heb_o_rav_zohar-la-am-bo_2011-04-13_lesson_n2

פסח תשע"א

זוהר לעם - לפסח

פרשת בא

(מאמרים: ויהי בחצי הלילה / וירח את ריח בגדיו)

(אות קי"ד - אות קל"ד / אות קנ"ד - אות קנ"ז)

שיעור 2

שיעור בוקר 13.04.11- אחרי עריכה

נזכיר שאנחנו צריכים להיות גם בכּוונה, שיחד בלימוד משותף בינינו אנחנו רוצים לראות את הכלי שלנו אחד, שבו מתגלה תכונת ההשפעה והאהבה הכללית שהיא הבורא.

"קיד) ובעוד שלילה הזה לא התחלק אינו עושה פעולותיו. מאין לנו, מאברהם. שכתוב, ויחלק עליהם לילה. שנחלק, כדי לעשות פעולותיו. אף כאן משה אמר, כחצות, פירושו, כשיתחלק הלילה. שמשה ידע, שלא יעשה פעולותיו עד שיתחלק.

קטו) וכן היה, שלא עשה הלילה פעולותיו עד שנחלק. כי במחצה השנייה של הלילה עשה פעולותיו. ז"ש, ויהי בחצי הלילה. מהו בחצי, במחצה השנייה, בזמן שהמלכות שולטת. ונמצאת תמיד זאת הזו, המלכות, לעשות פעולות. וכל פעולה שנעשתה בלילה, במחצית השנייה נעשתה.

קטז) וה' היכה כל בכור. וה', ז"א ובית דינו, המלכות. וה' פירושו הוא ופעולותיו. היכה כל בכור. משה אמר, ומת כל בכור. אלא שהתעורר מלכות דמידת הדין, שנקראת כה. כמו שהפחידו משה, שכתוב, והנה לא שמעת עד כה. וע"כ נאמר, וה' היכה, שהוא השם כה, שהמית כל בכורי מצרים.

קיז) פרעה חכם היה יותר מכל מכשפיו. והסתכל בזאת הזו, במלכות, שתעשה בו דין, ועתידה להחריב ארצו. כמ"ש משה, בזאת תדע כי אני ה'. ויפן פרעה, שהפנה את ליבו מהרהור הזה. ויבוא אל ביתו ולא שת ליבו גם לזאת. המילה גם רומזת, שאע"פ שידע שהשם זא"ת, שהיא המלכות, תחריב ארצו, עם זה לא שת ליבו אליה.

קיח) כל בכור. בכור הוא בחינת חכמה. וכל בכור, יורה שאפילו מדרגות עליונות ותחתונות נשברו משליטתם. כל אלו המדרגות השולטות מכוח החכמה שלהם, שהיא חכמת מצרים, שכתוב, כל בכור בארץ מצרים. וכל המדרגות העליונות ותחתונות, שנשברו משליטתם, כולן נראות בכתוב, שכתוב מבכור פרעה היושב על כיסאו. הרי כולן נראות בכתוב.

קיט) מבכור פרעה היושב על כיסאו. הוא שליטה של ספירה תחתונה דקליפות המקבלת ממלכות העליונה.

עד בכור השִׁפחה. היא ספירה שמאלית, הנמצאת מתחת השליטה, מאחר ארבע ריחיים, שהם ארבע מחנות של הקליפות. זה משמע מהכתוב, אחר הריחיים, ולא מן הריחיים.

וכל בכור בהמה. הוא מתחת התחתונים. והיא נקבה מנקבות הנמצאות באתונות בבהמות וחמורים, בגסות ודקוּת, שהם מדרגות הטומאה. ומקבלים מהם גברים ונקבות.

עד בכור השבי אשר בבית הבור. אלו היוצאים משִׁפחה. שבהם עושים כשפים לאסירים, לעבוד עימהם לעולם ולא יצאו לחירות.

קכ) ובבטחון על אלו המדרגות, מֵאנו המצרים לשלוח את ישראל, כי בהן עשו קשר של כשפים לישראל, שלא יוכלו לצאת מעבדותם לעולם. ובזה נראה הגבורה והשליטה של הקב"ה. וזיכרון זה לא יכלה מישראל לדורי דורות. כי אם לא היה הכוח והגבורה של הקב"ה, כל מלכי העמים וכל מכשפי העולם לא היו יכולים להוציא את ישראל מן העבדות. כי פתח הקשרים שלהם ושבר כל אלו הכתרים של בכור השבי. כדי להוציאם לחירות. על זה כתוב, מי לא יראך מלך הגויים.

קכא) בכה ר' שמעון, הרים קולו ונאנח: כבר דבק נמצא. אתם חושבים, במה שהתדבק הקב"ה, ושיבח את עצמו כל כך הרבה פעמים ביציאת מצרים. שכתוב, אשר הוצאתין מארץ מצרים. הוציאך ה' אלוקיך ממצרים. ויוציאך ה' אלוקיך משם. זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים. ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים. הוציא ה' אתכם מזה. וחמישים פעם נזכרה יציאת מצרים בתורה.

קכב) ומשיב, עשרה כתרים, ספירות, יש למטה בקליפות, כעין של מעלה בקדושה. וכולם סתומים בשלושה קליפות. שהם בכור פרעה, בכור השפחה, בכור בהמה. ושלושה קשרים קשרו על ג' מדרגות אלו, שבהם עשו, שישראל לא יצאו מן שעבודם לעולם.

קכג) אשריכם אברהם יצחק ויעקב, שבזכותכם נפתחו הקשרים, והקב"ה זכר את שלושה קשרי האמונה שלכם. כמ"ש, ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. את אברהם, הוא קשר אחד של אברהם. את יצחק, הוא קשר השני של יצחק. ואת יעקב, הוא קשר הג' השלם של יעקב.

קכד) כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זיכרון ליציאת מצרים. ועל זה עומדים כולם. ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות. ומשום זה, לא כלה זיכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות. דין הזה של יציאת מצרים הוא יסוד ושורש התורה, וכל המצוות, וכל אמונה השלמה של ישראל. ולפיכך נזכר יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה.

קכה) למה לא היה הדין של מצרים ביום? כתוב, היום אתם יוצאים. וכתוב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה. אלא עיקר הגאולה של ישראל לא היה אלא בלילה, המלכות הנקראת לילה, שהלילה פתח קשרים ועשה נקמות, והיום הוציא אותם ביד רמה. כמ"ש, יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים ומצרים מקברים את אשר היכה ה' שהם כל בכור. זה היה כדי לפרסם הנס.

קכו) עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה. ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו ר' שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות. וכתוב, יראה כל זְכוּרְך את פני האדון ה'. מי הוא פני האדון ה'? זהו רשב"י, שמי שהוא זכר מן הזכרונות. כלומר, בחינת זכר ממוחין העליונים הנקראים זכרונות, מוחין דאו"א, צריך להראות לפניו.

קכז) וה' היכה כל בכור. כל בכור סתם, שאינו אומר בכורי מצרים, משום שסובב גם על המדרגות שהמצרים נאחזים בהם, שהם ד' מדרגות הקליפות. והכל היה כמו אלו שמתו. שנעשה במדרגות הקליפות, כמו בבכורי מצרים שמתו. אלו קושרי הקשרים, שהיו משתמשים בכשפיהם באלו הכתרים, מהם היו משתמשים בעליונים ומהם בתחתונים, ואע"פ שכולם הם תחתונים, עם זה היו משתמשים גם בעליונים. וכל ארץ מצרים הייתה מלאה כשפים, שכתוב, כי אין בית אשר אין שם מת.

קכח) ונעשה הדין בכולם, בשעה שנתקבצו כולם בבתיהם, ולא היו מפוזרים במדבר ובשדה, אלא כולם נמצאו בבתיהם. ועשה הלילה, המלכות, את דיניו באותה שעה. והיה מאיר הלילה כיום בתקופת תמוז, וראו כל העם את דיניו של הקב"ה. כמ"ש, ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה."

עלינו להשתדל לפרש את כל הדברים האלו במובן הרוחני. "לילה", "יום", "נמצאים בביתם", "כל מצרַים", "ישראל", "העמים", "כל מיני הכשפים". כלומר הכול לפרש בתוך האדם, כי האדם הוא האחד, סך הכול בריאה אחת.

"קכט) ובשעה שיצאו ישראל, נמצאו כולם מתים בשוקים לעיני הכל. ורצו לקבור אותם, ולא מצאו אותם, כי הכלבים אכלו אותם. אמנם לא כולם נאכלו, אלא גם נשארו מהם, שעליהם נאמר, ומצרים מקברים. וזה היה קשה להם מהכל, מצד אחד ראו את ישראל יוצאים, מצד האחר ראו את מתיהם. והכל היה כדי לפרסם את הנס, שלא היה כזה מיום שנברא העולם.

קל) ליל שימורים הוא לה' להוציאם. וכתוב, הוא הלילה הזה לה' שימורים. למה אמר ליל שימורים ולא שמור? למה אמר בתחילה ליל, ואח"כ לילה?

קלא) אלא כתוב, כי יהיה נערה בתולה. נער כתוב, משום שכל זמן שלא קיבלה זכר, נקראת נער. משקיבלה זכר נקראת נערה. אף כאן, המלכות נקראת ליל, מטרם שקיבלה זכר, ז"א. ואע"פ שכתוב בו, ליל שימורים, לשון רבים, שמשמע, שכלול בו גם ז"א, משום שהזכר, ז"א, עתיד להתחבר עימה, אבל עוד לא התחבר. ובשעה שהתחבר עימה זכר, כתוב הוא הלילה הזה לה' שימורים. שימורים יורה על זכר ונקבה, ז"א ומלכות. ומשום זה כתוב הלילה הזה.

קלב) ובמקום שנמצאים זכר ונקבה, אין השבח אלא לזכר. וכך שבחו ישראל בתשבחות שלהם, לזכר ולא לנקבה. כמ"ש, זה אלי ואנוֵהו. שאין השבח, במקום שנמצאים זכר ונקבה, אלא לזכר. ועל זה מחכים ישראל, שכתוב, זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. משום שעתיד לעשות להם כן. שנאמר, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

קלג) כן עתיד הקב"ה לעשות להם. שכתוב, שומר מה מלילה, שומר מה מליל. מה שם שמירה וליל, אף כאן שמירה וליל. מה שם שמירה ולילה, אף כאן שמירה ולילה.

קלד) ולילה נקראת משום הזכר הכלול בה. כמ"ש, אתה בוקר וגם לילה, ז"א ומלכות. כי בוקר פירושו, כמ"ש, וישכם אברהם בבוקר, שמידתו חסד דז"א, שנקרא בוקר. וכתוב, ה' בוקר תשמע קולי. ג"כ בוקר ממש, ז"א במידת החסד."

שאלה: האם יש חשיבות לראות את הטקסט עצמו או שמספיק להקשיב?

תלוי באדם. אפילו בין התלמידים ששפת האם שלהם היא עברית יש כאלו שבכל זאת אוהבים לשמוע ולא לקרוא. יש כאלו שאם הטקסט לא נמצא לפניהם הם לא שומעים. יש כאלו שלא רוצים לשמוע מישהו קורא, אלא הם חייבים לקרוא בעצמם, הקריין מפריע להם. זאת אומרת, גם בין התלמידים שמבינים את השפה יש ויש.

וגם אצל התלמידים שהשפה לא מובנת להם, יש ויש. יש כאלו שנמשכים מאוד להכיר את השפה, כי בכל זאת יש באותיות ובמלים שורשים עליונים, חכמה וחסדים. קו מלמעלה למטה זה התפשטות אור החכמה, קו ימינה ושמאלה זה התפשטות האור דחסדים, והצורות שביניהם אלו כל מיני הצורות האחרות, שמייצרות לנו את כל עשרים ושתיים צורות האותיות פלוס המנצפ"ך.

שהכול נובע מצורות הבּינה, מלכות שנמצאת בבינה אלו הצורות מא' עד ט'. זעיר אנפין היינו הצורות מבינה ומלכות המשותפות, אלו הספירות מי' עד צ' כולל. וצורות המלכות, עד כמה שהיא יכולה לקבל מזעיר אנפין, אלו ארבע האותיות האחרונות, ק' ר' ש' ת'. כך שכּל צורות האותיות אומרות לנו על הקשר בין בינה ומלכות.

לכן אם התכונות הרוחניות נותנות בעולם הזה כאלו צורות גיאומטריות כמו הא' ב', מא' עד ת' ועוד מנצפ"ך, חמש האותיות הסופיות, שזה הצורה הסופית של הפרסא, אז כביכול כדאי גם לראות את האותיות האלו כתובות. כי אם אדם מסתכל על האותיות, יש לו מזה הארה מסוימת. הכּוונה היא שהוא באמת רוצה להיכנס לסוד האותיות, מה קורה בהן, מה זה נקרא שילוב של מלכות ובינה בכל מיני התבניות הללו, כי "אות" זה נקרא סימן.

לכן יש ויש. יש תלמידים ממקומות שונים בעולם, שמתחילים לשמוע ולהבין עברית ולפעמים גם לדבּר את השפה. אז יש כאלה שנמשכים לזה ורואים ומבינים שזה דבר חשוב, כי בכל זאת לשפה הזאת יש קשר לקדושה, כי משם היא באה.

האדם הראשון הוא למעשה פתח את הא' ב', וממנו זה התפתח באנושות עד שהגיע לבבל. בבבל כבר התפתח גם הכתב, שמשם יצאו העברית והארמית יחד. והקבוצה שהלכה עם אברהם לארץ כנען, לישראל, השתמשה בשפה העברית, והבבלים המשיכו לדבר בארמית. ודווקא בזמן חורבן הבית הראשון, בבבל, דיברו בארמית. לכן אחר כך גם הזוהר, התלמוד הבבלי ועוד הרבה ספרים נכתבו בארמית, כי זו הייתה השפה המדוברת בגלות.

לכן היחס לשפה העברית הוא ללא כפייה, כל אחד לפי איך שהוא מרגיש. למשל אני לא יכול להבין את הטקסט כשאני קורא איתכם. אלא אני צריך לראות אותו, לשבת, להסתכל עליו, להתחיל לסנן אותו, לסדר אותו ולחלק אותו בעצמי. כל אחד לפי הטבע שלו. כך גם כשאני קורא טקסט ברוסית או בכל שפה אחרת. בכל זאת הגישה שלי היא שאני צריך לעבוד עם הטקסט, אני צריך להתחיל לשחק עם המלים, "אולי זה במָקום זה, אולי אסובב מלה למקום אחר", ואז אני מבין לָמה היא צריכה להיות במָקום הזה. אני הולך כנגד המחבר ואז אני מתחיל להבין אותו. אבל כל אחד לפי הטבע שלו, אין כפייה.

שאלה: האם החשיבות של האותיות היא רק בזוהר או בכל כתבי המקובלים?

לפחות לכתבים שאנחנו לומדים מהם, שזה בעיקר כתבי בעל הסולם והזוהר.

החשיבות בכתבים האחרים היא לא עד כדי כך, תלוי באילו כתבי מקובלים מדובר. אם המקובלים כותבים כתבים כמו הזוהר, שהוא לבעלי השגה וגם לצורך האור המקיף, אז שם לכל מלה יש משמעות. אם מדובר על כתבים כמו שבעל הסולם השתדל לכתוב לתחתונים, למשל מאמר "החרות" או "מהות הדת ומטרתה", אז שם הוא משתדל לכתוב כמה שיותר קרוב לעם. לכן בכתבים כאלה השפה כבר לא נמצאת ממש בצורה כזאת, בשורשים העליונים, אלא הוא השתדל להוריד אותה אלינו.

שאלה: מה העניין להזכיר את יציאת מצרים בעבודה הפנימית של האדם?

עניין יציאת מצרים מוזכר בתורה פעמים רבות ובכלל כתוב שכל יום אדם צריך לראות את עצמו יוצא ממצרים¹, כי כל העבודה שלנו היא כלפי מצרַים.

לפני מצרים כל העבודה מתחילה מאברהם. "אברהם" זו הנקודה הקטנה, התחלת הקדושה, התחלת ההשפעה, תכונת החסד. אמנם בגוף דנשמה זו הנקודה הגבוהה ביותר, אבל אין לה שום עביות. לכן אם אין לה שום עביות, איך הוא יכול להתקדם? [אין ברירה אלא להזיז את המשפט אחרת נשמע כמו סתירה]

לכן השאלה של אברהם הייתה, איך אבנה את הכלי שלי? אני סך הכול נקודה ללא נפח, איך אני יכול להגיע לבורא? אברהם שואל את הבורא, איך אני יכול להגיע אליך? אתה אומר שאני צריך לרכוש ממך את כל האור הגדול הזה, שאני צריך לכלול אותו. איך אני ארכוש אותו? "במה אדע כי אירשנה"²?

ואז אומר לו הבורא, אתה תיכנס לארבע מאות שנה, היינו לארבע דרגות, שסך הכול לרצון לקבל יש ארבע דרגות. אתה תיכנס כולך לתוך הרצון לקבל הזה, אתה תרכוש אותו. הרצון לקבל האגואיסטי הזה בנוי בדיוק לפי האור שלי, של האין סוף, אומר הבורא, ואז תתכלל עם הרצון הזה שהוא בדיוק כנגד האור.

אתה קודם כל תתכלל בו, אתה תיכנס בו, אתה תזדהה איתו, אתה תתחבר איתו, אתה תהיה בתוכו, ואחר כך לאט לאט אתה תגלה שאתה נמצא מעליו, מחוצה לו, שזה נקרא "יציאה" ממנו. אבל ביציאה הזו ממנו, אתה כבר רכשת אותו, ואז תוכל להתחיל לאט לאט למשוך ממנו אליך הבחנות שלו בתיקון. ולאט לאט אתה תוציא את ארבע מאות ההבחנות האלו, ואז תגיע לרכוש גדול. זאת אומרת, רכוש גדול לפי הכלים השבורים ממצרַים, ואחר כך לרכוּש, לירושה שלי, מה שנקרא "ירושת הארץ", כשאתה מתקן את "הפּרעה" הזה - להשפיע על מנת להשפיע, אחר כך לקבל על מנת להשפיע, כך אתה מגיע עד גמר התיקון.

זאת אומרת, מנקודת "אברהם" שהיא הראשונה, יש התקדמות לקראת מצרים עד הכניסה למצרַים. במצרים עצמה הוא טובע בתוך הרצון לקבל הגדול, אחר כך יציאה ממנו ותיקון של הרצון הזה, של "פּרעה", עד גמר התיקון. זאת אומרת, הכול מסתובב סביב מצרים, לפני ואחרי, ומצרַים היא הנקודה המרכזית.

ולכן כל יום צריך אדם לזכור או לחשוב או להרגיש שהוא ממש עכשיו יוצא ממצרים. מה זה "עכשיו יוצא ממצרים"? כי לא יכול להיות "יום" אצלך אם אתה לא לוקח משהו מהכלי הזה שרכשת, מפּרעה, מברר, מתקן, ובזה יש לך אור חדש, שזה נקרא "יום". אין לך יום אם לא על פני התיקון שאתה מגלה עכשיו ממצרַים שלך. לכן כל המדרגות הן כך.

שאלה: מה אפשר לקחת מזה לעבודה היומיומית? כי אני שומע ממך שהיציאה ממצרים זה כנגד כל גמר התיקון.

לא, היציאה ממצרים היא לא כנגד גמר תיקון. אלא כּל התהליך אחרי מצרים, כל 125 המדרגות זה תיקון של מצרַים.

שאלה: לעבור את המחסום פעם ראשונה, זה לצאת ממצרים. האם כל מדרגה שאני מתקן, זה גם סוג של יציאת מצרים?

אנחנו צריכים להימשך לחיבור בקבוצה, שם אנחנו מגלים את כל המצבים הללו, לפני מצרים, מצרים, שנאה, פרעה, איך אני עובר שם את כל השלבים האלה, מכות, הבחנות, לא חשוב, הכול רק במָקום אחד, הקשר שלי עם החברים. הזולת בשבילי זה החברים, כי אני לא יכול להיות עם כל העולם. לכן בשבילי הקבוצה זה כל האנושות, שם אני יכול לעבד את כל ההבחנות שלי.

שאלה: האם בין מצב למצב זה יציאת מצרים?

כל פעם שאני משתדל להתקשר עם החברים ומגלה עד כמה אני נמצא בכלי שבור, בשנאה, ב"לא רוצה" וכן הלאה, אני עושה הבחנות חדשות. יכול להיות שההבחנות האלו הן עדיין כעבודה בתוך מצרים, או אפילו לפני מצרים, לא חשוב. יכול להיות שהעבודה הזאת, ואני עדיין לא יודע, אבל היא כמו יוסף עם אחיו. יכול להיות שזה עוד לפני זה ועוד אחר כך קצת. בכל אדם ואדם זה בא בצורה מעורבת. אין לנו עדיין הבחנות ברורות לזה.

ובכלל עד יציאת מצרים אין לנו הבחנות ברורות, רק אחר כך אנחנו מתחילים להבין מה עברנו בדיוק. כי כל העבודה היא בחושך, בשליטת הרצון לקבל, שאני איכשהו משתדל להיות בו או איתו או נגדו, ולכן ההבחנות האלו הן הבחנות לא בהירות.

שאלה: אמרת שיש הבדל בין ספר הזוהר המקורי, שהוא הרבה יותר חזק, לבין "זוהר לעם" למה התכוונת?

אם תקרא למשל את פרשת "בא", בספר הזוהר המקורי ללא פירוש בעל הסולם, אחר כך תקרא את הפרשה בספר הזוהר עם פירוש הסולם ואחר כך ב"זוהר לעם", אתה תראה את ההבדל, עד כמה שזה נעשה קל יותר.

בזוהר לעם כל הטקסט הוא בעברית. אין בלבול בין עיצובי הכתב השונים ובין הטקסט שהוא בארמית ובעברית. אין פסוקים ששולחים אותך לתורה, אמנם גם בהם יש משהו, אבל זה לא לרמה שלנו. כלומר, זוהר לעם נותן לקורא טקסט של הזוהר עם פירוש הסולם יחד, ללא הבדל ביניהם, הכל שווה, בעיצוב אחד, ואז מי שניגש לקרוא את הספר זה עובר לו חָלק.

יש בזה יתרון וחיסרון. האמת שמצד אחד אנחנו אפילו לא יודעים מה החיסרון, אני לא יכול להגיד איזה חיסרון. אם אני מוסיף פסיק בטקסט של בעל הסולם, כבר אני לא יודע מה אני עושה. כך אנחנו צריכים להתייחס לספרים הקדושים. זה ודאי.

מצד שני, אנחנו רואים מנבואתו של בעל הסולם ובכלל, איך מקובלים רצו להוריד קצת את הספרים שלהם לקראת העם. ובפרט שאנחנו נמצאים עכשיו בלימוד כל כך רחב, שיחד איתנו יש עוד אלפי אנשים גם בארץ וגם בחו"ל שקוראים איתנו את הטקסט הזה.

והגיע הזמן שנתרגם את הזוהר לשפות נוספות. אז אנחנו נמצאים בבעיה איך לקרב את הספר לעם בצורה ובסגנון שאנשים יוכלו לקרוא, וגם אלו שלא למדנים ולא היו שרויים כל השנים בלימוד כתבי הקודש. לכן עשינו הקלה, לא הוספנו מלים שלנו, ולא תוספות שלנו, אלא רק ניקינו את הטקסט מהערבוב בין הארמית לעברית ומהפסוקים של המקרא, שאנחנו נתקעים בהם אם הם באים בדרך.

שאלה: האם האורות שאנחנו מושכים כשקוראים את "זוהר לעם", הם אותם אורות שמושכים כאשר קוראים את הזוהר המקורי בארמית?

מצד אחד קיימת בקרב העם אמונה שכאשר מסתכלים על האותיות, יש בזה איזו רפואה, איזו אמונה תפלה, וכל מיני דברים כאלו, כך העמךָ חושב כי לפחות יש לו בזה קשר. לכן אסור לבטל את הדברים האלו, זו תרבות, העַם מחזיק בזה וזה החזיק אותו הרבה שנים. זה לא מבוטל וצריך לכבד את המנהגים האלו, מפני שהם מחזיקים את העם.

מצד שני, אם אתה רוצה להתקדם לעבודה הרוחנית, אתה חייב להוסיף שׂכל, הבחנות שעל ידן אתה מתקדם. ברור שאדם לא יכול להתקדם על ידי הסתכלות על האותיות. זה כמו חמור שמסתכל בתוך הספר, זה לא יעזור לו. אלא העניין הוא שאנחנו צריכים להשתדל לקרב את הטקסט אלינו. אני צריך להרגיש אותו במשהו כל פעם יותר ויותר. אני צריך להשתדל להבין אותו כל פעם יותר ויותר. אני צריך לרצות להיות במה שאני קורא, אמנם אני לא מבין מה זה, אבל אני קורא ואני משתדל להיות במדרגה הזאת, כמו תינוק שרוצה להיות גדול. וההשתדלות הזאת היא השתדלות שכלית ואחריה רגשית. ולכן חייב להיות כאן גם בירור שכלי.

בעל הסולם בכך שלקח על עצמו ופירש את הזוהר, עשה תוספת לזוהר של פירוש הסולם, בזה הוא למעשה נתן לנו אפשרות לא לטעות, לא לדמיין. ולא חשוב באיזו שפה אנחנו קוראים את הזוהר, בארמית או בעברית, או בכל שפה אחרת, זה באמת לא חשוב. אלא מה שחשוב שלא נתחיל לדמיין את השפה הזאת בצורות גשמיות.

לכן ליד כל מלה שיש לה היבט רוחני, הוא היה חייב לכתוב את הפירוש הנכון שלה. שלא נחשוב במְקום "חמור" או "שור" על חמור או שור שבעולם שלנו, ושלא נחשוב על כל מיני מלאכים ושדים בסיפורים שהזוהר מלא בהם, שלא נטעה. הרי לא מדובר על העולם הזה ולא על מיסטיקה רוחנית שמסתובבים אי שם שדים ורוחות. לכן בעל הסולם פירש את זה, והוא גם הזהיר אותנו, שבלי הפירוש שלו אנחנו נדמיין כל מיני דמויות כאלו בזוהר, שלא נצא מזה. ואף פעם לא נתייחס נכון לספר.

המקובלים כתבו בארמית ובעברית, בגלל שארמית היא שפת הכלי ועברית היא שפת האור, ולכן כך היו צריכים לכתוב. ודאי שהם ידעו עברית, ללא ספק, הרי מדובר על המקובלים, אנשים משכילים שבשבילם השפה לא מהווה בעיה, אבל הם כתבו את זה כך. הם גם הכניסו הרבה מלים יווניות, מלים זרות, וגם זה לא מן הסתם, כי ראו שזה המקום שלהם וכך צריך לכתוב. זה לא פשוט כל העניין הזה. הרי זה לא שהם לא ידעו איך לבחור מילה אחרת במְקום מילה מסוימת, אלא הם בכוונה כך עשו כשפת האחוריים, שפת הכלי. ויש בזה עוד הרבה דברים.

וירח את ריח בגדיו

"קנד) וירח את ריח בגדיו בתחילה, שהיה חושב שמהם בא הריח, וכשהרגיש, אמר ראה ריח בני, כי ידע שבו תלוי הדבר, שבשבילו עלה הריח, ולא מן הלבושים. כריח שדה אשר ברכו ה'. וכי מאין היה יודע יצחק, ריח שדה אשר ברכו ה'?

קנה) אלא ב' דברים הם והכל הוא אחד. שכתוב, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. והוא אחד עם השדה אשר ברכו ה'. וכי לא היה לו בית או מקום אחר להתפלל. אלא אותו השדה היה, אשר קנה אברהם סמוך למערת המכפלה, שכתוב, השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת. ובשעה שהיה יצחק בא אל השדה, ראה השכינה עליו, והעלה ריחות עליונות קדושות. ומשום זה היה מתפלל שם, וקבע אותו למקום תפילה.

קנו) למה אברהם לא התפלל שם, בשדה המערת המכפלה, כמו יצחק? משום שהיה לו קביעות אחר בתחילה, ודבר אחר של ריח ראה בהר המוריה. שלמה נקרא הר המוריה? על שם המר הטוב שהיה שם.

קנז) והכל היה אצל יעקב, כי מלבד הריח שלו, גם ג"ע נכנס עימו, וע"כ ברכו. וע"כ לא תלה הדבר בלבושים, אלא ביעקב ממש. שראה שבו תלוי דבר הריח. והוא ראוי וזכותו עולה להתברך. ונכנס עימו הגן עדן. ומשום זה, כשהתרעם עשיו, אמר גם, ברוך יהיה."

שאלה: יש הרבה בלבול מהשיעור היום, מרגישים שלא מבינים כלום. מה אתה ממליץ לעשות במקרים כאלה?

זה טוב, לפחות יש הבחנה שלא מבינים. אני לא יכול לתת יותר שום הבחנות חדשות ומתקדמות מפני שזה יגרום לבלבול. אני רק ממליץ לקרוא עוד פעם את המאמר ולהבין שכל ההבחנות הן בתוך האדם, והאדם צריך לאחוז בדיוק באמצע ולדעת אם הוא הולך לנחש או לפרעה, לדעת מה היחס ביניהם ואֵיפה הוא נמצא באחד לעומת השני. אם הוא מאבד את האחד הוא מאבד את השני.

(סוף השיעור)

"בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים" (סדר מועד, מסכת פסחים, פרק י', ה')↩
בראשית פרק ט"ו, ח'↩

Cabalá Media

Cabalá Media

Área personalIniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

Lección DiariaAug 19, 2019(Mañana)Preparación para la Lección

Preparación para la Lección

Preparación para la Lección

Cabalá MediaDerecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm

Área personal
Iniciar sesión para me gusta, guardar y suscribirse a videos

Lección DiariaAug 19, 2019(Mañana)
Preparación para la Lección

Cabalá Media
Derecho de autor 2003-2026 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm