heb_o_rav_2010-04-18_program_shal-mekubal_n179

תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן.

"שאל את המקובל"

תכנית מס' 179

בהנחיית: אורן לוי.

תכנית 18.04.10- אחרי עריכה

אורן: שלום לכם ותודה שהצטרפתם אלינו. אנחנו כאן עם שאל את המקובל. שלום לך הרב לייטמן.

הרב לייטמן: שלום.

אורן: אני רוצה להזמין אתכם לשלוח שאלות לתכנית שלנו היום. "שאל את המקובל" זו התכנית שבעצם היא התכנית שלכם, לא שלנו. אתם שולחים שאלות ואנחנו כאן משתדלים לדבר ולשוחח על השאלות שלכם. אז אתם מוזמנים.

הטלפון שלנו מחכה לכם כל השבוע, 1700-509-209. אפשר גם להיכנס לבלוג האישי של הרב לייטמן ולכתוב שאלות. הכתובת היא laitman.co.il.

אנחנו מתחילים היום את התכנית עם שאלה טלפונית, שאלתו של עידן. בואו נשמע אותה בבקשה.

שאלה: שלום, שמי עידן. רציתי לדעת מה יקרה בסוף לאחר שכולם יתוקנו? האם העולם הזה ימשיך להתקיים או שיהיה כבר משהו במישור אחר?

הרב לייטמן: העולם הזה לא ימשיך להתקיים, כי את העולם הזה אנחנו מרגישים, ברצונות, שנקראים "כלים", ברגשות או בחושים המקולקלים שלנו. ברגע שהחושים המקולקלים של כולנו יתוקנו, ואנחנו נתחבר בנשמות שלנו לנשמה אחת, ההרגשה של העולם הזה, תעלם מאיתנו, אנחנו לא נרגיש אותה.

אורן: מה מקולקל בחושים שלי היום?

הרב לייטמן: היום, בחושים שלי מקולקל, שאני מרגיש רק את מה שלטובתי. ובחוש המתוקן, אני ארגיש רק את מה שטוב לזולת, ומה שלטובתי אני לא ארגיש בכלל.

אורן: אני רואה פה עכשיו שולחן ועליו כוס. רואה, בחוש הראייה וממשש, בחוש המישוש. מה לא בסדר בזה?

הרב לייטמן: בסדר גמור.

אורן: אני צריך לתקן את זה?

הרב לייטמן: לא.

אורן: אז מה זאת אומרת החושים שלי?

הרב לייטמן: אתה לא צריך לתקן את השולחן והכוס, אתה צריך לתקן את הרצון שלך. אחרי שתתקן את הרצונות שלך, התפיסה שלך במציאות תשתנה.

אורן: מה זה אומר לתקן את הרצונות שלי?

הרב לייטמן: יש בי רצון, שכולו רצון על מנת לקבל, על מנת להנות, על מנת להצליח. וכל מה שיש, כל מה שאני מגלה, זה רק כדי להצליח באותו רצון להצליח.

אורן: איזה רצון זה?

הרב לייטמן: הוא נקרא רצון לקבל.

אורן: אתה רוצה משהו מסוים?

הרב לייטמן: כל פעם משהו אחר, זה לא חשוב. רצון להנות. אני רוצה רק להנות, שום דבר חוץ מזה. אני רוצה להשתמש בכל מה שיש לי כדי שאוכל למלא את הרצון הזה כדי ליהנות.

אורן: כשאתה אומר אני, אתה לא מתכוון אליך, אתה מתכוון לכל בני האדם?

הרב לייטמן: כן, לכל בני האדם.

אורן: כל אדם רוצה רק להנות?

הרב לייטמן: כל אדם רוצה רק להנות.

אורן: אבל הרבה דברים שאנחנו עושים בחיים הם לא הנאה כזאת גדולה?

הרב לייטמן: בסדר, אבל עושים אותם מאין ברירה. אני בורח מהרע, או שאני מתקרב לטוב. לפחות לברוח מהרע, ועוד יותר להתקרב לטוב. זה מה שאני רוצה כל הזמן.

אורן: נכון.

הרב לייטמן: במגמה הזאת אני חי. כל דבר שבי, חי כך, רק בצורה כזאת.

