שיעור בוקר 17.05.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', דף רכ"ד, עמ' 224, פרק ג', אותיות א' – ג'

פרק ג'

מבאר ד' מיני אורות הנקראים: טעמים, נקודות, תגין ואותיות. והם: א. התפשטות הראשונה מפה עד הטבור, היא טעמים. ב. הקומות היוצאות בזמן הסתלקות נקראות נקודות. ג, הרשימות נקראות תגין, ד. אור הנולד מן הכאת הרשימות ואור החוזר היורד זה בזה, הוא אותיות. ובו י"ג עניינים:

"א. כשיסוד עולה מניח רשימה במקומו להאיר למלכות. ב. הרשימה היא שיריים מאור עקודים הראשון, שנמשך ממעלה למטה דרך יושר שהוא רחמים. ג. התפשטות הראשונה של עקודים היתה מאירה ממעלה למטה אל המקבלים, והקומות שיצאו עם הסתלקותן האירו ממטה למעלה. ד. בעלית כתר אל המאציל האיר דרך אחוריו אל הנאצלים. ה. אורות הפנים הם רחמים, ואחורים הם דינים ונקראים או"ח. ו. חכמה מקבלת מאחור א' של כתר, ובינה מב' אחורים, ומלכות מט' אחורים. ז. עוד יש שינוי לפי איכות הספירה, כי תפארת מקבלת מאחורים דגבורה, שהם אחורים קשים. ח. כפי השינוים בבחינות הספירות כן יהיה האור הנמשך: דין רפה, בינוני או חזק. ט. ג' בחינות אורות: א) התפשטות א' דעקודים מן הפה עד הטבור. ב) הרשימות שנשארו מהתפשטות א' זו, שהיא רחמים. ג) קומות האו"ח הנמשכות מן המאציל בזמן הסתלקות האורות שהוא דין. י. מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות. יא. התפשטות א' דעקודים נקראת טעמים. קומות האו"ח נקראות נקודות. הרשימות נקראות תגין. והניצוצות נקראים אותיות. יב. הניצוצות שנקראים אותיות הם הכלים שנקראים גוף. יג. הניצוצות רק נתערבו עם הכלים, ודומות לרפ"ח ניצוצין שנשארו בכלים השבורים דנקודים."

קריין: אות א', דברי האר"י.

אות א'

כשיסוד עולה מניח רשימה במקומו להאיר למלכות

"ונתחיל לבארם מן היסוד, שהוא האחרון מן המנחים רשימו, ונאמר כי בעת עליתו מן היסוד אל מקום ההוד עד למעלה, מניח א רשימו במקום שהיה היסוד, לצורך המלכות. ואותו הרשימו אינו מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל. וכן עושים כל שאר הספירות חוץ מהמלכות."

כאן נולד כאילו פרצוף חדש. כי כל הספירות חוץ מהספירה האחרונה, מניחות רשימו, והרשימות האלה הן כבר בניית פרצוף חדש, יותר משוכלל, היוצא מהפרצוף הקודם. כי מלכות של הפרצוף הקודם נפסקה, נפסלה להיות מלכות, ועכשיו במקומה יסוד. זאת אומרת, זו עליית המדרגה, שכולם נמצאים עכשיו בשדרוג פלוס אחד.

תלמיד: אור פנימי, אות א' קטנה, מתייחסת למילים "רשימו במקום שהיה היסוד, לצורך המלכות."

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כבר נתבאר כי מלכות דעקודים נקרא טבור, והמאציל שלה, ה"ס מלכות של ראש, הנקרא פה. וכשמסך שבמלכות דגוף, נזדכך מכל העביות הכלול בו, ונשאר זך בהשואה גמורה אל מלכות של ראש, שהוא המאציל שלו, כנודע, נקרא זה, שמלכות חזרה ועלתה אל המאציל, כי בהיותם שניהם שוים במדת הזכות, המה נמצאים אז שדבוקים וכלולים זה בזה כמו בחינה אחת. כנודע, שהשתנות הצורה הוא שיעור הבדל ופירוד ברוחניים, והשתוות הצורה היא הדבקות והיחוד שברוחניים. ולפיכך בשעה שמלכות דגוף ומלכות דראש נמצאו שוות במדת הזכות, הן נבחנות אז שדבוקות זו בזו ונכללות לבחינה אחת, כמ"ש בחלקים הקודמים.

