עוֹזי וזִמְרת יה

230. אחוֹר וקֶדם צַרְתָני ותָשֶׁת עליי כַּפֶּךָ. כמה צריכים בני אדם לכבד את הקב"ה, משום שהקב"ה, כשברא העולם, הסתכל באדם, שיהיה מושל על הכול, והיה דומה לעליונים ולתחתונים. הוריד אותו לעולם בדמות מכובדת. וראו אותו הבריות. אז התקבצו והשתחוו לפניו, ואֵימה ופחד נפלו עליהן מיראתו. כמ"ש, ומורַאַכם וחִיתְכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמיים.

231. הכניס אותו אל הגן שנטע לשמור אותו, להיות לו שמחה על שמחה, ולהשתעשע בו. עשה לו חופּה מכוסָה באבני יְקָר, ומלאכים העליונים שמחים לפניו. אח"כ ציווה אותו על אילן אחד, שלא יאכל ממנו, ולא עמד במצוות אדונו.

232. נמצא בספר של חנוך, שלאחר שהעלה את חנוך, והראה לו כל אוצרות המלך העליונים והתחתונים, הראה לו עה"ח, ואת העץ שהצטווה עליו אדם, והראה לו מקומו של אדם בגן עדן. וראה, שאם היה שומר אדם מצווה זו של עצה"ד, היה יכול לחיות תמיד, ולהיות תמיד שם. והוא לא שמר מצוות אדונו, יצא לדין ונענש.

233. אדם בשני פנים נברא. וכמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו, ניסר אותו הקב"ה ונעשו שניים, ממזרח וממערב, אדם ממזרח וחוה ממערב. כמ"ש, אחור וקדם צרתני. אחור זה מערב, וקדם זה מזרח.

234. הקב"ה תיקן הנקבה, ושִכלל יופיה על כל, והביא אותה לאדם. כתוב, וייבן ה' אלקים את הצלע. וכתוב, וייקח אחת מצלעותיו. אחת, כמ"ש, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאִימהּ, המלכות. מצלעותיו, מצדדיו. כמ"ש, ולצלע המשכּן. כי נלקחה מצד שמאל.

235. הקב"ה נתן נשמה עליונה באדם, והכליל בה חכמה ותבונה לדעת הכול. נתן בו נשמה ממקום ששאר הנשמות באות, מבינה, שאור הבינה נקרא נשמה.

236. תוֹצֵא הארץ נפש חיה. מאותו מקום בארץ, שהמקדש נמצא בו. כי הארץ היא מלכות, ומקום המקדש הוא בינה שבה. נפש חיה, זוהי נפש של אדה"ר. אור הנפש הוא אור המלכות, אבל נמשך מבינה שבה. ולכן נמשך ממקום המקדש, שהיא בינה שבה.

237. אדם היה יודע חכמה עליונה יותר מהמלאכים העליונים, והיה מסתכל בכל וידע והכיר אדונו, יותר מכל שאר בני העולם. אחרי שחטא, נסתמו ממנו מעיינות החכמה. כמ"ש, ויְשַלְחֵהו ה' אלקים מגן עדן, לעבוד את האדמה.

238. אדה"ר יצא מזכר ונקבה, זו"ן, כמ"ש, ויאמר אלקים, נעשֶה אדם בצַלמנו כדְמוּתנו. וע"כ גם אדם נעשו זכר ונקבה ביחד, ואח"כ נפרדו זה מזה. והרי כתוב, לעבוד את האדמה אשר לוּקח משָׁם, ולא מזו"ן העליונים. כן הוא ודאי, שנלקח מהאדמה, נוקבא דז"א, והקב"ה, ז"א, השתתף עימה. וזה זכר ונקבה שאמרנו. והכול הוא דבר אחד.

239. משה אמר, עוֹזי וזִמְרת יה, ויהי לי לישועה, זה אלי ואַנְוֵוהו, אלקי אבי וארוֹמְמֶנְהו. אלו הכלולים זה בזה, ואינם נפרדים זה מזה, ולעולם הם באהבה, ברצון אחד, שהם או"א, נקראים י"ה.

שמשם נמצאים זרמי הנחלים והמעיינות, להספיק לכל, ולברך הכול, ואינם מכַזבים מֵימֵי המעיינות האלו. וע"כ כתוב, ויהי לי לישועה, שבשביל זה מושך המלך הקדוש ומנחיל למטה, והימין מתעורר לעשות ניסים.

240. זה אלי ואנווהו. זהו צדיק, יסוד, שממנו יוצאות ברכוֹת בזיווג. ואנווהו, באותו מקום שנמצאת בו אהבה, שזהו ביהמ"ק. משה אמר, אלקי אבי וארוממנהו, צד שמאל, שממנו באים הלוויים. כיוון שמשה אמר על הצד ההוא, וארוממנהו, נמצאת בו שלמות הכול. כי וארוממנהו פירושו, שמכליל אותו בצד ימין, שזוהי כל השלמות.

241. ויהי לי לישועה, זהו המלך הקדוש, ז"א. שכתוב בישעיהו, כי עוזי וזמרת יה, הוי"ה, ויהי לי לישועה. משמע ממה שכתוב, הוי"ה, ויהי לי לישועה, שזהו המלך הקדוש, הנקרא הוי"ה, ז"א.

242. עוזי וזמרת יה. כמ"ש, בכל עת אוהֵב הָרֵע ואח לצרה ייוולד. בכל עת אוהב הרע, זה הקב"ה, שכתוב בו, רֵעךָ ורֵע אביך אל תעזוב.

243. ואח לצרה ייוולד. בשעה שיציקו לך שונאיך, הקב"ה אומר, למען אחיי ורעיי אֲדַבְרה נא שָלום בךְ. וישראל נקראים אחים ורֵעים להקב"ה. ייוולד, שבשעת הצרה ייוולד בעולם מי שיהיה לך לאח, להציל אותך מכל אלו המציקים לך.

244. ייוולד, פירושו, שהמלך הקדוש יתעורר בעוז הזה, לנקום בעדך מהאומות, ולהניק אותך מאמא, בינה, בשמאל. כמ"ש, עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. לעורר גבורות כנגד האומות עכו"ם.

245. כמה יש לאדם לאהוב את הקב"ה, כי אין עבודה לפני הקב"ה אלא אהבה. וכל מי שאוהב אותו ועושה עבודה באהבה, קורא לו הקב"ה, אוהב. א"כ איך אפשר להעמיד אלו הכתובים: שכתוב, רֵעך ורע אביך אל תעזוב, וכתוב, הוֹקַר רגלךָ מבית רעך?

246. אלא, רעך ורע אביך אל תעזוב, כתוב בעוולות. אל תעזוב, לעבוד אותו ולהידבק בו ולעשות מצוותיו. אבל בחטאות ובאשמות כתוב, הוקר רגלך מבית רעך. הוקר יצרךָ, שלא ירתיח כנגדך, ולא ישלוט בך, ולא תעלה מחשבה זרה. מבית רעך, זוהי הנשמה הקדושה, שהכניס בך רעך ונתן אותה בתוכך.

247. וע"כ עבודת הקב"ה היא לאהוב אותו בכל שיתנהג עימך, כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך. זה אלי ואנווהו, שכל ישראל ראו על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. ואפילו העובָּרים שבמעי אימם, היו רואים ומשבחים הקב"ה. וכולם היו אומרים, זה אלי ואנווהו, אלקי אבי וארוממנהו. אלקי אבי, כמ"ש, אלקי אברהם.

248. למה כתוב, וארוממנהו? הרי אלקי אברהם, קו ימין, הוא למעלה, ואין צורך לרומם אותו. הלוא אלקי יצחק, קו שמאל, שצריכים לרומם, ולא קו ימין? אפילו כן, צריכים לרוממו. והכול דבר אחד, וארוממנהו בכל הצדדים, לכלול גם מי שיודע לייחד את השם הקדוש הגדול, שגם הוא צריך לרומם אותו, כי זוהי עבודה עליונה של הקב"ה.

249. קול צוֹפַייךְ נשאו קול, יחדיו ירננו. קול צופייך, המצפים מתי ירחם הקב"ה לבנות ביתו. נשאו קול, שכל אדם הבוכה ומרים קולו על חורבן בית הקב"ה, זוכה שיחדיו ירננו, וזוכה לראותו ביישוב בשמחה.

250. בשוּב ה' ציוֹן. בשעה שנחרבה ירושלים של מטה, וכנ"י, המלכות, הוגלתה, עלה המלך הקדוש, ז"א, לציון, יסוד דמלכות, ונאנח כנגדה, משום שכנ"י הוגלתה.

וכשתחזור כנ"י למקומה, אז ישוב המלך הקדוש לציון, למקומו, להזדווג אחד באחד. כמ"ש, בשוב ה' ציון. ולא לציון, כי, ה' ציון, מורה על זיווג ה' עם ציון. ואז עתידים ישראל לומר, זה אלי ואנווהו. כמ"ש, זה ה', קיווינו לו נגילה ונִשמחה בישועתו, כלומר, בישועה של ה' שחזר לציון.