אורן: ומשהו לא בסדר בזה?

הרב לייטמן: רק דבר אחד.

אורן: מה?

הרב לייטמן: שאני הפוך בזה מהבורא, מאלוקים, מהכוח הכללי שבטבע. ודווקא אני הפוך.

אורן: רגע, למה אני הפוך, אני רוצה לסבול? אני רוצה להנות. כל בן אדם רוצה להנות, שלא יהיה לי רע ושיהיה לי טוב. מובן, כל אחד מסכים איתך. אתה אומר בזה אני הפוך מהכוח העליון, מה הוא רוצה, הוא רוצה לסבול?

הרב לייטמן: לא.

אורן: אז, במה אני הפוך?

הרב לייטמן: בזה שהוא רוצה להיטיב לאחרים, ואתה רוצה להנות על חשבון אחרים.

אורן: לא כל אחד, אלו רק אנשים אגואיסטיים במיוחד.

הרב לייטמן: לא, זה תמיד יוצא ככה.

אורן: לא הבנתי.

הרב לייטמן: יוצא, שלא יכול להיות שאתה נמצא באיזו פעולה שאתה ממלא את עצמך, אלא אם היא על חשבון אחרים.

אורן: עכשיו אני שותה כוס נס קפה.

הרב לייטמן: כן.

אורן: טעים.

הרב לייטמן: טעים.

אורן: נהנה.

הרב לייטמן: יופי.

אורן: לא על חשבון אף אחד.

הרב לייטמן: באמת?

אורן: כן.

הרב לייטמן: אתה לוקח את הקפה ממישהו או לא?

אורן: נתנו לי במקרה.

הרב לייטמן: במקרה.

אורן: המפיקה נתנה לי.

הרב לייטמן: אז כך כל דבר ודבר שבחיים. אתה מקבל ונהנה, וכל הדברים האלה הם בלי להחזיר.

אורן: מה זאת אומרת להחזיר? אם הייתי בבית קפה הייתי משלם על זה כמה שקלים. זה נקרא שהחזרתי?

הרב לייטמן: לא.

אורן: אז בסדר, יש פה איזה קצר, אני קצת לא מבין.

הרב לייטמן: כי כל הדברים שאתה מקבל, אתה מקבל אותם מהכוח העליון שברא אותך. ברא אותך ברצון לקבל, כדי שאתה, תחזיר לו את מה שאתה מקבל ממנו. ועל ידי הפעולה שהוא נותן לך ואתה מחזיר לו, אתה תגיע למצב שתהיה כמוהו, בקבלה ובהשפעה.

אורן: לא הבנתי.

הרב לייטמן: יש בורא, שנמצא בתכונת השפעה ואהבה. הוא ברא את "אורן לוי". למה? הוא רוצה שאורן יהיה חבר שלו, קרוב אליו.

אורן: מוצא חן בעיניי.

הרב לייטמן: יופי. אז בשביל זה אורן צריך לקבל הכול מהבורא, את כל מה שהבורא רוצה לתת. ואורן גם צריך לתת לבורא כמו שהבורא נותן לו, אז הם יהיו שווים. כל אחד מקבל מהשני וכל אחד נותן לשני, אז יש ביניהם קשר.

אורן: בסדר.

הרב לייטמן: זהו.

אורן: איפה אני מקבל את מה שהוא רוצה לתת?

הרב לייטמן: אתה צריך לגלות אותו, ולהבין שכל החיים שאתה חי אתה מקבל ממנו. ואתה מוכן לקבל ממנו את הכול, מפני שהוא רוצה שאתה תקבל. ובזה אתה מחזיר לו את התענוג, מהחיים, שקיבלת ממנו.

אורן: בסדר. התהליך הזה, במה הוא קשור לרצון להנות שדיברנו עליו קודם, או על התיקון ששאל עליו עידן?

הרב לייטמן: כי אתה נמצא ברצון הפוך. אתה נמצא ברצון שאתה רוצה רק לקבל בלי להחזיר, ולכן אתה לא מרגיש אותו, את בעל הבית, את הבורא. אלא, אתה בעצמך, אתה סגור בעצמך. אתה נמצא באיזו קונכייה כזאת, באיזו ספֵירה קטנה כזאת, כדור כזה שנקרא "העולם הזה", ובו אתה באמת משלם או גונב, מקבל משהו מאחרים, וזה מה שיש לך. מה שאין כן, ברגע שאתה באמת תרצה לתת, להשפיע, להחזיר לבורא, אז אתה כבר תגלה אותו.

