heb_o_rav_bs-shishim-ribo_2008-01-30_shiur_bb

מאמר: "ששים רבוא נשמות"

מתוך ספר "פרי חכם - שיחות", דף קי"ג

מאמר בוקר 30.01.08 – אחרי עריכה

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, )בראשית ב ז( "ויפח באפיו נשמת חיים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר."

(שרטוט) יש נשמה אחת, נשמת אדם הראשון, שהתחלקה לשישים ריבוא נשמות, שהתחלקו לעוד הרבה חלקים הנקראים "ניצוצין". יוצא שיש ניצוצין, שהם ללא מספר, אלא כמה שצריך, יש מספר ורמה שנקרא "שישים ריבוא נשמות", ורמה נוספת שהן מתחברות לנשמה אחת. זה סך כל המבנה. ומה שנראה לנו, העולם הזה, הגופים שלנו, זה סתם חלום. מה שיש זו רק המערכת הזאת.

יוצא שבעל הסולם אומר, שהסכֵמה שמשורטטת כאן לא נכונה. אלא יש רק נשמה אחת, וכל החלוקה לג' הרמות הללו, ניצוצין, שישים ריבוא, או רמה של האדם הראשון, זו חלוקה שקיימת רק כלפינו.

"כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מגדרי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."

זאת אומרת, הניצוצין, או השישים ריבוא נשמות, מרגישים עצמם ככאלה מתוך שהגוף שלהם פגוע במשהו, מזוהם, מקולקל. ב"גוף", אין הכוונה לגוף הגשמי שכדי לרפא אותו הולכים לרופא, אלא לגוף של הנשמה שנקרא "רצונות". יוצא, שמי שמתקן את הרצונות שלו, מלהשתמש בהם לעצמו, להשתמש לה' או לזולת, שהם אותו דבר, אז במידה שמתקן את עצמו, כבר לא מרגיש עצמו שנמצא כחלק, ניצוץ מאיזה נשמות, או אפילו חלק משישים ריבוא נשמות, אלא משיג שהוא אותה הנשמה האחת, האדם הראשון. וכל אחד משיג שהוא האדם הראשון. כי הוא נכלל עם כל היתר, והוא מחבר לעצמו את כל יתר הנשמות, לכן נשארת ההרגשה שלו שהוא, זה האדם הראשון.

"לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל."

הכל תלוי בעד כמה תיקן את עצמו, שתיקן לפחות לרמה שמרגיש את הנשמה. נשמות ישראל זו הרמה שנקראת "שישים ריבוא נשמות". כלומר, מי שכבר הגיע למצב שהוא "ישר-אל", אז נמצא ברמה של "שישים ריבוא נשמות". מה זה "הגיע לרמה"? תיקן את עצמו, העלה את עצמו, בעד כמה שחיבר את עצמו עם האחרים, מדרגת הנשמה הפרטית, מה"אני", לרמה של נשמה משישים ריבוא נשמות.

ברמת הניצוצין, יש אינספור נשמות, שאפילו לא נקראות "נשמות", אלא נפשות. (ראה בשרטוט) ומי שלא תיקן את עצמו, כך שיתחבר לפחות במידת מה עם האחרים, ב"מידת מה" זה בחפץ חסד, אז לא נמצא ברמה של "שישים ריבוא", אלא נמצא בהרגשת הניצוצין, בנפשות. ברמת ה"ניצוצין" הוא מרגיש את עצמו כנקודה שבלב, וכשעובר מחסום ומתחיל לעבוד ולחבר את עצמו לאחרים, אז שייך לנשמת "ישראל", "ישר-אל". כי יש לו כבר חלק אלוה ממעל, יש לו כבר תכונת ההשפעה, "חפץ חסד", ונמצא באזור ה"שכר ועונש", אזור ההשפעה.

"והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מאן דנפח מתוכו נפח"."

זאת אומרת, מתי הוא מגיע לסוף, לתיקון בשלימות? אם מתחבר עם כולם יחד ללא שום הבדל ביניהם, ומרגיש נשמה אחת, מרגיש את נשמת אדם הראשון, מגיע מ"שכר ועונש", מהשפעה, ל"אהבה", לקבלה על מנת להשפיע. ב"אהבה", הכוונה היא שכבר מתחבר עם אחרים, ב"שכר ועונש" הוא רק רוכש את תכונות ההשפעה, מתחבר עם עוד כוח, אבל זה עדיין מצד היראה ולא מצד האהבה. אחר כך נכנס לאזור ה"אהבה", לחיבור עם אחרים, ומגיע לכך שמרגיש את כולם כחלק בלתי נפרד ממנו, כמו אחד ממש, נשמת אדם הראשון.

"והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט," כבר אין לו פרט, אפילו אחד משישים ריבוא אין לו, "כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום," תיקן את הכל הרצונות שלו בעל מנת להשפיע, "ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה,". זאת אומרת, אז הוא מרגיש את עצמו שהוא נמצא בכלל הנשמה הזאת "כמו שהופיעה באדה"ר , בסוד, "מאן דנפח מתוכו נפח"."

שאלה: להתחבר ולהתכלל זה אותו דבר?

אפשר לומר שכן. יש שוני מסוים, ש"להתכלל" זה שאחד נכלל בשני, ו"להתחבר" זה כאילו מחוברים בצורה יותר חיצונית. להתכלל זה שכל אחד מוסר את כל מה שיש לו לשני, וכל אחד לוקח מהשני את כל מה שיש לו, כך שהם מחוברים יחד בכל פרט ופרט, בכל תכונה ותכונה, בכל רצון ורצון. זה נקרא "להתכלל", שלא נשאר אף רצון שלא מחובר ולא נכלל ממש. כלומר, מחובר בכל הפרטים, שיש בכל העומק ובכל הרוחב שיש בכל אחד. זו התכללות. התחברות זה משהו אחר, זה משהו חיצוני יותר.

שאלה: האם אומות העולם, האח"פ, נכללים בנשמת אדם הראשון, או שהיא רק לבני ישראל?

ב"שכר ועונש" מתקנים גלגלתא עיניים, וב"אהבה" עובדים עם תיקון האח"פ, מחברים את האח"פים. "בני ישראל" נקראים אלו שכבר הגיעו לתיקון של "חפץ חסד", "ישר-אל". כפי שרשמתי בשרטוט, זה נקרא דרגת "ישראל". (שרטוט)

למעשה השאלה שלך היא, האם לאלו שנמצאו מלכתחילה בבחינת האח"פ, יש על ידי ההתכללות גם כן גלגלתא ועיניים? הם מתקנים אז את הגלגלתא עיניים, מגיעים לאזור של שישים ריבוא, ואחר כך נכללים יחד. מדובר סך הכל על רמות התיקון. יש לך נשמה אחת שבה כולם נכללים. לפני שבירת הכלים לא הייתה באדם הראשון התכללות, אלא גלגלתא עיניים היה לחוד, ואח"פ לחוד, ובחזה שלו היה חתך שלא היה מורגש. שאסור להשתמש עם כלים דאח"פ, ומותר להשתמש רק עם כלים דגלגלתא ועיניים. ואז הייתה שבירה, ולכן יש את כל ההתחלקות לשישים ריבוא ולניצוצין, ועכשיו כל אחד מעורב בשני, ובזה עוזר לשני להיתקן.