וזה אמרו "ואותו הרשימו אינה מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל". ומשמיענו בזה, שאפילו בשעה שנזדכך המסך מכל עביתו לגמרי עד שנשאר שוה לזכותו של המאציל, עם כל זה, עדיין המסך כלול מהרשימות שבע"ס דגוף. חוץ מרשימה דבחי"ד כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה מטעם שנתבאר לעיל, כי הרשימות האלו הן של אור ישר, ובחינה אחרונה אינה מקבלת לתוכה אור ישר, ואין בה אלא אור חוזר לבד, כנודע."

ותדע, שענין הרשימות הללו, שנשארו כלולות במלכות גם בשעת היותה כלולה במאציל, הנה הן כל הגרעין להולדת פרצוף שני, כי מהרשימות הללו נמשכות כל האורות והכלים אל פרצוף השני. כמ"ש זה לעיל (ובהסתכלות פנימית כאן אות נ"ב). שהוא משום שמסך של מלכות דראש אינו מזדכך לעולם, והזווג דהכאה שבמסך דבחינה ד' אשר שם, הוא בבחינת זווג דלא פסיק, הנה נמצא שבעלות שמה המלכות דגוף ונכללה במסך של ראש, הנה נכללת גם היא בזווג דראש, וזה גורם להתעוררות העביות הכלולה בהרשימות שבה, כי מקבלת מבחינת עביות שממטה למעלה הכלולה שם במסך של ראש, אמנם תכף כאשר הרשימות שבה חוזרות לעביותן, נמצא שמתהפך בהן לעביות שממעלה למטה, משום שהן באות מע"ס דגוף, שכבר היו שם בבחינת התלבשות ממעלה למטה, ומתוך זה חזרה ונגלה שם בחינת הגוף שבמסך שעלה, שהיא עביות שממעלה למטה, שהוא גוף ולא ראש, ונבחן גילוי זה לבחינת ירידה ופירוד מן מלכות של ראש, כי חזר לקדמותו למלכות דבחינת הגוף, אלא לא לבחינה ד' שנקרא טבור, רק לבחינה ג' שנקרא חזה. ושם נעשה הזווג דהכאה מחדש המוציא ע"ס בקומת חכמה ברת"ס. והוא נקרא פרצוף ע"ב וכבר נתבאר ענין זה (בח"ג תשובה ר"י). ומשם תדרשנו."

זאת אומרת שבפגישת הרשימות עם המלכות דראש, הרשימה האחרונה נאבדת, וכל היתר, במקום המגמה להסתלק מהעבודה שלהן כמו שהיתה בגוף הפרצוף, שרצו לעזוב את זה ולהתעלות, הן שוב מקבלות מגמה לרדת ולבנות פרצוף חדש. זאת אומרת, מתוך זה שמשפיע עליהן האור העליון שבראש הפרצוף.

כי בראש הפרצוף יש לנו את אור הבורא בצורה שברורה שם מטרת הבריאה, מטרת הפעולות. ולמרות שהרשימו, בסך הכול הרשימו מכל כללות הגוף של הפרצוף הקודם לא רוצה לקבל את האור, אבל מתוך זה שהוא נכלל עם המגמה, עם המטרה של הבורא שנמצאת בראש, אז הוא מוכן, מבין שכדי לענות לבעל הבית הוא חייב להמשיך לרדת שוב לגוף, שוב לעשות פעולת קבלת האור על מנת להשפיע, כי זו בעצם צורת ההשפעה היחידה שהוא יכול להשיג. ולכן בצורה כזאת הוא כן עושה.

קריין: אות ב' מדברי האר"י.

אות ב'

הרשימה היא שיריים מאור עקודים הראשון שנמשך

ממעלה למטה דרך יושר שהוא רחמים

"והנה זה ב הרשימו הוא מן האור הראשון, שהיה יורד דרך יושר, ואור הבא ביושר הוא רחמים, ג ואור הבא בדרך חזרה למעלה הוא אור חוזר והוא דין. והנה הרשימו, הוא דרך יושר, וע"כ הוא רחמים."

