Publication

30 Eki 2020

על החיים ועל המוות

נובמבר כבר עומד בפתח, ובכל שנה בתחילת החודש האחד-עשר חוגגת מקסיקו את יום המתים. לפי אמונתם ביום הזה מגיעות הנשמות שאהבו לבקר את המשפחה, ובבית מכינים לכבודן שולחן מקושט פרחים, מאכלים וחפצים שאהבו.

המקסיקנים עושים הכול כדי להנעים למתיהם את היום. מעלים מחזות בכיכרות ויוצאים בריקודים, נגנים משוטטים ברחובות, ובכנסיות נערכות תפילות חג מיוחדות. בלילה נדלקות אלפי נורות בבתי הקברות, הקברים מקושטים תמונות, וכל משפחה יושבת לסעוד ליד קבר יקירה כשהיא משתפת את השכנים במטעמים שהכינה לכבודו. אומנם היום הזה נועד לזכור ולכבד את המתים, אבל אין בו כלום מהאבל והעצבות, כולו שמחה צבעונית.

כשהייתי במקסיקו ראיתי את החוגגים, את ההתפעלות והשמחה שנכנסה בהם. את הטבעיות המחויכת שבה הם מקבלים את המוות. המנהג באופניו השונים קיים בשורשי תרבויות רבות על פני כדור הארץ. גם בתורת ישראל ידוע שיום המיתה יכול להיות שמח כיום הלידה. כי כשאנחנו עוזבים את העולם הזה, אנחנו כביכול גם נולדים. יוצאים אל העולם הבא. כך נוצר ונשמר קשר בין העולמות. ובעצם כשמתים כמו עולים מדרגה, משילים את החומר ונשארים עם הרוח.

בדרך כלל המוות אצלנו הוא נושא שמעורר חרדה ודאגה, כי הוא מייצג את הסוף. אבל צריך ללמוד להתייחס אליו יותר בטבעיות. פשוט לעשות כל מה שאפשר כדי להכין את עצמנו אליו. כלומר לחיות טוב, להרוויח כמה שיותר נקודות יחס יפה לאחרים, כי בזה אנחנו באמת חיים את החיים האלו כמו שצריך לחיות אותם. כך אנחנו מתקרבים למערכת הטבע, שהחוק הנוהג בה הוא של קשר יפה בין כל חלקיה. ואם חיים כך, אז במוות אין שום דבר טרגי. להיפך, אפשר לשמוח בזה שאדם עובר למצב יותר טוב.

אנחנו שנמצאים בעולם שבין לידה למוות, שמחים במי שנכנס אליו ומצטערים שעוזב, אבל הצער צריך להיות יחסי. כי המוות הוא חלק ממעגל החיים. כך שאדם צריך להתייחס בצורה קלה יותר לרגעי הלידה והמיתה, ולעומת זאת לתקופת החיים שביניהם להתייחס בצורה רצינית. לעשות בהם הרבה טוב, לדאוג ולחשוב יפה על אחרים. אז גם לא יהיה בו פחד מיום המיתה, והוא יכבד גם את יום לידתו.

טוב שנוהגים בכל תרבות להזכיר את הנפטרים. גם לצורך הנצחת המתים וגם כתזכורת לחיים, איך להתייחס אליהם נכון, לא לגרום רע זה לזה. כי יש בצורת החיים שלנו חשבון עם העתיד. אנחנו אומנם מסתכלים רק על הגופים, אבל באמת אין כאן עניין של גופים אלא של נשמות, של הרוח הפנימית שיש בנו, ולה אין לידה, אין חיים ומיתה, היא נצחית. ולכן מוטב להתייחס למעגל החיים כאל רצף אחד אינסופי שאליו אנחנו באים בגלגולים שונים, כדי ללמוד דבר אחד ויחיד: להתייחס יפה זה לזה.

כמו כן הביקור בבית העלמין שנהוג בכל דת ואמונה הוא טוב כדי לשמור על קשר עם המתים, לכבד אותם ולהודות, כי בסופו של דבר בזכותם אנחנו חיים, ובזכותם אנחנו גם מולידים ומוסיפים למעגל החיים. אבל בעצם, למקום שבו נמצאות עצמות המת אין משמעות. כי לא המקום חשוב, אלא להרגיש שאנחנו נמצאים בחיים בזכות היקר לנו, וקיבלנו ממנו משהו שאנחנו דואגים להמשיך. שאנחנו תומכים במה שרצה למסור לעולם ומפתחים אותו הלאה; עד שכולנו נגיע לסוף העולם הזה, שיש בו הפרדה ושנאה ויחס רע, וניכנס לממד אחר, שבו קשורים כולנו בקשרים טובים קרובים, כל הדורות מכל הזמנים.

Makale MetniDOCX