לשיקבו"ש (כתובות יז.) "ב"ש אומרים כלה כמות שהיא, וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה". פירוש, בליל שבת כשמרקדים ומזמרים, "לכה דודי לקראת כלה", באיזה כלה הכונה, "בש"א כלה כמות שהיא", דהיינו, (תהלים קיט פא) "כלתה לתשועתך נפשי", כי צריך לשים לב בעיון, להבין להשלים החסר לה. (שה"ש ח ח) ו"מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה", ולכן כלה חביבה לחתן שלה.
וב"ה אומרים, "כלה נאה וחסודה". כבר יש לה במזומן כל תכשיטיה, ומזמנים החתן וכלה, לחתונה ולשמחה.
טענו בית שמאי, (משפטים כג ז) "מדבר שקר תרחק", שזה מכריע להתגלות החפץ האמיתי, כיתרון האור מתוך החושך.
אמרו להם, כבר קנה המקח, ואחר שקנה, לא יתכן לגנות המקח כלל.
ונראה לי, שלא פליגי ב"ש וב"ה כלל, אלא שב"ש איירי קודם שקנה המקח, וב"ה איירי לאחר שקנה.
ובזה מובן חטאו של אדם הראשון, כי באמת בקומתו נברא, ובצביונו נברא, והראיה שאפילו שהיו ערומים לא יתבוששו, כי (תהלים קד לה) "יתמו חטאים מן הארץ", והכל טובה גדולה, (תק"ז תקון ע קכב:) ו"לית אתר פנוי מיניה", וכל דברי בני אדם ומעשיהם הטובים והרעים, נכתבו בספר זכרון לחושבי שמו, (משלי טז ד) ו"כל פעל הוי' למענהו", כדי שיתגלה שמו בהרחבה גדולה, וזה סוד, (בראשית ב טז) "מכל עץ הגן תאכל", שכולם טובים למאכל, ואין רע כלל (שם יז).
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל", כי לית תמן שמאלא כלל.
ובאמת לא היה מסוגל לחטוא, כי עיניו עברו מלראות שוא, אלא כל חטאו היה ששמע לקול אשתו, דהיינו, שהרגיש שאשתו פחותה ממנו במדרגה, והיה רוצה לתקנה בזווג (ואם היה מאמין לדברי הקב"ה, והיה ממתין עד שבת, אז היתה נתקנת מעצמה.)
וזה סוד דאיתא בסבא משפטים, (זהר הסולם אות רסז, רסח, רעא) "וזמין קב"ה, לאקדמא מוחא בלא קליפה, דכתיב, (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, מוחא קדים לקליפה, ואע"ג דמוחא יקום בלא קליפה מאן הוא דיושיט ידא למיכל מניה בגין (שם) דכל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם (פירוש כמו אדם מזוין עומד בתוך מעי הארי, והבן.) וכו', וכדין קרבנא להוי שלים, להוי' אלקים, ע"ש וכו', בגין דלא ישתאר בעלמא מהאי זוהמא בעלמא כלל, ויהא עלמא חדתא בעובדי ידוי דקב"ה".
ועיקר הכוונה (שם רסו) "דהא מוחא וקליפה דיליה הוי, וכו', ההיא חומה דלבר, דאיהי קליפה דיליה היא ממש, דכתיב (זכריה ב ט) ואני אהיה לה וכו' חומת אש סביב", ע"ש. ומקודם גם כן היתה בחינה זו, וכל עבודת אדם הראשון היתה רק להשיג הקדושה הבאה אליו, בהתגברות גדולה, בסוד, "חומת אש", גם כן בלי שום חילוק וללא תקנה, בסוד זווג, כי כבר גילה לו הקב"ה, דמוחא וקליפה דידיה הוא, (איכה ג לח) ו"מפי עליון לא תצא הרעות והטוב".
אבל התחלה לזה, היתה הרגשתו, בחינת קול אשתו, בסוד (ישעיה סו א) "איזה בית אשר תבנו לי", ומזה היה נמשך רצון לזווג.
וזה ענין שתכלית חטאו היה, שהיה מתחבא בתוך הגן, כשהרגיש קריבת הקב"ה, ואחר כך גרם לו בושה, מלפני הדרת קודשתו ית'.
וזה שהוכיח לו הקב"ה (בראשית ג יא) "מי הגיד לך כי עירום אתה", פירוש, כבר הוכחת לדעת (ישעיה מד ו) ש"אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים" עמדי, אם כן, מאין באה לך הידיעה הזאת שעירום אתה, הרי לך בעליל, שעברת על ציווי שלי ואכלת מעץ הדעת טוב ורע.
והקב"ה ברחמיו עשה לו כותונת עור, דהיינו, ירידה שלו, שגרשו מגן עדן, מחמת שנדמה לו שערום הוא, והתלבש בכותונת עור, ואחר כך יבא בחזרה לתיקונו הראשון.
ובזה מובן חטאו של שאול המלך, (ראה ש"א טו ט) שבאמת פלא, מדוע חמל על מיטב הצאן, ותפס את אגג חי, ועבר על פי הוי', כי באמת מחיית עמלק, היתה שייכת לו, כי מבניה של רחל היה, אבל אמרו, (ילקוט שמעוני יג קיז) שלא נמשכה מלכותו, מפני שלא היה בה שום דופי, ומחמת כן הרגיש בקטנותו ..., בסוד מחיית עמלק, וכל התיקון היה מוטל עליו ... ... שצריך להתרצות ולזכות עוד את עצמו לפני קונו, כדי שיהיה יותר ראוי לגמר התיקון הזה, וזה סוד שאמרו לו העם לחמול על מיטב הצאן, להביאם עולות וזבחים להוי', פירוש, שהרגיש שיש עוד לתקן באפס מה, ואינו כדאי להיות הגמר מיד. וזה שהוכיח לו שמואל הנביא, (שם יז) "אם קטן אתה בעיניך", שזה גרם לך כל החטא הזה, היה לך לדעת (שם) ש"ראש שבטי ישראל אתה", אדרבה, כי העניו האמיתי, לא ירגיש התנשאות וחשיבות כלל, רק כלי מוכן להשתמשות קונו על כל אופנים.
(שם כב) ו"החפץ להוי' בעלות וזבחים", כי כבר נוכחת לדעת, שאין צריכים מעתה שום תיקונים, רק לשמוע דבר הוי', דהיינו, להשיג הקדושה הבאה אליך, ולא תמנע אותה, ולא לעבוד ולזבוח, ויצא לך כל זה שלא האמנת לדבר ה'.
וזה ענין (פסחים כב:) "… היה דורש כל אתים שבתורה וכו', את ה' אלקיך לרבות תלמידי חכמים"
פירוש, (ישעיה נא ג) "כי נחם ה' ציון", ואינו רואה דבר שווא, כי לא נמצא כלל, כי (משלי טז ד) "כל פעל ה' למענהו". ובא וראה, (ראה תענית כא.) שבעל אכסניה שלו הוא הגוף של תיבת אבנים טובות, שהחליף לתיבה מלאה עפר, גם זאת שלח דורון למלכא, ולא היה בוש כלל, ובאמת קבל המלך בסבר פנים יפות, כי הפיל בה החומות של השונאים שלו.
וזה שרמז, "את ה' אלקיך תירא", סוד החומה, מאי דרש ביה, אמר לו, שלא היה מפריד חלילה כלום בין את להוי', ואפילו ת"ח מרבה גם כן באותו ענין ממש כחכמים, בסוד "ואני אהיה לה וכו' חומת אש סביב" (זכריה ב ט), כי מוחא וקליפה דידיה הוא.
וצא ולמד (פירוש המיוחס לרמב"ם), מה שקרה לשאול המלך, כי הגם שתפש לאגג מלך עמלק חי, והושיבו בבית אסורים, לנקום נקמתו הימנו שלשלו לו שפחה, ויצא ממנו המן הרשע וכו', וכל זה יצא לו, שהרגיש איזה בחינת עבודה ותיקון, לגבי עצמו, להיות כדאי להשראת הקדושה, בסוד תיקון הגמור.
וזה ממש היה בחינת חטא של עץ הדעת כנ"ל, וזה שרמזו, (חולין קלט:) "המן מן התורה מניין, (שנאמר) (בראשית ג יא) המן העץ", (אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת) כנ"ל, והבן.
וזה סוד, (מכילתא בשלח פ"י, ילקוט שמעוני שמות טו רנג) "אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היתה אומה שולטת בהן לעולם", דהיינו, גם כן כפי הנ"ל, שהיה להם להאמין בתיקון, והיתה אמונה זו להם, בחינת (זכריה ב ט) "אהיה וכו' חומת אש", אבל הרגישו בעצמם פחיתות, והיו מתחננים "ה' ימלוך", שלא תופסק הקדושה מהם, והיה להם במקום זה, רק להתחזק בכל כוחם לאמור "ה' מלך", כי זה בחינת גופא דאילנא, דלית תמן שמאלא כלל, כי כבר הראה ה' לעיניהם בחינה זו, והיה להם להחזיק אותה בחינה.
וזה סוד נשגב, (נדרים נ.) "אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה". פירוש, כיון שזכה האדם לראות בכרם הוי' צבאות, דקליפה אקדמא לפירי, וכל עניין הקליפות, להגדיל ולהרבות ולנטור הפרי, והשתא דאתרבא הפירי, שגדלה כל צרכה מבין הקליפות, אז כולם יאבדו, והכל יודעים בשביל מי נזרע השדה, והיא ס"מ חיים וא-ל למושעות, ורע חוזר בעצמו להיות טוב, כיון שזכה לכל זה, אין ראוי לפחד כלל יותר, מכל בחינות שבעולם יהיה מה שיהיה. כי שם הקדוש א-ל כולל כל הי"ג ת"ד, ועבירות ממש נעשה לזכיות ממש, וכיון שאינו מסוגל לחטוא, ולעשות עבירות ממש, אם כן יראתו היא קלונו ופגם לו. וזה סוד לרבות תלמידי חכמים, שזה בחינת יראה שלו, שהתלמיד חכם והחכם יהיה לו למדרגה אחת, בסוד (קידושין לו:) "מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן", כי החכם בן תלמיד חכם, הוא בסוד יין בן יין, והתלמיד חכם בן רשע, בסוד יין בן חומץ, ואם שתית חומץ, ולא הזיק לך, אלא אדרבא וכו', אם כן אין לך להתירא מן היין סוד תלמיד חכם. וזה סוד מוחא וקליפה דיליה, (זכריה ב ט) "ואני אהיה לה וכו' חומת אש סביב", כי הקליפה גם כן (ויקרא יט כד) "קודש הלולים להוי'", בסוד נטע רבעי.
וזה סוד, (תנחומא מטות כ"ד ב"ק צב:) "בירא דשתיתא מניה אל תזרוק בה אבן".
וזה סוד, שאפילו לעתיד לבא, בחזור הב"ן להיות ס"ג, הזכר עולה עוד יותר גבוה, דהיינו המ"ה בסוד ע"ב, והיא גם כן בחינת חומה של זכוכית, שאינו חוצץ כלל לעינים, בסוד מיעוטו שאינו מקפיד, אבל אם מקפיד בודאי חוצץ, והבן מאד.
וזה סוד הסיום מסבא, (זהר משפטים הסולם אות שסו) "מכאן והלאה תנדעון דהא סטרא בישא לא שלטת עלייכו", פירוש, כל הטורח של הקולות וברקים עד היום לא היה אלא להראותכם דלית שמאלא כלל במציאות. "ואנא ייבא סבא קאימנא קמייכו לאתערא מילין אלין", פירוש בסוד "ואני אהיה לה וכו' חומת אש סביב", והבן.
כי כבר קנה המקח, לכן אין מהראוי לגנות המקח כלל בשום פנים שבעולם.
וזה סוד שעבודת אדם הראשון בגן עדן, לא היתה יותר, אלא להשיג הקדושה בהתגברות גדולה, פירוש, בסוד, "חומת אש", היה מתגבר ומקדש כל הדברים הנרקבים אליו, והיה ממשיכם לבחינת קדושתו הנשגבה.
וזה ענין (יבמות כ. ספרי ראה יד כא.) "קדש עצמך במותר לך", ואפילו שבטל תאותך, ולא נמצא לך עבודה כלל להתרחק מדברים האסורים, כי (תהלים קד לה) "יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם". יש לך עבודה גדולה וחזקה לקדש עצמך בדברים המותרים, כמו קדושת הקרבנות, שזכו להתקרב על מזבח הוי' הרפוא.
ומי שוטה שלא יכיר קדושת המזבח והמשכן, שהוי' בחר לשכן שמו שם. וזה השיגו הכהנים, על כן, (פסחים נט:) "הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין", כי הבשר והלחם נתקדשו הרבה בפי הכהנים, עד שהיה נמשך הקדושה לאדם שהקריב לפיהם הקדוש.