גלגלי מרכבה הקדושה

[גלגלי רתיכא קדישא]

40. אנו פותחים עינינו, רואים, גלגלי מרכבה הקדושה נוסעים במסעיהם. וקול שירה מתוק לאוזניים, לבינה, היפֶה ללב, למלכות, עולה ויורד והולך ואינו נוסע. מזדעזעים אלף אלפים וריבוא רבבות. אלף אלפים זהו סדר המשכת חכמה. ומשום שנמשכת ע"י קו שמאל, ששם דינים, נבחן כמזדעזעים. והחכמה ספירותיה באלפים, וכשנכללים זה מזה, הם אלף אלפים. וריבוא רבבות הם חסדים, שמקורם מעתיק, שספירותיו בריבוא. ופותחים בשירת החכמה מלמטה למעלה.

הבינה היא המרכבה. הגלגלים שלה הם ג' קווים, חג"ת. וגלגל רביעי, המלכות, שמחזה ולמעלה, המקבלת מהם. וכשנכללים הגלגלים זה בזה, יש בכל אחד מהם ג' קווים, שהם י"ב (12). שע"י קווים הללו רוכב מלך העליון, חכמה, במרכבתו, הבינה. ונסיעה פירושו, הארת הקווים בזה אחר זה, כסדר יציאתם חולם שורוק חיריק.

ונאמר, אנו פותחים עינינו, בעת שמשיגים הארת חכמה, המכונה פתיחת עיניים, רואים, גלגלי מרכבה הקדושה נוסעים במסעיהם, כלומר, ע"י ד' הגלגלים של הבינה, חג"ת ומלכות, והחכמה מושגת רק במסעיהם, בדרך נסיעה מקו לקו, בג' הנקודות חולם שורוק חיריק. ואז, קול שירה מתוק לאוזניים, שנשמע הארת חכמה לאוזניים, בינה, בעיקר ע"י קו אמצעי, ת"ת, הנקרא קול. וממנו מושפעת אל הלב, המלכות.

והלב, המלכות, כשמקבלת הארת החכמה, המושפעת רק מלמטה למעלה, היא עולה, וכשמקבלת אור החסדים, המושפע מלמעלה למטה, היא יורדת. והנסיעה היא הארת ג' הקווים בזה אחר זה, וכן חוזר חלילה. אבל במלכות אין נסיעה, כי היא רק מקבלת מנסיעת ג' קווים, שנאמר, הולך ואינו נוסע, כי היא אינה משתתפת עם ג' הקווים בפעולת ההארה, אלא מקבלת מהם בלבד.

והשירה, החכמה, אינה נוסעת עימהם. ולכן נאמר, פותחים בשירת החכמה מלמטה למעלה, כי השירה, אינה מאירה מלמעלה למטה.

41. לקול נעימוּת מנסיעת הגלגלים, עומדים, מי שעומדים. ומתקבצים בקבוצה אחת לצד ימין 450,000 בעלי עיניים. רואים ואינם רואים. ונמצאים בכל הקווים שלהם. שני הצדדים האחרים, שמאל ואמצע, מתלבנים בשבילם. כלומר, שנעברים דיניהם, שהם אדום, מחמת שמקבלים חסדים מקו ימין. ולצד שמאל 250,000.

בכל קו יש חמש ספירות חג"ת נ"ה. ולהיותם מבינה, שספירותיה מאות, הם 500. ומתחלקים במקום החזה: ב"ס וחצי, הם 250, חו"ג וחצי ת"ת, מחזה ולמעלה. וב"ס וחצי, חצי ת"ת התחתון ונו"ה, הם 250 מחזה ולמטה.

והארת קו ימין, להיותה חסדים בעיקרה, מאירה גם מחזה ולמטה, עד חצי הספירה התחתונה, הוד. כי להיותה בחינת מלכות, שחג"ת נ"ה הם כח"ב תו"מ, ע"כ אינה מאירה אלא רק מלמטה למעלה, מחזה ולמעלה. וע"כ נמצא הארת קו הימין תופסת ד"ס וחצי, חג"ת נצח וחצי הוד, שהם 450.

אמנם הארת קו השמאל אינה מאירה כלל מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה, מחזה ולמעלה, שמאירה רק ב"ס וחצי, חו"ג וחצי ת"ת, שהם 250 בלבד.

ונאמר, לצד ימין 450,000 בעלי עיניים, כי להיותם בעיקר אור החסדים, הם מאירים גם מלמעלה למטה, עד חצי ספירת ההוד, שהם ד"ס חג"ת ונצח וחצי ספירת ההוד עד החזה. ולהיותם מבינה, שספירותיה מאות, הן 450. ולהיותם ממשיכים החכמה אל קו השמאל, שספירת החכמה היא אלפים, הם 450,000. וגם משום זה מכונים, בעלי עיניים, כי החכמה נקראת עיניים.

אמנם, אע"פ שהם משפיעים חכמה אל קו השמאל, הימין לעצמו אינו מקבל חכמה. וע"כ נאמר, רואים ואינם רואים, כי שתי הבחינות נבחנות בהם. כי מצד שמשפיעים חכמה לשמאל, מכונים רואים, כי ראייה היא חכמה. ומצד שאינם מקבלים לעצמם חכמה, הם כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, ע"כ נבחנים, שאינם רואים, שאין בהם חכמה, אלא חסדים.

ונודע שב' קווים שמאל ואמצע, מתלבשת החכמה שבהם בחסדים של הימין. וע"כ נאמר, שני הצדדים האחרים, שמאל ואמצע, מתלבנים בשבילם, מחמת שמקבלים החסדים מהימין הזה, והוסר האודם שבהם, הדינים, ונעשו לבן.

ונאמר, לצד שמאל 250,000. כי קו השמאל, ששם מאיר החכמה בעיקר, אינו מאיר אלא מלמטה למעלה. ב"ס וחצי שמחזה ולמעלה, שהם חו"ג וחצי ת"ת העליון, שלהיותם נמשכים משמאל דבינה, שספירותיה מאות, הם 250, ולהיותם באור החכמה, שספירותיה אלפים, הם 250,000.

42. 250,000 בעלי הבכי, מייבבים ומייללים ממקום בית מושביהם, ממקום יציאתם. פותחים בדין ומסיימים בדין. מייבבים שנית, והדין מתגלה, והספרים פתוחים, להסתכל בדינים שבהם. בה בשעה, עולה בעל הדין, שהיה קם עליהם, ויושב על כיסא הדין, והשירה שָׁכְכה מטרם שהסתיים הדין.

הזוהר רוצה לבאר כאן עניין ב' מצבים שונים, הנוהגים בכל קו מג' הקווים:

א. במקום יציאתו במקורו, פועל כל קו לפי מדרגתו להמשיך החכמה.

ב. שלא במקום יציאתו, פועל כל קו להרבות את החסדים, ועוזב את פעולת המשכת החכמה.

ומתחיל בקו שמאל, משום שהוא עיקר הפועל להמשכת החכמה, כלומר, פועל בנקודת השורוק.

המשכת החכמה נקראת שירה. וזהו רק בחיבור כל ג' הקווים. אבל המשכת החכמה שבקו שמאל בלבד, נקראת לפעמים, יבבה, משום שבו נמצאת החכמה בלי חסדים. ואי אפשר לסבול את החכמה כשאינה מלובשת בחסדים. ומחמת דין זה מייבבים ומייללים, כל המקבלים ממנו, כלומר 250,000. ויש עוד דין אחר, דין של המסך דחיריק.

ו-250,000 בעלי הבכי, נמשכים מקו שמאל, שהארת החכמה שלהם מכונה יבבה. מייבבים ומייללים ממקום בית מושביהם, ממקום יציאתם. פותחים בדין ומסיימים בדין. כי בפעולה הראשונה במקום יציאתם, הם פותחים להמשיך החכמה בדין, מפאת חיסרון של לבוש החסדים. ועד שמסיימים ברצונם המשכת החכמה, נמצאים באותו הדין.

ומייבבים שנית, בפעולה השנייה להמשיך חכמה. והדין מתגלה, והספרים פתוחים, שהדין האחר של מסך דחיריק מתגלה, שהוא הנושא למדה"ד במלכות, שהחכמה מסתלקת בגללה.

בה בשעה, עולה בעל הדין, העומד עליהם, ז"א, הנושא למסך דחיריק, ויושב על כיסא הדין, המלכות דמדה"ד המרחיקה אור החכמה, וע"כ, השירה שָכְכה, שאור החכמה, שירה, נפסק מלהאיר, עוד מטרם שהסתיים הדין, שלא יכלו לסיים פעולת המשכת החכמה, שנמשכת בדין הראשון, שנקרא יבבה, מפני שהחכמה כבר הסתלקה מסיבת הדין השני, שהתגלה בעניין מסך דחיריק.

ומסיבת המסך דחיריק, שז"א, קו האמצעי, מגלה, הוא נקרא בג' כינויים:

א. מטרם שאור העליון הזדווג על המסך דחיריק, נקרא בעל הדין, כי אז מרבה דינים בלבד.

ב. אחר שהזדווג אור העליון על המסך דחיריק ביסוד שלו, שנקרא חי העולמים, שאז, ממשיך אור החסדים מקו ימין, ומלביש עימהם את החכמה שבקו שמאל, אשר אז נמשכה שוב הארת החכמה. ומחמת שהתלבשה בחסדים, היא מאירה בשלמות בלי דינים, ואז נקרא ז"א בשם פטרון, שמגן על החכמה, שתוכל להאיר בלי דינים.

ג. אחר שמתגבר להמשיך י"ג (13) מידות הרחמים מדיקנא דא"א, אז נקרא ז"א, סָבָא, מגן על הכול. סבא נקרא ע"ש א"א. מגן על הכול נקרא, ע"ש שכולו רחמים בלי דין כלל. כי אז מרבה להמשיך חסדים מרובים מאוד מעתיקא קדישא, שכולו רחמים. ומתוך שהחסדים הללו עדיפים מחכמה, כי עתיקא הוא למעלה מא"א, שממנו החכמה, נמצא שגם החכמה נמשכת עימהם מאליה. ונמצא, שהוא מגן על הכול, כי מגן על ריבוי החכמה ועל ריבוי החסדים.

43. הזוהר מבאר ב' הפעולות שבקו ימין. ואומר, סובבים בעלי העיניים מצד ימין, שעימהם 18,000 אחרים תוקעים. המסך דחיריק שביסוד ז"א, נקרא חי, שהוא בגי' 18. ולהיותו הגורם להמשיך חסדים שבתוכם מאיר החכמה, ע"כ נקרא 18,000. כי החכמה מכונה אלפים. המשכת חסדים מכונה תקיעה, קול פשוט. ואז לא מייבבים ולא מייללים, אלו המקבלים חכמה מקו ימין.

פותחים בשירה, בהמשכת חכמה, מזדעזעים 250,000 בעלי הבכי. שגם 250,000 שבקו שמאל המכונים בעלי הבכי, מקבלים עתה גם הם הארת החכמה, ואע"פ שכבר נפסקה היבבה והיללה, מ"מ הם עוד מזדעזעים מאימת הדין, שקרה להם לפני שקיבלו החסדים מקו הימין.

44. תקע והמשיך חסדים בפעם השנייה, בפעולה השנייה שבקו ימין, שאין שם יבבה. נוסע הפטרון, ז"א, בזמן גילוי החסדים שבמסך, מכיסא של דין, ויושב בכיסא הרחמים, להמשיך חסדים מרובים. בו בזמן הז"א מזכיר השם הקדוש הגדול העליון, הוי"ה במילוי מ"ה (45), יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבשם הזה נמשך חיים לכל.

45. ב' פעולות בקו אמצעי. פתח ואמר ז"א, הקו האמצעי, פעם אחת, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. יו"ד ה"א וא"ו הם ג' הקווים, ימין שמאל אמצע, הכלולים בז"א. ה"ת היא הנוקבא, המקבלת מהם. כמ"ש, ויקרא בשם הוי"ה. פותחים כבתחילה בעלי הגלגלים הקדושים שבמרכבה. ואלף אלפים, חכמה, וריבוא רבבות, החסדים, המלבישים אותם. ואומרים שירה, משבחים המלאכים ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקום שכינתו. שהשכינה תתברך מז"א, ותקבל ממנו חכמה מלובשת בחסדים.

46. אז בא אותו הגן, השכינה, שהוא חבוי ב-250 עולמות, בלמעלה מחזה דז"א, ששם ב"ס, חו"ג, וחצי ספירת ת"ת דז"א, שלהיותם נמשכים מבינה הם במאות, והם 250. ונקראים עולמות, מפני שהחכמה שבהם מתלבשת ונעלמת בחסדים. היא השכינה היקרה, בזיו החכמה שלה, היוצאת מזיו החכמה, ומתלבשת ונעלמת בזיו החסדים.

והזיו נמשך ממנה לד' הרוחות חו"ג תו"מ, שהם ד' ראשים, כדי לקיים אותם במוחין, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. והזיו נמשך ממנה לכל התחתונים. והיא הנקראת גן עדן.

והיא חבויה ב-250 עולמות, שפירושו למעלה מחזה דז"א, מפני שאין שם מקומה האמיתי, כי היא מתחילה רק מחזה ולמטה דז"א. אלא כדי שתוכל לקבל חכמה, עלתה למעלה מהחזה, ולפיכך היא צריכה להיות שם חבויה, כדי שלא יקטרגו עליה החיצוניים, שאז לא הייתה אפשרות שתקבל חכמה. והתבארה הפעולה הראשונה שבקו האמצעי, שהיא להמשכת החכמה.

47. פתח שנית אותו הסבא. כלומר, ז"א, שאחר שעלה לא"א, נקרא סבא כמוהו. וזוהי הפעולה השנייה של קו אמצעי, ז"א, הן להמשכת החכמה, והן להמשכת החסדים. ומזכיר שמו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכולם פותחים בהמשכת האורות מי"ג מידות הרחמים, שנמשכים אז מי"ג תיקונים שבדיקנא דא"א.

מי ראה כל אלו אורות, רמים שברמים, עזים שבעזים, מהמרכבות הקדושות. ושמיים וכל צבאם מזדעזעים ומתחלחלים באימה גדולה, ומשבחים את השם הקדוש, ואומרים שירה. אשריהם הנשמות של הצדיקים, שנמצאים בעידון הזה ויודעים זה. כמ"ש, מי לא יירָאך מלך הגויים, כי לך יָאָתָה.

48. כשירדה השכינה למצרים, ירדה חיה אחת, מד' חיות שבמרכבה, ששמה ישראל, בצורתו של אותו סבא, ז"א. ומ"ב (42) מלאכים קדושים משמשים עימה. וכל אחד מהם היה אות קדוש עימו מהשם הקדוש מ"ב. שמלאכים אלו המשמשים את החיה, ששמה ישראל, מכונים בני ישראל, ונמשכים מן השם מ"ב, שהם הג"ר שבאותה החיה.

וכולם ירדו עם יעקב למצרים. וכמ"ש, ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצריימה את יעקב. כתוב, בני ישראל, ואח"כ, את יעקב. ואינו כתוב, איתו. אלא השם ישראל אינו השם של יעקב, אלא של החיה העליונה שבמרכבה, ששמה ישראל. ובני ישראל הם מ"ב משמשים שלה.

49. בני ישראל הם מ"ב מלאכים קדושים. וא"כ מהו שכתוב, איש וביתו באו, הרי במלאכים אינו נוהג בני בית? אלא, מלאכים עליונים, שהם גבוהים מהתחתונים שבהם, כמ"ש, איש וביתו באו, אשר המלאך העליון נקרא איש, והתחתון לו נקרא ביתו. וכל אלו המלאכים שבמדרגה העליונה נקראים גברים זכרים, ואלו שבמדרגה תחתונה מהם, נקראים נקבות, ונקראים בית, שאישה נקבה מקבלת מהזכר והיא כמו בית אליו.