המסכה זה משהו שאנחנו פוגשים בחיי היומיום שלנו, ובפסטיבלים שונים זה מנהג שקיים הרבה מאוד שנים. כיוון שהפנים זה הדבר הכי בולט שמייצג את אישיות האדם. הפסיכולוגיה מתייחסת למסכה וקוראת לה בעצם סוג של "פרסונה", זאת אומרת איך אני מציג את עצמי בחיי היומיום שלי, בתפקידים השונים בחיים שלי. עם הילדים שלי אני עוטה מסכה אחת, בעבודה מסכה אחרת, אם אני מתווכחת עם פקיד של שרותי הטלפון אז אני שוב עוטה מסכה אחרת. למה יש לאדם צורך להציג את עצמו כל פעם בצורה שונה, למה הוא לא יכול להיות פשוט הוא עצמו?▪ שאלות נבחרות מתוך הפרק: האם אנחנו יכולים להבין את הצורך במסיכות מפני שהאגו שלנו משתנה כל פעם? האם האדם עלול להרגיש מאויים, כשהוא בלי המסיכה? מדוע החינוך שהאדם מקבל וכללי ההתנהגות שהוא מסגל לעצמו, לא משנים את "האני הפנימי" שמתנהג בצורה כל כך איגואיסטית? האם זה היה טוב אם האדם היה יכול להתבונן פנימה, ולגלות את האני האמיתי שלו? עד כמה האדם מושפע מהגירויים של הסביבה החיצונית לו? מהי המסיכה הכי נכונה לאדם, שתבטא את האני האמיתי שלו, על פי חכמת הקבלה? אם האדם לומד להרכיב לעצמו את המסיכה שיש בה תכונות של אהבה ונתינה, בכך הוא מצליח להיות שלם עם האני הפנימי שלו? שיה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

האדם הוא היצור היחיד שבוחר מסכות ולבסוף יכול להחליט שרצונו להידמות לבורא.

• אנו מחליפים הופעות ומסכות בהתאם לכל מצב ומצב בחיינו כדי לקבל רווח מקסימלי.

• אדם לא יכול להוריד את המסכות. אילו היה עושה כך היה מגלה את עצמו כחיה נוראית.

• ספגנו מהסביבה כללי התנהגות והם נשמרים מפאת הכבוד לאחרים והכבוד העצמי.

• יש בי איזה ״גולם״ שכל פעם לבוש במסכה אחרת והוא אף פעם לא מתגלה כלפי חוץ.

• אי אפשר להיות בלי ״מסכות״ מכיוון שאף אחד לא מכיר את עצמו, את האני שלו.

• כדי להכיר את ״האני״ שלי יש לרכוש טבע כמו של הבורא, אהבה ונתינה, ״מסכה״ א-לוהית.

• מסכה א-לוהית מעלה אותי לדרגת קיום חדשה ולחיים שלמים ונצחיים, כמו של הבורא.