ספר עץ החיים עם פירוש פנים מאירות

ענף ד'

דברי הרב

א) דע כי כאשר עלה בחפץ הא"ס להאציל ולברוא ולעשות עולמו כלול מד' עולמות אבי"ע, וראה כי לא היה כח בעולמות לקבל את האור הגדול של הא"ס, ולא די בתחתונים אלא אפי' בספירות עצמם אפילו של האצילות לא היה בהם כח לקבל אור עליון, כי ספירת חכמה לא היתה יכולה לקבל אור עליון אם לא ע"י אמצעית ספי' כתר, ועד"ז כל השאר, ולטעם זה הוצרכו כל אותם התיקונים הנזכרים באדר"ז ובאד"ר, ומטעם זה הוצרך לעשות ד' עולמות אבי"ע.

פנים מאירות

א) דע כי כאשר עלה בחפץ הא"ס להאציל וכו': הנה דרוש זה סובב לפרש ענין התפשטות הקו לתוך החלל, המוזכר בע"ח ענף א' אות ז' וז"ל שם: ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה, ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם, וכו' עש"ה. ומבאר כאן, איך מתפשט הקו בתוך החלל ועושה ד' העולמות אבי"ע. 
וראה כי לא היה כח בעולמות וכו' ולא די בתחתונים אלא אפי' וכו' האצילות וכו': מבאר ענין הצורך להתחלקות ד' העולמות בתיקונים דאבי"ע. ואומר, שמסבת הצמצום, שנתעלה הרצון של הנאצל שלא לקבל בבחי' ד' שלה, שהוא תכלית הגדלות של כלי הקבלה, כנ"ל בענפים הקודמים, וא"כ אין בנאצלים והתחתונים כח לקבל עוד אור עליון כמו מטרם הצמצום שזהו חסרון א'. ועוד, כי אפי' בכלי קבלה דג' הבחי' שאין בהם שינוי צורה שהמה דקים ולא היה בהם הצמצום מ"מ יהיו מחוסרי השלימות, כי החכמה אינה יכולה לקבל אור העליון ולהשפיע לשאר הספירות של הנאצל, אם לא באמצעות נה"י דכתר, דהיינו האו"ח שעולה ע"י זווג דהכאה, שבסבתו חוזרים חו"ב פנים בפנים, כמו שנתבאר בענף א' וגם בענף זה. דלסבת החסרון פב"פ דאור החכמה הותקן עולם האצילות, ולסבת חסרון כח בתחתונים לחזור ולקבל אור א"ס כמו מטרם הצמצום, הותקנו ג' עולמות בי"ע, שסגולתן לתקן בחי' הד', כמו שהיה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. 
ולטעם זה הוצרכו כל התיקונים וכו' באדר"ז: דאותם התיקונים הנזכרים שם הם להשלים החסרון דבאצילות גופי' להשבת פב"פ לחו''ב כנ''ל. 
ומטעם זה וכו' ד' עולמות אבי"ע: היינו להשלים חסרון כח הקבלה שבתחתונים לתקן את בחי' הד' כנ"ל.

דברי הרב

ב) והענין כי בכל העולמות יש בחי' עצמות וכלים, ותחילת הכל נתפשט הא"ס בסוד י"ס דאצילות בסוד כלים, כי הלא ענין התפשטות מורה התעבות האור יותר ממה שהיה. ונמצא כי י"ס אלו הם יו"ד כלים שנעשו מצד התפשטות הא"ס עצמו, רק שנתעבה האור ונעשו כלים ע"י התפשטות. ואחר התפשטות הזה שעל ידו נעשים יו"ד כלים אז נתלבש עצמות א"ס בתוכם, וז"ס עצמות וכלים. והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד מלכות דאצילות, ראה המאציל העליון שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר, ואז כאשר נגמר כלי היו"ד דאצילות נעשית שם מסך ופרגוד א', המפסיק בין האצילות לשאר עולמות שלמטה הימנו.

פנים מאירות

ב) והענין כי בכל העולמות וכו' עצמות וכלים: פירוש, דאין שום אור בכל העולמות שלא יהיה מלובש בכלים. 
ותחילת הכל נתפשט וכו' בסוד כלים: להיות הכלים מתגלין ויוצאין ע"י האור כמו"ש. 
כי הלא ענין התפשטות מורה התעבות וכו': כלומר, בהיותנו מבחינים התפשטות האור, בהכרח הוא שיש בהתפשטות זו בחי' התעבות יותר ממה שהיה במאציל, דאם אין בו שום התעבות א"כ במאי יצא האור מכלל המאציל להבחינו בשם נאצל. 
ונמצא כי י"ס וכו' מצד התפשטות הא"ס עצמו: כלומר, דודאי שמטרם התפשטות אור א"ס אין מציאות כלי בנמצא, אלא שבהתפשטות הא"ס עצמו, יש בחי' התעבות בדרך התפשטותו שזה בהכרח כנ"ל, וזו ההתעבות, הוא ענין עשרה הכלים שבי"ס. 
ואחר התפשטות הזה וכו' יו''ד כלים: פירוש, דב' בחי' התפשטות יש בכל אור, דהיינו התפשטות בהרחבה והתפשטות ע"י חלון, כמו שמבאר והולך. ובכל התפשטות יש בחי' התעבות, שהוא ענין התגברות להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, שהם ד' בחי' הנודעות חו"ב ז"א ומלכות, כמו"ש. נמצא שיש בהתפשטות זו עשרה כלים, עד כלי מלכות שהיא בחי' ההתעבות שבהתפשטות ע"י חלון. 
והנה כאשר הגיע וכו' עד מלכות וכו' שאין כח בתחתונים לקבל וכו': פירוש, לאחר שנתגלה כלי מלכות, דהיינו ההתעבות שבהתפשטות ע''י החלון שהיא בחי' הד', עובר עליה סוד הצמצום, כלומר שאינה רוצה לקבל עם בחי' הד' הזו, שלא יבוא האור לידי שינוי צורה, כנ"ל בענפים הקודמים, ונמצא שאין כח בתחתונים לקבל, והבן. 
נעשית שם מסך וכו': כלומר, כח העיכוב הכלול בבחי' ד' מצד צמצום הא' נקרא מסך, המעכב לאור העליון שלא יתפשט יותר.

דברי הרב

ג) ואז הכה אור א"ס יתברך המתפשט עד שם במסך ההוא, ואז בכח ההכאה של הירידה שפגע שם חזר לעלות בסוד אור חוזר למעלה למקומו. ואז נגמר עולם האצילות בבחי' הכלים, ואז חזר הא"ס להתלבש בהם בסוד העצמות, כנ"ל, לכן עד המקום שמגיע אור א"ס ע"ד הנ"ל נק' עולם האצילות, כי האור עצמו הוא רק שהוא אחר התעבותו כנ"ל.

פנים מאירות

ג) ואז הכה אור א"ס ית' וכו' במסך ההוא: כלומר, ב' דברים שכל אחד רוצה לעבור בתחום של חבירו בכח גדול, מתדמה לנו בזה ענין הכאה זה בזה. ועל כן נקרא כאן, שאור א"ס ית' מכה במסך ההוא, להיות אור המתפשט מא"ס ית' רוצה לרדת גם בתוך בחי' הד' ואינו מבחין בצמצום ומסך שנעשה רק מצד הנאצל ולא כלל מצד הא"ס ית', כמו שביארתי לעיל. אמנם המסך שבכלי מלכות מעכב את דרכו להתפשט בבחי' ד', וע"כ נק' פגיעת אור א"ס במסך בחי' זווג דהכאה, והבן. 
חזר לעלות בסוד אור חוזר וכו': פירוש, מזווג דהכאה זה יוצאות ע"ס דאו"ח, אלא כח ההזדככות מתחזק במסך עד שמזדכך כולו, וכל ע"ס דאו"ח שיצאו בסבתו, חוזרות ונעלמות בשורשם. 
ואז נגמר עולם האצילות בבחי' הכלים: דהיינו עוד על ידי תיקונים המתהווים מני' ובי', שאינם נזכרים כאן, אלא שעל ידי הסתלקות האור נשארות הרשימות דד' הבחינות דאו"י בלי אור, והרשימות דע"ס דאו"ח נדחות ממקומן למטה מהרשימו דהתפשטות הקדום, שבזה נעשים בחי' כלים גדולים, כמ"ש בענפים הבאים, ואז חוזר א"ס ומתלבש בהם בסוד העצמות. 
בסוד העצמות: אור החכמה נק' אור העצמות מא"ס ב''ה, להיות אור זה עצמות וכללות האור שבנאצל המושפע לו מא"ס ב"ה, מה שאין כן אור הבינה נק' אור דחסדים וגבורות או אור דאחוריים, כמו"ש לקמן. 
נקרא עולם האצילות: הוא מלשון אצלו, עד"ש ואהי' אצלו אמון. כלומר, ששם מתפשט אור א"ס ב"ה שה"ס אור העצמות.ויש ג"כ לפרש, מלשון הכתוב ויאצל מן הרוח וכו', שהוא בחי' העתקת האור מצורה לצורה שאינו משתנה ממעלתו, אלא כמדליק מנר לנר שאין שום חילוק מאור הנר המדליק לאור הנר שנדלק הימנו. ועד"ז עולם האצילות מקבל אור א"ס ב"ה באמצעות הא"ק, והבן. 
כי האור עצמו הוא רק שהוא אחר התעבותו: פירוש, אין שום אור נשפע למטה אלא כשהוא מתלבש בכלי, וענין כלי כבר נתפרש היטב בענף א' בפנים מסבירות עש"ה, שה"ס אור שמתעבה בדרך התפשטותו, כמו"ש בענף זה. ומשמיענו, שזהו כל ההבחן בין עולם א"ק לעולם אצילות כי כאן נשרשים הכלים דעשר הספירות, משא"כ בעולם א"ק עדיין אין שם אפילו השרשה לכלים, אלא לעולם האצילות לבד. וע"כ נקרא עולם האצילות עולם התיקון, שמשם נשפעים האורות לעולמות בסבת התלבשות אור א"ס ב"ה בעשר הספירות, כמו"ש עוד, ועי' בפתיחה כוללת.

דברי הרב

ד) וענין התעבות האור ההוא, כי הלא הרואה אור גדול מאוד לא יוכל לסבלו אם לא על ידי הרחקה או מסך או על ידי שתיהם, והנה הכתר שבאצילות מאיר בו האין סוף בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל לכן נקרא הכתר, א"ס. וחכמה מקבל על ידי כתר, אך בינה קבלה אור הא"ס על ידי הרחקה, כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו, ובז"א אינו מקבל האור כי אם דרך חלון ונקב צר, אשר בתוך החלון ההוא עובר עצמות האור בלתי מסך כלל, אלא שאין דרך רחב רק צר מאוד, אבל הוא קרוב כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק, אבל נוקבא דז"א נמשך לה האור דרך נקב וחלון כמו הז"א, אך שהיא בהרחקה.

פנים מאירות

ד) וענין התעבות וכו' הרחקה, או מסך, או ע"י שתיהם: פירוש, סוד העביות היא בחי' שינוי צורה ע"י הרצון לקבל הנגלה בנאצל מה שאינו נוהג במאציל, כמו"ש בפמ"ס בענף א'. וענין קירוב רוחני הוא בהשואת הצורה והרחקה ה"ע שינוי הצורה. והתגלות הרצון לקבל נוהג בבחי' ב' ובחי' ד' שהם בינה ומלכות, אמנם במלכות נוסף עליה עוד ענין הצמצום הא' שלא לקבל בבחי''ד וע"כ נקראת מסך. אמנם ההרחקה שבבינה לא עבר עליה ענין הצמצום וע"כ נקראת חלון, כלומר שמקבלת אור בבחי' ב' זו. וע"כ באצילות אין כלל בחי' מסך, כי המסך נמצא בספי' המלכות דאצילות, שזה נוגע לעולמות בי"ע המקבלים ע"י מלכות דאצילות, אבל אורות דאצילות עצמם עוברים דרך חלון שהיא בחי' ב' כנ"ל. 
והנה הכתר וכו' לכן נקרא הכתר א"ס: פירוש, כתר דכל פרצוף הוא בחי' א"ס לפרצוף, אלא שאין הפרצופין משתוים באיכות קבלתם מא"ס, ובזה נבחנים גם הכתרים שבהם בשמותיהם של הפרצופין, ולפיכך פשוט הוא שאין ענין כלי נבחן כלל בכתר. 
וחכמה מקבל ע"י כתר: פירוש, כל התפשטות אור מא"ס ב"ה אל הנאצל נבחן בשם חכמה, וע"כ נקרא התפשטות בהרחבה, כלומר דאין בחי' אור העב מגולה בו, אמנם כלול בו בהעלם ובבחי' כח לבד, ונקרא בחי' א'. 
אך בינה קבלה אור א"ס ע"י הרחקה: פירוש, שהיא בחי' האור שנתעבה בדרך התפשטותו, דהיינו ע"י שהתגברה ברצונה להמשיך תוספת שפע יתר על שיעור התפשטות החכמה, שבהתגברות זו קנתה בחי' שורש לשינוי צורה, וע"כ נתעבה שהיא כהה מן אור א"ס ב"ה, שאין בו בחי' הרצון לקבל, שזה מכונה הרחקה מא"ס, ונקרא בחי' ב'. 
כי עתה הא''ס רחוק ממנה: כלומר, ע"י שמשכה אור דחסדים מא"ס שהגיע לה בסבת התגברותה, נעשה הא"ס רחוק הימנה, כי קנתה בזה שינוי צורה מא"ס ונתבאר שריחוק הרוחני הוא שינוי הצורה. 
ויכולה לקבלו: פירוש, שלא עבר עליה כח הצמצום שלא לקבל באור העב, אלא היא יכולה לקבל באור העב שלה, דע"כ נק' בחי' ב' חלון. כמו הבית המקבל אור מהשמש ע"י החלון. 
ובז"א וכו' דרך חלון ונקב צר: פירוש, ז"א הוא התפשטות החסדים שמשכה הבינה מא"ס, שהתפשט ממנה ולחוץ. והנה כל האור שלו נמשך ע"י בחי' ב' שהיא התגברות הבינה, אמנם לא נעשית עליו למסך, אלא בחי' חלון ונקב צר. 
חלון ונקב צר: כלפיבינה עצמה נקרא חלון וכלפי זו"ן נקרא נקב צר. 
אבל הוא קרוב וכו' כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק: כלומר, דלא הוסיף עביות כלל, אלא שהוא עצם ההתפשטות היוצא מהבינה ונק' בחי' ג'. 
אבל נוקבא דז"א וכו' דרך נקב וחלון: פירוש, ב' הבחנות יש במלכות, שהיא נוק' דז"א, הבחן א' היא עצם בנינה, שהיא מעצמות התפשטות הז"א, אלא שנתעבה בדרך התפשטותו, שזה האור שנתעבה נק' מלכות. הבחן ב', היא בחי' העביות שקנתה ע"י התגברותה לתוספת שפע כנ"ל. ועל הבחן הא' שבמלכות, אומר, שהיא דומה לז"א שנמשך אורה דרך נקב וחלון. 
אך שהיא בהרחקה: והיינו הבחן הב' שבמלכות, בבחי' העביות הנוספת בה, כנ"ל, שהיא בחי' ד'.

דברי הרב

ה) הרי הם ד' בחינות, אשר בהם יובדלו פרטי האצילות מניה וביה, אבל כולם הם בלתי מסך כלל ועיקר, ולכן נקרא עולם האצילות, כי אור הא"ס עצמו נתפשט בכולו בלתי מסך.

פנים מאירות

ה) הרי הם ד' בחי' וכו': דהיינו ד' מדרגות בעביות זו עבה מזו, עד מדרגה הד' שהיא בחי' כלי ואור עב ממש, אמנם בחכמה ובז"א לא נבחנת העביות בהם להיותם בחי' התפשטות מהעליון, והרצון לקבל שהוא בחי' הכלי והעביות הכלול בהם הרי כח העליון עליהם, אך הבינה והמלכות המה ב' הבחי' בהתגלות הכלי והעביות, אשר עביות הבינה נחשבת לבחי' פועל אל הכלי, ועביות המלכות נחשבת פעולה הגמורה. 
והם עשרה כלים לעשר הספירות: שא"ס נקרא כתר, וכללות התפשטות האור בא"ס נק' חכמה והיא בחי' א'. ומה שנתעבה בדרך התפשטותו מחמת שגילה הרצון לקבל נקרא בינה והיא בחי' ב'. ואור חו"ג שהתפשט מהבינה נק' ז"א, שכולל חג"ת, כי גופו של ז"א נבחן בשם תפארת, וחסד וגבורה נבחן בו אגב אמו שהיא הבינה, שהתפשט מהתוספת שפע שהמשיכה ע"י התגברותה, והבחן מהותו של השפע נק' חסד, והבחן העביות שקנתה בהתגברותה נק' גבורה, ובכללותו הוא בחי' ג'. וגם ז"א נתעבה בדרך התפשטותו, מפאת התגברות רצון אחר תוספת שפע, וזה החלק שנתעבה נקרא מלכות ובחי' ד', ובה עובר כח הצמצום, שבכחו מתתקנת העביות בבחי' מסך, ומעכב על שפע העליון שלא יעבור דרך בחי' שלה, אמנם השפע העליון נמשך כדרכו בלי הבחן במסך וע"כ נעשה זווג דהכאה כנ"ל ובענף ג', ויוצאות ע''ס דאו''ח. וזה השפע שנמשך לה לזווג דהכאה הוא ג''כ מז"א, וע''כ נחלק ז"א לב' הבחנות דהבחן בנינו עצמו נק' חג"ת, והבחן במה שחזר ונמשך ופגע במסך שבכלי מלכות, נקרא נצח הוד יסוד. 
והנה נתבארו עשרה הכלים איך שבעיקרם אינם אלא ד' בחי'. ובדיוק יותר אינם אלא ב' בחי' שהיא בינה ומלכות. ובדיוק יותר אין כאן אלא בחי' אחת שהיא המלכות, שרק היא הפעולה הגמורה, כנ"ל ודו"ק. 
אשר בהם יובדלו פרטי האצילות: כלומר, דהבחן של ד' הבחי' הנ"ל הוא הבחן פרטי בכל או"א מה' העולמות א"ק ואבי"ע, כמו"ש לקמן. 
האצילות מני' ובי': פירוש, אל תטעה לחשוב שיש כאן בחי' אור ובחי' כלים ממש, אלא ממנו מתפשט האור ומתעבה ובו מתיחדים ומתעצמים. ובשער הכללים בתחילתו מדמה זה להדין קמצא דלבושא מני' ובי', ע"ש. פירוש, אפי' בחי' ד' דומה כמו העור של הקמצא, אשר עורו כבשרו בלי שום הבחן, והבן 
אבל כולם המה בלתי מסך כלל: כי רק התחתונים שמקבלים האור ממלכות דאצילות, יהי' שליטת המסך עליהם. אבל באצילות גופי' אין המסך שולט שם כלל.

דברי הרב

ו) ואמנם משם ולמטה אין א"ס מתפשט, רק הארה היוצא ממנו דרך מסך. והוא, כי המסך ופרגוד המבדיל בין אצילות לבריאה כנ"ל, הנה מחמת אותו ההכאה של אור העליון המגיע עד שם כנ"ל, הכה בפרגוד ההוא, ומכח אותם הי"ס דאצילות שהגיעו עד שם, והכה שם באור שלהם, הנה נתנוצצו מהם אורות, ועברו דרך מסך ההוא, ונעשו למטה הי"ס דבריאה, מהתנוצצות י"ס דאצילות שעליהם, ע"י המסך. ומכח י"ס דכלים נעשו י"ס דכלים אחרים, ומכח י"ס דעצמות נעשו י"ס דבריאה בבחי' עצמות אחרים, בבריאה. וכן בסוף הבריאה נעשה שם מסך אחר, ומחמת הכאת י"ס דבריאה בבחי' עצמות וכלים במסך, נעשו י"ס דיצירה, וכן מיצירה לעשיה ע"י מסך ההיא.

פנים מאירות

ו) אין הא"ס מתפשט: היינו אור העצמות, שהוא נקרא התפשטות מא"ס בלי התעוררות גבורה מצד הנאצל, ונקרא ג"כ אור החכמה. 
הארה היוצא ממנו דרך מסך: והיינו אור הבינה, שאין המסך מעכב אלא על אור א''ס ואור העצמות כנ"ל, אבל אור הבינה שכבר משותף מהתעוררות הגבורה, יכול לעבור דרך המסך. 
הנה מחמת אותו ההכאה וכו' ומכח אותם הי"ס דאצילות וכו': פירוש, אותו זווג דהכאה המובא לעיל, שהעלה או"ח מחמת פגיעת האור במסך דכלי מלכות, נשאר המסך בזה כמו מבוע ומעיין המעלה אור תמיד, ואורות אלו נקראים בשם הארות רגלין דע"ס דאצילות, והוא משום שהמלכות היא השורש לאורות אלו ע"י מסך מעכב שבה, והמסך הוא עושה בחי' סיום וסוף לאור העצמות שלא יתפשט למטה מגבולה כנ"ל, וע"כ נקראת רגלין, דרגלים הוא לשון סוף וסיום. וגם או"י דז"א המזדווג עמה שנק' נה"י, נק' ג"כ רגלין מטעם הנ"ל. וכשאנו רוצין להגדיר בחי' האו"ח העולה ע"י זווג נה"י ומלכות כשהוא לבדו בלי אור דעצמות הפרצוף, נגדירו בשם הארת רגלין, לאפוקי מבחי' חג"ת וכח"ב דאותו פרצוף. ונודע דיש באו"ח הזה עשר ספירות, כמו"ש בענף ג' ע"ש. ולפי זה יש עשר הארות נהי"מ מעשר הפרצופין דאצילות שיכולים לעבור דרך המסך, שהמה מגיעים לעשר ספירות דבריאה והבן. 
הנה נתנוצצו מהם אורות וכו': ודע דבכל מקום בזוהר ובכהאר"י, כשרוצים לדבר מבחי' או"ח כשהוא לעצמו בלי או"י, המה מגדירים אותו בשם התנוצצות או נצוצין וכדומה. 
ומכח י"ס דכלים וכו' ומכח י"ס דעצמות וכו': כלומר, התפשטות אור א"ס ב"ה על ד' הבחי' המובא בתחילת ענף זה ה"ס י"ס דכלים. דד' הבחי' המה ד' ערכי הכלים כנ"ל, ואח"כ מתלבשת בו העצמות, וסדר התלבשות העצמות אינו מובא בכאן, ויתבאר בענפים הבאים בס"ד. ומבחי' העצמות מגיעה ג"כ לע''ס דבריאה, אמנם מאור הבינה ולמטה ולא מכתר וחכמה כמו"ש בע"ה.

דברי הרב

ז) ובזה תבין למה נקרא זה אצילות וזה בריאה וזה יצירה וזה עשיה, כי יש מסך מבדיל בין זה לזה, ואין זה דומה לזה כלל.

פנים מאירות

ז) ובזה תבין למה נקרא זה אצילות וזה בריאה וכו': ענין ההבחן בין ד' המסכים, מבואר היטב כאן בפנים מסבירות עש"ה.

דברי הרב

ח) אמנם החילוק שיש בין אצילות לג' עולמות הוא, שאצילות אור הא"ס נוקב ועובר בו עד סוף האצילות בלתי שום מסך כלל, אך משם ולמטה יש מסך. והבדל בין בריאה ליצירה, בהיות לבריאה מסך ומבדיל א', וליצירה ב' מסכים, ולעשיה ג' מסכים.

דברי הרב

ט) ואמנם בפרטות העולם עצמו, כמו שיש ד' בחינות באצילות בפרטן, כנ"ל, כן יש אלו ד' בחינות בבריאה עצמה, וכן ביצירה עצמה.

פנים מאירות

ט) ואמנם בפרטות העולם עצמו כמו שיש ד' בחי' וכו': דבהארות ד' הבחי' שהם הארות הכלים, אין שום הבחן כלל בין העליונים ובין התחתונים, וכל השינויים נמצאים רק מבחי' התלבשות העצמות בכלים. 
וכן ביצירה עצמה: ולא הזכיר העשיה, אע"ג דגם שם נוהגות ד' הבחי', היינו משום דאין שם בחי' זווג דהכאה דנה"י עם המסך, משום דאין עוד למי להאיר, שהעשיה הוא עולם התחתון שהוא בחי' נפש לבד בלי רוח, וכל ההארות דכלים ועצמות דעשיה, נמשכים מהכאת נה"י ומסך דמלכות דיצירה.

דברי הרב

י) ואמנם בענין ד' בחי' הנ"ל, ראיתי שינוי א' להר"ר גדלי', והוא כי ג' מדרגות הם, כי הג"ר מקבלים את האור מרחוק, וז"א מקבל האור מקרוב רק שהוא דרך חלון, ומלכות מרחוק וע"י חלון. והנה בזה תבין מ"ש בתיקונים, כי י"ס דאצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. פירוש, כי אין אור א"ס נבדל מהן ע"י מסך כלל, אבל הבריאה לאו איהו וגרמוי חד בהון כי אין א"ס עובר דרך שם, רק דרך מסך.

פנים מאירות

י) ואמנם וכו' ראיתי שינוי אחד להר' גדלי' וכו': וכל השינוי שבשמועת הרב גדלי' הוא, שאינו חושב אלא ג' בחי', שכתר חכמה בינה כוללם יחד בבחי' ב', שהוא בחי' ההרחקה דבינה. והענין, דשמועת מהרח''ו ז"ל היא בענין הארות הכלים, כנ''ל, אמנם שמועת הר' גדלי' ז"ל, הוא בענין התלבשות העצמות בכלים, שאז נמצאים הכתר והחכמה דע"ס הנמצאים בכל פרצוף, מתלבשים בתוך הבינה שלהם, וע"כ כוללם יחד בבחי' ב'. 
כי אין אור א"ס נבדל מהן ע"י מסך וכו': כלומר, דהמסך אינו מעכב על התפשטות אור א"ס שהוא אור החכמה, ואדרבה הוא ממשיך אור החכמה. כמו"ש בפמ"ס ע"ש. 
אבל הבריאה וכו' כי אין א"ס עובר דרך שם: כלומר, שאין אור א"ס עובר מאצילות לבריאה דרך מסך דאצילות עצמו, אלא דרך מסך אחר שהוא המסך שבין אצילות לבריאה, כמו"ש בפמ"ס עש"ה.

דברי הרב

כ) ועוד מצאתי דרך ג' בסוד ההפרש שיש באצילות עצמו, והוא כי א"א נמשך לו אור א"ס בקרוב עד שבא לו בהרחבה גדולה, אבל או"א בא להם הארה מן אור א"ס בקירוב ג"כ רק שהוא דרך חלון ולא בהרחבה, כמו שבא לא"א. וז"א בא אליו האור בהרחקה וגם שהוא בא לו דרך חלון ולא בהרחבה, אך רוחב החלון דז"א היה רוחבו כרוחב החלון דאו"א ממש. אך הנוקבא בא אליה האור בריחוק, וגם החלון אשר משם נמשך לה האור הוא יותר צר וקטן מחלון דז"א, אמנם כל אלו הבחי' אינם ע"י מסך כלל, אך בין בריאה לאצילות יש מסך.

פנים מאירות

כ) ועוד מצאתי דרך ג' וכו': כאן מיירי הרב מכללות ה' הפרצופין דאצילות אחר שהתלבשה בהם העצמות, ואינו מדבר מע"ס הפרטיות הנמצאות בכל פרצוף, ששם אין כלל בחי' כלים בכתר וחכמה, וע"כ אינו נבחן שם רק ג' בחי', כשמועת הרב גדלי' ז"ל כנ"ל. 
והוא כי אריך אנפין וכו' בקרוב עד שבא לו בהרחבה: אריך אנפין ה"ס כתר דאצילות, וע"כ לא שייך שם שום הבחן כלי. 
אבל או"א וכו' בקירוב וכו' דרך חלון וכו': פירוש, כי פרצופי אבא ואימא דאצילות שהם חו"ב, מקבלים אורם מיסוד דעתיק ומפיות נקבי שערות דיקנא, כמו שיתבאר במקומו, והם כלים מהתפשטות בחי' הב' הנק' חלון, אמנם הוא בקירוב, מפני שהם במצב פנים בפנים למעלה מפרסא, כי הפרסא הוא שם בסוד כותל המעמיד לאו"א פב"פ, ונזדככה בזה בחי' ב' דאימא, כמו"ש במקומו, אמנם תחילת קבלתם בא להם דרך חלון, כנ"ל. 
וז"א בא אליו האור בהרחקה וכו' כרוחב החלון דאו"א ממש: פירוש, ז"א בגדלות נמצא מלביש לאו"א תתאין שלמטה לפרסא, ואז נמצא לו ממש אותו החלון דאו"א דקטנות, אמנם בחי' הרחקה דבחי' ב' נשארת בו, ואע"ג שעולה יותר ומלביש לפעמים גם את א"א, אמנם הוא ע"י מחיצות או"א תתאין שמתחת לפרסא, הנק' ישראל סבא ותבונה, כמו"ש במקומו, דתמיד מקבל על ידיהם. 
אך הנוק' וכו' יותר צר וקטן מחלון דז''א: כי חלון דז"א הוא מישראל סבא ותבונה כנ"ל, אבל חלון דנוק' הוא מחלון דז"א עצמו, שהוא יותר צר כמובן, וית' במקומו. 
אינם ע"י מסך כלל וכו': דכל אלו הה' פרצופין מתיחדין כאחד, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, כמו"ש בפמ"ס כאן עש"ה.

ספר פנים מסבירות

ענף ד'

א) דע כי כאשר עלה בחפץ וכו'. הנה ענף זה הוא מפתח כללי בכל החכמה ובלעדו אין שום מושג כלל וכלל מכל המובא בכהאר"י ז"ל, וגם לא חוזר ונשנה במקום אחר חוץ ממקום זה, ע"כ ראוי לדייק בו היטב הדק. והנשאב מכל האמור בענף זה, אשר כל אור המתפשט מא"ס מתפשט על ד' בחינות, שהם ב' בחי' התפשטות שנקראים ב' דוכרין דעשר הספירות שהם ספי' חכמה וספי' ז"א, ספי' חכמה היא בחי' א' המכונה התפשטות בהרחבה מהכתר שה"ס השורש דע"ס, ובהתפשטות זו כלול כל אור א''ס ב"ה המושפע אל הנאצל ההוא מצד המאציל לבדו והוא עצמות ועיקר האור שבנאצל, וע"כ נק' אור החכמה בחי' חיה של הנאצל ונקרא ג"כ העצמות. 
והדכר הב' דעשר הספירות היא ספי' זעיר אנפין, שהיא בחי' התפשטות על ידי חלון. פירוש, דאור העב שבבינה נקרא חלון, להיותו ראוי לקבל בו אור העצמות. דאור העב שבמלכות נקרא מסך או פרגוד או כותל סתום, והוא משום שאינה ראויה לקבל בה אור, אחר שנעשה הצמצום הא' על בחי' הד' כנ"ל בענף א' משא"כ אור העב שבבינה ראויה לקבלת אור דעליה לא היה הצמצום, כמו''ש שם שהצמצום היה בנקודה האמצעית ממש ולא כלל בג' בחי' הקודמות לה. והנה התפשטות שניה זו שנקרא ז''א, הוא גרוע הרבה מהתפשטות הראשונה שנקראת חכמה, להיותה מבחי' אור משותף מהתגברות הנאצל, דהיינו בחי' בינה שהתגברה להמשיך שפע יתר משיעור התפשטות החכמה, וכיון שהאור משותף בהתגברות הנאצל, ע"כ נקראת התפשטות זו אור דחסדים וגבורות, לאפוקי מהתפשטות דבחי' א' שנק' אור דעצמות. 
ועד"ז יש ג"כ ב' נוקבין בעשר הספירות, נוקבא עילאה היא הבינה, להיות עצמותה של הבינה מבחי' אור העצמות דהיינו מעצם החכמה, אלא לסיבת התגברותה אחר תוספת שפע קנתה ג"כ בחי' עביות שנק' אור דחסדים, שהגיע אליה מהמאציל בסבת התגברות רצונה, וע"כ לא נתגלם בה עצמה בחי' כלי, מפני שעצם בנינה הוא בחי' עצמות וחכמה, אשר אור דחו"ג שהמשיכה בטל לגבה כנר בפני אבוקה ולא יוכל לעלות בשם והבן זה. 
ונוקבא תתאה היא המלכות, להיות גם עצמותה וכל בנינה רק מהתפשטות ע''י חלון שהוא ז"א שהוא אור דחו''ג. וע"כ אחר שהוסיפה התגברות רצון אחר תוספת שפע יתר מכפי התפשטות האור מהבינה, אז נגלם בה כלי הקבלה בתכלית השלימות. ועי' בענף א' שהארכנו בזה די באר. 
ונודע שמהצמצום ולמטה נעשה בחי' מסך במלכות שלא לקבל שפע ואור בבחי' הד', אשר זה כח העיכוב נק' מסך. ואח"כ שוב מתפשט עליה אור ישר דרך ז''א לבוא לבחי' ד' שלה, כי כן טבע אור הישר להתפשט לתחתונים בכל עוז, כדברי הרב ז"ל בהיכל א"ק שער עקודים פרק ח' בא"ד וז''ל: גם יש עוד חילוק אחר, שאור ישר כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת ולהשפיע לתחתונים עכ"ל עש"ה. והענין, מפני שצמצום א' היה רק מכח הנאצל עצמו, שקישט את עצמו ובחר בהשואת צורתו למאציל ולכן מיעט ברצון לקבל שלו כנ"ל בענף א'. והמלכות מעכבת על האו"י שלא לבוא בבחי' הד' שלה והוא נקרא זווג דהכאה, ע''ד ב' דברים שכל אחד רוצה לבוא בתחום של חבירו ונמצאים משום זה שאחד מכה בחבירו והבן. והנה ע"י זווג זה יוצאות ע"ס דאור חוזר. כמו שהארכתי לעיל בענף ג' בסוד נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן ע"ש. 
והנה הרב ז''ל מבאר לנו בהמשך דברי הענף הזה, כל בחי' השינויים הנובעים ע"י ע"ס דאו"ח אלו, ע"פ איכות חיבורם עם ד' הבחי' דאור ישר. שמתחילה מבאר ע"ס השורשיים ואח"כ עולם האצילות וסוד י"ב הפרצופין, שכל זה נתהווה רק מהשינויים דע"ס דאור חוזר. וכן ג' עולמות התחתונים בריאה יצירה ועשיה, וההבחנות שבין עולם לעולם ובין ספירה לספירה ובין פרצוף לפרצוף, יהיו כל השינויים העצומים האלו רק בבחי' אור חוזר ולא כלל בבחי' אור ישר. כמו שאיתא כאן בדברי הרב ז"ל (אות ח'), וזה לשונו: אמנם החילוק שיש בין האצילות לג' עולמות הוא, שבאצילות אור א"ס נוקב ועובר וכו' בהיות לבריאה מסך ומבדיל א' וכו' ולעשיה ג' מסכים, ואמנם בפרטות העולם עצמו, כמו שיש ד' בחי' באצילות בפרטן כנ"ל, כן יש אלו ד' הבחי' בבריאה עצמה וכן ביצירה עצמה וכו'. והנך רואה מפורש שבד' הבחי' הנודעות דאו''י שהם כח"ב זו"נ אין שום חילוק בין עולם לעולם, ומכ"ש בין פרצוף לפרצוף, ועיקר השינויים הוא בבחי' המסכים המשתנים בכל עולם ועולם, דהיינו על פי אור החוזר העולה מהמסכים, שאין פרצוף דומה לחבירו כלל וכל אחד נגדר בזה לעצמו כמו שיתבאר. 
ועי' בהיכל אבי"ע שער מ"ז פ"ב וז"ל: דהתלבש הא"ס בכתר והאציל לא"ק, והתלבש בחכמה והאציל לעולם האצילות, והתלבש בבינה וברא עולם הבריאה, והתלבש הא"ס ביצירה ויצר לעולם היצירה, והתלבש הא''ס במלכות וברא את עולם העשיה, עכ"ל בקיצור לשון עש"ה. והנך מוצא, שכל העולמות מתפשטים מהא"ס ב"ה, והיינו בהכרח על ד' הבחי' הנודעות, אלא כל שינוי מצב בין עולם לעולם הוא בבחי' התלבשות הא"ס, דהיינו במסך דבחי' ד' ובערך העביות שבמסך הזה, כמו"ש לעיל ובענף ג' ע"ש. ועי' עוד בהיכל א''ק ש"א ענף ג' בא"ד, וז''ל: והנה בחי' י"ס דעגולים כולם יש בהם כל הבחי' שהם אורות וכלים וכו' אמנם החילוק שיש בין העגולים ליושר הוא כי י"ס דעגולים הם בחי' האור הנקרא נפש וכו' אבל הי"ס דיושר הם בחי' האור הנקרא רוח וכו' ומתחילה נאצלו ונתגלו בחי' העגולים שהם מדרגות הנפש והכלים שלהם, ואח"כ נאצלו בחי' ב' דיושר בציור אדם, שהם מדרגות אורות רוח והכלים שלהם, כנודע כי הרוח נקרא אדם, והבן זה מאד וכו' עכ"ל בקיצור לשון. המתבאר מדבריו, שכל ה' עולמות א"ק ואבי"ע אין בהם רק ב' בחי', שהיא בחי' נפש ובחי' רוח, שהעגולים דה' עולמות הם בחי' נפש וספירות דיושר דה' עולמות הוא בחי' רוח. ולכאורה הוא פלא גדול, דלפי"ז לא יש כלל בחי' ג' ראשונות הנק' יחידה חיה נשמה בכל העולמות כולם. 
והענין דדבר גדול משמיענו כאן, אשר יש ב' הבחנות עיקריות בעשר הספירות, דהיינו הבחן ע"ס המאירות בבחי' נפש והבחן ע''ס המאירות בבחי' רוח, אע"ג דכל בחינותיהם שוות, דיש ד' בחי' הנודעות, ואו''פ ואו''מ, וכלי פנימי וכלי חיצון, הן בע"ס דנפש והן בע"ס דרוח, מ''מ ענינם שונה מאוד זה מזה, דע"ס דנפש אינן יכולות להתפשט לתחתונים אלא בבחי' נפש לבד שהוא אור המלכות כנודע, דכח"ב זו''נ נקראים הכלים דעה"ס ויחידה חיה נשמה רוח נפש נקראים האורות דעה"ס, ונמצא שבחי' נפש אינה אלא אור המלכות לבד. כי זה הכלל שאין התחתון מקבל מהעליון אלא מבחי' אור המלכות דעליון, אמנם המלכות דעליון שה"ס המסך המעלה אור חוזר יש בה הבחן מדרגות בשיעור הקומה בהעלאת או"ח כנ"ל, כי בעולם א''ק היא שבה להיות כתר כנ"ל בענף ג'. וא"כ אע"פ שהתחתון אינו מקבל אלא מהמלכות דעליון, אם הוא מקבל ממלכות דא''ק יכול לקבל כל עשר הספירות שיש במלכות זו עד קומת כתר דא"ק. ועד"ז במלכות דאצילות ששם שבה המלכות להיות חכמה, יכול התחתון המקבל ממלכות דאצילות להשיג כל עשר הספי' עד קומת חכמה דאצילות. וכן במלכות דבריאה ובמלכות דיצירה, דהיינו לפי קומת המלכות דאותו עולם שהתחתון מקבל. 
והנך רואה שכל בחי' התפשטות אור מעליון לתחתון תלויה בשיעור קומה דעליון, ע"ד שביארנו בענף ג' שכל זה נמדד בבחי' התפשט ושוב דאו''י עד המלכות ומהמלכות לכתר או לחכמה כמו"ש שם וע"כ נקרא זה בחי' רוח. אלא בעולם א"ק היא בחי' רוח דכתר, דהיינו בהתפשט ושוב מכתר למלכות וממלכות לכתר, ובעולם אצילות נק' רוח חכמה או רוח חיה, דהיינו בהתפשט ושוב מכתר למלכות דז''א וממלכות דז"א עד הכתר וכו' כמו"ש שם והיינו דשיעור השילוב והחיבור דאור ישר עם האור חוזר שמצוי בעליון, יכול התחתון לקבל כל זה ע"י המלכות דעליון, וע"כ נקרא זה בחי' ע''ס דיושר משום שמתפשט לתחתונים שה"ס התפשטות הקו למקום המצומצם, ונקרא קו משום שהוא נותן מדה ושיעור קומה לתחתון, ונק' רוח משום דהקומה נערכת בשיעור המתפשט ושוב.

ב) אמנם העגולים שורשם מהרשימו מטרם התפשטות הקו, כמו שנתבאר לעיל בענף ב' עש"ה. אשר הנקודה האמצעית שה"ס המלכות ובחי' ד' דאור ישר, נעשה בה הצמצום ונשארה ריקנית בלי אור, אמנם בג' בחי' הראשונות שהם כח"ב ז''א, בהם לא נעשה שום צמצום כנ''ל ע"ש. ואע"פ שגם הם נסתלקו, אמנם לא משום הצמצום אלא כדי לחזור ולהתפשט רק בג' בחי' כמו שהנקודה קישטה בעצמה כנ''ל ע"ש. וע"כ בהתפשט אח"כ הקו במקום החלל בחי' היושר, מ"מ נשארו בחי' הקודמות על מקומן בסוד ע"ס דעגולים באו"פ ואו''מ וכלי פנימי וכלי חיצון כמו"ש שם בענף ב' עש"ה. אמנם הפרש גדול יש בע"ס דעגולים, כי המלכות שבה אינה מעלה או''ח בהתפשט ושוב, כי זהו רק פעולת הקו וע''ס דיושר, דהיינו קו המדה, משא''כ העגולים הם מקבלים בחי' הארה בהשואה, וגם אין זווג דהכאה נוהג במלכות דעגולים, וזכור זה. וע"כ אין התחתון יכול לקבל מהעליון שלו דרך מלכות דעגולים, דהא אין בה אלא מלכות לבד שהוא כלי בלי אור. אמנם העגולים התחתונים מקבלים מהעליונים דרך ראש הקו כמו"ש בעץ חיים ענף א' וב' וע"ש בפמ"א והבן. 
ונתבאר ההפרש הגדול בין ע''ס דעגולים שנקראים נפש, להיות שהתחתון אינו יכול לקבל מהם אלא נפש לבד מפני שג' הבחי' כח''ב ז''א אינן מתחברות להשפיע בהתפשט ושוב בבחי' הד' שהיא מלכות. אמנם ע''ס דיושר נקראים רוח, מפני שג' בחי' הראשונות מתחברות ע''ד התפשט ושוב ומשפיעים במלכות, ובזה יכולה המלכות להשפיע לתחתונים. 
ובזה תבין שאין לך שום ניצוץ בכל העולמות שלא יהיה כלול מד' הבחי' הנודעות, מפני שכן דרך יציאתם מא"ס ב"ה עד ביאתם לכלי מלכות, אמנם בסוד עה''ס דעגולים יוצאות חצוניות העולמות עד לעולם העשיה, וכל העגולים מקבלים תחתון מעליון רק דרך הקו ומקבל דרך שם ד' בחי' דאו"י, אבל אין במלכות בחי' או"ח ונשארה המלכות דעגולים בבחי' הצמצום הא'.וכן בכל עגול ועגול אשר קבלת אור הוא דרך הקו, אמנם האור מתפשט בו על בחי' עגולים, דהיינו נפש, עד לעגולי עולם עשיה, ונמצאת המלכות דעגולים דע"ס דעולם העשיה יש בה ג"כ כל ד' בחי' דאור ישר, משום דמקבלים ממלכות דקו דעולם היצירה שהוא ראש הקו וכתר לעולם העשיה, ומשם מתפשט לע''ס דעגולים דעשיה, עד למלכות דעגולים ההם. אמנם אינם מתחברים למלכות בהתפשט ושוב, ונמצאת המלכות דעגולים דעשיה אין לה אור להשפיע למטה, ונמצא שהמקבל ממלכות דע''ס דעגולים דעשיה, הגם שנתרשם בו כל ד' הבחי' מפני שכן נרשמים ג"כ במלכות דעגולי העשיה, אמנם בלי אור כלל, מפני שג' בחי' הראשונות כח"ב ז''א אינם משפיעין לה. 
המתבאר ויוצא מכל האמור, אשר ע''ס דאור ישר שה''ס כתר וד' בחי' הנודעות נוהגות בכל המציאות כקטן כגדול, וכל ההבחן אינו רק בערכי ע"ס דאו''ח שה"ס קו המדה שנק' רוח או צלם אדם וכו'. וזה שהשמיענו הרב ז"ל בפרק הזה שהיא ידיעה ראשונה בחכמה זו.

ג) וצריך להבין היטב ענין עצמות וכלים ואיכות התלבשות העצמות בכלים. ודע שבכללות האור הנמשך מא''ס ב''ה אל העולמות, אין שום הבחן כלל מבין עצמותו ית' לאורו המתפשט מעצמותו ית', אלא בזה, דבעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בי' כלל וכלל, ובאורו ית' המתפשט מעצמותו אפשר בו להתבונן, והוא בא לידי השגת הנביאים והצדיקים קדושים משרתי אל. ותדע שאין זה אלא בסגולת התלבשות אורו ית' בכלי, דאם לא היה מתלבש בכלי לא היתה שום מחשבה תפיסא בהארתו כלל וכלל כמו בעצמותו ית', אבל באור עצמו אין שום חילוק והבחן כלל ועיקר, וכמו שמהותו ית' הוא פשוט, כך אורו המתפשט ממהותו ית' הוא פשוט. 
ונתבאר באריכות בענף א', ענין ההבדל והפירוד הנוהג בכל דבר רוחני שאין זה אלא מסבת שינוי צורה. וכמו פירוד דבר גשמי הוא מסבת גרזן מחתך, וריחוק מקום מחלק לחלק הוא בכח התנועה, עד"ז תשפוט בדבר רוחני אשר שינוי הצורה מבדיל בו החלק שנשתנה צורתו והוא נגדר לבחי' נבדלת לעצמו, ואם השתנות הצורה מגיעה לבחי' הפכיות הצורה מהקצה אל הקצה אז נקרא פירוד גמור, שאין להם שום יחס וקירבה וכמו ב' דברים זרים נחשבים זה לזה, עש''ה. 
וכבר נתבאר ענין הכלים, שה"ס האור שנתעבה בשינוי צורה דהרצון לקבל שאינו נוהג במאציל ית'. וא''כ צריך להבין איך מתלבש האור בכלים, דאחר שנשארו הכלים בלי אור וניתוסף העיבוי אליהם אז חזר העצמות ונתלבש בכלים, כמו"ש הרב בענף זה וממה נפשך, אם קרובים המה האור והכלי ואין בכלי עביות ושינוי צורה, א"כ למה זה נגדר בשם כלי עד שיהיה אמצעי שע"י יתפשט אורו ית' לתחתונים, ואם נשארה בהם העביות גם אחר התלבשות האור בהם, א"כ איך יתכן בהם קירוב זה לזה והתלבשות זה בזה אם לא בהשתוות צורתם, דאטו במקום מדומה ח"ו תליא מילתא. 
ולהסביר זה אקדים לבאר ג' בחי' אור הנמצאים בע"ס זה למטה מזה.א', הוא האור הנמשך מא''ס ית' בלי התעוררות דהתגברות רצון הנאצל, והוא נקרא אור העצמות או אור החכמה. אור הב', הוא האור הנמשך מא"ס ית' ע"י התגברות רצון דהנאצל, והוא נקרא אור הבינה או אור דחסדים, שהוא גרוע הרבה מאור העצמות, בזה שרצון הנאצל משותף בו, כלומר דלא היה מתגלה ונשפע לנאצל אם לא היה מתעורר להמשיך אותו. אור הג', הוא האור היוצא ע''י כח הנאצל עצמו, פירוש, דעיקר גדרו של הנאצל הוא הכלי שבו והוא הרצון לקבל שבו, דהיינו אור העב, כי רק בזה יוצא מכלל מאציל ונגדר בשם נאצל, להיות שבמאציל אין בחי' הרצון לקבל והבן, וע"כ עיקר קוטבו של הנאצל הוא בחי' כלי שיש לו דהיינו בחי' הד', והנה עליה עבר כח הצמצום, אשר הנאצל אינו מרוצה לקבל עם בחי' ד' שזה העיכוב נק' מסך, והנה מסך זה נקרא לגמרי על שם הנאצל כמבואר היטב בענף א', דאין שום גבול נעשה מצד המאציל עש"ה. וע"כ אור העליון נשפע ובא על המסך ונעשה שם זווג דהכאה המעלה ע''ס דאו''ח, ובזה נמצא שזה האור הוא תולדה של הנאצל, והוא אור שלישי המיוחס לנאצל לבדו. אמנם ודאי שגם זה האור נמשך מא"ס ב''ה, אלא כיון שהוא ע''י כח העיכוב של הנאצל, וכיון שכח העיכוב הוא חידוש, ומה שלא נמשך כלל מהמאציל נק' על שם הנאצל לגמרי. ותבין אשר בחי' אור הב', הנמשך ע''י התעוררות רצון הנאצל אינו נקרא על שם הנאצל, כי בחי' הרצון לקבל נמשך עכ"פ מא"ס ית', בשביל שרוצה להנות לבריותיו שה''ס מחשבת הבריאה כמו שהארכנו בענף א'. משא"כ כח העיכוב והמסך, אין למאציל חלק בו זולת מקוטבו של הנאצל, והבן. 
והנה כל אור יש לו יחס ישר אל הכלי שלו, כי אור העצמות מלובש בחכמה שה"ס בחי' א' שעוד לא נגלה שם בחי' התגברות לתוספת שפע, ואור הבינה מלובש בבחי' ב' שהיא הבינה שהמשיכה אותו, ואור חוזר מלובש במלכות כי היא הולידה אותו.