אורן: זה נקרא תיקון?

הרב לייטמן: זה נקרא תיקון. זה נקרא גילוי הבורא לנברא.

אורן: איך זה קשור לחושים שלי? אמרת מקודם שאני קולט את העולם כמו שאני קולט אותו עכשיו, כי החושים שלי עובדים רק, איך אמרת את זה?

הרב לייטמן: בספיגה.

אורן: בספיגה, בסדר. אם אני מתחיל עכשיו להתעניין בלהחזיר לבורא ולא רק בלקבל?

הרב לייטמן: בשביל זה אתה צריך להרגיש אותו, מה הוא רוצה, אחרת מה תחזיר לו? מה תחזיר? אני רוצה להחזיר לו כוס מים?

אורן: כוס קפה הוא לא צריך.

הרב לייטמן: לא צריך. אתה צריך להחזיר לו את התענוג שאתה מקבל ונהנה ממנו, אתה רוצה שהוא ירגיש עד כמה שאתה נהנה ממנו, שהוא ייהנה ממך.

אורן: בסדר.

הרב לייטמן: זה הכול.

אורן: אם אני ארצה את זה?

הרב לייטמן: אבל בשביל זה אתה צריך להרגיש אותו.

אורן: אז זה נקרא לתקן את עצמי? למעשה, זה תיקון?

הרב לייטמן: כן. אז אתה דורש ממנו שיתקן את התכונה של ההשפעה שתהיה בך וגם שיתגלה, שאתה תרצה לתת לו בחזרה.

אורן: בסדר. עכשיו נחזור לשאלה של עידן. עידן אמר, אם כל בני האדם מתקנים את עצמם, עוברים את המטמורפוזה הזאת שתיארת עכשיו, מה קורה עם העולם שלנו? אמרת שהוא מתפוגג.

הרב לייטמן: נכון.

אורן: מה זאת אומרת מתפוגג?

הרב לייטמן: נעלם מהחושים שלנו, כי החושים שלנו משתנים. העולם הזה מצטייר בתוך החושים שלנו. אני מרגיש אותו בגלל שככה אני בנוי עכשיו.

אורן: עם רצון ליהנות.

הרב לייטמן: עם רצון ליהנות. אם אני מתחיל לעבור לרצון להשפיע ולאהוב.

אורן: להחזיר לבורא?

הרב לייטמן: כן. אני כאילו יוצא מחוצה לעצמי, כי אני נמצא ברצונות שנמצאים מחוצה לי. אני רוצה לתת לך, להשפיע עליך, לא כמו שבעולם הזה סתם לתת ולהשפיע. אני חייב כאילו להיכנס בך, לחיות בתוך הרצון שלך, להרגיש את הרצון שלך, ואז לתת, למלא אותו כאילו שהוא נמצא בי, ואני ממלא את עצמי, ממש כך. אני חייב להיות בך, ושם למלא ולהרגיש, את התענוג שאני נותן לך.

אורן: אז אני צריך לצאת מעצמי לתוך הבורא?

הרב לייטמן: לתוך הבורא.

אורן: ולמלא אותו?

הרב לייטמן: יופי.

אורן: אבל למה אז העולם נעלם, מה זה קשור?

הרב לייטמן: כי אתה מפסיק להרגיש את המציאות שהרגשת קודם בזה שמילאת את עצמך.

אורן: לא ברור.

הרב לייטמן: אני כל הזמן חשבתי על עצמי.

אורן: נכון.

הרב לייטמן: איך אני ממלא את עצמי, איך אני נהנה, קצת סובל כאן, צריכים ליהנות. קצת מזה צריך להתרחק, עוד למלא ועוד למלא. אני כל הזמן הייתי בתוכי.

אורן: כן.

הרב לייטמן: עכשיו אני יוצא מעצמי ומתחיל להיכנס לרצונות זרים, קרובים, זה נקרא "לרעך כמוך". לְרֵעים. לרצונות שמחוצה לי.

אורן: לא אני, העיקר?

הרב לייטמן: לא אני. ואז אני מרגיש מה קורה בהם, ואיך אני יכול למלא אותם, ואיך הם נהנים מזה שאני ממלא אותם. זאת אומרת, אני ממש מחליף דירה. מעצמי לדירה שמחוצה לי ושם אני חי. שאני חי בהם, זה נקרא שאני מרגיש את העולם הבא, העולם הרוחני. מה קורה עם מי שהייתי קודם? נעלם ממני, מההרגשה שלי. הוא נקרא העולם הזה, הוא נעלם.

אורן: אני מתרגם עכשיו את השאלה של עידן, אם כולם עברו דירה, אז מה קורה עם ההרגשה של העולם שלנו?

הרב לייטמן: נעלמת, מתפוגגת כמו שאמרת.

אורן: כולנו בפנטהאוז של המציאות?

הרב לייטמן: לא כולנו, מי אלה כולנו? אתה כבר עברת לשם בהרגשה שלך. העולם הזה לא קיים בהרגשה שלך וזהו, כי הוא קיים רק בהרגשה. כל זה קיים בהרגשה שלי.

אורן: זה קצת שוק.

הרב לייטמן: זה קצת שוק. אתה מסתכל עלי כאילו, אני מרמה אותך, "איזה טריק הוא עושה לי"? כך זה נכון. מקובלים כותבים כך, וגם בספר ה"זוהר", ב"מבוא לספר הזוהר", בעל הסולם מסביר את זה. אם אנחנו נתעמק, בפיסיקה קוונטית, בפסיכולוגיה נוכחית, מודרנית, אם נתעמק אפילו במדע, אנחנו נבין שכל העולם הזה, זו איזו תמונה שמצטיירת בי, בלבד. לא יותר. זה דמיון, והוא נקרא ה"עולם המדומה". בחכמת הקבלה זה נקרא כך אלפי שנים. זו מטריצה, אתה יודע, ראית סרט?

אורן: "מטריקס", כמו בסרט "מטריקס".

הרב לייטמן: כן לדוגמא, שכך רואים, ולא יותר.

אורן: במעבר הזה לאן עוברים?

הרב לייטמן: לדמיון אחר. מה זה דמיון? שהוא מצטייר בחושים שלך. ובדמיון שמצטייר בחושים שלך יש כל הזמן שינויים. עד שאתה מגיע למצב סטטי, קבוע, שלם.

אורן: בדמיון האחר, אין שולחנות, אין כוסות, אין מחשבים?

הרב לייטמן: לא, יש שם רק התפעלויות בתוך הרצון.

אורן: אילו התפעלויות? ממה מתפעלים?

הרב לייטמן: מהתגלות השכינה, מהתגלות האור בתוך הכלי. זה משהו טוב.

אורן: משהו טוב. טוב, נחיה ונראה.

הרב לייטמן: כן.

אורן: נעבור לשאלה הבאה בתכנית, גם שאלה טלפונית. שאלתה של בתיה, בואו נשמע אותה.

שאלה: שלום, שמי בתיה. ומה עושה אישה שכבר מיואשת מהכוחות של עצמה, היא יודעת שכל מה שהיא מקבלת היא צריכה לקבל, כי זה מהבורא והיא צריכה להשלים עם הכול? אבל לא מצליחה לחשוב ככה, היא לא מצליחה להרגיש ככה. אני מתנגדת לזה. מה אפשר לעשות?

אורן: מה אפשר לעשות כשיודעים שהכול בא מהבורא וככה צריך להרגיש, אבל מבפנים יש התנגדות פנימית? היא לא רוצה את זה, היא כבר מיואשת מהכוחות שלה, מה היא עושה? מה עושים?

הרב לייטמן: זה מצוין. יופי בתיה. זה שאת מרגישה שאת לא רוצה ויש לך התנגדות פנימית, זה "פרעֹה" שמתגלה וממש לא רוצה לתת לך להתקדם. לַך זה לחלק "ישראל" שבך, "פרעֹה" שבך לא רוצה, את כבר נמצאת במאבק פנימי. זה כבר דבר גדול, זה פיצול פנימי.

האדם מחולק לכוח טוב ולכוח רע שבו, הוא כבר מתחיל להרגיש, "זה כנגד זה ברא אלוקים בו". הוא כבר נמצא בדרך, נמצא כבר במצרים בהתקדמות, נמצא בשבע שנות רעב שנמצא כבר לקראת היציאה ממצרים. שמרגיש כבר שהכוח הרע מחזיק אותו, לא נותן לו לעשות שום דבר.

אורן: אבל איך יוצאים?

הרב לייטמן: עוד טיפה, עוד קצת.

אורן: מה עוד טיפה, עוד טיפה מה?

הרב לייטמן: זה יקרה.

אורן: עוד טיפה מה? מה יקרה, מעצמו יקרה?

הרב לייטמן: לא.

אורן: אז עוד טיפה מה לעשות?

הרב לייטמן: היא נמצאת איתנו, בערוץ 66, בכל מיני תוכניות, בטח היא גם קוראת, מרגישה, חושבת, שומעת את השירים שלנו, אפילו רואה תכניות לילדים שיש בהן הרבה מוסר. וככה היא מתקדמת, איך היא הגיעה למה שהיא אומרת?

דבֵר סתם עם אנשים מבחוץ, ותראה את ההבדל, זה לא הולך ברגל, ההבחנות האלה מאוד מאוד יפות, מדויקות ומתקדמות. הלוואי שכל העולם היה מרגיש, שיש לו כוח טוב וכוח רע ונמצא בפיצול כזה ובמאבק פנימי. זה דבר מצוין.

אורן: אז בוא נסכם לה מעשית, מה אפשר לעשות?

הרב לייטמן: להמשיך, לא יותר. להמשיך, אבל כמה שאפשר יותר. עוד מעט שוב יהיה כנס, וודאי להשתתף בו, להשתתף בלימודים, בשיחות, שכל הזמן ערוץ 66 יהיה פתוח או מחשב עם הערוץ. חוץ מלראות תכניות, לקרוא לפעמים מהספר "שמעתי". היא נמצאת במצב שהיא כבר תבין בו הכול.

אורן: בסדר.

הרב לייטמן: כי "שמעתי" כתוב לשני קווים, לקו אמצעי שהיא צריכה לחבר, חסר לה קו אמצעי. הוא כבר יתהווה בה, היא תרגיש אותו. קו אמצעי הוא ביציאת מצרים, פעם ראשונה במתן תורה. זה יהיה. אני שמח לשמוע שאלה כזאת.

אורן: נעבור לשאלה הבאה, ענת מתל אביב בנושא אחר. באחת התכניות בנושא חינוך שמעתי אותך מסביר שאנחנו צריכים לקחת דוגמא מהטבע. השאלה שלי, על איזה טבע מדובר, האם על החיות או על הצמחים והדוממים ומהיכן אנחנו צריכים לקחת את הדוגמא הטובה והנכונה ביותר לחינוך הדור הבא?

הרב לייטמן: מדומם, מצומח, וגם מהחי אנחנו צריכים לקחת דוגמאות, לדרגה שלנו המדבר. צמח זורע את הזרעים שלו ולפי הרוח הם תופסים את מקומם. וכל אחד יוצא ממינו, בצורה שהטבע מחייב כך.

אורן: בסדר. אז מה אפשר ללמוד מזה?

הרב לייטמן: אנחנו צריכים ללמוד מזה שלדור הבא שאנחנו מגדלים, אנחנו צריכים למסור לו את הרוח שלנו. אני מתכוון את הרוח הנכון שלנו. מהחי, יש הרבה דברים שאפשר ללמוד, אבל אנחנו צריכים ללמוד דבר אחד שבולט ביותר. שאנחנו חייבים לדאוג, ובימינו, בגלל האגו שלנו אנחנו כבר לא כל כך דואגים לדור הצעיר, יש כאלה שזורקים את הילדים שלהם. הגבר וגם האישה חייבים לדאוג לצאצאים ועד שהצאצאים לא עומדים ממש בחיים שלהם כגדולים, הגבר לא עוזב את האישה, האישה קשורה לצאצאים. חייבים לשמור על המשפחה, חייבים לשמור את המסגרת המשפחתית. ואת החינוך של הדור הצעיר, צריך ללמוד מהחיות, הן כדוגמא.

אורן: לא הבנתי.

הרב לייטמן: האמא לוקחת את הגורים שלה לשדה, מטיילת איתם, מראה להם מה כן ומה לא. כשהיא לוקחת אותם לצייד, היא גם מראה להם. הם לומדים מהדוגמא שהיא נותנת להם. אנחנו חייבים להיות טובים ולתת לילדים שלנו דוגמאות טובות, אם אנחנו רוצים שהם יגדלו טובים. לא יעזור לי אם אני רע ואני נותן לילד רק צעקות ומוסר. הוא לומד ממני, הוא לא לומד ממה שהוא שומע. הוא לומד מהתמונה שהוא רואה ממני. אז בהתאם לכך אני צריך להבין איך אני צריך להתנהג במשפחה. הם יגדלו כמו הדוגמא שאני נותן. אותו דבר אני צריך לעשות עם גן הילדים, עם בית הספר, ועם הכול. אני צריך לסדר מסלול שתמיד השפעת הסביבה, הדוגמאות שהסביבה נותנת, יהיו כאלו שאני מדמיין את הבן שלי שיגדל כך והבת שלי שתגדל ככה.

אך ורק מהדוגמאות בטבע, אנחנו יכולים ללמוד את זה ממש, ולא צריכים יותר מזה.

ודאי שחכמת הקבלה מספרת לנו בהרחבה על הבחירה החופשית של האדם ועד כמה שהוא גדל, על ידי אילו כוחות. אבל, אפילו בלי זה, אם אנחנו רק מסתכלים בטבע, מספיק לנו כדי לקחת דוגמא. אבל אנחנו בני אדם, אם אנחנו נהיה כמו החיות, אם אנחנו ניקח דוגמא מהן, אנחנו נראה את החברה שלנו הרבה יותר מתוקנת.

הלוואי שאנחנו נהיה כמו החיות.

אורן: למה, באמת?

הרב לייטמן: כי אצלן הכל מתנהג לפי היושר.

אורן: מה זאת אומרת לפי היושר?

הרב לייטמן: לפי הטבע, לפי החוק. הבורא מתייחס בחוק כלפינו, כלפי המדבר, לפי דרגת התפתחות הרצון שלנו, הבורא הוא כמו שופט.

אורן: שופט בבית משפט?

הרב לייטמן: כן. עד כמה שהמין מפותח יותר, בהתאם לכך דורשים ממנו יותר.

אורן: אז מה הוא דורש מאיתנו מבני אדם?

הרב לייטמן: הוא דורש מבני האדם, שאנחנו נהיה בני אדם. אם אנחנו נלמד מהחיות איך להיות, אבל נבצע את זה בדרגת בני אדם, אנחנו נהיה בני אדם. הן לא לוקחות יותר ממה שמגיע להן, אף חיה לא עושה רע לשנייה אלא אם היא חייבת לאכול, כי זה אצלן בתוך הטבע, אפילו שהן אוכלת אחת את השניה. אם יש התנגשות בגלל הזוגיות, אף אחת לא מזיקה לשניה. הן ככה סתם, מתנגשות כמו שראית בסרטים. הן מתנגשות, כמו בריקוד, "אני יותר חזקה ממך, לכי מפה", והיא הולכת.

בצורה כזאת הן מבררות את הדרגות, אבל אף אחת בזה לא מזיקה לשניה. אף אחת אף פעם לא מזיקה סתם לשניה, לא עושה בכוונה משהו שיהיה רע לשניה, אף אחת.

אורן: בסדר. זה נכון.

הרב לייטמן: אנחנו לא מבינים את זה, יש הרבה דברים שאם אנחנו נבצע אותם ברמה שלנו.

אורן: אבל מאיפה, איך נוכל, איך נצליח לבצע אותם ברמה שלנו?

הרב לייטמן: בגלל שהאגו שלנו גדול.

אורן: אני אקח אותך מכאן, מהאולפן היפה בפתח תקווה, בוא ניסע נגיד לא רחוק מפה, כמה קילומטרים, לבורסה ליהלומים ברמת גן. ניכנס לשם ונגיד "חבר'ה, בואו נהיה כמו חיות. לא נזיק, לא נגנוב, לא נעקוף, לא נתחרה, לא נדרוך אחד על השני." מי ישמע? או אפילו אם ירצו לשמוע, מאיפה הכוחות לבצע כאלה דברים?

הרב לייטמן: את הכוחות תתן לנו תורה.

אורן: מה זאת אומרת התורה?

הרב לייטמן: האור המחזיר למוטב. חוץ מהאדם. דומם, צומח וחי נמצאים בהרמוניה עם הטבע, בהשתוות.

אורן: נכון.

הרב לייטמן: הם לא צריכים לתקן את עצמם.

אורן: אבל אנחנו לא, לפי התיאורים שלך לדרגת החי.

הרב לייטמן: רק אנחנו קבלנו את התורה, את האמצעי לתקן את עצמנו. ולכן אנחנו צריכים להשתמש בזה. אלא בשביל מה עוד?

אורן: איך התורה תתקן אותנו?

הרב לייטמן: יש בה את הכוח לתקן. אם אני רוצה לתקן את הטבע שלי, אז אני פותח את ספרי הקבלה, שהם נקראים "התורה הפנימית", "תורת אמת", שרק בהם יש את הכוח המחזיר למוטב.

מי שרוצה לתקן את עצמו, מי שמבין שהוא צריך להשתנות, שרוצה להגיע לאיזה סיכום, הוא פותח את ספרי הקבלה. כי כל יתר הספרים הם פשוט לא מועילים, אנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה שום דבר לא נעשה, רק ירידת הדורות. אם אנחנו רוצים לגרום לעליית הדורות, אנחנו צריכים לפתוח את ספרי הקבלה. לכן אנחנו כבר נמצאים בדור שנגמרה בו ירידת הדורות ואנחנו פותחים את ספרי הקבלה ומתחילים לעלות.

אורן: מה יש בקבלה שהיא נותנת לאדם כוח לא להזיק לאדם אחר למשל?

הרב לייטמן: אור גנוז, אור נסתר, אור מחזיר למוטב, אור מקיף. רק זה ההבדל בין כתבי המקובלים שכתבו את זה בצורה מיוחדת, לבין כל כתבי התורה האחרים, שהם כתבים קדושים, אבל לא כל כך ברור בהם, הכוח המחזיר למוטב. רק מכתבי הקבלה אנחנו מסוגלים להוציא את הכוח המחזיר למוטב. ובימינו אלו כתבי בעל הסולם, שרק בהם אנחנו יכולים להיעזר לתיקון שלנו.

אורן: עכשיו יש לי שאלה קצת סיבובית ככה מהצד על כל התהליך. אם הבורא, רוצה שאנחנו בני האדם נתייחס אחד לשני כמו שמתייחסות החיות אחת לשנייה, אז מה כל הסיפור והבלגאן הגדול? היה בורא אותנו חיות וגמרנו. בשביל מה כל הסיבוב הזה?

הרב לייטמן: לא, אבל דומם צומח וחי, הם ללא בחירה חופשית, הם לא יכולים להיות דומים לאלוקים, הם כאילו מלאכים. הם מקיימים את חוקי הטבע שנמצאים בהם, הם בעצמם הטבע. האדם לא. לאדם יש בחירה חופשית בגלל שיש לו את היצר רע, בגלל שהוא נגד אלוקים. יש לו אפשרות להיות נגד או בעד, דומה או נגדו.

אורן: ואם אני אהיה בעד?

הרב לייטמן: אז אתה תהיה בעד. מעל היצר הרע שיש בך, אתה תבנה את הטוב, הדומה לאלוקים. אתה כאילו תפסל את עצמך, תבנה את עצמך מהרע שלך, אבל בצורה חיצונית שדומה לאלוקים.

אורן: אז זה דו צדדי. אני צריך להשתדל להתייחס כמו שהחיות מתייחסות אחת לשנייה, אני הבן אדם מסתכל איך החיות מתייחסות וצריך להשתדל ככה להתייחס לבני אדם אחרים.

הרב לייטמן: כן.

אורן: אתה אומר, אני צריך כוח שיתקן אותי ואז אני הופך להיות דומה לאלוקים.

הרב לייטמן: יופי.