יש כאן שתי רשימות שהן מנוגדות זו לזו, דין ורחמים. מה קורה הלאה ביניהם?

קריין: אור פנימי, אות ב' קטנה, מתייחסת למילים ב' "הרשימו הוא מן האור הראשון".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ב) מהתפ"א, שהיא מתפשטת מפה עד הטבור דא"ק, והנה היא כלולה מאו"י ואו"ח מלובשים זה בזה, שאו"י מכונה אור זך, ואו"ח מכונה אור עב (כמ"ש באו"פ פ"ב סעיף י'), אשר השיריים הנשארים מאור הזך אחר הסתלקותו מכונה בשם "רשימה" והיא רחמים להיותה שארית מאור ישר הנמשך ממעלה למטה, לבחינת התלבשות בהפרצוף, והאו"ח שנתרוקן מהאו"י אחר הסתלקותו, נבחן לבחינת הכלים שבתוכם נתלבשו הרשימות שנשארו מהאו"י. כדברי הרב לעיל אות י'."

קריין: אות ג' קטנה, מתייחסת למילים "ואור הבא בדרך חזרה למעלה הוא אור חוזר והוא דין."

"ג) פירוש, אור הבא ונמשך מהמאציל מסבת זווג דהכאה הנעשה על המסך תוך דרגות זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שהאור נעלם לגמרי וחוזר לשורשו למעלה למלכות של ראש. והקומות הללו מכונות או"ח דין על שם שמופיעות בזמן של ההסתלקות."

זאת אומרת, למרות שכל התהליך הזה, כל הפעולה הזאת היא באה מתוך זה שהתחתון רוצה להישאר בדבקות עם העליון, ולכן הוא מסתלק, שזה לא מתוך הרצון שלו, אלא מתוך הכרחיות להישאר בהשפעה כמו העליון, למרות זאת, מפני שהוא מסלק את עצמו מקבלה, זה נקרא "אור חוזר ודין", והוא כאילו דוחה, לא רוצה מה שבעל הבית מגיש לו, ולכן נקרא "אור חוזר ודין".

יש כאן עוד הרבה שאלות למה זה נקרא אור חוזר. כי הוא מחזיר מה שקיבל מבעל הבית, או כי הוא בזה מחזיר את עצמו להיות דומה לבעל הבית? יש פה עוד הרבה הבחנות שעליהן נדבר אחר כך. בינתיים נמשיך.

קריין: אות ג' דברי האר"י.

אות ג'

התפשטות הראשונה של עקודים היתה מאירה ממעלה למטה אל המקבלים,

והקומות שיצאו עם הסתלקותן האירו ממטה למעלה

"והנה נודע, כשבאו הספירות של עקודים, היו ד פניהם למטה, כי כוונת ביאתן היה להאיר למטה, לכן פניהן היו דרך המקבלים, אבל בחזרתן לעלות למעלה, אז ה הפכו פניהן למעלה נגד המאציל ואחוריהם למטה."

זה ברור, הכול לפי המגמה.

קריין: אות ד' קטנה באור פנימי מתייחסת למילים "היו פניהם למטה"

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ד) אין כאן ח"ו שום תנועה ולא עורף ולא עיפוי. אלא כמו שנתבאר בחלקים הקודמים, שכל חידוש צורה כל שהוא מכונה בשם תנועה הרוחנית (עי' הסת"פ ח"א אות ל"ג). ותדע שבחינת השפעה בערכי האורות או בחינת המשכה שבערכי הכלים, מכונה בשם "פנים". ונודע שכל המשפיע הוא משפיע בדבר העב יותר, וכל שהמסך עב יותר מושפעת שם קומת ע"ס גבוה יותר. ולפיכך נבחנים כאן האורות של רחמים שמושפעים בבחינת התלבשות בהפרצוף, שהם פניהם למטה, שמלת פנים, פירושו השפעה. למטה, פירושו עביות הגדולה יותר. "ופניהם למטה" פירושו שההשפעה נאחזת בבחינת העביות הגדולה יותר שבמדרגה."

לכן כתוב "הזכר פניו למטה", כי משפיע לעביות יותר גדולה.

קריין: נקרא שוב, אות ד' קטנה.

"ד) אין כאן ח"ו שום תנועה ולא עורף ולא עיפוי. אלא כמו שנתבאר בחלקים הקודמים, שכל חידוש צורה כל שהוא מכונה בשם תנועה הרוחנית (עי' הסת"פ ח"א אות ל"ג). ותדע שבחינת השפעה בערכי האורות או בחינת המשכה שבערכי הכלים, מכונה בשם "פנים". ונודע שכל המשפיע הוא משפיע בדבר העב יותר, וכל שהמסך עב יותר מושפעת שם קומת ע"ס גבוה יותר. ולפיכך נבחנים כאן האורות של רחמים שמושפעים בבחינת התלבשות בהפרצוף, שהם פניהם למטה, שמלת פנים, פירושו השפעה. למטה, פירושו עביות הגדולה יותר. "ופניהם למטה" פירושו שההשפעה נאחזת בבחינת העביות הגדולה יותר שבמדרגה."

שאלה: העליון, הזכר משפיע כלפי מטה, הוא נאחז דווקא בעביות. איך ההשפעה פועלת, איך הוא משפיע כלפי העביות?

איך העליון יכול להשפיע אם לא לעביות של התחתון? ההשפעה הזאת מתבצעת כך שהוא מחבר לעצמו עביות של התחתון, בולע אותו ומתחיל לעבוד עליו, במה שנקרא אצלנו "עיבור" "יניקה" "מוחין". כך עובד העליון על התחתון, שהתחתון מתבטל כלפי העליון והעליון עושה עליו פעולות.

תלמיד: במה התחתון משתתף פה?

בביטול עצמו.

תלמיד: הוא משתתף בתהליך?

איך יכול להיות שלא. איך הוא ירגיש שזה נעשה בו, אם לא ישתתף?

תלמיד: יופי, כי חשבתי שהעליון פועל לבד, אבל יש פה תהליך משותף.

לא יכול להיות לבד, חייב להיות ביטול מצד התחתון. הדרגות הקודמות שהעליון פועל על התחתון ללא ידיעת התחתון, ללא השתתפות רצויה של התחתון, זה נקרא בתת ההכרה של התחתון.

זה כמו שאנחנו נמצאים עכשיו בהשפעה של העליון, העליון משפיע עלינו ואנחנו לא מרגישים את זה. אנחנו מרגישים איזה שינויים, אבל איך הוא עושה את זה, באיזו צורה, את זה אנחנו לא יודעים, זה עוד לא מוכר בנו.

שאלה: צורת ההשפעה שלנו היא בחיבור. האם כשהעליון משפיע הוא גם משפיע בצורת עשירייה כלפינו, אם אנחנו צריכים להיות מחוברים בעשירייה כלפיו?

העליון משפיע רק לעשירייה, אם ישנה עשירייה אז הוא משפיע, יש לו עניין, יש לו למי להשפיע. אם אין עשירייה, אם אין הכנה של עשירייה מצד התחתון, העליון משפיע עליהם כדי לאסוף אותם לעשירייה, אבל זה עדיין בתת ההכרה שלהם. מתי העליון מתחיל להשפיע לעשירייה כך שהיא כבר מרגישה, מגיבה על זה? כשהיא כבר מחוברת במשהו, זה כל העניין.

אנחנו כולנו, כל האנושות נמצאת בזה, גם לדומם, צומח וחי אפילו, יש הבחנות רוחניות. אל תסתכל על דומם, צומח וחי שסביבנו, אלא תסתכל על ההבחנות הפנימיות שלהם, הרוחניות, הן גם נמצאות בהתקדמות לרוחניות. כולם נכללים בגמר התיקון, עד רצון שברצון הקטן ביותר, אבל בתת ההכרה, שהאור העליון משפיע עליהם ובעל כורחם מקדם אותם, וכך גם באלה שאחר כך יתעוררו, וגם בנו.

אנחנו היינו, מי יודע כמה זמן, בכל מיני פעולות על ידי העליון, עד שעכשיו אנחנו נמצאים במעבר כזה, ביני לביני, שאנחנו רוצים לגלות את פעולות העליון עלינו, ובהתאם לזה אנחנו צריכים להתאים את הפעולות שלנו לעליון, כדי להיות מסוגלים לגלות. לכן כל העבודה שלנו נקראת "עבודת ההכנה", שאנחנו צריכים להבין, איפה פעולות העליון.

ואז מסבירים לנו מקובלים, אם תעשו כך וכך, תחשבו כך וכך, תתנהגו כך וכך, על ידי זה אתם תתחילו להכיר את הפעולות שלו, כי הוא עושה, אבל עושה את הפעולות בצורה שאתם לא מרגישים. לא שהוא מקטין את עצמו או מסתיר את עצמו, אלא אתם לא מוצאים כלים כדי להרגיש איך הוא עובד עליכם, איך הוא פונה אליכם, איך הוא מדבר אליכם. אתם לא נמצאים באותו גל, אתם לא יודעים מה זה נקרא הפעולה שלו, מה זה נקרא דיבור שלו אליכם, ולכן הוא עובד ואתם לא מרגישים.

זה כמו תינוק שנולד או אפילו שעוד לא נולד, נמצא ברחם אימו, מה הוא מרגיש. אמנם מרגיש משהו, אבל מאיפה, למה, איך, שום דבר לא. הוא צריך להתאים את עצמו לעליון במשהו ואז מתחיל בהתאם לזה לגדול ולקבל מהעליון שליטה, אחרת אין. לכן כל העבודה שלנו היא להתאים את עצמנו לעליון, ואז נתחיל להרגיש שהוא עובד, הוא פועל, הוא לא נסתר, אנחנו הסתרנו אותו.

שאלה: מה זה נקרא שאני מרגיש "רשימות"? אני יודע שאני מרגיש מילוי, מרגיש חוסר במילוי. מה זה נקרא שאני מרגיש רשימות?

אתה נבנה היום על כל מה שקרה לך עד כה, וזה נקרא שאתה מרגיש "רשימות". "אין חכם כבעל ניסיון", כי מה שהוא עבר חי בו, ומתוך זה שזה חי בו כך הוא מתקדם. לכן יש לנו את כל הניסיון מהעבר שאנחנו לפי זה פועלים. אלא מאיפה יש לנו כלים? אנחנו צריכים שיהיו לנו כלים של מה שהיה לפני רגע ומה שיש היום, ואז בהבדל בין שני המצבים הללו אנחנו מרגישים איפה אנחנו נמצאים. זו לא סתם עלייה או ירידה, זו בכלל מציאות הכלי.

אפשר להגיד כך, מה שיש בי עכשיו אני לא מרגיש. אני מרגיש מה שיש בי עכשיו רק אם אני משווה את זה עם מה שהיה לי לפני רגע נגיד, רק אז אני מרגיש אם זה טוב או זה רע, זה נקרא "כיתרון אור מתוך חושך". וסך הכול ההשפעה אם היא השפעה אחידה, יחידה, בדידה, אני לא מרגיש אותה, אני חייב להשוות אותה עם משהו.

אנחנו לא מודעים לזה אבל אפילו מר, מתוק, מלוח, לא חשוב מה, אני יכול להגיד רק בקשר למצבים כאלו שאני כבר עברתי בעבר. לכן בלי רשימות אנחנו לא מסוגלים להתקדם.

שאלה: מהי התגובה הנכונה למצב שהאגו משקר לי שהוא רוצה בהשפעה, רוצה להשקיע בחברים?

אני לא שומע לא לאגו ולא לכלום. אני לא שומע את עצמי. אני צריך לשמוע את הקבוצה ולהתעלות מעל עצמי להשפעה לקבוצה, כי זו הדרך היחידה להשפיע לבורא. לכן במה שמדובר בי זה תמיד באיזושהי צורה שקר, ואני אפילו לא פונה לזה. הכי טוב זה מה שנקרא להיות ב"צמצום", שאני כולי נמצא למעלה מנקודת הצמצום, זאת אומרת לא בתוך הגוף שלי אלא בתוך הראש שלי, כשהראש שלי כבר מחובר עם השפעה, עם הרצון העליון.

שאלה: בעל הסולם מסביר כאן שההסתלקות של האור הזך, האור הישר מכונה בשם רשימות, ובהזדככות של האור החוזר מזה נהיה בחינת הכלים. האם יש דוגמה או משהו שימחיש את ההבדל בהרגשה בין רשימו לבין כלי?

הייתי אומר שהרשימו זה דווקא הכלי, עכשיו דיברתי על זה. אי אפשר לנו לגלות משהו אלא מתוך ההבחנות בין המצבים. כשאני משווה בין מצב למצב, אז את הפער ביניהם או בעלייה או בירידה או באיזה הבחנות, אני מרגיש רק בפער בין המצבים.

למה אנחנו לא מגלים בהתחלה שום דבר כשלומדים חכמת הקבלה, ורק אחר כך אנחנו מגלים בה יותר ויותר הבחנות? מפני שאנחנו נעשים בעלי הבחנות רבות, והן בהשתתפות פועלות בנו ואז אנחנו מתקדמים. אין ברירה, רק בצורה כזאת אנחנו עושים. זה מה שבונה אותנו. הרצון לקבל בעצמו הוא לא כלי, אלא דווקא אותם המצבים שהוא עובר ויכול להשוות ביניהם, לעשות הבדלים למיניהם, לאיזה כיוונים, חתכים, מתוך זה הוא נעשה כבעל ניסיון ומוכן להבין, להרגיש ולפעול. מה שאם כן את המצב בעצמו אנחנו לא מרגישים, חייבים להשוות אותו עם משהו.

תלמיד: מה ההבדל בין ההסתלקות של התענוג להסתלקות של הכוונה?

ההסתלקות של התענוג תלוי איפה זה מורגש, באיזה מצב נמצא הכלי. כך גם הסתלקות הכוונה. זאת אומרת, תענוג וכוונה הם כאילו שתי רמות, תענוג זה בגוף, וכוונה זה בראש. לכן חשוב לי להחזיק בכוונת ההשפעה אפילו כשאני מסתלק או מסתלק ממני התענוג מהשפעה או מקבלה, לא חשוב במה.

זאת אומרת, העיקר בשבילי זה להיות בכוונה. כל הזמן בהתגברות הכוונה, כמה שיותר ויותר להיות בכוונה המתגברת. יכול להיות שהתענוג יהיה פחות או יותר, ויכול להיות שהתענוג ישנה את הטיב שלו, והוא לא יהיה מזה שאני מקבל אלא מזה שאני משפיע ומזה שאני דבוק יותר. ודווקא התענוג נעלם, אבל הכוונה בזה היא גודלת. הכול בא בהתאם למטרה. אלה מצבים שונים, ואתה לא יכול להגיד רק לפי כוונה גדולה או קטנה בהשפעה, או תענוג גדול או קטן בתוך הכלי, זה תלוי במגמה, בתנאים.

נניח שיש לך גדלות הכלי ואחר כך המדרגה הבאה של עיבור, אז ודאי שבמדרגת העיבור יש לך קטנות מאוד קטנה, עד כדי שכמעט ונעלם מהרגשת עצמו. אבל זו מדרגה יותר גבוהה מהמדרגה הקודמת שבה הייתה לו גדלות. לכן עיבור בדרגה העליונה הוא יותר מגדלות בדרגה התחתונה. וכאן השאלה, מה טוב ומה רע? מה יותר טוב, להיות ראש לשועלים או זנב לאריות? זו שאלה ידועה.

אנחנו בעצם הגענו לסוף השיעור, אז נעצור בזה. אתם תעבירו את השיעור השלישי לבד, אנחנו כאן נשמע אותו אבל לא נפריע. וכל הערה שיש לכם בקשר לשיעור, איך להעביר אותו יותר טוב, תכתבו ואני אשמח לתקן את עצמי. יש לנו עוד כמה ימים, ואנחנו כל פעם נבדוק את אופן השיעור, העטיפה שלו, כל הזרימה שלו. תכתבו על כל הבעיות שהיו בשידור, שהיו מצידי, כדי שנוכל לתקן את זה.

ובינתיים כל טוב, אני מחבק אתכם חזק באהבה. שלום ולהתראות.

(סוף השיעור)