שאלה: שישים ריבוא וניצוצין זה גלגלתא עיניים ואח"פ?

לא. אלו רמות, אין דבר כזה "אני שייך לשישים ריבוא", "אני שייך לאח"פ". אלו דרגות התיקון. בנשמות זה קצת אחרת מאצלנו.

שאלה: לפי השרטוט, איפה בכללות אנחנו נמצאים רגע לפני הקונגרס?

"אנחנו"? אין דבר כזה "אנחנו", כי כל אחד יש לו רמה פרטית משלו. כאן מדובר על רמות ההתכללות. הייתי אומר שכולם נמצאים ברמת הניצוצין, שכל אחד מבין במשהו, שמע ונכלל כבר בידיעה שהשגת המטרה היא על ידי ההתחברות. שהמטרה לא נמצאת אי שם, אלא המטרה נמצאת פנימה, בעד כמה שמחוברים יחד. כל אחד שמע, כל אחד מבין איכשהו את העיקרון הזה, ואז אנחנו נמצאים ברמת הנפשות.

המטרה שלנו היא לעבור את המחסום, כלומר, להיכנס למצב שכולנו נוכל לעבוד כבר על קניית "חפץ חסד", על קניית המסכים של רמת הבינה. כי ב"שכר ועונש" אנחנו מתקנים גלגלתא עיניים, זו "רמת הבינה". יש כאלו שבהם רמת הבינה נמצאת כעיקר, והאח"פ בהתכללות, ויש כאלו שבהם האח"פ העיקר, והבינה בהתכללות. כל אחד והעבודה שלו. אבל כל אחד חייב להגדיל את חלק הגלגלתא עיניים שבו, הבינה, לצמצם את חלק האח"פ שבו, ועל ידי זה לעבוד באזור ה"שכר ועונש" שנקרא גם "יראה" או "דרגת הבינה".

17:09שאלה: לגבי שורשי הנשמות, האם יש כאלה שמלכתחילה קרובים יותר למעלה?

לפי השורש ודאי שיש שוני בין נשמה לנשמה. שוני זה בא לידי ביטוי באופי, בתכונות ובתפקיד שלה. כל אחד שונה מהשני, אחרת זו לא היתה התחלקות, שההתחלקות היא לפי ההתכללות שנעשתה בשבירת הכלים. במצב ההתחלתי, כנשמה אחת, כולם נמצאים כשווים על ידי זה שהאור העליון מחזיק אותם בשלימות, כמו שהיה במלכות דאין סוף. אמנם הכלי היה ברצון לקבל, אבל האור שלט בתוך הכלי, ולכן לא היה מורגש ש"הוא ושמו אחד" נמצא יחד עם זה שהכלי ברצון לקבל. כי האור שהיה ממלא שלט בו, עוד לא היה איסור. לכן במצב ההתחלתי לא מורגש ההפרש בין החלקים שבתוך אדם הראשון.

אחרי שהם מתחלקים, אז לכל אחד יש תכונות משלו. לפי עביות וזכּות, לפי ימין ושמאל, לפי התכללות גלגלתא עיניים באח"פ, ולפי כל החלקים. כמו שכל תא בגוף שלנו, קשור לכל הגוף, ומצד אחד הקשר הזה נשאר, ומצד שני הוא נעשה שבור בקשר לאחרים. כך שבעצם בכל אחד ואחד יש שוני בשבירה.

עד כמה שורש הנשמה עובד על כל אחד ואחד, לאיזה מקום צריך לבוא כדי לתקן ולשרת את עצמו לפי הייעוד שלו, אין זו הבעיה שלנו. כל אחד מקבל את התפקיד שלו, וחייב לבצע אותו. ובמידה שהוא מבצע, במידה זו הוא דבוק בבורא, ונמצא שלם. כמו שאנחנו עכשיו לומדים, שאם כל נשמה מתפקדת במלואה בצורה השלימה בתיקון שלה בהתחברות עם הנשמות האחרות, היא הופכת להיות נשמת אדם הראשון. ואין הבדל מאיזה שורש היא באה, אלא כולם באים ומקבלים את אותו הדבר ממש, את נשמת אדם הראשון.

כל אחד יכול לומר "אבל אני עשיתי עבודה כל כך גדולה, סבלתי יותר מכולם". גם זה לא נכון, כי כידוע יש ערך הפוך בין אורות לכלים. גם בשבירה, חלק שהיה עליון יותר ונפל למטה, אז יש לו מצד אחד יותר כוח, כי היה עליון ולכן האור המקיף שלו מאיר ממקום יותר גבוה, ומצד שני העביות שלו יותר גדולה. אבל בצורה הסגולית, אור מקיף כנגד עביות, יש לכל אחד יש את אותם התנאים, רק באופן שונה בגלל שכל אחד מבפנים נמצא בהתכללות שונה. אבל אם נעשה חשבון סופי, כלפי כל אחד ואחד, נראה שכל אחד קיבל בדיוק של ממש את המיועד בשבילו. את אותה הכבדת הלב, אותה עזרה מלמעלה, ועושה את אותה העבודה לעומת הכוחות והנטיות שיש לו. לכן הוא מגיע לאותו המצב, "אדם הראשון", וכל אחד ואחד מקבל את הנשמה הזאת. כלומר, מרגיש שזה שלו, וזאת על ידי כך שמתחבר עם אחרים.

"וז"ע ג' זמנים לאדם. א'. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שרי ואסר." הכוונה לדרגה התחתונה, "ניצוצות". "ב'. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה."

זאת אומרת, הוא עלה מדרגת ה"ניצוצין", לדרגת "שישים ריבוא". בדרגה זו הוא מצד אחד תיקן את עצמו ועלה כבר לדרגת "חפץ חסד", אבל מצד שני, כשעלה לדרגת חפץ חסד יש לו אמנם נטייה להיות חפץ חסד, אבל עדיין אין לו אפשרות לאהוב, לכן סובל. יש לו ייסורי אהבה.

שוב נקרא את סעיף ב'. "בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו." במה הפגם? "דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות,". זאת אומרת, זה שהוא מרגיש את עצמו נשמה פרטית, את זה הוא רואה כפגם, שהוא אחד משישים ריבוא, "שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה." לאהבה הוא עדיין לא הגיע, "אהבה" זו רמה עליונה יותר.

"ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי'". ב"הגוף כולו" הכוונה היא כל הרצונות, שכולם מוקדשים לבורא, לטובת הבורא, יותר להשפעה. "ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל. ... .... ... ... ."

שזה נקרא "אדם הראשון" או "כלל ישראל". (שרטוט) אז תשאלו, אותו אדם שהגיע היה יהודי? מה זה בכלל ישראל? "ישר-אל". כי לפי נטיית האדם זה שהוא רצה להגיע, ישר לאלוקים, ובשבילו להגיע לאדם הראשון או בשבילו להגיע לאלוקים, זה נקרא "להיות ישראל", "ישר-אל".

"איתא, "ואפילו גברא חדא אי יתקרב קמי מארי' בתיובתא שלימתא מיד ייתי מלכא משיחא"." אם מתקן את עצמו, אז זוכה לאור השלם שנקרא "המשיח". "ונראה פירושו, דהנה אמרו, )שהש"ר פ"א, ועוד( "שקול משה כנגד ששים ריבוא". וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב' פעמים ששים ריבוא נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.

והאמת נראה כנ"ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע מזוהמתה.

לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, )זכריה יד ט( "והיה הוי' למלך על כל הארץ". לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל."

זאת אומרת, מאותו הכלל שהרוחני לא מתחלק לחלקים, צריך להיות לנו ברור ששלמות מושגת רק על ידי התיקון של כולם. אבל מצד אחד כשאני נכלל בכולם, אז אני הוא שנכלל בכולם, ואני הוא שבזה מתקן את עצמי בהתכללות לאחרים. אבל ממי אני נכלל? זה חשוב מהצד השני. מיהם אותם החלקים שמהם אני נכלל. אני כבר תיקנתי את עצמי, השלמתי את עצמי, התחברתי לכולם, ועכשיו כל הרצונות של הכלל הם כמו רצונות שלי, אין שום הבדל. בסדר גמור. אבל הרצונות שאיתם התחברתי, איזה רצונות הם? האם הם מתוקנים או לא מתוקנים?

כשאני עובד על עצמי אני מרגיש אותם כמתוקנים, ורק בי החיסרון, ואת עצמי אני צריך לתקן. וכשאני מגיע לגמר התיקון שלי הפרטי, אז אני מתחיל להרגיש שהנשמות האלו, עדיין לא מתוקנות. ואז חשוב לי שכל אחד יהיה מתוקן. לכן אחרי החיבור שלי עם כל יתר הנשמות אני מתחיל להשפיע להם שפע, שיטות התיקון. עד שהאחרון בחיבור איתי, הנפש האחרונה שבחיבור איתי, יהיה מתוקן, ומחובר איתי בצורה שמצידו הוא גם כן פועל. ולא שרק אני כמו מוח מתעורר ומחבר לעצמי את כל הגוף עם כל התאים, עם כל האיברים, שולט עליהם ורוצה מצידי להיות מחובר אליהם, אלא אני מגלה עכשיו שכל התאים האלה בעצמם פגומים. ואז אני מספק להם כמה שאני יכול כדי שהם יתעוררו ויחיו, ותלוי בהם עכשיו איך יגיבו ויחיו.

כי כל עוד תא כלשהו עדיין לא מתוקן, ולא מתחבר חזרה בצורה אקטיבית, פעילה, למוח שלי, יוצא הפגם בכל "האדם הראשון" שאותו אני מרגיש, אף על פי שתיקנתי את עצמי. עכשיו, כשהם מתחילים לתקן את עצמם, ובמידה שהם משתנים ומיתקנים, אז אני מתקן גם כן את הקשר שלי איתם. כלומר, הכל נמצא בעבודה הדדית, כל שישים ריבוא הנשמות מתחברות יחד, ומתחילות להיתקן, כל אחד הוא כמוח כלפי הנשמות האחרות, ויוצא שכל השישים ריבוא נשמות כלפי כל נשמה ונשמה פרטית, שמספרם גם כן שישים ריבוא, מתתקנים. וכל אחד הופך להיות למוח, קונה "ראש", וכל אחד גם קונה "גוף", וכל אחד הופך להיות ל"אדם הראשון", לראש וגוף הפרצוף השלם.

כלפַּי כולם תאים, ואני ראש. ואני מתחבר איתם, שיהיה מצידי קשר נכון. נניח שהתחברתי, אז גמרתי שלב אחד בתיקון, אבל כשהתחברתי הם עדיין לא מתוקנים. כשאני התחברתי כל מצידי, זה נקרא שאני עכשיו נמצא באהבה אליהם, זה השלב הראשון של "אהבה", כי אין עדיין אפשרות להביע אותה, הם עדיין לא מסוגלים להיות בקשר ההדדי.

עכשיו תלוי עד כמה שהם מתוקנים. בכמה שהם מתחילים להיות מתוקנים, הם מתחילים להתחבר בחזרה אלי, ואז הראש שלי והפעולות שלי כלפיהם הופכים להיות בקבלה ובהשפעה ההדדית, כמו ראש כלפי הגוף. בהשפעה, בקבלה בחזרה וחוזר חלילה. כך אני רוכש כל הפרצוף של אדם הראשון. וכל אחת משישים ריבוא הנשמות מרגישה כך כלפי הנשמות האחרות, וכך מחברת לעצמה ובונה לעצמה פרצוף שלם.

והפרצופים האלה השלמים, אחר כך נשלמים בפרצוף אחד. וכשכל הראשים מתחברים לראש אחד, וכל הגופים המתוקנים שמחוברים לראש מתחברים לגוף אחד, יוצא לנו כדור, יוצאת לנו שלימות. כי כל פרט ששם, הוא גם ראש וגם גוף. הוא ראש כלפי כולם, שמשפיע ומחבר, וגוף כלפי כולם, כי בצורה כזאת הוא מתפקד כלפי כל היתר ראשים.

יוצא שלכל אחד יש כאילו שישים ריבוא גופים שהתחברו לגוף שלו. והוא נעשה ראש פי שישים ריבוא פעמים כלפי כל הגופים האלה, וכך הוא גם בתוך עצמו. כלומר, הוא נעשה עגול, נעשה כמו כדור. שכל אחד הוא ממש שווה לכולם.

שאלה: האם מדבריך עולה שאף מקובל לא הגיע לדרגה של מקבל על מנת להשפיע? שהרי איך הוא יכול לקבל אם האחרים לא מתוקנים?

בספר הזוהר במאמר "חזווא דרבי חייא", כתוב על רבי חייא שבכה על רבי שמעון, האם יכול להיות דבר כזה, שרבי שמעון לא הגיע לגמר התיקון? ובהמשך יש שם דברים שאנחנו לא כל כך מבינים. מצד אחד, איך אפשר באמת להגיע לגמר התיקון אם הנשמות האחרות עוד לא הגיעו? מצד שני, האם זה שהם עוד לא הגיעו בהכרתם לגמר התיקון, פוגע בו במשהו? שהרי זה רק כלפי ההרגשה שלהם, כי כולם נמצאים בגמר התיקון. אבל בכל זאת, האם יש הבדל אם הם נמצאים בגמר התיקון בכוח העליון, או אם מגיעים לזה גם בהרגשת התחתון, כך שגם עניין העולם הזה נעלם? וגם בזה יש שאלות: מה זה נקרא שהעולם הזה נעלם, עכשיו הוא כן קיים?

אלו דברים שאנחנו עדיין לא מסוגלים לבטא וגם לא מסוגלים להרגיש. כי אנחנו מדברים עכשיו על מציאות כשלהי שאין לה שום קשר בנו, שאנחנו לא מרגישים ולא מאתרים אותה. אלא נמצאים במעין מציאות חלום, שגם כלפיה אין לנו מושג מהי, או איפה בה אנחנו נמצאים. זה מעין ערפול, לכן קשה לנו לשים כל דבר ודבר במקומו.

שאלה: האם במבנה הזה, של אדם הראשון, יש איזה משמעות מיוחדת להורים, לאישה או לילדים ?

התורה לא עוברת בירושה. הכוונה היא שאין שום קשר בין הקשר של אב ובן גשמי, ובין הקשר של אב ובן רוחני. כמה כבר שמעת על הבנים של משה? בתורה כתוב, יש שם משהו, אבל חוץ מזה כלום. למה הם לא היו בדרגה שהיא ממש אחריו, יותר ממנו ולא פחות שהרי הם הבנים שלו? הוא מוליד אותם, והם אמורים ללכת ולעשות תיקונים עוד יותר גדולים. אתה רואה, אנחנו לא שומעים עליהם.

שאלה: במעמד הר סיני אנחנו יודעים שמדובר על משה ובני ישראל. האם משה זה אותו חלק מהנשמה שאנחנו מדברים עליה, או חלק נפרד?

במאמר זה כתוב, "שקול משה כנגד ששים רבוא" נשמות. אז בעל הסולם אומר, שמכאן יוצא שיש נשמה אחת שנקראת "משה" שהיא כולה נכללת משישים ריבוא נשמות, ועוד שישים ריבוא נשמות חוץ מנשמת משה?

אז לכן "שקול כנגד". הייתי אומר שהוא יותר מזה, אבל הוא "שקול כנגד" כי הוא כבר כולל את השישים ריבוא נשמות. כלומר, סך כל השישים ריבוא, זה נקרא "נשמת משה". אבל הכוח הזה שמביא אותן בדרך ונקרא "משה", הוא באדם הראשון. אבל מפני שמתייחס לתיקון הנשמות, להביא אותן לדרגת אדם הראשון, לכן נקרא ש"שקול כנגדם". בעצמו הוא לא נמצא ברמת השישים ריבוא, אלא נמצא בנשמת אדם הראשון, הכללית. (שרטוט).

שאלה: מה הקשר בין שש מאות אלף נשמות לבין ששת אלפים שנות התפתחות העולם?

גם מי שלא בקיא בחומר, יכול איכשהו מהשרטוט לדמיין שזה שייך לו"ק, לזעיר אנפין. מאיפה זה נובע? אם אנחנו מדברים על זעיר אנפין של עולם האצילות, אז ממנו באים לנו ששת ימי עבודה, ומלכות היא השביעית, ובאים לנו גם ששת אלפים שנות קיום העולם. ב"קיום העולם", הכוונה היא, שהאדם הוא עולם קטן עד שהוא מתקן את עצמו.

ב"שישים ריבוא נשמות", מדובר כבר על התיקון, שזעיר אנפין עולה לאריך אנפין. שם זה "ריבוא". מה זה "ריבוא"? שבִמקום שש יש לך שישים אלף. כלומר, שש כפול עשר זה שישים, ושישים כפול עשרת אלפים זה שש מאות אלף. מה זה שישים כפול עשרת אלפים? שעשרת אלפים זה עוצמת הספירה באריך אנפין לעומת הזעיר אנפין. לכן כל פרט שעולה מזעיר אנפין לאריך אנפין, הוא נכפל פי עשרת אלפים. לכן נקרא "שישים ריבוא". "ריבוא" זה הגדול, רב גדול. זעיר אנפין נקרא "קטן", ואריך אנפין נקרא "גדול". לכן המספר הזה, שישים ריבוא, אומר לנו על התיקון. זעיר אנפין שעולה לדרגת אריך אנפין, הוא מתלבש בדיוק על זעיר אנפין דנקודים, וכך מגיע לתיקונו. מכאן נובע המספר "שישים ריבוא".

"וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז תמשיך אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, ואגבה יתוקנו כל נפשות דורה, וז"ע שתלוי זה בזה הרבה כמ"ש, )סנהדרין יא.( "ראוי היה שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".

ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה להיטהר, מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד שמעלה כל הדור שלה למעלתה."

ב"הדוֹר שלה", הכוונה לאותה הרמה שאיתה היא מחוברת. גם כאן יש בעיה, איך להגדיר לנו ברוחניות, כלפינו הנמצאים בגשמיות, מה זה נקרא "הדור". כשאנחנו נכללים ברוחניות אנחנו רואים, מרגישים, את הנשמות, אז מה זה "דור ודור"? האם זה הצורה שבה הם מתוקנים כל אחד כלפי ההשגה שלה? אז לפי זה כל אחד ואחד שפועל, פועל כך שבפועל, בכל נשמה ונשמה, ייראה לא התיקון שהוא מגלה, אלא איך שיתגלה התיקון כלפי כל נשמה ונשמה.

יכול להיות שכאשר אני מגלה, אני מגלה אותך בשלימות, אבל מה שאני צריך זה לראות איך אתה מרגיש את עצמך ואת העולם, ולדאוג שאתה תתקן את התפיסה שלך, את ההרגשה שלך בעולם. איך שאני מרגיש, יכול להיות שאני מרגיש את כולם אין סוף, אבל זה אני. עלי לראות איך הם מרגישים את עצמם, ואם כל אחד מהם עדיין מרגיש את עצמו ב"כל הפוסל במומו פוסל", אז אני צריך לדאוג שתפיסת העולם, תפיסת הבורא אצלם תשתפר.

"וז"ס, "שקול משה כנגד ששים רבוא". כי כיון שהיה רועה נאמן שלהם, על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.

ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל,". זאת אומרת, מאיפה יש למשה את הכוח הזה של שישים ריבוא נשמות? מכך שדואג להם, כי היה "רועה נאמן שלהם". וכל אחד, כמו שכתוב, חייב להגיע לדרגת משה רבנו. כל אחד. זה מה שאנחנו עוברים.

שאלה: קודם לכן אמרת שאני אמור לעזור לאדם שיתקן את עצמו איך שהוא צריך, איך אני מגיע לזה?

אתה לא יודע איך הוא צריך לתקן, את זה רק הוא מבין מתוך נשמתו. אתה גורם לזה.

שאלה: מה אני עושה?

קודם תקן את עצמך, לתקן את העולם זה אחר כך.

"ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף כל סוף, יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם לשורשם הרוחניים,".

זאת אומרת, כל אחד "תשובתם לשורשם הרוחניים", חייב להגיע לשורשו הרוחני, ושם מתאחדים כאחד.

"לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני, צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך."

זאת אומרת, חייבים להתכלל, כי מדובר כאן על גוף אחד שכולנו תאים ואיברים משלו. אז ודאי שההתכללות הזאת חייבת להיות מכל הזמנים, מכל המצבים ומכל מה שיש בכל אחד ואחד. איך אפשר להתכלל בדברים האלה? אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות כאן פעולות מסוימות. אבל אם מחוברים לא צריכים לעשות כל פעולה. לדוגמה, נניח שיש לי מחשב ואני מחבר למחשב זיכרון נוסף, מבחוץ, אז זיכרון כזה המחשב לא צריך לעכל, אלא הוא פשוט מתחבר אליו ומשתמש בו כאילו שהוא נמצא בתוכו. כלומר הוא לא צריך להכניס את הזיכרון הנוסף הזה אליו פנימה ולהתחיל להכניס אותו בכל הפעולות שלו, אלא משתמש בו כעוד משהו שנוסף לו, כמו שלו.

לכן החיבור של הנשמות, עליו אנחנו מדברים כאן, שכל נשמה פרטית נכללת מכל הפרטים של כל הנשמות הפרטיות, וממה שהן עברו והיו, זה לא כמו שאדם נכלל בעולם הזה. שבעולם הזה כשאדם לוקח מאחר מכניס בו, ומתחיל לשנות את עצמו, אז הוא לא יודע איך יקבל את זה וישחק עם זה, זה נראה לו מאד קשה. אבל בחיבור הנשמות זה ההפך. אם אנחנו נעשים לגוף אחד, אין צורך לעשות שום עיכול, לא צריך לעכל את הדברים האלה. אלא פשוט החיבור נעשה שניים וממשיכים לעבוד.

ויותר מכך, בהתחברות מרגישים עד כמה שנעשים יותר בריאים. זה כמו חלק מהגוף שהתחבר לגוף, והגוף נעשה מזה בריא יותר בשני החלקים, גם הגוף העיקרי, וגם מי שהתחבר. זאת אומרת, העבודה בחיבור היא טבעית, הגוף חוזר להיות שלם. יוצא שהתכללות הזאת דווקא באה לא במאמץ נגד רצון הגוף, אלא עם הרצון. זה נקרא ש"נעשה כמעיין המתגבר".

שאלה: האם מדבריך עולה שאני חווה לא רק את הגלגולים שלי, אלא את הגלגולים של החברים שלי?

את כולם, ודאי. למדנו זאת גם קודם לכן. בדרגה שנקראת "אהבה" אתה חייב להיות צדיק גמור, להצדיק את הבורא על כל הפעולות שלו. "על כל הפעולות שלו" זה שאתה נכלל ומתחבר עם כולם, ובכל רגע שהבורא פעל בהם, איך שהם הגיבו, ומה קיבלו על התגובה הזאת, אתה חווה כמו שזה אתה. כאילו מקרינים דרכך את כל הגלגולים שלהם, את כל מה שקרה, את כל מה שהיה. ואתה עכשיו רואה מהתיקון שלך, מאחר ואתה נמצא כבר חפץ חסד, מנותק מהרצון לקבל ונמצא כבר באהבה, בהתכללות איתם, את הפעולות הבורא ועד כמה שבכל פעולה ופעולה הם קיבלו את הטוב המוחלט. אלה ששרפו אותם, אלה שהרגו ואנסו אותם, אלה שהיו חולים כל החיים, ועוד שלל בעיות ומכות. ועכשיו אתה רואה עד כמה שכל הזמנים האלו היו לטובתם, ועד כמה שהם באו מתוך רחמנות וצדק על כל אחד ואחד.

"וסוד העתים המתחלפים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור ודור מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי שמקבלת מהקדושה בזמן ההוא.

לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים וקבלת התורה, נשמת משה רע"ה מתגלית עליו. ובשבע שכבשו, נשמת יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה המלך, והבן."

ודאי שבכל אחד מהשמות המוזכרים כאן, מדובר על הדרגות ולא על הנשמות. לא מדובר על בני אדם, אלא על המושגים הנקראים ברוחניות "משה", "שלמה", "דוד", "יהושע" וכן הלאה. וכל אחד שמתקן את עצמו עובר בשלבים האלו, בדרגות האלו שנקראות כך. ועל ידי כך שמתלבש בהן, נקרא "מכיר" או "משיג".

"ואין הכונה על פרטי נשמות הנ"ל, אלא לפי הכלל שאמרנו שהרוחני אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה לנשמת כלל ישראל, אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו, ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות הנ"ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת הנשמה באותה הגילוי, לכן שם בעל הגילוי עליו ממש."

ב"שֵם בעל הגילוי", הכוונה אני "משה", אני "דוד", אני "שלמה", וכן הלאה. כלומר, כשאני מגיע לזה שאני נכלל מזה, אז זה אני. כך זה בכל אחד ואחד. לכן כתוב שכל אחד חייב להגיע להיות כמשה רבנו.

שאלה: מה זה המושג "כהן" או "שופט" ברוחניות?

"כהן" זה דרגה. "לוי" זה דרגה. "שופט" זה דרגה. כל המשרות הללו, או שאדם כביכול נולד ככהן, או מקבל דרגה של שופט, הדברים האלה מוגדרים כדרגות. אבל בואו ונשים את הדברים האלה על מקומם בפשטות. נשמה זה רצון לקבל שקיבל תיקון שהביטוי שלו החיצוני הוא ההשפעה. כמו האור, כמו הבורא. לכן נשמה נקראת "חלק אלוה ממעל". ואז היא מגיעה מ"חלק" ל"הכל", כי היא קונה עוד חלקים בזה שרוכשת את תכונת ההשפעה. ועל ידי תכונת ההשפעה הזאת רוכשת עוד חלקים. ועל ידי שקונה עוד חלקים רוכשת הזדמנות להיות עוד תכונת ההשפעה, עוד יותר משפיעה, כי קונה חלקים מהרצונות לקבל הנוספים.

יוצא שמצד אחד אני קונה רצון לקבל נוסף שכאילו מכביד עלי, אבל מצד שני, הוא נותן לי הזדמנות נוספת, לתקן אותו, יחד איתו, ואז אני מגיע לדרגה עוד יותר גבוהה. כך אני עובר את כל הדרגות, עד שאני קונה את כל הרצון שהבורא ברא, שזה נקרא "נשמת אדם הראשון". קניתי אותו, משמע קיבלתי אותו, זה קניין. אני תיקנתי אותו, נתתי יגיעה. ואז בו, ממנו, עשיתי דמות הבורא. לכן זה נקרא "בוא" ו"ראה", מה שהשגת, מה שעשית.

בשלבי התיקון של הרצון לקבל מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, יש לנו כל מיני דרגות ורמות. ולעיתים אדם בזמן ירידה, בזמן הנפילה, נופל לדרגת "רשע", שהרשעים בתורה הם רשעים מאוד מאוד מכובדים וגדולים. הרי כאשר עולים לתורה, ומנשקים את ספר התורה לפני שאומרים את ברכת התורה, יוצא מן הסתם שמנשקים גם את פרעה, בלעם, בלק ושאר הרשעים. ובכלל יש כאלו הטוענים שבתורה כתובים גם השמות של היטלר, סטאלין ודומיהם, אז יוצא שאתה אולי מנשק גם אותם. כל התורה זה "שמות הקדושים", ובזמן ירידה מדרגה רוחנית, כשאתה חייב ליפול ולהתכלל עם הרצון לקבל המקולקל, אז אתה נופל אל השם של אחד הרשעים, ונכלל איתו כך שאתה הוא אותו הרשע. לאחר מכן אתה מתקן את עצמך, ומגיע לשם של צדיק כלשהו, ואז אתה נמצא באותה רמה, באותה הדמות של הצדיק הזה. אותו דבר לגבי כל השופטים כל השומרים, ולגבי שאר הדברים.

כלומר, כל מה שכתוב בספר התורה מ"בראשית" ועד המילה האחרונה "ישראל", זה הכל השמות הקדושים. כל המילים הן מדרגות, מצבים, שבהם האדם צריך להתכלל. גם בטוב וגם ברע, שהוא כביכול רע. ושם כתובים גם פָּרְעה, גם בלעם, גם בלק ושאר הרשעים, גם שבעת העמים שבארץ ישראל, ועוד המון דברים. ואת כולם אתה צריך "לקנות", להתלבש בכל אחד ואחד, למעלה ולמטה בכל המצבים. אחרת אתה לא קונה, לא מתקן ולא בונה את הכלי שלך.

אז בין היתר יש שם "שומרים", "שופטים", "כהן גדול", פרה ששוחטים אותה, מישהו ששורפים אותו, ומי שמכבדים אותו. עלינו להבין שבכל הדברים, מדובר על הרצון לקבל שצריך להתכלל עם יתר החלקים ולתקן את עצמו. אין כאן יותר. ואם אדם מתבלבל, כי פתאום יש שמות, זמנים, מקומות, נשמות פרטיות, כלליות, ולא מבין מה קורה לו, איפה הוא נמצא והראש כבר מסתובב, עליו לזרוק הכל הצידה ולחזור ל"בראשית ברא אלוקים".

יש לנו אור, מתוך האור נברא רצון לקבל, הרצון לקבל התקלקל עד רמת העולם הזה שהוא על מנת לקבל. צריכים על ידי האור המחזיר למוטב להביא אותו לכוונה על מנת להשפיע. זה הכל, על זה מדובר. ואז על זה אתה יכול להוסיף יותר, שוב ושוב. שוב אתה מתבלבל? תחזור לאותו מצב ראשוני. רק לא לעזוב את היסוד.

שאלה: מה הדרך הטובה ביותר לקנות את הרצונות?

להתכלל בקבוצה, חד וחלק. אין אפשרות נוספת מעבר לזה. זה לא שיש דרך טובה או דרך רעה. פשוט אי אפשר אחרת. כי אנחנו לא קונים רצונות, בעל הסולם אומר "קונים" וגם אני אומר "קונים", אבל זו לא לשון נקייה. אנחנו לא קונים רצונות, אנחנו נכללים מהם, אנחנו מגלים שהם נמצאים בנו. האמת, שכל המבנה נמצא בי, בך ובכל אחד. כל המבנה נמצא. אנחנו רק מגלים יותר ויותר חלקים. זה כמו שיש לי גוף שכולו שלם, אבל חלק ממנו חס ושלום מנותק, חלק אחר חולה כך שאני לא מרגיש אותו, וחלק נוסף אני לא רואה כלל שהוא נמצא וקיים. אבל בעצם רק כלפי הפגמים שלי כך אני לא רואה, לא מזהה אותו. אבל הוא כולו שלי. כמו שבעל הסולם אומר, שום דבר לא משתנה, אלא רק מתגלה כך כלפי המומים.

במה אנחנו יוצאים מאדם הראשון לשישים ריבוא, ואחר כך לניצוצין? אז בעל הסולם אומר, במומים הם יוצאים. ורוחני לא מתחלק לחלקים, אלא זה הכל כלפינו. עד כמה שאנחנו גשמיים אז יש לנו יותר התחלקות.

ואמרו, )שבת סז. ב"מ קיג:( "כל ישראל בני מלכים הם". )ירושלמי הוריות ג ה( "ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות". וז"ס גדול, דהנה בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת מלכות, היו צריכים כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם, כמו נשמת משה ושמואל וכו'. אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל ישראל,". זאת אומרת, יש תיקונים שעושות נשמות מיוחדות, שמושכות אחריהן את הכלל כמו רועה צאן את העדר שלו, ואז כולם נכללים עימן, וזה מספיק לכלל לתיקון, כמו שמשה נקרא "רועה הנאמן" שמוביל ועושה תיקונים, ואחרים נכללים בו, בעיקר. "אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן,".. כלומר, אם מישהו לא יתקן איזשהו ניצוץ קטן. כזכור ניצוצין זה הנקודות שבלב, המצבים הנמוכים ביותר ברוחניות, אבל בכל זאת כבר שייכים לרוחניות אם זה ממטה למעלה. למטה מרמת הניצוצין, זה הגופניוּת, הגשמיות. (שרטוט) "לא יוכל להתגלות הקץ, וע"כ כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים בבחינה זו האמיתית, ולכן אין שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה, אלא כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש."

זו דוגמא לאיך אדם מתלבש בתוך גוף של מישהו. בתוך הגוף, הכוונה בתוך פרצוף, שנעשה דוד המלך. וכל אחד ואחד חייב להגיע להיות דוד המלך, אחרת הוא לא מתחבר לאחרים. כי הוא מלכות, אז זו התכלית. "וזה סוד )ר"ה כה.( "דוד מלך ישראל חי וקים", כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה שאין כן נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן נביאים וכהנים וכו'."

אי אפשר להגיד שאין את נשמת משה בכל נפש ונפש מישראל, אלא היא בהתכללות כזאת שהיא לא פועלת בפני עצמה. אבל לעומתה יש נשמות מסוימות שפועלות בגלל ששייכות לחלק המלכות, שהן צריכות להיות בכל אחד ואחד. אז מה לגבי הכתוב "כל אחד צריך להיות כמשה רבנו"? הרי בעל הסולם אומר לנו כאן שכביכול זה לא נכון, שזה בא לפי התפקיד. אבל לפי התפקיד הזה, שיש בכל אחד ואחד עם הניצוץ שלו, כל אחד חייב להיות כמשה רבנו.

"וזה סוד )ירושלמי הוריות ג ה( "מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות". והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן מאד.

וזה ענין, )סוטה מט:( "בעקבות משיחא חוצפא יסגא". )ישעיהו ג ה( "ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד". פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.

כי גם הנקלה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, אם יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו כלל הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש עד היום הזה,". זאת אומרת, לא חשוב מי, ולא חשוב מקום מוצאו, אלא כל אחד, אם הוא מתפקד נכון לפי הנתונים שיש בו, הוא נכלל עם כולם. "עם קדוש" זה נקרא נשמות שכבר תיקנו את עצמן, ואז הוא נכלל איתן ומקבל את כל ההשלמה שלו. "כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה,". וכלפי כל אחת, מהנשמות הגדולות, רבי שמעון, משה, דוד, ודומיהם, האדם מגלה שהן קיימות כדי להשלים אותו, כדי שהוא יתכלל מהן ויבנה את עצמו. כאילו הן משרתות אותו. "לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי לטעום הכל, וקונה עולמו בשעה אחת, מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית' שכולל הכל, )ברכות סד., ב"ב קמה:( והכל צריכין למרי דחטי וכל פרט ופרט חייבין בו. והבן." זאת אומרת, שהאדם בפרטיות שלו, הוא הקובע, הוא הראשי כלפיהם. כלומר, כל אחד ואחד הוא ממש משיג את נשמת אדם הראשון, כי הוא האדם הזה.

"וזה שאמרו, ואפילו גברא חדא אי יזכי למיתב בתיובתא שלימתא מיד ייתי מלכא משיחא, פירוש, יהיה מי שיהיה, אפילו אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, יוכל לזכות כל בני דורו," דרכו ירגישו כולם, "כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן,". כי כדי לעלות לדרגה הזאת הוא חייב יהיה להתכלל מאחרים. אדם לא יכול סתם לקבל איזה אור כלשהו שאף אחד לא יקבל. באיזה כלי יקבל את האור הזה? קודם עליו להתחבר עם האחרים, שיהיה כלי, ואז הוא מגיע, ועם הכלי הזה המתוקן מקבל.

יוצא, שברגע שהאדם מקבל הם מקבלים. לא יכול להיות כאן שמי שממשיך הוא בזה לא מזכה את הדור, לא מתקן את הנשמות האחרות, ולא מוסיף להם את ההארה שעוברת דרכו. וכשהיא עוברת דרכו, אז הם מתחילים להתחבר לזה בעצמם. "ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפניו, עד שיזכה בעד כל דורו." שאת זה כל אחד בהכרח עושה מתוך ההתכללות. שבלתקן את עצמו הוא מתקן את האחרים, כי אי אפשר לתקן ללא חיבור עם הנשמות החדשות.

"מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה." זאת אומרת, יש תיקונים מיוחדים שבאים לסוג מיוחד של נשמות, כמו שבגוף שלנו יש לכל איבר ואיבר תפקיד מסוים. והתפקידים האלו חייבים מצד אחד, להתקיים כך בכל איבר ואיבר, ומצד שני כשיש אחר כך התכללות, אז כבר כולם זוכים.

"מה שאין כן בשאר מיני גאולות," למעט הגאולה האחרונה, הגאולה השלימה שאנחנו נמצאים בפתחה, שאז באים לתיקון הכללי, בהתכללות הכללית, אז שם "(ש)היו רק בבחינת הכנה," הגאולות האלו, ואז "לא היו שייכים" אותן הגאולות "לכל פרט ופרט,". כלומר, צריכים להחיות חלקים כלשהם מיוחדים בתוך המערכת הכללית, "למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת," אפילו שהיו יכולים להשיג אולי יותר ממה שהשיגו דור המדבר, אבל "לא היו ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה," אדם אחר לא היה יכול להשיג מה שהשיג משה, "כי זה תלוי בזה." כי יש זמנים, ויש דרגות, שאז צריכים להשיג משהו שיהיה אחר כך לטובת כל הכלי.

"אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור," כי ההכנות כולן נגמרו, ועכשיו אנחנו נמצאים בתיקון הכללי. ולכן כל הדורות, כל הנשמות, הכל עכשיו מתחבר יחד. כמו שאנחנו עדים עכשיו איך בכל העולם מתחיל להיות משבר כללי בכל הכיוונים, בכל השטחים, ובכל מה שהאדם עוסק בו. וכולם מתחילים להרגיש את זה, מחכם ועד טיפש, מעשיר ועד עני. אולי נראה לנו עכשיו שכל אחד מרגיש את זה ברמה אחרת, בצורה אחרת. אבל עוד יבוא הזמן, המצב, שכולם ירגישו את זה ממש בשווה. ששום דבר לא יעזור לאף אחד, כולם יהיו כעניים, כחולים וכמוכים כאחד. לא יעזור לאדם שום דבר שהיה לו קודם לכן.

כי התיקון צריך להיות כללי, וזה מה שאנחנו מתחילים עכשיו להרגיש עד כמה שהגל הזה מתחיל לשטוף את כולם. "אבל בחינת המשיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג"כ לכל פרט ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ"ל." שכולנו חייבים לגלות את עמקות הרע שבנו, וכולנו מחויבים מתוך זה לעלות לתיקון.

"והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים שוים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם, למדות שלהם, ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים," מגדול, במה שלא יהיה, ועד הקטן במה שלא יהיה, "כולם משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו."

לפעמים מדברים עם אנשים והם חושבים, "נו, אנחנו נעבור את הזמנים האלה", לא.
כולם בשווה. הדור שלנו הזה מיוחד לעומת כל הדורות הקודמים, שהם היו כדורות ההכנה. ובדור שלנו כולנו נהיה, אם אפשר לומר, "מסודרים" רע מאוד, ככה זה, ומתוך זה נעלה לגאולה.

שאלה: מה הדרגה הרוחנית הראשונה שאדם מרגיש, באיזה שלב הוא מרגיש אותה, וכיצד היא מורגשת?

דרגה רוחנית, לעומת הרגשה, זה נקרא שבכל זאת אדם משיג איפה הוא נמצא, למה, יוצרות, סיבות, מעמד של עצמו, איך הוא מודד אותו, ממה הוא מורכב, זה כבר דבר רציני, שלא יכול להיות לפני המחסום. וגם אחרי המחסום זה לא בא מיד. אז אם אנחנו מדברים על הדרגות, זה עוד הרבה לפני שואל השאלה.

אבל אם אנחנו מדברים על ההתפעלות, על הרגש, אז לפעמים על ידי ההתאמצות אדם מקבל איזו הארה מלמעלה, באה אליו איזו הרגשה שהוא כן נמצא עטוף באור, הרגשה מאוד מיוחדת. שברור לו שזה לא התפעלות פנימית כמו שקיבל מתנה כשלהי או הרוויח פיס, אלא משהו שמקור ההרגשה שלו הוא למעלה ממנו, ברמה אחרת. ממש מגיע ממימד אחר, רחוק יותר, גבוה יותר, או איך שיתאר לעצמו.

הדברים האלה מגיעים לזמן מה ואחר כך מסתלקים, כי אדם לא נמצא בזה בקביעות, הוא לא יכול לשמור את זה. זה מגיע אליו מכמה סיבות. יכול להיות שהבורא רוצה להכין אותו למשהו, רוצה להשאיר בו כל מיני כאלה התרשמויות לעתיד, ויש בזה הרבה דברים, אבל זה לא על האדם לדעת בדיוק למה זה שייך, כי דרגות קדימה הוא בכל זאת לא מבין ולא מרגיש. כל האמור נכון לאותה הרגשה מקרית שלפעמים באה לאדם בזמן ההכנה. "דרגות" זה כבר אחרי המחסום, ששם הוא מתחיל למדוד ולהרגיש במסכים שלו את המצב, ויכול לבקר אותו.

שאלה: אחרי שנעבור מחסום בקונגרס ואנשים ישאלו אותי האם עברתי אותו, מה לענות?

אצלנו לא נהוג לדבר על הדברים האלו, כתוב שלצנועים חוכמה. אנחנו מתעסקים בזה, אנחנו רוצים להגיע לזה, אנחנו משתוקקים לזה, וזו גם כן שאלה, לֵמה השואל משתוקק? הוא משתוקק להיות למעלה מהמחסום. שיתאר לעצמו מה זה "למעלה מהמחסום", האם לזה באמת הוא משתוקק? אולי אם היה רואה את זה, היה מהר מאוד מבטל את ביאתו לקונגרס. כי למעלה מהמחסום זה נקרא להגיע להשפעה, לא לחשוב על עצמו, אלא רק על האחרים. לדאוג לאחרים בכל לב ונפש, זו הדאגה. שאני מרגיש את הרצונות שלהם כרצונות שלי, כמו שאמא מרגישה את הרצונות של התינוק שלה יותר ממה שמרגישה את עצמה. ואז מתוך זה אני מתחיל לדאוג לכל יתר הנשמות שאני כלול איתם.

ולא שאני חלק מאיזו כנופיה שאני דואג להם, כי אחרת לא נרוויח או שלא נעשה איזו מהפיכה, אלא זו ממש ההשפעה. שאני יוצא מעצמי, ולא מרגיש בזה רווח פרטי או רווח קבוצתי, קולקטיבי. ואני לא חושב שהדברים האלה כל כך מושכים אנשים אחרים, שכדאי בכלל לדבר על זה.

ישאלו אותך "מה השגת?" ותענה "השגתי אהבת הזולת!". נו? אם אתה עונה "הרווחתי מיליארד דולר", אפשר להבין, למרות שבקרוב גם לזה לא יהיה ערך, אבל בכל זאת לצורך הדוגמה, זה משהו שאתה יכול לשקול, יכול להראות איתו מה בכוחך לעשות. לעשות טיול סביב העולם ועוד הרבה דברים. אבל "הרווחתי אהבת הזולת"?! מי יקנא בך? לכן "לצנועים חוכמה", שהיא נמסרת רק לאנשי לבב ואנחנו צריכים לדאוג לדבר על זה כמה שפחות.

מה שהאדם מקבל בתוך אהבת הזולת, כמה שהוא רואה מסוף העולם עד סופו, כמה שהוא נכלל עם היתר נשמות, נצחיות, שלימות, וכמה שהוא מרגיש את עצמו כבורא ללא הגבלות והכל, זה לא בכלים דקבלה, לא בכלים האגואיסטיים, אלא מעבר לתכונת ההשפעה.

לכן ודאי שאסור לדבר על זה, ואני בטוח שיהיו הרבה אנשים שישיגו את זה, וגם יכולים להיות כאלה שלא. האמת, שישנם מצבים שאדם יכול להשיג אותם, לפעמים, במידות התפעלות מיוחדות, אף על פי שנמצא למטה מהמחסום. ומעבר לכך, אפשר להשיג אותם גם בתנאי נוסף, אם אדם נכלל עם אחרים שכן מסוגלים להתרומם לזמן מה, או אפילו בצורה קבועה למעלה מהמחסום. אם הוא נכלל איתם, אז הוא כעובר בבטן אמו, ויכול להרגיש את המצב הזה לאיזה זמן. הכל תלוי בהתכללות.

זאת אומרת, או על ידי התפעלות פרטית או על ידי התכללות עם האחרים, הוא יכול לזכות להרגיש מהי תכונת ההשפעה שמתלבשת בו ושולטת בו, הארת השכינה. ואחר כך זה ייעלם עד שלא יתקן את עצמו בקביעות. אבל כך לפחות הוא יכול להתרשם.

(סוף מאמר בוקר)

Cabalá Media

Cabalá Media

Área personalIniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

The laws of nature and the crisis

The laws of nature and the crisis

The laws of nature and the crisis

Cabalá MediaDerecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm

Área personal
Iniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

Cabalá Media
Derecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm