ידוע שבני ישראל תבעו, (מכילתא יתרו יט ט) "רצוננו לראות את מלכנו". ולא אמרו בוראנו, אלא מלכנו, פירוש, כדי לעבוד ולשרת לפניו ית' וית', ולכן באה להם ההבטחה במתן תורה, (שמות יט ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". פירוש, רואי פני המלך, וגם לא יפסידו הקדושה הנפלאה, שזה מפלאות תמים דעים, וזה סוד, (מכות כד.) "אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום". כי הקדוש ברוך הוא, צמצם שכינתו בתחתונים, עד מדרגת הר סיני, וכל בני ישראל ראו כבודו יתברך פנים בפנים, וגם ראו, (שמות כד יז) "ומראה כבוד הוי' כאש אכלת בראש ההר". ושמעו דברות הוי', אשר מהפחד הזה, (עי' שבת פח:) יצאה נשמתם, וחזרו לאחוריהם שנים עשר מיל, ואף על פי כן, היו מלאכי השרת מחיים אותם, ושמעו שתי הדברות, אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד, וכל האורות איש לא נעדר אחזו בהם ביחוד הוי' אלקים, כשלהבת הקשורה בגחלת.
וזה עניין, (שמות יט טז) "ביום השלישי". פירוש, כי מתחילה, (תהלים קלט יב) "ולילה כיום יאיר". כמו שכתוב, (שמות יב נא) "בעצם היום הזה". ואחר כך היה צמצום, כמו שכתוב, (יחזקאל א ד, כז) "ונגה לו סביב". ואחר כך מחמת חטא הסתלק, גם הנוגה, והיתה חשכה גדולה, דהיינו, לילה. אבל, (מכילתא יתרו פ"ה) בשעת מתן תורה נגלה עליהם הקב"ה, כזקן מלא רחמים, בלי תערובת דינים כלל, אז חזרה החשכה לנוגה, והנוגה כאור. וזה סוד, (זכריה יד ז) "יום אחד הוא יודע להוי' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור". דהיינו, ששב הכל ליום ואור, וזה סוד, השלישי שכולל שני הקצוות, והבן.
פירוש, שעניין (אבות פ"ד מ"ב) "שכר מצוה מצוה". הוא תענוג ושמחה נפלאה, כמו שאמרו, אין שמחה כהתרת הספיקות, ויש תרי"ג חסרונות, דהיינו, חלקים שצריכים התרה, לפתור אותם לטובה, וכשזוכה לקיים מצוה אחת כהלכתה, נפתר לו ספק אחד, ואחר כך מתעורר ונמשך לו ספק שני, ואחר כך קיומה, (של מצוה) עד שנשלם בכל התרי"ג מצוות, והרי הנשמה זו שלימה לקונה
ואותו קבלת שכר, אינו דומה כלל לשמחה ותענוג של התרת ספיקות, כנ"ל. כי באותו תענוג מתפרנסת בהיותה חסרה, כמו שאמרו, (עי' סנהדרין ק:) שהקב"ה נותן כח לרשעים לקבל עונשם. ודו"ק, כי יש בתענוגים אלו פגם בושת שצריך להעבירו כמבואר, אבל אחר הטהרה מפגם זה זוכה לתענוג תמידי, עין לא ראתה, בדרך הבית קבול שלה.