך נוצרות כל מיני הבחנות הדדיות והן הן הכלים, דווקא בין זה לזה. הכלי זה לא רצון לקבל, אלה ההבדלים בין הרצונות, בין הכוונות, בין המילויים, זה הכלים. אלה התוצאות שיש לנו מהסתלקות האורות. הוא כותב כך.

תלמיד: רשימו זה לא מצב שעתיד להתגלות? זה לא מצב שכבר קיים ואמור לצאת?

רשימו זה מה שהיה קודם כל, זה לא לעתיד. מאיפה אני יודע מה יהיה בעתיד? כתוב, נכון, ודאי שכל הרשימות יתמלאו, אבל הרשימו נשאר לי ממצב העבר.

תלמיד: ממצב הא' זה נשאר.

כן.

תלמיד: אז כשאנחנו מדברים על כך שהרשימות יוצאות, זה יוצא מהמצב הראשון, זו הכוונה?

כן. יש כאן כמה סוגי רשימות. רשימות שעולות, רשימות שנופלות, רשימות שנשארות.

תלמיד: ומה מהמשמעות "להניח כלי"? הוא כותב שספירה גם מניחה כלי, הוא כותב על המלכות שהניחה כלי ולא רשימו.

כן.

תלמיד: מה השוני?

החיסרון הכללי. עוד נראה את זה ב"הסתכלות פנימית". יש כאן "הסתכלות פנימית" מאוד חזקה, בחלק הזה.

קריין: אנחנו באות ל' קטנה, מתייחסת למעלה לדברי האר"י ל"היה נעשית בחינת הכלים".

"ל) היינו הכלים, לצורך הכלים של התפ"ב, אבל הכלים דעקודים דהתפ"א נעשו מאור העב, כנ"ל בדברי הרב פ"ב אות י' (ועי' באור פנימי פרק ב' אות ק')."

קריין: ואות מ' קטנה, מתייחסת לדברי האר"י, "הכתר לא יש מי שיכה ברשימו שלו בעליתו".

"מ) כי בהגיע המסך להזדככות הגמורה כבחינת המאציל, הנה אז כבר פסק כחו, ואין בו עוד שום זווג דהכאה, שיוריד או"ח בכלי דכתר אחר שנתרוקן מהאור," כי אין למעלה מכתר שום דבר, "לכן לא נגמר עדיין בחינת הכלי שלו" כי אין שם ניצוצין מאו"ח היורד, כמבואר." ולכן הכלי הזה הוא לא גמור, מבחינה אחרת של מלכות.

קריין: אות ו' בדברי האר"י.

אות ו'

אחר כל ההסתלקות חזרו האורות למקומם, דהיינו בפרצוף ע"ב דא"ק,

חוץ מאור הכתר, ואז נעשה ביטוש מרשימה דכתר ואור החכמה זה בזה

ויצאו ב' כלים, א' לכתר וא' לחכמה, שה"ס זכר ונקבה בראש ע"ב דא"ק.

"נ אמנם אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל חזרו למקומם ס חוץ מן הכתר, כנ"ל, ואז ע כלי של הכתר לא נעשה רק בחזרה, כי כשחזרה החכמה ונכנסה בו, אז פ הכה אור החכמה בהרשימו שהניח בו הכתר במקומו. צ והיו אלו הכאות כפולות, שלפי שרשימו של הכתר, להיותו בחינה עליונה מן החכמה, לכן הוא מכה בחכמה ומוציא ניצוצין, וגם החכמה בהיותה באה עתה מלמעלה, ונמצא עומדת על הרשימו והוא גבוה ממנו, לכן הכה עתה ברשימו והוציא ניצוצין אחרים. לכן נעשו עתה ב' כלים, ק אחד לרשימו של הכתר ואחד לחכמה שבא עתה. וכבר ר הארכנו בזה במקום אחר, איך שיש בכתר זכר ונוקבא, והמה אלו הב' שזכרנו פה, שהם הרשימו והחכמה."

קריין: אנחנו באות נ', שמתייחסת לאות ו' למעלה בדברי האר"י, "אמנם אחר קבלת אלו הספירות". אות נ'.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"נ) וצריכים להבין מאד ענין קבלה זו, שקיבלו הספירות מהמאציל אחר עליתן אליו, שאומר הרב כאן. והענין תבין אחר שתדע ענין הסתלקות הע"ס דגופא ועליתן למאציל על בוריו. ודע שכל זה נמשך וקשור רק באור המלכות, שפירושו המסך והאו"ח שבמלכות, שהרי אור אחר אין במלכות, כי אינה מקבלת שום אור ישר לעולם, כנודע. ולפיכך כל האור שבה, הוא רק האו"ח, הנמשך ע"י זווג דהכאה בהמסך שבה. באופן, שעביות דבחי"ד היא הכלי של המלכות, והמסך המעכב על אור העליון מלהתפשט לעביות דבחי"ד, עם האו"ח העולה בסבתו נחשבים להאור של המלכות.

ולפי זה תבין, אשר עיקר ענין עליות האורות להמאציל, הוא קשור בעלית המלכות בלבד. כי עולה, פירושו, מזדכך ומשוה צורתו להעליון שהשוואת הצורה להעליון, מביאו ומחברו בעליון, כנודע. והנה אין ענין הזדככות העביות נוהגת, אלא במלכות שיש בה עביות, משא"כ בט"ס ראשונות שאין בהן עוד בחינת כלי כלל, ונחשבות כאן רק לאור גמור (כנ"ל בדברי הרב ח"ד פ"א אות י"א), איך יתכן לומר בהן ענין הזדככות העביות. אלא ודאי שענין העליה וההזדככות נאמר רק במלכות בלבד. ואין הכוונה, על הכלי של המלכות, כי הכלים, אינם מזדככים לעולם מן עביותם (כמ"ש בח"ב תשובה מ"ג), אלא הכוונה היא, על המסך המתוקן בכלי המלכות, (כמ"ש לעיל באו"פ פ"ב אות י' עש"ה).

וכבר ידעת ענין ד' הקומות, היוצאות ע"י זווג דהכאה על המסך, מתחילת הזדככותו, עד שנזדכך לבחינת המאציל. ותדע, שהקומות הללו ההולכות ומתמעטות, הן הן הספירות, שאומר הרב כאן שעלו אל המאציל ואע"פ שיש ע"ס בכל קומה וקומה, עכ"ז הן נבחנות רק בשם ספירה העליונה שבקומתן: כי הקומה דבחי"ג, אע"פ, שיש בה ע"ס עד קומת חכמה, היא נקראת כולה רק בשם אור החכמה לבד, דהיינו על שם ספירה העליונה שבהקומה. וכן הע"ס של הקומה מבחינה ב', שהיא עד הבינה, נקראת בינה בלבד. ודבחי"א בשם ז"א. ודבחינת כתר ושורש בשם מלכות.

גם תדע, שכל אלו הרשימות, שהאורות של העקודים הניחו בכלים שלהם אחר הסתלקותם, הנה כל אלו נשארו רק בכלי המלכות, שהרי היא הכלי המיוחדת, לכל הע"ס דעקודים (כנ"ל), וזהו האור העב, שמביא הרב לעיל (פ"ב אות י'), שהוא בחינת הכלים עצמם דעקודים, אשר שם הניחו האורות את הרשימות שלהם. הנה בהכרח, שהוא בחינת המלכות לבדה, שהרי בט"ר אין שם שום עביות, כנ"ל. ונתבאר באו"פ שם, אשר אור העב הזה ה"ס או"ח שבהמלכות, שנתרחבה עמו מינה ובה, להלביש הע"ס דאו"י ממעלה למטה שנקרא גוף, (עש"ה). הרי מבואר, שהרשימות כולן שנשארו מהתפשטות הראשונה אחר הסתלקותה הן נשארו בהכרח רק במלכות לבד.

ונתבאר שהמלכות כלולה מהרשימות כולן שנשארו מהתפ"א, ועל כן אחר שעלה המסך להמלכות של ראש, שפירושו, שנזדכך המסך מכל עביותו ובא בהשוואת הצורה למלכות של ראש, הנה נבחן, שגם המסך שעלה כלול מכל הרשימות שנשארו במלכות, חוץ מרשימו דבחי"ד, משום שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו, (כדברי הרב בח"ד פ"ג אות א' ע"ש באו"פ). עתה תבין דברי הרב כאן, שאומר "אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל, חזרו למקומם, חוץ מן הכתר". כלומר אחר שהמסך דמלכות של הגוף עלה למלכות של ראש, שנקראת בחינת מאציל אל הגוף כנודע, והוא מכח השוואת הצורה אליו, כנ"ל, ונמצא משום זה, שנתחבר ונכלל עם המסך שבמלכות של ראש, כמו בחינה אחת, ומתוך שהמסך שבמלכות של ראש, נמצא שם בתמידיות בזווג דהכאה, כי אין הזדככות בראש, כנודע, הרי גם המסך דגוף שעלה ונכלל עמו, נמצא שמשמש עמו יחד, לזווג דהכאה ולהעלאת או"ח ממטה למעלה הנוהג בראש, כי נכלל באותו בחינת עביות שישנו בהמסך שבמלכות של ראש."

כולם מסתכלים בתוך הטקסט ומצפים למאור המחזיר למוטב, קודם כל, ואחר כך קצת הבנה כמה שאפשר. אבל העיקר, המאור המחזיר למוטב.

קריין: אנחנו בעמ' רל"ו, בטור א' באמצע.

"וכבר ידעת, שאלו הרשימות, שנשארו בהמלכות של הגוף, הנה הן כלולות בהמסך שעלה לראש, שהן רק עד עביות דבחי"ג, כי מעביות דבחי"ד לא נשארה רשימה כנ"ל, ולפיכך אחר שהמסך דגוף, נכלל ובא בבחינת הזווג של המסך של ראש, וקיבל ממנו את עביות שממטה למעלה הכלולה בו, הנה אז חזרו ונתעוררו אותן הרשימות הכלולות בו ממלכות דגוף, ושבו לעביותן כבתחילה, דהיינו עביות שממעלה למטה כנוהג בגוף. באופן, שמתחילה נכלל המסך בהמלכות של ראש, ונתעבה בעביות שממטה למעלה הנוהגת בראש, ואח"כ נתעוררו הרשימות הכלולות בהמסך ונתעבו גם הן, שבהן נתהפך העביות ונעשתה לבחינת ממעלה למטה.

וצריך שתדע, ההפרש הגדול בין עביות שממטה למעלה, לבין עביות שממעלה למטה. כי ממטה למעלה, פירושו, כבחינת התנגדות אל התלבשות, ועכ"פ אין שם יחס של הלבשה ולא כלום, וע"כ היא בחינת ראש, שנקראת כתר או א"ס. והפוכו הוא, בחינת עביות שממעלה למטה, שפירושו, בחינת הלבשה גמורה להאו"י, וע"כ נקרא גוף או נאצל, ולעולם אינו נקרא בשם א"ס או מאציל. והבחן זה, נוהג בראש וגוף שבכל הפרצופין שבעולמות.

ולפיכך בעת שנזדכך המסך מכל עביותו לגמרי, שהשווה צורתו אל בחינת מלכות של ראש, שהוא נקי לגמרי, מבחינת עביות שממעלה למטה, כנ"ל, מובן מאליו, שהרשימות הכלולות בו היו שקטות לגמרי, ונחשבות כמו שאינן במציאות כלל. ואז נכלל המסך דגוף בהמסך של ראש, בעביות שממטה למעלה. אמנם כיון שנתעבה המסך, אע"פ, שהיא רק עביות שממטה למעלה מ"מ, אותן הרשימות השקטות והנחות הכלולות בהמסך, נתעוררו משום זה וקמו לתחיה, דהיינו שנתעבו גם הן, אמנם כיון שהרשימות הללו באו מגוף, שכבר היו ביחס הלבשה, נמצא מאליו שעביות הזו נתהפכה אצלן לבחינת ממעלה למטה, לבחינת גוף. והמסך קנה מחמת זה שינוי צורה רחוקה מאוד מהראש, דהיינו, כשיעור ההפרש מן בחינת ראש לבחינת גוף.

ונמצא, אשר באותו רגע, שהעביות שממעלה למטה נתגלה בהמסך שהוא בחינת גוף, נבחן, שהמסך חזר ויצא מהראש וירד לגוף, אלא לא לבחינה ד' של גוף המכונה טבור, אלא רק לבחינה ג' של גוף שנקרא חזה, שהוא מטעם, שהמסך לא היה יכול להתעבות רק עד בחינה ג', כי בחי"ד לא השאירה רשימו בהמסך כנ"ל.

והנך מוצא, שהמסך שעלה למאציל, השיג שם ב' בחינות של עביות, דהיינו עביות שממטה למעלה, מכח התכללותו מתחילה במלכות של ראש. ועביות שממעלה למטה, שנתעורר וחזר להרשימות הכלולות בו. ולפיכך בצאת המסך, ממלכות של ראש אל מקום החזה שבגוף, כנ"ל, הוציא מתחילה בחינת זווג דהכאה דבחינת ע"ס של ראש מהחזה ולמעלה מכח העביות שממטה למעלה הכלולה בו, והיינו רק בקומת חכמה, כי אין בו רק עביות דבחי"ג. ואח"כ, נתפשט מחזה ולמטה לבחינת ע"ס דגוף, מכח העביות שממעלה למטה הכלולה בו. והוא הנקרא התפ"ב.

וזה אמרו "אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל" כלומר, אחר שהמסך דגוף נזדכך לגמרי, המכונה שעלה אל המאציל, שהוא מלכות של ראש כנ"ל, הנה קבל שם שוב כח לחזור ולהתפשט להתלבשות ע"ס כבתחילה, שהיינו שחזרה ונתעוררה עביות, שבהרשימות שבו, עד לבחי"ג, אשר אז חזר למקומו למלכות דגוף כבתחילה, כנ"ל, ואז יצא עליו התפשטות ב' בע"ס של ראש וגוף כבתחילה כנ"ל. וז"א "חזרו למקומם" דהיינו למקום מלכות דגופא. כמו שנתבאר."

וכך יצא פרצוף ע"ב.

קריין: ס' למעלה. ס' מתייחס ל"חוץ מן הכתר". עמ' רל"ז למעלה דברי האר"י, אות ס' קטנה, מתייחס ל"חוץ מן הכתר".

שוב, הכוונה היא למאור המחזיר למוטב, וגם במקצת, קצת ידיעה פה, קצת ידיעה שם, ואחר כך כל הידיעות האלה מתקשרות יחד, ונעשה יותר מובן על מה מדובר. בכל זאת מדובר על מבנה הנשמה שלנו, אין יותר מזה ופחות מזה. רק דבר אחד נברא, נשמה, ואנחנו לומדים את המבנה שלה, את הטבע שלה, ההתנהגות שלה. זה מה שקורה כאן.

קריין: אז אות ס' למטה:

"ס) והוא משום שהמסך לא נתעבה יותר בהתכללותו במלכות דראש, אלא עד בחי"ג, כי בחי"ד לא השאירה רשימה, כבדיבור הסמוך, והתפשטות היוצאת על מסך דבחי"ג, הוא רק עד קומת חכמה, וחסר אור הכתר. וז"א "שכולם חזרו למקומם, חוץ מן הכתר". ונמצא שאור החכמה מתלבש בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הז"א בכלי דבינה, ואור המלכות בכלי דז"א, ונשארה המלכות בלי אור."

קריין: אות ע' קטנה מתייחס לדברי האר"י "ואז ע כלי של הכתר לא נעשה רק בחזרה,"

"ע) היינו כלי דנוקבא דכתר, שהיא אור החכמה המתלבש בכלי דכתר, החסרה כאן מטעם שנתבאר לעיל (פרק זה אות ד' ועי' באו"פ שם)."

קריין: אות פ' קטנה, "הכה אור החכמה בהרשימו שהניח בו הכתר במקומו."

"פ) האור דקומת חכמה, שבא להתלבש בכלי דכתר הוא דומה לטבע אור חוזר היורד, (הנ"ל בדברי הרב) (בפרק ג' אות ט' ובאו"פ שם) שהוא בסתירה אל אור הרשימה, ומכים זב"ז."

זה ברור, כמו שמבחינה ג' לבחינה ד' יורד אור חוזר היורד, כך אור העב שנכנס לכלי דכתר הוא גם כך, היחס ביניהם הוא כזה.

קריין: אות צ' מתייחס ל"והיו אלו הכאות כפולות,"

"צ) כי הרשימה הנשארת מהתפ"א, מתוך שהיא עליונה מן החכמה, כי קומתה עד הכתר, ע"כ היא נמצאת בסתירה לאור החכמה הבא עתה, שקומתה רק עד החכמה, (כבאו"פ לעיל פ"ג אות ס' עש"ה). וכן יש מעלה לאור החכמה בהיותו בא עתה מלמעלה למטה, כדי להתלבש בהכלים," שזה אור הממשי, לא רשימו. "משא"כ הרשימה שטבוע בה החפץ להסתלק מבחינת התלבשות אע"פ שאינה עולה ממש, (כנ"ל בדברי הרב פ"ג אות ט' ובאו"פ שם אות ע' עש"ה)." אפילו שזה רשימו ששייך לאותו כלי, אבל הוא בכל זאת הרשימו ולא האור.

שאלה: אות ק' למעלה, "אחד לרשימו של הכתר ואחד לחכמה שבא עתה."

"ק) פירוש, שאור העב, שנפל מהרשימה מחמת הכאתו של אור החכמה בו, נעשה לכלי לאור הרשימה, שהוא בחינת הזכר של הכלי דכתר. ומהניצוצין שנפלו מאור החכמה מחמת הכאתו של אור הרשימה בו, נעשה הכלי לאור החכמה שבכלי דכתר, שהוא בחינת הנקבה של הכלי דכתר. ואע"פ שיש כבר כלי לזכר דכלי דכתר כנ"ל. מ"מ ע"י הכאתו דאור החכמה, הוא נגמר ונתחדש (כמ"ש זה באורך בחלק ה' בע"ה)."

קריין: אות ז' דברי האר"י.

אות ז'

ההזדככות וההסתלקות שהיו בעקודים דומות בצד מה

לביטול מלכים של עולם הנקודים שמתו ונתבטלו

אנחנו רואים כמה הוא אוהב לעשות כאלה משוואות.

"והנה מכאן תוכל להבין, איך יש ג"כ בעולם העקודים, מציאות ביטול מלכים בצד מה, כמו בדמיון אותם המלכים שמלכו בארץ אדום, שמתו ונתבטלו, כנזכר בדרוש עולם הנקודים, שהרי ענין ש התעלמות של אורות העקודים ועלייתם במאצילם, הוא גם כן ביטול מלכים בכאן, דוק ותשכח."

קריין: אות ש' מתייחסת ל"התעלמות של אורות".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ש) כי אלו ואלו היו על ידי עליות האורות להמאציל, שפירושו, הזדככות המסך. ולפיכך גם הדרכים שוים זה לזה. כמ"ש זה באורך בספרי פנים מאירות ומסבירות על העץ חיים בעניני שבירת הכלים."

קריין: אות ח' למעלה, דברי האר"י.

אות ח'

ההפרש ביניהם שכאן היה קלקול ע"מ לתקן, ובנקודים היתה

שבירה ומיתה ממש

"אמנם ההפרש אשר ביניהם הוא זה, כי כאן בעקודים היה ת הקלקול על מנת לתקן וסותר על מנת לבנות, כי זה היה עיקר הכוונה לעלות כדי לעשות בחינות כלים. אבל בנקודים, היה ביטול ומיתה גמורה ממש. ואמנם, לפי שמן העקודים התחילו הכלים להתגלות קצת, לכן גם בכאן היה קצת ביטול."

קריין: אות ת' קטנה מתייחסת ל"הקלקול על מנת לתקן"

פירוש אור פנימי לאות ח'

"ת) כי ע"י ההזדככות שבמסך, היו הקומות מתמעטות והולכות, ומכל בחינה עליונה נפלו ניצוצין אל בחינה התחתונה הימנה, שהיא ההתחלה של שיתוף מדת הרחמים בדין, כי הניצוצין דבחינה עליונה נחשבים למדת הרחמים כלפי התחתונה. ונודע ששיתוף מדה"ר בדין הוא היסוד לקיום העולם, כנ"ל (או"פ פ"א אות ד' ד"ה וזה). וז"ש "שבעקודים היה קלקול ע"מ לתקן וסותר ע"מ לבנות" שזה דומה לשביה"כ שנפלו הניצוצין. ע"מ להחיותם במדה"ר. וכל ההפרש שיש ביניהם הוא, שכאן היה רק קלקול, ושם "היה ביטול ומיתה ממש". (כמ"ש באורך בביאורי פמ"א ופמ"ס בענין שביה"כ)."

למרות שגם קלקול וגם ביטול וגם מיתה וגם שבירה, זה הכול כאילו, כדי לגלות את הפער בין האור לכלי.

תלמוד עשר הספירות

חלק רביעי

פרק ה'

מבאר האורות הפנימיים והמקיפים דעקודים, ובו ח' ענינים:

אני ממליץ להתרגל לתע"ס. אנחנו נכנסים אחר כך לחלק ו', הוא חלק מאוד חשוב, מרכזי של כל ההסבר על הרוחניות. אז בבקשה תתרגלו למילים, לשפה, לגישה. שימו לב, לאט לאט.

פרק ה'

מבאר האורות הפנימיים והמקיפים דעקודים, ובו ח' ענינים:

א. באורות עקודים יש י"ס פנימיות וי"ס מקיפות, ומאירות בבחינת פנים וגם לצדדים ולכל סביבות א"ק. ב. אור הפנימי מאיר בחצי עובי דופן הכלי מצד פנימי, ואוה"מ מצד החיצון, וע"י שניהם מאיר הכלי ומזדכך. ג. לפי שאו"מ גדול הרבה מאו"פ צריכה חיצוניות הכלי שבה מתלבש או"מ להיות זכה ומעולה יותר מפנימיות הכלי שבה מתלבש אור פנימי. ד. טעם ב', אם חיצוניות הכלי לא היתה זכה, לא היה אוה"מ יכול להתחבר עם אוה"פ. ה. פנימיות הכלי היא יותר זכה מחיצוניות הכלי, משום שאור הפנימי מוגבל בה ומקבל הארה שלימה, משא"כ אוה"מ מאיר ברחוק בחיצוניות הכלי. ו. העולמות כל מה שהם יותר תחתונים הם יותר מחוסרי השלימות. ז. עד עולם הנקודים היו ה"פ וה"מ, והשינויים היו לפי קירוב המקיפים עם הפנימיים. ח. מנקודים ולמטה אין יותר מה' פנימיים וב' מקיפים ופחות מזה אי אפשר להיות.

יש כאן כמה שאלות בקשר למקיפים, פנימיים, אנחנו נראה בפנים.

שאלה: אמרת פעם שהיה מישהו אצל רב"ש שידע את כל התהליך בעל פה. ידע איך זה עובד בדיוק. הוא היה רוחני?

לא. אני מסביר כמו שבעל הסולם מסביר על מקובלים ירושלמים שיודעים את הדברים האלה בעל פה. לומדים, מתארים לעצמם כאלו כאלו וכאלו פעולות. יש כאן היגיון, יש כאן סדר, יש כאן כל הדברים שאדם עם שכל מכני טוב, יכול לזכור. אתה יכול להכניס את הפעולות האלה, התנאים האלה למחשב ולסדר את הדברים האלה כך שיהיה ברור לך שזו מערכת, אני מכיר מערכת של מטוס נניח, כמו כזאת מערכת.

תלמיד: זאת אומרת, אפילו אם נבין מה כתוב פה.

אם אתה מבין בשכל שלך הנוכחי, מה שכתוב, זה לא אומר כלום.

תלמיד: גם אם אני אתאמץ להבין לא יעזור שום דבר.

לא. חבל על היגיעה.

תלמיד: מה כן יעזור לנו?

אם אתה תחשוב איך אני יכול להגיע לרמה כזאת. זאת אומרת, שאני רוצה שתהיה לי עביות ומסך ואור חוזר ופנימי ומקיף, והכול יתרחש בי. לדעת זה נקרא "וידע אדם את חוה אשתו"¹, לדעת זה להתחבר, זה מה שאני רוצה.

תלמיד: צריך להגיע להרגשה טוטלית, אחרת לא יעזור שום דבר.

מאיפה הוא כתב את זה?

תלמיד: מהרגשה, בשכל שלו.

בטח. מאיפה? ממה שמתרחש בו, זה מה שהוא כותב. לא רק הוא, כל המקובלים מזה שמקבלים את ההבנה והרגשה מבפנים, מתוכם. תגיד שזה מלמעלה, אבל מה זה מלמעלה? זאת אומרת, מבפנים, מתוך שמשיגים את זה, בודקים את זה, מדברים מדור לדור ולפי זה הם קובעים, "נכון, אני מרגיש שאני רשאי לכתוב" וכותב.

תלמיד: יש פה משפט, שחוזר על עצמו כל הזמן. הוא אומר, "ומכל בחינה עליונה נפלו ניצוצין אל בחינה התחתונה הימנה, שהיא ההתחלה של שיתוף מדת הרחמים בדין, כי הניצוצין דבחינה עליונה וכולי". מה זאת אומרת?

יש כבר התקשרות בין כול החלקים שבתוך הכלי. קודם כל, כל חלק וחלק היה מוגדר ככתר. נניח בגלגלתא יש אורות, כלים, כל אחד, בפעם הראשונה האורות נכנסים לכלים, אין כלום. אחר כך כשמתחילים האורות לצאת מהכלי, אז יש ביניהם ביטושים ובטישות, יש ביניהם מקיף שפועל, יש אור חוזר היורד, רשימו שיוצא למעלה מתגין, כתגין האותיות. יש כבר התקשרות יותר פנימית כתוצאה מפעולה. ואז מההתקשרויות האלה, היותר פנימיות נוצרים כלים יותר פנימיים כאילו, בדרגה ב', משניים, והם כלים יותר מורכבים, מוכנים לתדירות יותר גבוהה, להבחנות יותר מדויקות, דקות.

כמו שאנחנו נניח בהתפתחות שלנו. קודם היינו בונים הכול מעץ ואבן, אחר כך מברזל, אחר כך מחשמל. היום זה עבר בכלל מחשמל למידע. יש איזה מאגרי מידע, ביניהם צינורות, נניח שאלה חוטים ומזה אנחנו בונים את הכול.

תלמיד: הניצוצין זה דבר קיים או שאני יוצר אותם כתוצאה מתהליך שאני מייצר?

הניצוצין נגמרים אחרי פעולות האדם. אם יש התנגשות בין כלים מנוגדים, שלא בדיוק משתווים ביניהם, אז מההתנגשות שלהם מגיעים הניצוצים. איפה הניצוצין האלה? כשאתה מתחיל להרגיש, "אני לא מבין כלום, אני לא יודע כלום, מה קורה לי" וכולי, אחר כך, "או", זה ניצוץ.

תלמיד: חיכוך זה הניצוץ?

כתוצאה מהחיכוך.

תלמיד: מה זה החיכוך, איך הוא נוצר, מה מהות הפעולה?

חיכוך זה נקרא שיש שני סוגי השפעות שונות ומשהו משותף ביניהם.

תלמיד: מה מהות הפעולה הזאת? כתוצאה ממה מגיע החיכוך?

אתמול אכלתי סטייק במסעדה והיום אין לי כסף לסטייק, ואומרים לי, אתה יכול לקחת חתיכת נקניק.

תלמיד: מה זה החיכוך הזה בינינו שאתה מדבר עליו?

כאן החיכוכים הם אחרים לגמרי, כאן החיכוכים הם בין דרגות ההשפעה, זה לא חיכוך שאחד מקבל, השני משפיע, או שניהם מקבלים, שני אגואיסטים, לא. כאן זה חיכוך של השפעה בהשפעה. מי יותר, מי פחות, מבררים, הכול זה ברורים תחת המסך הכללי שהוא אומר שכולם פועלים רק לצורך השפעה, מקסימום השפעה.

תלמיד: אתה כבר מדבר על עליה במדרגות, זו הכוונה?

כל הזמן על זה, המגמה היא רק כלפי זה.

שאלה: קשה להבדיל בין אור עב לזך יותר. איך אפשר להבדיל ביניהם?

זה תלוי מה המקור שלו. כאן זה הכי קל להגיד, המקור של האור הזך מגיע מלמעלה, המקור של האור העב מגיע מלמטה.

שאלה: מה זה אומר שיש בעולם פחות שלמות ביחס לעולמות אחרים?

קשה לי להגיד על זה משהו בעולמות עליונים, כי שם עדיין אנחנו מדברים על השתלשלות מלמעלה למטה. בהשתלשלות מלמעלה למטה אין עדיין חסרונות, יש רק בירור של הסדר בין אורות לכלים. וכלים שנמצאים בגלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, כל כלי וכלי כלפי האין סוף הוא שלם, הוא עושה מקסימום כמה שמסוגל, כמה שנתנו לו. הוא מממש את עצמו ב-100%.

לכן אין כאן עניין של כלי יותר או פחות, אפשר כך להגיד. כלפי התחתונים, כלפי כל מיני צורות השימוש שבהם, אפשר להגיד שכן, אבל הם בעצמם לא, כי בצורה יחסית כל כלי מממש את עצמו ב-100%.

לכן כשאנחנו אפילו מדברים על העביות, על המסכים, על הרשימות, אנחנו אומרים יותר גדול, יותר קטן, אבל הכול בסך הכול כלפי סולם המדרגות, אבל לא ככלי עצמו, כי קטן וגדול אם כל אחד מממש את עצמו במה שניתן לו, אז הם שווים. כי הכול תלוי בבורא, בעביות ובתנאים שהוא נותן למימוש. ולכן כלי שמממש את כל התנאים שקיבל מהבורא הוא נקרא "שלם".

שאלה: למה מקובלים כתבו את התע"ס בצורה כזאת שיש בו כביכול הגיון גשמי וזה נותן לאדם אשליה שאפשר ללמוד את התע"ס בשכל? אם המטרה היא לעורר את המאור המחזיר למוטב, בשביל מה לכתוב אותו כך?

יש כמו שדברנו ארבע לשונות להסביר לנו איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו וכן הלאה. מקובלים צריכים לעשות עבודה מיוחדת, הם לא מסבירים לנו את מה שאנחנו תופסים בכלים הארציים שלנו, כי על זה אנחנו לומדים מכל מיני חכמות אחרות, חכמות העולם. כדי להביא אותנו למימוש הרוחני הם כותבים את זה בכמה אופנים.

יש את "שפת הקבלה", "שפת האגדה", "שפת התנ"ך", "שפת המדרש", יש הרבה אפשרויות, וגם בכל שפה ושפה יש כל מיני ניואנסים כאלו וכאלו וגם התקשרות בין ארבע השפות האלו. יש בעיה איך להסביר את זה, כמו שבעל הסולם אומר לנו ב"הסתכלות פנימית" חלק א' שמצאו להם מקובלים לדבר בשפת הענפים. אם בשפת הענפים, אז איך אתה רוצה שהם יכתבו לך? או שלא יכתבו כלום.

נניח שהם לא היו כותבים כלום ואתה תתחיל לגלות את כל ההבחנות האלה כמו אדם הראשון, מאפס. ואז יתגלו לך גם אותיות, צורת האותיות, סדר האותיות וספירות ופרצופים, עד שאתה תקלוט את כל החכמה, מתוך ההתפעלות, ההתרגשות שלך. הם רוצים להעביר את החכמה מדור לדור לכל מי שרוצה, ולכן כך עשו. ודאי שיש בזה הזדמנות, אפשרות לאנשים שאוהבים ללמוד.

אני ראיתי אנשים שהם אוהבים ללמוד. לרב"ש היה בן שמואל שמאוד אהב ללמוד, הוא לא עסק בכלל בעבודת ה', בשינוי פנימי, אבל ללמוד את זה הוא אהב מאוד. הוא היה עובד בשליחות מטעם המקצוע שלו והיה נוסע בכל העולם עם "תלמוד עשר הספירות". והיה כותב משם כל מיני דברים, שאלות, היה בא ללמוד כשהגיע לפעמים לישראל, ורק ללמוד, אבל ידע ממש טוב מאוד. אבל שוב, אנחנו לא מכבדים את זה, כי מה יש לי מזה שהוא מילא את השכל שלו בכל מיני סברות מהתע"ס.

(סוף השיעור)

---

1. "והאדם, ידע את-חוה אשתו;" (בראשית, פרק ד', א')↩