מאמר במקום הקדמה
שכל הפועל
הדבקות האמיתית היא בחינת ידיעה
לא כצורנו צורם
אהי' שלחני אליכם
תנועה גשמית ותנועה רוחנית
תיקון כלל ופרט
חטא אדה"ר - חטא שאול המלך
אמונה אומן
צדיק מושל יראת אלקים
וכאור בוקר יזרח שמש
התהפכות הצורות
נעימות השירים והנגינה
סיתומים
המפורסם והמושכל
נחמה העתידה
חינוך הבנים
מזון גשמי ומזון רוחני
סוד מצוה דמגני
חילוק מעוה"ז לעולם שלאחר התחיה
קנאה
דומם דקדושה
אך בצלם יתהלך איש
אך טוב וחסד
מפלת הגאים - ירושת השפלים
ספירות
צמצום א' - 1
צמצום א' - 2
שלש מראות בצמצום
עניין שני הקצים
סוד הצמצום
דבר הצמצום
סוד הציץ
סבת הצמצום
חלל פנוי
ולדבקה בו
תיקון המנצפ"ך
סוד "ונוגה כאור תהיה"
שבע חומות
סדר התיקון
תענוג הקבוע, ועבדות המעולה
ממשלה
והחוט המשולש לא במהרה יינתק
עליונים למעלה ותחתונים למטה
ענין בת צור
תיקון השמאל
אצילות נשמה
גבהות הלב
גדול הנהנה מיגיעו
השפעה ותענוג
אני הוי' לא שניתי
פעולות האדם ותחבולותיו. ציור אחד יוצא מכל המעשים
אחדות הפעולות
הדבר שהיה בכלל
ומבשרי אחזה
התאחדות המעשים למעשה אחד
התאחדות הנבראים
ענין קטנות ב'
ברוך שם כבוד
שמירת התורה תלויה בארץ
קב"ה וישראל חד הוא
אם בארזים נפלה שלהבת
ששים רבוא נשמות
גמר התיקון
סוד שמותיו ית'
גאוה, רצון בחירי ומחוייב
אליהו ואלישע
מי הקדמני
סוד הנבואה
סגולות התורה
מה שנוהג בגשמיות נוהג ברוחניות
סגולת השינה
חותמו של הקב"ה אמת
שבח הנוסף על סוד השלימות
ענין זקנה
כח הנשמה
זכוך הגוף
מערכות הטבע
ענין פרס
תולדות גשמיים ותולדות רוחניים
שכל ומושכל
דע את אלקי אביך ועבדהו
עבודה באהבה
צדיק אוכל לשובע נפשו
הרה וילדת יחדו
זמן ומקום
ענין צורה רוחנית
חסרון ושלימות
חיצוניות ופנימיות-1
בן ועבד
השלימות-1
לימוד התורה הק'
כל שזכה שהקב"ה משפיע לו חב"ד
אם הוי' לא יבנה בית
רם הוי ושפל יראה
רזא דכלים ריקים
ג' עלמין אית ליה לקב"ה
ענין חיצוניות ופנימיות - 2
אין בין תענוג לשמחה
חכמת הרגש התענוג
מסירות נפש
באה שבת באה מנוחה
מעלת השבת
ענין אשת חיל
ביאור המדרש ויכל אלקים
מאמר השבת
ושמרתם את השבת
ב' שבתות
לכולם נתת בן זוג
שבת ושמיטה
ערך התנועה - והמנוחה
ושמרו בני ישראל את השבת
השלימות - 2
פלאי פלאות ג' בחינות
מציאות העבודה
כל שיש לו מציאות יש לו אמת
ענין עקרת בית הנפש הוא עקרת הבית
הבונה בית למלכו
יסוד אמא א-ל שד"י
מצה למצוה
ה' ספירות
הויות
אדם הראשון נולד מהול
קשת
מילה - פריעה - אטיפא דמא
קבלת התפילה
שינוי מקום ושינוי העתים
הוי' שפתי תפתח
בדחילו ורחימו
עיון תפילה
תקון הבושה "מאין באת"
רחמים
מזמור לאסף
ארבעה אין הדעת סובלתן
רחמנא ליבא בעי
פגימת עינים
ב' יראות
הללו בוכין והללו בוכין
כל המצטער עם הצבור
הויכוח שבין כ"י להשי"ת
הכל בידי שמים
תיקון הנשמות
גילוי היחוד
היתרון שבהשבה
שני הדרכים שבהם העולם מתנהג
גילוי פנים
ספריית כתבי מקובליםchevron_left
בעל הסולם/פרי חכם - שיחות
chevron_left
שינוי מקום ושינוי העתים
 

שינוי מקום ושינוי העתים

(ענין תפילה ושומע תפילה)

כל התפילות שאדם מתפלל כל ימי חייו, מתקבלים להבורא בשני פעמים, פעם אחד, נקרא עניה, דומה לאדם שעונה לחברו בשעה שקורא אותו. ופעם שני, נקרא שמיעה, דומה לאדם ששומע צרת חברו ופיוסו, וזה שכיון הנביא, (ישעיה סה כד) "טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע". דהיינו, שתי הקבלות הנ"ל.

והעניין, שעל קיבוץ התפילות ממין הא', כשהקב"ה עונה אותם, משפיע לו על תפילותיו בחינת תוספות טובה שבאותה, התוספות טובה, משלים כל רצונותיו של אדם.

מה שאין כן בקיבוץ התפילות ממין הב', כשהקב"ה עונה אותם, ולא ישפיע לו בעניתו שום חידוש ותוספות, אלא רק מודיעו בעליל ששמע היטב כל תפילותיו.

זה עניין "עוד הם מדברים ואני אשמע". נמצא עניה של התפילה דבוקה ממש בתפילה גופא, וגם מובן שמתקבלת ונענית ישר עם דברי התפילה, כי לא יתוסף לה כלום, אלא רואה את עניית התפילה, בתפילה עצמה, ואפילו ההודעה מהבורא ית' משיג גם בדברי תפלתו גופא. וזה ממש שיעור הכתוב, "עוד הם מדברים ואני אשמע". אלא בעודו בגלות, אינו יודע ששומע הקב"ה את דבריו, ואחר כך ברגע הגאולה רואה בתפלתו גופא, שהבורא ית' שומע כל דבריו, אחד מהם לא נעדר, ודי לו למילוי כל מבוקשיו, והבן.

יש לדעת שהבורא יתברך, שומע תפלת כל פה, וזה לא יקרה בעולם שתהא איזה תפילה מאיזה בן אדם נאבדת, אלא כל תפילה ותפילה, תהיה ממי שתהיה נענית מיד בהוה, בלי שום זמן. כי הקב"ה, למעלה מן הזמן, אלא שיש חילוק בגופים, דהיינו, שתשע מאות תשעים ותשעה אנשים, מתפללים תפילות גדולות בכל מורשי לבבם כל ימי חייהם, ומכל מקום לא הגיעה המענה אלא לאחד מהם, ואותו האחד, משיג ממש כל שיעור מבוקשם של התתקצ"ט אנשים הנ"ל. והטעם, מפני שאינם מוכנים לקבלת המבוקש, ואי אפשר להם בשום אופן לקבל המענה על תפילותיהם מרוב עכירותם, אבל מחמת תנאי שיש להבורא עם בריותיו, בא ומגיע המענה לאותו האדם שמוכן לקבל אותה.

וזה סוד שני הצמצומים שבגשמיים, דהיינו, המקום והזמן, שהמה סבות העבודה לגבוה,

צמצום הזמן מתוח אפילו לאדם אחד, כי אם לא היה נברא זמן בעולם, היו אותן ב' המענות הנ"ל דבוקים בו תמיד, ולא היה עולה ויורד, ופשוט הוא.

צמצום המקום הוא מגושם יותר, כי אלמלא לא היה מקום, לא היה יותר מאדם אחד בכל שבעים שנה, וכל אחד ואחד היה מוכרח להשתלם בזמנו, ובכח המסירה מדור לדור היה התיקון קרוב מאד.

אבל כיון שנברא מקום לריבוי אנשים, ואין השלימות מוכרח לכולם, כי תנאי של קבלת התפילה יתקיים אפילו באחד מהם, לפי אותו הסדר, אם כן אין המסירה מדור לדור עולה יפה.

ויש לדעת שאדם בעברו ממקום למקום, הוא נעשה כמו בריה חדשה לפי המקום החדש, והאות, כי מצב דרכי בריאותו, אכילתו ותאוותיו הכללים השתנו כמו אצל אנשי המקום, ובשיעור זה ישתנו גם צינורות שכלו.

וכיון שימי אדם קצרים, ואי אפשר לו בחיי הבלו, לשוטט בכל המקומות, על כן התרבו הגופים ונפוצו על כל המקומות המשונים על האדם.