אורן: אז כאילו, אני באמצע של הבריאה?

הרב לייטמן: כן, נכון, באמצע. ואז כל הבריאה עולה יחד איתך, וגם דומם צומח וחי, בגלל שהם כלולים בך ואתה נעזר בהם. אוכל, שותה, לוקח דוגמא מהם, חי יחד איתם, הם גם נכללים בך וגם עולים לדרגה רוחנית

אורן: נעבור לשאלה הבאה. שי בבלוג, כותב לך, אני מרגיש שאני רוצה לאהוב אנשים אחרים ולהתחבר. אבל אם, אני חושב על זה טוב, אז אני מבין שאני עושה את זה בשביל עצמי. האם זו מחשבה נכונה?

הרב לייטמן: בירור נכון, יפה מאוד שהוא מגלה שהוא אגואיסט והוא לא יכול לצאת מזה. אבל השאלה הבאה, מה הלאה, האם הוא מסכים עם זה או לא? נכון, אתה מגלה שאתה עושה הכול לטובתך. קודם לא חשבת, קודם חשבת אתה נותן למישהו, מתייחס למישהו יפה וטוב, "מה אני, תראה איך אני טוב". דַבֶר עם כל אחד, כך הוא יגיד. אפילו אם יגיד "אני רע", הוא לא רע, הוא כמו כולם. מה אתה רוצה מהאדם? מה אתה רוצה ממני?". אלא השאלה היא, האם יש לך כבר את הכרת הרע? הכרת הרע שאתה מכיר שמה שיש בך הוא רע. ורע למה? למי? כלפיך? כלפי אחרים? אם זה כלפי השגת המטרה שזה קוטע אותך ממשהו גדול, נצחי, שלם, זה באמת רע. כי זה גונב ממני משהו גדול, מעל החיים.

"עם הרע הזה אני לא מסכים, אני חייב לעשות משהו". מה לעשות? אז מתוך זה אתה מגיע לחיפוש האמצעי. איפה האמצעי יכול להיות, "מאיפה אני אקח את הכוח שיעקור ממני את הרע הזה? שבמקום הרע הזה אני ארגיש את עצמי נצחי, שלם, ממש גדול, ללא גבולות", ואז הוא מגיע לחכמת הקבלה.

אורן: ומה אז?

הרב לייטמן: ואז הוא מקבל כוחות כדי לעקור את הרע, ולהפוך אותו לטוב.

אורן: איפה מגיע הרגע של ההחלפה הזאת? כי את התובנה הזאת שי יכול לקחת איתו לאורך כל הדרך ולהגיד שכל מה שהוא עושה, זה בסוף מתוך מחשבה על עצמו, גם כשהוא הולך לקבל את הכוחות כדי להיפטר מהרע הזה, אז זה בשביל עצמו וגם זה בשביל עצמו. האם יש סוף לבשביל עצמו הזה? אני כאילו לוקח את השאלה של שי עד הקצה.

הרב לייטמן: "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", שנמאס לו, שלא מסוגל יותר, צועק רק להפטר מזה, רואה שזה בלי סוף. רואה שהרע הזה הוא בלי סוף ולא יכול לצאת ממנו. אבל רע לו עד כדי כך ש"טוב מותי מחיי". אז מגיע האור העליון והופך את הרע לטוב. אבל בתנאי שאתה מתפרץ ולא סתם בצורה מלאכותית, באיזו היסטריה מלאכותית, סתם דמעות, אלא שער הדמעות האמיתי.

אורן: זאת יציאת מצרים?

הרב לייטמן: כן.

אורן: הזמן שלנו נגמר. בתיה אני מזכיר לך שבעצם זה עונה גם על השאלה שלך ואני מודה לכם על השאלות. מזמין אתכם לשלוח שאלות גם לתכניות הבאות. הטלפון שלנו מחכה לכם כל השבוע 1700-509-209. תמיד אפשר גם לכתוב בבלוג האישי של הרב לייטמן. הכתובת היא laitman.co.il. עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב.

(סוף התכנית)

Cabalá Media

Cabalá Media

Área personalIniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

Noticias en ruso

Noticias en ruso

Noticias en ruso

Cabalá MediaDerecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm

Área personal
Iniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

Cabalá Media
Derecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm