ערבות

1. אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצורכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצווה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחבריי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך". כי איך ייפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ולפיכך, אחר שכל חבריי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. (בעל הסולם, "מתן תורה", אות ט"ז)

2. וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצווה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחבריי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.

ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחבריי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.

משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו. (בעל הסולם, "הערבות", אות י"ז)

3. כתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו. ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה. (בעל הסולם, "הערבות", אות כ"ג)

4. בהחסר כוח מחלק אחד, גורם תשישות כוח בכל הקומה. וזה סוד (ברייתא דרבי ישמעאל), פרט שצריך לכלל, וכל דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.

כי (תהילים ק"ג, ט"ו) "אנוש וכו' כציץ השדה כן יציץ", וכל נקודת הציצים, עולה לפרח אחד, כלל דיעקב ושבטים, מטה שלימה. וזה נותן גבול מיוחד לכל נפש ונפש, בבחינת קבלת אור מלעילא בעולם הזה, בסוד העבודה, וזה גדול מזה, וזה לעילא מזה, ואין פרצוף דומה לחבירו. ואותם הגבולים בציורם, דומה ממש, לדמות קווי וניצוצי נקודות הפרח, שהגבולים שבכל חלק ונקודה מהפרח מעמידים היופי של הפרח, ובהעבור נקודה וחלק מהפרח גבולו, במעט, או בהרבה, יגרם כיעור לכללות הפרח, ואין אפשרות לקחת חלק מפרח בפני עצמו, ולהסתכל בו בפרטות, כי אז לא תאר ולא הדר לו לאותו חלק.

וזה סוד שהמשיל הזוהר, לשניים שבאו בספינה, והיה אחד קודח תחתיו, גער בו חבירו, למה אתה קודח, ואותו שוטה ענה לו, מה איכפת לך, הלא תחתי אני קודח, כי באמת מקלקל היחיד יופי כל הדמות.

וזה סוד תפילה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו. (בעל הסולם, "לא עת היאסף המקנה")

5. אי אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר האומה לסבול בגללם.

וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולם מרגישים". והמשיל על זה רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה, אמר להם, מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמר לו שהמים עולים ומציפים עלינו את הספינה". היינו שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוות על היכנם. (בעל הסולם, "מצווה אחת")

6. ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחיסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצוות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להישאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם.

ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" (בעל הסולם, "הערבות", אותיות י"ז-י"ח)

7. רבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. (בעל הסולם, "הערבות", אות י"ט)

8. ישראל ערבים זה לזה, היינו שכלל ישראל הוא בחינת אחת. (הרב"ש, מאמר 209, "עניין חתן וכלה")

9. "אתם ניצבים היום כולכם": מלמד שכנסם להכניסם בברית: "כולכם" פירושו, שכולם נכנסו בערבות.

מקשים, מדוע מתחיל ברבים "כולכם", ואחר כך לשון יחיד "כל איש ישראל". הכוונה, "כולכם", נכנס בכל איש ישראל, היינו שכל איש ישראל יהא כלול מכולכם, כמו שכתוב "ויחן העם תחת ההר", כאיש אחד בלב אחד. (הרב"ש, מאמר 63, "אתם ניצבים היום - א")

10. בלעם רצה לקלל את ישראל. ואמר לו בלק, "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה", אם תסתכל על יחידים "קצהו" אז "תראה", תוכל לראות חסרונות בבני ישראל, אבל, "וכולו לא תראה" (כלומר), על כולם ביחד, אין רואים - אלא רק טוב. וזה גם עניין הערבות שמשה רבינו עליו השלום עבד על זה כל כך לפני מותו, לאחד את בני ישראל, כמו שכתוב "כל ישראל ערבין זה לזה", היינו, שכולם יחד - רואים רק טוב. (רבי שמחה בּוּנֶים מפשיסחא, "קול מבשר")

11. אי אפשר לקיים התורה והמצוות, כי אם על ידי הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חבירו. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא על ידי האחדות. ועל כן, כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, שהעיקר על ידי התגברות הרצון, צריך להכלל בכלליות ישראל, באחדות גדול. ועל כן בשעת קבלת התורה בוודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תיכף, כשרוצים לקבל התורה, צריכים תיכף להיכלל יחד כולם כאחד, כדי לכלול ברצון, ואזי בוודאי כל אחד ערב בעד חבירו, מאחר שהכול חשובים כאחד. ודווקא על ידי זה, שכל אחד ערב בעד חבירו, שהוא בחינת אחדות, על ידי זה דווקא יכולים לקיים את התורה, ובלא זה לא היה אפשר כלל לקיים את התורה. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא על ידי האחדות, שנחשבין כולם כאחד. נמצא שדווקא על ידי הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, על ידי זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחבירו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות. (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות")

12. האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפילתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפילה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפילתו. (רבי אלימלך מליז'נסק, "נועם אלימלך")

13. ישראל ערבים זה לזה מפני שממש יש בכל אחד חלק אחד מחבירו, וכשחוטא האחד פוגם את עצמו ופוגם חלק אשר לחבירו בו. נמצא מצד החלק ההוא חבירו ערב עליו. אם כן הם שְׁאֵר זה עם זה. ולכך ראוי לאדם להיותו חפץ בטובתו של חבירו, ועינו טובה על טובת חבירו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא הוא ממש. ומטעם זה נצטווינו "ואהבת לרעך כמוך". וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל, כדרך שאין הקב"ה רוצה בגנותינו, ולא בצערינו. אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו. וירע לו ממנו כאילו הוא ממש היה שרוי באותו צער חס ושלום או באותה טובה. (הרמ"ק, "הנהגות צדיקים")

14. צריך לומר בלשון רבים, חטאנו וכו', ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא איבר אחד פרטי, כי זהו הערבות, שאדם ערב בעד חבירו אם יחטא, לכן אעפ"י שאין בו אותו עוון, עם כל זה ראוי הוא להתוודות עליו, כי כשעשוהו חבירו, הרי כאילו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון רבים. אפילו אם האדם מתוודה בביתו ביחיד, לומר כי מה שחטא, נחשב כאילו עשינו אני והוא חטאנו אותו ביחד, מצד ערבות הנשמות. (הרח"ו, "פרי עץ חיים")

15. עיקר שורש הערבות נמשך מבחינת קבלת התורה, שהיו כל ישראל ערבים זה לזה. וזה מחמת שבשורש נשמות ישראל נחשבים כולם כאחד, כי נמשכים ממקור האחדות, ועל כן כל ישראל ערבים זה לזה בקבלת התורה. (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות")

16. כללות ישראל וחיוּתיהם מתנוצצים זה בזה, ואפשר שזה פירוש "כל ישראל ערבים זה בזה", פירוש שמעורבים אורותיהם וחיותיהם איש באחיו, ומחמת זה מצוּוים ועומדים אנחנו בני ישראל במצוות "ואהבת לרעך כמוך" ממש. (רבי מנחם מנדל מוויטבסק, "פרי הארץ")

17. שכל ישראל ערבים זה בזה. (סנהדרין, שבועות)

18. "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד', ז'), כדי להשתלם, צריך שיהיו מתחברות בה כל שאר הנשמות ונעשות כולם אחת בה, ואז השכינה מאירה בתיקון גדול, ואז "כולך יפה רעייתי" ואין נשאר שום מום, כי בכוח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכול מתוקן. (הרמח"ל, "דרושי כ"ד קישוטי כלה")

19. בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם בכוח התורה. וזה שנאמר להם "כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים, וגוי קדוש". הכול תלוי בבני ישראל. כמו שמתקנים עצמם, נמשכין כל הברואים אחריהם. (רבי יהודה אריה ליב אלתר, "שפת אמת")

20. על דרך הפשט: התכללות - היינו שכל אחד, כל פרט בישראל צריך להתכלל בתוך הכלל. אין בפרט אלא מה שבכלל, כל ישראל ערבים זה לזה. כל פרט הוא חלק מהכלל, אין נפרד פרטי בישראל מכל הבחינות הן בהרמת קרן הכלל והן בעזרת אחרים. וגם בתוכחה זה לזה, כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה. (הגר"א, "קול התור")