שבעה היכלות של או"א דבריאה

60. מי הוא שיודע לסדר התפילה לריבונו כמו משה, בשעה שהיה צריך לו לסדר תפילתו באריכות הסדר? ובשעה שהיה צריך לו לקצר בתפילתו, ידע ג"כ לקצר. כי בשעה שמשה היה צריך להאריך, כתוב, ואתנפַּל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה. ובשעה שהיה צריך לקצר, כתוב, אֵל נא רְפָא נא לה.

כי ע"י התפילה ממשיכים מוחין לנוקבא, הנקראת תפילה. והמשכת הארת החכמה היא באריכות התפילה. כי מידת האורך רומזת תמיד להארת החכמה. והמשכת אור החסדים היא בקיצור התפילה, כי מידת הקיצור דבוקה במידת הרוחב, הרומזת על אור החסדים.

אמר רבי שמעון, מצאתי בספרי הקדמונים את הסדר, איך לקשור המדרגות, שהן סודי סודות, בקשר אחד. כלומר, ביאורי שבעה היכלות. קשר, הוא ייחוד שתי מדרגות או יותר זו בזו, שיאירו יחד בהארה משותפת אל התחתונים.

לפעמים צריכים לסַדר התפילה באופן הראוי, ולייחד ייחודים להמתיק ולפייס את ריבונו כראוי, לקרוע הרקיעים ולפתוח השערים והפתחים. ולא יהיה מי שימחה בידו, כלומר שלא יוכלו המקטרגים לקטרג עליו.

רקיעים, פירושם סיומים דצ"ב, החוצים את המדרגות ומשאירים אותן בו"ק חסר ג"ר. וג' עולמות בי"ע יוצאים מחוץ לאצילות, ונעשו עולמות דפרודא. וכך הוא בקביעוּת, מלבד בעת שהצדיקים מעלים מ"ן, ע"י עבודה ומע"ט, וממשיכים הארת צ"א מלמעלה מטבור דא"ק.

הנה אז הארה זו מורידה הרקיע ממקום בינה בחזרה למקום מלכות, כמו שהיא בצ"א. וחוזרים בינה ותו"מ דכלים למדרגתם, ומשלימים ע"ס דכלים וג"ר דאורות. וכן ג' עולמות בי"ע חוזרים ונעשים אצילות.

הרי שהצדיקים בעבודתם מבטלים הגבולים דקטנות, המכונים רקיעים, וממשיכים המוחין דגדלות. ועניין זה נבחן, שהם קורעים את הרקיעים. שהם קורעים ומבטלים את הגבולים דקטנות, המוציאים ג' עולמות בי"ע לפרודא מאצילות, ומחזירים אותם לאצילות.

וכן נבחן לפתיחת השערים והפתחים של ההיכלות. כי מבחינת הקביעות, נמצאים בי"ע בפרודא, מסיבת הרקיעים, העומדים במקום בינה של כל מדרגה. וע"כ אין הצדיקים יכולים לקבל השפע שלהם מההיכלות, ונבחנים ששעריהם ופתחיהם סגורים, והממונים שומרים עליהם שלא ייפתחו.

וכשהצדיקים מעלים מ"ן, וקורעים ומבטלים אותם הרקיעים, ומעלים בי"ע לאצילות, נבחן, שהשערים והפתחים נפתחים, והצדיקים נכנסים בהם, ומקבלים שם שפע א"ס מאצילות. והממונים לא יוכלו למחות ולעכב אותם. ולכן נאמר, ולא יהיה מי שימחה בידו.

אשריהם הצדיקים, שיודעים לפייס את ריבונם, ולבטל הגזרות ולהשרות השכינה בעולם, ולהוריד ברכוֹת, ולהסיר בעלי הדין, שלא ישלטו בעולם. שהצדיקים בעבודתם ממשיכים הארת צ"א, שלמעלה מטבור דא"ק, ומבטלים את ג"ר ופנים של ההיכלות, ומחזה שלהם ולמטה את הרקיעים, הגורמים קטנות, אשר כל הגזרות והדינים נמשכים מהם.

הרי שיודעים איך לפייס את ריבונם ולבטל הגזרות, שע"י זה הם ממשיכים אורות דג"ר למדרגות. ומעלים בי"ע לאצילות, שזה השראת השכינה בעולם, הורדת הברכות וביטול בעלי הדין.

61. קם רבי שמעון ואמר, מי יגלה עפר מעיניך, אברהם החסיד, ימינוֹ של הקב"ה, שגילה לך סוד הסודות, והַתחלת התפילות בעולם, שזה תיקון תפילת שחרית, והתגלו לך ההיכלות של מלך העליון.

62. שבעה היכלות קדושים הם, והם נמצאים עם שערים כהלכה. שבעלי הדין הוסרו מהם, ונפתחים לכל הראויים להיכנס בהיכלות האלו. ובכל היכל נכנסות תפילות הייחוד.

כי מי שיודע לפייס ולהמתיק לריבונו, ולייחד הייחוד בשלמות, יודע להיכנס בכל ההיכלות, ולקשור קשרים: היכלות בהיכלות, רוח ברוח. כל רוח תחתון ברוח העליון ממנו.

ועל הקשרים והייחודים הללו כתוב, ה' בצר פְּקָדוּךָ, צָקוּן לחש מוּסָרךָ לָמו. כי בצר פקדוך, הוא קשר רוח המלכות ברוח עליון, יסוד. ואז נקראת המלכות בשם פקידה, כי היסוד פוקד אותה.

צקון לחש, הוא עלייתם של יסוד ומלכות אל הת"ת, שאז נקשרת המלכות בת"ת, ונקראת אז המלכות תפילה בלחש, כמ"ש, וקולה לא יישמֵע, אלא קול הבינה. וזהו צקון לחש, כי צקון פירושו תפילה. לחש, זו תפילה בלחש.

מוּסרך למו, הוא עליית המלכות ויסוד ות"ת, להתקשר באו"א, אשר שם מזדווגים ת"ת ומלכות בעניין קול ודיבור, והתפילה מתקבלת ברצון שלם. ומוחין דאו"א עילאין נקראים מוסר, כמ"ש, שמע בני מוּסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. כי בן הוא ת"ת, שאו"א משפיע לו מוסר ותורה, כמ"ש, מוסרך למו. מוסרך, מוחין דאו"א. למו, לתו"מ.

הרי שבכתוב הזה מרומזים כל העליות והקשרים, הצריכים לזיווג תו"מ עד המוחין דאו"א, שהם מוחין דג"ר.

שבעה היכלות של או"א דבריאה

היכל ראשון לִבְנת הספיר, יסוד

63. ההיכל הראשון, היכל היסוד והמלכות, ראשון מלמטה למעלה. ועליו כתוב, ותחת רגליו כמעשה לִבְנת הספיר. וזהו סוד הסודות, שיש כאן רוח, הנקרא ספיר. והוא מאיר, כמו האבן הטובה, הנקראת ספיר. מתנוצץ לב' צדדים, לחסד ולגבורה. והם ב' אורות נפרדים.

אור ראשון, אור החסד שבו, עולה באו"ח ויורד באו"י. והוא לבן ומתנוצץ לכל צד, למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם, לו"ק. אורו תלוי, סתום וגלוי. תלוי באמצע, בלי להחליט לצד אחד, כי אפשר לומר שהוא אור סתום, ואפשר לומר שהוא אור גלוי.

64. מֵאור החסד הזה מתפרדים ד' אורות לד' צדדים. והוא אור שני, אור הגבורה שברוח ספיר. והטעם שהאור הראשון מאיר לו"ק, ואור זה רק לד' רוחות, הוא כי ב' האורות הללו הם זכר ונקבה שברוח ספיר. ונבחן הזכר לחב"ד חג"ת שבו, וע"כ מאיר לו"ק, והנקבה נהי"מ שבו, וע"כ מאירה לד' רוחות.

וכל אלו ד' האורות הם אור אחד, כמו האור של הנר הדולק, הנוצץ למראה עיניים של בני אדם. ואורות הנר עולים ויורדים, והולכים ושבים, מתוך האש של אור הנר הדולק, וכולם אור אחד.

כמו כן הם אלו ד' אורות, המאירים לד' צדדים, שהם רק אור אחד, המתנועע לכאן ולכאן, כדמיון אור הנר. וכל אלו האורות נוצצים, כמראֶה נחושת קָלָל בצבע אדום. ונוצצים כעין נחושת קלל, לימין. כי אפילו אור הגבורה האדום שברוח הספיר, שהארתו לצד שמאל, מ"מ הוא עצמו עומד לימין ההיכל.

65. לשמאלו של ההיכל יש רוח, הנקרא לְבָנה, הנכלל ברוח הראשון, הנקרא ספיר. ונכנסים זה בזה. אורו של הרוח הזה הוא אדום ולבן כאחד, משום שיוצא ונמשך מאלו ב' האורות הראשונים שברוח ספיר, שהם אור לבן ואור אדום. וע"כ נמצא גם הוא בב' הגוונים הללו, אבל הם בו בזיווג כאחד.

כאשר האורות של רוח לבנה באים ומגיעים אל האורות הראשונים של רוח ספיר, ונכללים בהם ונעשו אחד, נראים אז רק האורות הראשונים לבדם, והאורות האחרים של רוח לבנה אינם מתגלים. ואינו ניכר שנכנסו בהם, כמ"ש, ולא נודע כי באו אל קִרְבֶּנָה. וזהו התכללות רוח ברוח, שנעשה אחד, והתכללות אורות באורות, שנעשו אחד.

והזוהר משמיענו כאן סדר התכללות תחתון בעליון, שעיבור יניקה מוחין דאחוריים, שהם בג' היכלות נה"י שמחזה ולמטה, צריכים להכליל אותם בעיבור יניקה מוחין דפנים, שהם בהיכלות שמחזה ולמעלה. וזהו בדרך כלל.

ובדרך פרט נמצאים ב' מיני מוחין אלו בכל היכל, שצריכים לכלול אותם תמיד זה בזה. ובזה מובן עניין ב' הרוחות ספיר ולבנה, הכוללים ב' מיני מוחין. שרוח לבנה הוא עיבור יניקה מוחין דאחוריים שבהיכל זה, ורוח ספיר הוא עיבור יניקה מוחין דפנים שבהיכל זה.

והאורות של רוח לבנה באים ומגיעים אל האורות הראשונים של רוח ספיר, ונכללים בהם. כי רוח לבנה, שהוא עיבור יניקה מוחין דאחוריים, צריך להכליל ברוח ספיר, שהוא עיבור יניקה מוחין דפנים. ונעשו אחד, כי צריך להתבטל לגמרי, עד שלא יהיה ניכר כלל מֵרוח לבנה ואורותיו.

והתבאר, שעיבור יניקה מוחין דפנים הוא ג"ר, ועיבור יניקה מוחין דאחוריים הוא ו"ק. נמצא, שרוח ספיר הוא ג"ר ורוח לבנה הוא ו"ק, כי מחזה ולמעלה תמיד בחינת ג"ר, ומחזה ולמטה ו"ק.

רוח ספיר מתנוצץ לב' צדדים, ב' אורות נפרדים, שהאחד, אור לבן, חסדים, מאיר לצד ימין, והאחר, אור אדום כנחושת קלל, אור גבורות, מאיר לצד שמאל. וזה מורה, שאינם בזיווג זה עם זה, אלא שהם נפרדים.

אבל רוח לבנה, אורו אדום ולבן כאחד, כי החסדים, אור לבן, יש להם זיווג עם הגבורות, אור אדום. לכן הם מאירים כאחד.

והטעם הוא, שג"ר דכל מדרגה הן בבחינת לא נודע, שאין בהן זיווג על הגבורות, להיותן מנעולא. וע"כ הן אור חסדים מכוסים. ורק ז"ת דכל מדרגה בבחינת נודע, שיש בהן זיווג על הגבורות, להיותן בבחינת מסך דמפתחא, וע"כ ממשיכים אור חכמה.

ונמצא, שברוח ספיר, שהיא ג"ר, אין זיווג על הגבורות. וע"כ אורות החסדים שבו נפרדים מגבורות. משא"כ ברוח לבנה, שהוא ז"ת, המתוקנים במפתחא, יש בו זיווג בין החסדים והגבורות. ונאמר, שאורו של הרוח הזה הוא אדום ולבן כאחד, כלומר בזיווג.

והתבאר, שעיבור יניקה מוחין דפנים נמשכים מאו"א עילאין, מוחין דאכילה, חסדים מכוסים, כמ"ש, אִכלו רֵעים. ורוח ספיר, אורו תלוי סתום וגלוי. כי להיותו מהפנים, הנמשכים מאו"א, ע"כ אורו תלוי, שאפשר לומר שהוא סתום, כי אורות דאו"א הם חסדים מכוסים, כמ"ש, אִכלו רֵעים.

וגם אפשר לומר, שהוא גלוי, להיותם מלבישים לחו"ס דא"א, כי מי שיש לו נאדות יין רק לאכול הוא צריך. וע"כ הם נחשבים לחכמה ממש אע"פ שהם חסדים. באופן, שהאור תלוי בלי הֶכְרע, אם הוא גלוי או סתום.

ובהיכל זה מאירים ב' הרקיעים התחתונים מהרקיעים האלו, הנקראים שמֵי השמיים. ת"ת נקרא שמיים. בינה, המשפיעה לת"ת, נקראת שמי השמיים. ומתוך ששבעת ההיכלות הללו הם מאו"א דבריאה, בינה, לכן הם מקבלים משבעת הרקיעים של שמי השמיים, של הבינה. כי כל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדה בעליון ממנה.

ומתוך שהיכל זה הוא ההיכל התחתון שבשבעת ההיכלות, היכל יסוד, ומאירים בו ב' רוחות, רוח ספיר, יסוד, ורוח לבנה, מלכות, שהיא עטרת יסוד שבו, לכן מקבלים מב' הרקיעים התחתונים של שמי השמיים, יסוד ומלכות של שבעה רקיעים של הבינה.

והזוהר משמיענו כאן ב' דברים:

א. שהמדובר הוא בשבעה היכלות דאו"א, שעל זה רומז שמקבלים משמי שמיים.

ב. שאע"פ שהוא היכל יסוד בלבד, מ"מ יש בו גם מלכות. ועל זה נאמר, שמקבלים מב' הרקיעים התחתונים, מיסוד וממלכות.

66. מהתנוצצות ב' הרוחות הללו, נבראו האופנים, שדיניהם שווים כדיניהם של החיות, כמ"ש, בלכתם ילכו ובעומדם יעמוֹדוּ, ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופַנים. ועל האופנים כתוב, ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, בוערות כמראה הלפידים, היא מתהלכת בין החיות. שאע"פ שהכתוב קורא להם חיות, מ"מ הם אופנים, אלא מתוך שדיניהם כדין של החיות, קורא להם חיות.

ועל מי כתוב, היא מתהלכת בין החיות? רוח הקדוש, לבנה, המקום שיצאו ממנו. והוא מאיר להן, כמ"ש, ונוגַה לאש ומן האש יוצא ברק. כלומר, הרוח הקדוש, לבנה, המלכות, ועליה כתוב, ונוגה לאש. וע"כ כתוב עליה, שמתוך שהיא מתהלכת בין החיות, ע"כ מראיהם כגחלי אש בוערות, להיותה בחינת נוגה, שממנה נמשכים אש וברקים.

67. בעת שנכלל רוח ברוח, רוח לבנה ברוח ספיר, יוצא מהם מָאור של חיה אחת, המוטלת על ארבע אופנים. רוח ספיר הוא עיבור יניקה מוחין דפנים, המקבל חסדים מכוסים מאו"א עילאין, כמ"ש, אִכלו רֵעים. רוח לבנה הוא עיבור יניקה מוחין דאחוריים, שמקבל מוחין דהארת חכמה מישסו"ת, כמ"ש, שתו ושכרו דודים. וכדי להוציא תולדות מב' בחינות מוחין הללו, נוהגים ב' מיני זיווגים בב' הרוחות:

א. זיווג א'. מטרם שנכללו ב' הרוחות זה בזה, אלא ששניהם מתנוצצים. ואז יש יכולת ברוח לבנה להוליד תולדות כיוצא בו, מבחינת המוחין דהארת חכמה, המקובלים מישסו"ת, כמ"ש, שתו ושכרו דודים. והם נקראים אופנים, שמהתנוצצות ב' הרוחות הללו, נבראו האופנים האלו.

ב. זיווג ב'. אחר שנכללו ב' הרוחות זה בזה, ונעשו כמו רוח אחד ואור אחד, כמ"ש, ולא נודע כי באו אל קִרְבֶּנָה. שרוח לבנה עם אורותיו נכלל לגמרי ברוח ספיר ובאורותיו. ומהזיווג הזה נולדו תולדות, מהמוחין של רוח הספיר, שהם חסדים מכוסים, כמ"ש, אכלו דודים. כי רוח לבנה ואורותיו התבטלו ונכללו בספיר ובאורותיו. והתולדות הללו נקראים חיות.

ובעת שנכלל רוח לבנה ברוח ספיר, יוצא מהם מאור של חיה אחת. באופן, שהחיות מיוחסות בעיקר לרוח ספיר, ובהן מוחין דפנים, כמ"ש, אִכלו רֵעים. והאופנים מיוחסים לרוח לבנה, ובהם מוחין דאחוריים, כמ"ש, שְׁתו ושִׁכרו דודים.

ואסור להשהות את הז"א במוחין דאחוריים, כדי שלא לתת אחיזה לדינים. אלא שצריכים לכלול תכף את המוחין דאחוריים במוחין דפנים. כן צריכים האופנים, מוחין דאחוריים, להיכלל בחיות, מוחין דפנים. ולכן נאמר, יוצא מהם מאור של חיה אחת, המוטלת על ארבע אופנים. כי נכללו בה, בחיה, ונעשו עימה לאחד.

וכתוב על האופנים, מראיהם כגחלי אש בוערות. כי להיותם מוחין דאחוריים, ע"כ מראיהם כגחלי אש. ורוח לבנה, הרוח הקדוש, מתהלכת בין החיות. לבנה, המקום שיצאו ממנו ומאיר להן. כי בהיות האופנים מיוחסים רק לרוח לבנה, שבו מוחין דאחוריים, ע"כ מראיהם כאש וברקים. וצריכים לכלול אותם בחיות, לבטל כוח הדינים שבהם.

והאופנים האלו, דיניהם שווים כדיניהן של החיות, מהתכללותם בחיות, ונעשו עימהם לאחד, עד שלא נודע כי באו אל קרבנה, כמו שנכללו המולידים זה בזה. וע"כ כתוב, בלכתם ילכו ובעומדם יעמוֹדוּ, ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים, כי רוח החיה באופנים. כי הרוח והאור שבאופנים, נכללו והתבטלו אל רוח החיה שעליהם, ואין בהם אלא רק רוח אחד ואור אחד, רק רוח החיה.

והצורה של החיה, היא כאריה, צורה של חסד. כי להיותה נמשכת מרוח הספיר, אור לבן, ולבן הוא חסד, ע"כ צורתה כאריה. החיה שולטת על י"ג מאה ריבּוא (13,000,000) אופנים אחרים. כנפי החיה ככנפי הנשר, והיא שולטת על אלו י"ג מאה ריבוא אופנים.

הטעם של המספר י"ג מאה ריבוא, הוא כי בד' גלגלים נוסעים כל אחד מד' אופנים, ולכל גלגל ג' אֲדָנים, והם י"ב (12) אדנים בארבע גלגלים. רוח הספיר שולט על כולם, כי ממנו יצאו, ומקיים כולם, גלגלים ואדנים, וממנו הם ניזונים. וע"כ הוא מצטרף עימהם לי"ג.

ונאמר, שהחיה שולטת על י"ג מאה ריבוא אופנים. כי י"ב האדנים, שבד' גלגלים שבכל אופַן, עם רוח ספיר המצטרף עימהם, הם י"ג. י"ג מאה ריבוא, כי המספר י"ג הוא הארת החכמה, הנמשכת מישסו"ת דאצילות, שהוא בינה, שמקבלת מא"א. ולפיכך להיותם מבינה שספירותיה מאות, הם י"ג מאות. ולהיותם מא"א, שספירותיו ריבוא, הן י"ג מאות ריבוא.

ביאור הדברים. מבחינת הקביעות בחיה יש רק ד' אופנים חו"ב תו"מ. אמנם כשמקבלת הארת החכמה מלמעלה, ששורשה י"ג מידות הרחמים דא"א, אז מתפשט כל אופַן מהארבעה לפרצוף שלם, שד' בחינות חו"ב תו"מ שמחזה ולמעלה מכונות ד' גלגלים, וג' בחינות חו"ב ות"ת שמחזה ולמטה מכונות ג' אדנים. ומחזה ולמטה חסרה בחינה אחרונה, וע"כ אין כאן ד' אדנים, אלא רק ג' אדנים.

אמנם ג' האדנים הללו עולים ונכללים בכל גלגל שמחזה ולמעלה, כדי לקבל מהם את הבחינה האחרונה, מלכות. ולפיכך נבחן, שיש בכל גלגל ג' אדנים, שביחד הם י"ב אדנים לכל אופן. ועם רוח ספיר, המאיר בהם, הם י"ג. ומדייק את מספר י"ג רק באדנים לבדם, כי הארת החכמה תוכל להתגלות רק מחזה ולמטה, ששם האדנים. וע"כ מספר י"ג, הרומז להארת חכמה, שורה על האדנים בלבד.

68. לאלו ד' האופנים יש ד' פנים לכל אחד. וכל אלו ד' פנים מסתכלים לד' הצדדים של החיה, העומדת עליהם. הסתכלות, היא קבלת השפע. ד' פנים: פני אריה, פני שור, פני נשר, פני אדם. הם ד' בחינות חו"ב תו"מ. וכן ד' הצדדים שבחיה הם ד' בחינות חו"ב תו"מ שבה. ולפיכך, כל אחד מהפנים שבאופַן מסתכל ומקבל שפעו מהבחינה שכנגדו בד' הצדדים שבחיה.

כשאלו ד' האופנים נוסעים תחת החיה, הם נכנסים זה בזה ונאחזים זה בזה, שנכללים זה בזה, ומקבלים סיוע זה מזה, על דרך שכתוב, מקבילות הלולאות אישה אל אחותה, כדי שיתכללו אחד בחברו, וייכנסו זה בזה.

כשאלו הגלגלים נוסעים, נשמע קול נעימות בכל אלו צבאות של מטה למיניהם. כלומר, שהשפע הנעים שלהם מגיע לכל הצבאות של מטה.

69. מתחת להיכל הזה נפרדים הכוחות החוצה מההיכל, להשפיע לכמה צדדים שברקיעים שלמטה, שמהם משתנים ענייני ההנהגה אל התחתונים, עד שמגיעים אל כוכב שבתאי, העומד ברקיע השני שבעולם העשיה.

כי שבעה כוכבי לכת עומדים שם, הנקראים: שבתאי צדק מאדים נוגה כוכב לבנה. מהם באים כל השינויים והתמורות בעולם. הכוכב הראשון שבתאי מקבל שפעו מההיכל התחתון, שבשבעה היכלות דבריאה. ושאר הכוכבים משאר ההיכלות.

ולכאורה הסדר הפוך, שהרי שבתאי, שהוא העליון משבעת הכוכבים, היה צריך לקבל מההיכל העליון שבשבעה היכלות, ולא מההיכל התחתון הזה. ולבנה, שהיא הכוכב התחתון משבעה כוכבים, הייתה צריכה לקבל מההיכל התחתון הזה, ולא מההיכל השביעי. ויש עניין הופכי מאורות לכלים. כי בכלים, העליונים גדלים בתחילה, והיפוכם באורות, שהתחתונים נכנסים תחילה.

ולפיכך, בעת שמאיר ההיכל התחתון, יסוד, נמצא מתלבש האור בכלי העליון של הכוכבים, שבתאי. ואח"כ, כשמאיר גם ההיכל השני, הוד, מגיע האור גם לכוכב צדק. ואח"כ, כשמאיר היכל נצח, מגיע האור לכוכב מאדים. עד שמאיר ההיכל השביעי. אז מגיע האור לתחתון שבכוכבים, הלבנה.

כל העולמות התחתונים מסתכלים להיכל זה לקבל השפע שלהם. כי הבחינה התחתונה משפיעה לכל המציאות שלמטה ממנה. משם ניזונים כל הנמצאים בהיכל זה, וכולם מסתכלים לקבל שפע וכוח מרוח הספיר. וזהו ההיכל שנקרא לבנת הספיר, מטעם ב' רוחות שבו, שהאחד נקרא ספיר, והשני לבנת.

70. רוח הספיר הכולל בתוכו רוח הלִבנת, עולה אורו ויורד ואינו נפסק לעולם, כאור השמש שבתוך המים. בהיות רוח הספיר כולל בתוכו את רוח הלבנת, הנוקבא שלו, הוא נמצא בזיווג שלא נפסק לעולמים, והאו"י היורד והאו"ח העולה, מאירים בהם כאור אחד. ועולה אורו ויורד, או"י ואו"ח, ואורו אינו נפסק לעולם. והאו"י והאו"ח מחוברים יחד כאור השמש, המאיר ומחמם המים, שחום השמש מעורב ומחובר בכל חלקי המים.

אין מי שישיג את הרוח, חוץ מהרצון של אדם צדיק בכוח התפילה, שנכנסה באותו ההיכל. והתפילה עולה לקשור קשרים, לייחד ייחודים, בשלמות בהשראת הרוח הזה. אז מתעטף הרוח באור, ושמח עם התפילה, ועולה עימה להיכל השני, להתקשר בקשריו, כדי שהרוח שכאן, שכלול בו רוח הלבנת, יתכלל שם בהיכל השני, ברוח שלמעלה ממנו אשר שם.

והרוח שכאן, שכלול בו הרוח השני, שעלה להיכל השני, בעלייתו כלולים גם החיה והאופנים והגלגלים שכאן. והם נאחזים בו, כמו שנאחזים אש במים ומים באש. וכמו שנאחזים ד' רוחות זה בזה, דרום בצפון וצפון בדרום, כן נאחזים כולם זה בזה, ומתקשרים זה בזה, החיות והאופנים והגלגלים וב' הרוחות עם הרוח שבהיכל השני.

71. הרוח שכאן עולה להתקשר עם הרוח שבהיכל השני. והחיה הכלולה ברוח, מסתכלת למעלה להיכל השני, לקבל שפעו. ומסתכלים זה בזה, שגם ההיכל השני וכל אשר בו, מסתכל אל כל אלו הבחינות שבהיכל התחתון שעלו אליו, כדי לקבל השלמתו מהם.

72. באמצע ההיכל שכאן, ניצב ועומד עמוד אחד, שקומתו עולה עד אמצעו של ההיכל האחר שלמעלה ממנו. העמוד נוקב הגגות של כל שבעת ההיכלות, ועומד בהם מלמטה למעלה, שעל ידו מתדבקים הרוחות זה בזה. וכך עולים למעלה מכל ההיכלות הללו, כדי שהרוחות יתייחדו ויהיו כולם כרוח אחד, כמ"ש, ורוח אחד לכול.

שבעה היכלות של או"א דבריאה

היכל שני, הוד

73. ההיכל השני, כתוב עליו, וכעצם השמיים לטוהר. כאן הוא הרוח, הנקרא זוהר, ועומד בגוון לבן תמיד. כלומר, שנמצא תמיד באור החסדים, המכונה לבן, שאינו מתערב בגוון אחר חוץ מהלבן. והוא נקרא עצם, ואינו משתנה לעולם.

כי יש ד' גוונים ברוח הזה, לבן אדום ירוק שחור, ד' הבחינות חו"ב תו"מ, ובו"ק נקראים חו"ג תו"מ. אמנם כל גווניו סתומים ואינם מאירים, חוץ מהגוון הלבן שבו. ושאר הגוונים שבו נכללים ומתערבים בגוון לבן שבו. ועומד בגוון לבן תמיד, כי אינו ניכר בו אלא רק הגוון הלבן.

אמנם לפעמים מאירים בו כל ד' הגוונים שבו, ורק בדרך גלגול, שאינו מתעכב ועומד על שום בחינה מד' הבחינות שבו, אלא כמו דבר עגול המתגלגל ואינו עומד, עד שבא על בחינת לבן שבו, ושם הוא עומד.

ואינו מתערב בגוון אחר חוץ מהלבן. אפילו בעת הגלגול, כשהרוח מתגלגל ובא על כל ד' גווניו, אינם מתערבים גווניו בשום גוון להיכלל ולבוא לעמוד שם, אלא רק בגוון לבן שבו. והרוח הזה נקרא עצם, ואינו משתנה לעולם, שאפילו בעת שמאיר בכל ד' בחינותיו, בדרך הגלגול, הוא מאיר כך רק בשביל התחתונים.

הרוח הזה אינו בהתגלות כל כך להתנוצץ כאחרים. הוא קשה להתגלות, כי כל גווניו מעורבים ונכללים בגוון לבן שבו. וכמו הסתום שבעין, השחור שבעין, ששם כוח הראייה, כשמתגלגל, זוהר ומתנוצץ עם גלגולו. כלומר, בכל מקום שרוצה לראות, הוא מגלגל את ד' הגוונים שבעין לאותו מקום, ואי אפשר לראות בדרך אחרת.

כן דרך הרוח הזה, שאינו זוהר ואינו מאיר, כי אם בדרך גלגול, בעת שמגלה הארת ד' בחינותיו, אינו מתעכב ועומד על הארת שום בחינה שבו, אלא מתגלגל עליהן, והן מתנוצצות, עד שבא לבחינת אור הלבן שבו, ושם הוא עומד ומתקיים.

ובינתיים התגלו כל ד' בחינותיו. כי בעת שהרוח הראשון, לבנת הספיר, עולה אל הרוח שכאן, לקבל הארתו, הוא מגלגל אותו ומגלה הארתו עם גלגולו. ואז הוא מקבל ממנו, מכל ד' בחינותיו. אבל מתקשר עימו בקשר של הלבן שבעין.

כלומר, אחר שקיבל מכל ד' גווניו, נשאר מקושר רק בלבן שבו, בתוך גוון דק יותר ממנו, ששורה על הרוח הזה. כלומר, בתוך הארת הרוח שבהיכל השלישי, נצח, המאיר בגוון לבן שברוח הזה של ההיכל השני, שהוא גוון דק מאוד, עד שאינו ניכר בו שום גוון.

74. הרוח הזה מתגלגל מכוח הרוח התחתון, לִבנת הספיר, שעלה אליו. כי האור התחתון מסובב הגלגול של אור הרוח הזה, ואז הוא מאיר. ואין הרוח הזה יכול להאיר, עד שנאחז בו הרוח התחתון, ומתקשר עימו.

ואז הוא מאיר ונאחז באור הרוח התחתון, שהוא כולל. כלומר, שכל הארתו נאחזת ברוח התחתון, ולא כלום כלפי עצמו. וכלפי עצמו אינו משתנה כלל. כי נשאר באור הלבן, אלא שהתגלה בגלגול שלו רק בשביל התחתון בלבד.

75. וכשהאור הזה מתגלגל, נוסע אור אחר לצד שמאל, ומתגלגל עימו ומסתובב עימו. כי הרוח הזה כלול מזכר ומנקבה, כמו הרוח של לבנת הספיר. וע"כ יש בו ב' אורות, אור הזכר לימין ואור הנקבה לשמאל.

כמ"ש, חַמוּקי ירכייך. כי נו"ה נקראים ירכיים. ובגלל שהאורות הללו קשים להתגלות, והם תמיד נסתרים, זולת בעת עליית הרוח התחתון, המגלגל אותו, ע"כ מכנה אותם חמוקי ירכייך, שהם חמוקים וגנוזים.

אשרי האיש שיודע לגלות האורות, שיודע להעלות כאן את הרוח שבהיכל התחתון, המגלגל ומגלה את האורות שכאן.

76. רוח אחר נכלל עימו, ומסתובב ומאיר, מסביב לו במראה תכלת ולבן. כמו שיש ב' רוחות זכר ונקבה בהיכל הראשון, שהזכר נקרא ספיר והנוקבא לבנה, כך בהיכל השני הזה יש ב' רוחות זכר ונקבה, שהזכר נקרא זוהר ונקרא עצם, והנקבה היא הרוח שכאן, הנקרא שמיים. הלבן שברוח השמיים מתקשר באור הלבן שברוח הנקרא עצם. והתכלת שברוח השמיים מתקשר בגוון אדום שבאור הרוח התחתון, לבנה, העומד בהיכל הראשון לצד שמאל.

כי תכלת הוא דין קשה, כי ביאורו, שמכלה ואוכל הכול. ואדום הוא דין רפה, כי גבורות, בינה, מכונה אדום. והיות שההיכל השני, הוא הוד, קו שמאל, הגבורות שבו תכלת, אבל הוא מתמתק בגבורות של הרוח שבהיכל יסוד, שעלה אליו, שלהיותו בחינת קו אמצעי, הגבורות שלו אדום.

וב' הרוחות האלה נכללים זה בזה, ונעשו אחד, ונקראים שניהם ביחד עצם השמיים. וכל המציאות שיש למטה מההיכל הזה בבי"ע, עם המציאות שבהיכל התחתון, יסוד, כולם נכללים כאן בהיכל הזה, הוד. ומשום שכולם נכללים בהיכל הזה, ע"כ נקרא ההיכל עצם השמיים, שמורה על העצמוּת של השמיים, שכולל כל המציאות.

77. מהתכללות האורות האלו, מזיווגם, נבראו השרפים האלו, שיש לכל אחד שש כנפיים, כמ"ש, שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים לאחד. כולם בשש כנפיים, משום שכולם מהיכל עצם השמיים. כי ההיכל הזה נחשב לג"ר כלפי ההיכל התחתון, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, כי חג"ת הם ג"ר דגוף.

ולפיכך יש לשרפים שש כנפיים, כנגד ו"ס חב"ד חג"ת. אבל ההיכל התחתון נחשב רק לנהי"מ, כלפי היכל עצם השמיים. וע"כ אין לחיה אשר שם, כי אם ד' כנפיים, כנגד ד"ס נהי"מ.

אלו השרפים הם השורפים כל אלו שאינם חוששים לכבוד ריבונם. כלומר, שעוסקים בג"ר. כי כל המשתמש בכתר חלף ועבר מהעולם, כי השרפים שורפים אותו.

כל הקורא ושׁוֹנֶה שישה סדרי משנה, זהו היודע לסדר ולקשור ייחוד ריבונו כראוי. אלו הם, המקדשים שמו הקדוש של ריבונם בכל יום תמיד. מי שיודע לִשנות שישה סדרי משנה במובנה הפנימי, הוא היודע קשרי הייחוד שבהיכל הזה, ויכול להמשיך הארת הג"ר, באופן שלא יישרף ע"י השרפים אשר שם, והוא יכול לקדש שמו הגדול בכל יום ותמיד.

78. כשהאורות מתגלגלים, יוצא ונולד מהם אור של חיה אחת, שעומדת ומוטלת על ארבע חיות. והן שולטות על הראשונים, על השרפים, משום שהן כוללות אותם בתוכן. כלומר, להיותן נמשכות מאור הגלגול, ע"כ הן מתוקנות ביותר, והן שולטות על השרפים, וממתיקות כוח הדין והאש שבהם.

והחיות האלו, כשהן נוסעות בהתגלות אור הגלגול עליהן, נכנעים השרפים התחתונים ואינם יכולים להזיק. שהם הנחשים, שיצאו ונולדו מנחש שרף ההוא, שגרם מוות לכל בני העולם, נחש הקדמוני.

79. אלו החיות הן פני נשר, ומסתכלות אל החיה שעליהן לקבל השפע שלהן. החיה היא הנשר העליון, כמ"ש, דרך הנשר בשמיים, שרומז על החיה ההיא, הנמצאת בהיכל עצם השמיים, שהיא נשר.

וכתוב, דרך הנשר בשמיים, ולא כתוב, בעצם השמיים, משום שרוח השמיים שולט על הכול בעת גלגול האורות. ואם היה שולט רוח העצם בעת גלגול האורות, היו פני החיה פני אריה, כמו החיה שבהיכל ראשון. כי רוח העצם עומד בגוון לבן תמיד, אור החסדים ופני אריה.

אלא משום שרוח השמיים שולט על הכול, והרוח הזה כולל ב' גוונים לבן ותכלת, חו"ג, ע"כ החיה, הנולדת מאור הגלגול, היא פני נשר, הממוזג מחו"ג. כי פני אריה חסד, פני שור גבורה, פני נשר ממוזג מחו"ג. החיה ההיא, שמיים, המוטלת על כל ד' החיות, היא מסתכלת למעלה, וכל ד' החיות מסתכלות ומקבלות השפע שלהן מאותה החיה.

80. בעת שכולן נוסעות, כשאור הגלגול מאיר בהן, מזדעזעים כמה צבאות. חלק מהם מאירים על ידיהן, וחלק מהם נשברים ממעמדם. הארת החיות שורפת אותם באש, ואח"כ חוזרים ומתחדשים כמקודם.

ב' הארות נמשכות בנסיעת החיות אל התחתונים מהן:

א. לכל הצבאות, שראויים לקבל מהן.

ב. לאלו הצבאות, שאינם ראויים לקבל מהן. והם נשרפים על ידיהן. והם אלו המלאכים, אלו הראשונים שבמדור הראשון, אשר מתחילים לומר שירה ונשרפים, שעוברים באש דולקת, ובבוקר חוזרים ומתחדשים כבתחילה.

כל הצבאות שלמטה נכנסים תחת חיה זו, ומסתתרים תחת כנפיה להיכלל בה למעלה.

81. אלו ד' חיות עולות, כשהרוח עצם השמיים מאיר בתוך החיה העליונה, שלמעלה מהן. ד' גלגלים יש לכל חיה מד' החיות. גלגל אחד מסתכל לצד מזרח. ג' אדנים נושאים אותו, ומסתכלים לחיה שבאמצע ד' הגלגלים. וכן גלגל אחד לצד מערב, וגלגל אחד לצד דרום, וגלגל אחד לצד צפון.

כי בעת שד' החיות עולות לחיה העליונה, מתפשטת כל חיה לפרצוף שלם, שמחזה ולמעלה יש לה ד' פנים, אריה שור נשר אדם, חו"ב תו"מ, לד' רוחות העולם, מזרח מערב דרום צפון. והם הנקראים ד' גלגלים. ומחזה ולמטה יש לה רק ג' פנים, אריה שור נשר, כי פני אדם חסרים שם.

אמנם הם מקבלים פני אדם ע"י התכללות בזיווג שמחזה ולמעלה, בעניין שנא"ן. והם נכללים בכל ד' הפנים אשר שם, ואפילו מפני אדם. אלא שנבחן שמקבלים רק ט"ר, אריה שור נשר מכל פנים, כלומר, אריה שור נשר שבאריה, וכן אריה שור נשר שבשור, ואריה שור נשר שבנשר, ואריה שור נשר שבפני אדם.

באופן שמצד אחד נכללים מכל ד' הפנים, שהרי יש להם אריה שור נשר, שהם ט"ר אפילו בפני אדם. אמנם מצד שני חסרה להם בכל מקום המלכות, שהיא פני אדם, כי אין להם אלא רק ט"ר מהם.

ולפיכך נבחן, שלכל גלגל מד' הגלגלים, לכל פנים מד' הפנים, אריה שור נשר אדם שמחזה ולמעלה, יש ג' אדנים, אריה שור נשר. באופן, שכל חיה מתפשטת לד' גלגלים מחזה ולמעלה, ולי"ב אדנים מחזה ולמטה. אשר כל גלגל יש לו פנים מיוחדים מאריה שור נשר אדם, ורוח מיוחד ממזרח מערב דרום צפון.

אבל האדנים, מתוך שבאים מהתכללות הזיווג ע"י עלייה למחזה ולמעלה, הרי הם מקבלים מכל ד' הפנים שבד' הגלגלים אשר שם בבת אחת. וע"כ הם מסתכלים לאמצע, לחיה הכוללת את כולם, ולא לשום צד מד' הגלגלים.

וכל י"ב (12) האדנים נוסעים מכוח החיה הכוללת שבאמצע, ולא לשום צד של הגלגלים. והחיה האמצעית סוגרת ופותחת, כלומר שולטת על כולם, שהיא סוגרת האורות מלהאיר ופותחת אותם. וכל גלגל בעת שנוסע, נשמע קולו בכל הרקיעים.

82. אלו ארבע חיות כולן משתלבות זו בזו. והאופנים שלמטה מההיכל הראשון נכנסים בתוך אלו החיות שלמעלה, שבהיכל השני כלולים אלו באלו. הרוח הזה שכאן, שנכלל ברוחות שלמטה מההיכל הראשון, הוא מתלהט ועולה להיאחז למעלה בהיכל השלישי, ולהתקשר ברצון של אדם צדיק, באותה התפילה שהתפלל.

כי כשהתפילה עולה ונכנסת בהיכל השני, היא לוקחת כולם עימה, וכולם נוסעים עימה, כל המציאות שבהיכל הראשון ובהיכל השני. ונכללים זה בזה, עד שכולם נכללים ברוח ההוא שכאן. והרוח הנכלל מכולם, נוסע בכוח הרצון שבקשר הייחוד של התפילה, המייחד הכול, עד שמגיעים כולם להיכל השלישי, ונכללים זה בזה כמו הראשונים.

כלומר, כמו הבחינות הראשונות של ההיכל הראשון, שנכללו זה בזה בעת עלייתם להיכל שני, שהיו כלולים אש במים ומים באש, רוח בעפר ועפר ברוח, מזרח במערב ומערב במזרח. וכן אלו שכאן מתקשרים כולם זה בזה, ואוחזים זה בזה, ומשולבים זה בזה.

וכן כמה צבאות ומחנות יורדים מכאן ולמטה, ומתערבים ומאירים באלו המלאכים התחתונים, עד שמגיעים בהארתם לכוכב הנקרא צדק. ששם עומדים כמה ממונים של העולם, המקבלים ההארה הזאת ומשפיעים לעולם.

83. וכשהרוח הזה הנכלל מכל התחתונים ממנו, וכולם כלולים בו, עולה ונאחז ונכנס בתוך ההיכל השלישי, עד שנאחז ברוח שבהיכל השלישי, בתוך העמוד העומד באמצע ההיכל, אז נשלם הכול כראוי עד כאן.

כי אלו ג' היכלות, נה"י, שמחזה דכללות ולמטה, הם כולם שלמות אחת, הנקראים עיבור יניקה מוחין דאחוריים. ונעשו כולם רוח אחד הכלול מכולם ונשלם מכולם, כמ"ש, ורוח אחד לכל. כאן עניין ההכרעה כדי להתדבק בריבונו, שיתבאר בהיכל הרביעי.

שבעה היכלות של או"א דבריאה

היכל שלישי, נצח

84. ההיכל השלישי הוא של הרוח הנקרא נוגה. הרוח הזה הוא טהור, ברור יותר מכל הרוחות שלמטה ממנו. אין שום גוון נראה בו, לא לבן, לא ירוק, לא שחור, לא אדום. ומשום זה נקרא בשם טוהר, להיותו טהור וברור יותר מכל התחתונים ממנו.

ואע"פ שהוא טהור מכולם, אין הארתו נראית, עד שהתחתונים מההיכל השני מתגלגלים באור הגלגול ונאחזים ברוח שכאן ונכנסים בתוכו. אחר שהתחתונים נכנסים בתוכו, הוא מראה את אורו, ואין בו שום גוון מכל אלו התחתונים שנכנסו בו.

85. כשהרוח נשלם מכל התחתונים שעלו אליו, הוציא מתוכו אור אחד, שכולל בתוכו האורות של כל ג' היכלות, נה"י. ב' האורות התחתונים של ב' ההיכלות הוד ויסוד, עולים ויורדים ומתנוצצים. אבל אור העליון של היכל הנצח עולה ואינו יורד למטה.

בהתנוצצות ההיא נראים כ"ב (22) אורות שונים זה מזה, שכולם נעשים אור אחד. ואחר שכ"ב אורות נעשו אחד, הם עולים ונכנסים בתוך אור האחד העליון של היכל הנצח. והאור הזה כולל אותם.

86. והרוח שכאן אינו מאיר, אלא רק בעת שהאורות התחתונים מב' ההיכלות שלמטה עולים אליו, והרצון ההוא של הצדיקים, הכלול בתפילה, נושא את כולם, אז יוצא ונולד האור ההוא מתוך הרוח שכאן, אור אחד הכולל ג' אורות.

והאור ההוא מאיר ומוציא מתוכו ב' אורות מתנוצצים, ב' אורות עולים ויורדים. ונראים האורות כחשבון כ"ב אותיות התורה. ואח"כ חוזרים ונכללים כאחד באור שהוליד אותם.

87. כל אלו האורות התחתונים כלולים כולם בכ"ב אורות, וכולם יחד באור הזה שהוליד כ"ב אורות. והאור הזה כלול ברוח ההוא שהוליד אותו, והרוח ההוא עומד בהיכל השלישי הזה. ואינו עומד להתיישב אלא בתוך ההיכל הרביעי, ת"ת, שחשקו לעלות לתוכו.

88. אלו האורות היוצאים מתוך הרוח שכאן, כלומר, האור שכלול בשלושה, וב' האורות התחתונים שעולים ויורדים, וכ"ב אורות, הנה בעת שהם מתנוצצים, מתחברים כאחד כל האורות המתנוצצים. כלומר אע"פ שהם הרבה בחינות שונות, מ"מ בעת ההתנוצצות מתחברים להארה אחת.

בעת שב' האורות התחתונים מהיכלות ההוד והיסוד, יוצאים מהאור האחד של היכל הנצח, ודוחקים במסך בזיווג דהכאה, כדי להתנוצץ, להעלות או"ח, להלביש את או"י היורד מלמעלה למטה, נולדת ויוצאת מהם חיה אחת קדושה וגדולה.

ודמות החיה כדמות כל שאר החיות מההיכל הראשון והשני, שמשם באו ב' האורות שהולידו את החיה, פני אריה שבהיכל הראשון, ופני נשר שבהיכל השני, וכלולים יחד ונעשו בה מהם צורה אחת.

כלומר, שב' הצורות של האריה והנשר התמזגו בחיה לצורה אחת. ומה שאינו נראה בחיה שום צורה מהיכל הנצח, הוא משום שברוח שכאן אין שום גוון נראה בו, וע"כ אינה נמשכת ממנו שום צורה. ועוד, כי אור הנצח אינו נמשך עם ב' אורות להאיר למטה.

89. מתחת לחיה הזו יש ד' אופנים עליונים, כמראה התרשיש, מרוקמים בכללות מכל ד' הגוונים: לבן אדום ירוק שחור.

אלו ד' האופנים הם מחזה ולמטה של החיה האחת. לכן נאמר, מתחת לחיה הזו. כי כל מקום שנאמר, מתחת, פירושו מחזה ולמטה של אותה מדרגה.

והם ארבעה, להיותם התפשטות מד"ס חו"ב תו"מ של החיה. אמנם כל אופַן כלול מכל הארבעה. וע"כ כל אחד מהם כלול מכל ד' הגוונים חו"ב תו"מ.

שש מאות אלף ריבוא (6,000,000,000) אורות כולם בתוכם. להבדיל מד' האופנים שבהיכל היסוד, שיש להם י"ג מאות ריבוא (13,000,000), שזה מורה על הארת חכמה, המקובלת מי"ג מידות דא"א, שמקומן באופנים שמחזה ולמטה.

אבל באופנים שכאן, אע"פ שהם מחזה ולמטה, מ"מ אינם מאירים בי"ג מאות ריבוא בהארת חכמה, אלא רק בשש מאות אלף ריבוא, שזה מורה על הארת או"א עילאין בחסדים מכוסים, המאיר בו"ס חב"ד חג"ת שמחזה ולמעלה, בחיה שעליהם.

והם 600, להיותם בינה שספירותיה מאות, כי ההיכלות הללו כולם בינה. והם 600,000, להיותם מקובלים מאו"א, שספירותיהם אלף. והם שש מאות אלף ריבוא, היות שבהם הארת חו"ס דא"א, שספירותיו ריבוא.

ואינם מאירים במספר י"ג, כי כל היכל נצח הוא בחינת ג"ר, ואפילו האופנים נחשבים כבחינת מחזה ולמעלה. אמנם ע"י אור הגלגול מההיכלות התחתונים, מתפשטים גם האופנים בעת ההיא למספר י"ג. וכל אופן יש לו י"ב אדנים, ואחד שכולל אותם. ואין זה אלא ע"י הארת הגלגול. אבל בקביעות אינם מאירים, אלא במספר שש מאות אלף ריבוא.

ואלו ד' האופנים הם כולם בשמונה כנפיים. וכל אלו הבחינות שבאופנים, כל הצבאות הללו, יוצאים מאור החיה, השולטת עליהם, בעת שאור החיה מתנוצץ, שהארת הגלגול מאירה בהם.

90. ואלו ד' האופנים שמתחת לחיה, עומדים לד' רוחות העולם, מזרח מערב צפון דרום. בכל אחד ד' פנים. בב' פנים הם מסתכלים אל החיה שעליהם, וב' פנים מכוסים בכנפיהם, משום האורות המתנוצצים עליהם, שאינם יכולים להסתכל בהם.

כי ג' היכלות, נה"י, מאירים עיבור יניקה מוחין דאחוריים. היכל היסוד מאיר עיבור יניקה, ו"ק חסר מוחין דג"ר. וב' היכלות נו"ה מאירים המוחין דג"ר. הוד מאיר ו"ק דג"ר, והנצח ג"ר דג"ר.

ג"ר דג"ר אינם מאירים כלל, אלא רק ו"ק דג"ר. ועכ"ז אי אפשר שייצאו ו"ק דג"ר בלי ג"ר דג"ר. והנה מקום יציאת המוחין הוא בהיכל הנצח בלבד. ולפיכך יוצאים ג"ר וו"ק דג"ר ביחד בשלמות בהיכל הנצח. אבל רק ו"ק דג"ר מתקבלים ובאים להיכל ההוד, והג"ר דג"ר נעלמים.

ואלו ד' האופנים שמתחת לחיה, בב' פנים הם מסתכלים אל החיה שעליהם. כי הפנים הם ג"ר. ויש בהם חו"ב תו"מ, הנקראים ד' פנים, שחו"ב הם ג"ר דג"ר, ותו"מ הם ו"ק דג"ר. וב' פנים מסתכלים ומקבלים מהחיה שעליהם, כלומר תו"מ שבהם, שהם ו"ק דג"ר המקובלים.

וב' פנים מתכסים בכנפיהם, כלומר חו"ב שבהם, שהם ג"ר דג"ר, שאינם מקובלים. משום האורות המתנוצצים עליהם, האורות דג"ר דג"ר, שאינם יכולים להסתכל בהם ולקבל אותם, ע"כ הם מכסים בכנפיהם את ב' הפנים חו"ב שבהם, שלא יקבלו משם.

ומטעם זה נאמר, שאלו ד' האופנים הם כולם בשמונה כנפיים. כי השרפים שבהיכל ההוד יש להם שש כנפיים, בשתיים יכסה פניו, ובשתיים יכסה רגליו, ובשתיים יעופף. ואין להם ד' כנפיים בפנים שלהם, אלא ב' כנפיים בלבד, כי להיותם בחינת הוד צריכים לכסות כל ד' הפנים שלהם, ואין להם ב' פנים גלויים, כמו האופנים שבהיכל הנצח.

אבל האופנים שכאן, שהם במקום יציאת המוחין, וצריכים לקבל ו"ק דג"ר, שישפיעו לשרפים שבהיכל ההוד, ע"כ יש להם בהכרח ב' פנים גלויים תו"מ. ומשום זה יש להם שמונה כנפיים, ב' כנפיים נוספות, אשר בעת התנוצצות הם פתוחים, כדי לקבל ו"ק דג"ר בשביל היכל ההוד. ושלא בעת ההתנוצצות גם הם מכוסים.

91. בכל פעם שהאופנים האלו נוסעים, בד' גלגלים וי"ב אדנים בכל אופַן, כמו הראשונים שבהיכל היסוד, כשאור הגלגול מאיר בהם, נעשים אז מהזיעה שלהם כמה צבאות ומחנות. שכולם משבחים ומזמרים, ואינם פוסקים שירתם לעולם. והצבאות האלו אין להם שיעור.

כי השירה והזמרה הן המשכת המוחין. ולפי שיעור הארת המוחין, כך שיעור שירות ותשבחות שמזמרים. ונודע שהמוחין נמשכים בדרך ג' קווים, שקו ימין מים וחסדים, וקו שמאל חכמה בלי חסדים, שאין התחתונים יכולים לקבל אותו, והוא להם אש שורפת. ואלו ב' הקווים הם במחלוקת זה עם זה, עד שנמשך קו שלישי, המקיים את שניהם, שמלביש אותם זה בזה.

וזאת הזיעה, שהחיות מזיעות בעת שמגיע להן אור הגלגול, ונוסעות על ד' הגלגלים, וי"ב האדנים. כי אז צריכים להיזהר מאוד, לקבל המוחין בקו אמצעי. ואם נוטים משהו לצד שמאל, תכף נמשכת להם משם אש שורפת בסיבת הנטייה.

וכיוון שאינם יכולים לצמצם כל כך, נמצאים עושים פעם נטייה יתרה לצד שמאל, וממשיכים בזה ניצוץ אש שורף, ואז תכף מטים עצמם בכוח לצד ימין, כדי לבוא משם לקו אמצעי. וממשיכים אור חסדים עם נטייה זו.

וכך הם מנענעים עצמם תמיד, פעם לימין ופעם לשמאל, כי קשה להם לצמצם עצמם בקו אמצעי כראוי. והנה אלו הנטיות שמצד שמאל, הן זיעת החיות, שמהן מתקבץ ונמשך נהר דינור.

ומאלו הנטיות לצד ימין, נבראו אלו הצבאות ומחנות המלאכים, שכולם משבחים ומזמרים, ואינם פוסקים שירתם לעולם. כי מתוך שהם נמשכים מהנטיות לצד ימין, שהוא חסד, אין שום כוח יוכל להפסיק את שירתם. והצבאות האלו אין להם שיעור, כי מוחין דחסדים נבחנים לבלי מספר.

92. ד' פתחים יש בהיכל זה לד' רוחות העולם. עשרה ממונים בכל פתח. וכשכל הנמצאים בתוך ההיכלות התחתונים, יסוד והוד, וההיכלות עצמם, עולים להיכל שכאן, בכוח הרצון שבתפילה הטהורה, אז הממונים פותחים לפניהם את הפתחים שבהיכל הזה.

עד שנכללים אלו באלו, ומשתלבים אלו באלו, ונכנסים כולם זה בזה, ממונים בממונים, מחנות במחנות, אופנים בחיות וחיות באופנים. ובאלו אופנים נכללים אורות באורות, שהם פנים שנראים בפנים שלא נראים. ורוח ברוח, עד שנכנסים כולם ברוח שבהיכל זה.

93. בהיכל הזה יש מקום אחד, שמראהו כמראה זהב שמתנוצץ, ששם מקום קיבוץ של הגבורות הממותקות, המכונות זהב. והארת האו"ח שלו נקראת ניצוץ. ושם גנוזים כמה צבאות ומחנות מלאכים, שאינם עולים ואינם מתעטרים למעלה. כלומר, שאינם עולים להיכלות העליונים, לקבל ג"ר הנקרא עטרות. ונשארים תמיד במקומם בהיכל זה.

אלא בשעה שכל המדרגות קושרים קשרים, שנכללים ומתייחדים זה בזה, והיכל נצח נוסע להתעטר בג"ר, אז כל המלאכים הגנוזים במקום, יוצאים ממקום גניזתם מלאים בדינים, כלפי המקטרגים על ישראל, ויכולים ישראל לקבל שפע דג"ר, בלי פחד מאחיזת החיצוניים.

והם נקראים בעלי המָגִנים, להיותם מגנים על ישראל. והם שליחים בעולם מבעלי הדין שבהיכל הרביעי. כי שם יושבים ושוקלים מעשי התחתונים, אם לכף חובה, אם לכף זכות. ואחר שישראל יוצאים זכאים, ע"י הב"ד אשר שם, נמסר זה אל השליחים הללו, להגן עליהם.

במקום הזה תלויים בד' צדדיו 600,000 רבבות מגני זהב לכל צד. וכן יש למטה מהם שורות מקיפות במגני זהב, והם שישים. ומאירים בהם ב' בחינות ו"ק:

א. ו"ק דישסו"ת, שעלו עם או"א לראש א"א, מבחינתם הם שש מאות אלף ריבוא. שש מאות הם ו"ק דישסו"ת שספירותיו מאות, אלף מאו"א שספירותיו אלף, ורבבות מא"א שספירותיו רבבות.

ב. ו"ק דז"א, המקבלים מישסו"ת, מבחינתו הם שישים. כי ספירות דז"א הם עשרות.

94. וכל אלו המגנים עושים מלחמה, כולם מחוץ להיכל בחרבות וברמחים, בכל אלו שְׁלוּחי הדין שבעולם, ומבערים אותם, עד שמגיעה הארת המדרגות במדרגות שלמטה, ומגיעים לכוכב הלכת מאדים, שמשם מגיעות הפעולות לעוה"ז.

ואז עולה ההיכל להיכל הרביעי ומתעטר ברוח, ובכל אלו הצבאות אשר שם. ואותו מקום עם בעלי המגנים ומגני הזהב נשאר במקומו, ואינו עולה למעלה עם ההיכל. ואותו המקום נקרא תא הרָצים, כי אלו השליחים שבו, רצים לגמור הדינים והעונשים, לשונאי ישראל שבכל רוחות העולם.

כי אלו השליחים גנוזים באותו מקום, הרי ששעת פעולתם להגן על ישראל, אינה אלא רק ברגע עליית ההיכל אל ההיכל שלמעלה ממנו, כי אח"כ שוב נגנזים. ולפיכך הם רצים וממהרים בשליחותם, שיספיקו לכלות כל המקטרגים, מטרם שיעלה ההיכל. ומטעם זה נקרא המקום בשם, תא הרצים.

95. עם עליית התפילה, נוסעים כל אלו האורות והמחנות, וקושרים קשרים, ונכללים כולם כאחד, עד שנקשר רוח של ההיכל התחתון ברוח של היכל זה, ונעשו אחד. ונכנסים כולם בתוך העמוד שבאמצע ההיכל. ועולים בכוחו, להתכלל ברוח שבהיכל הרביעי העליון עליהם. אשרי חלקו מי שיודע סוד ריבונו, ומרים דגלו במקום שצריך.

96. כל המדרגות כולם צריכים זה לזה, להשלים האחד עם חברו, ולהאיר אחד בחברו, עד שכולם עולים למקום שצריך שלמות. בתחילה עולים מלמטה, להשלים המקום העליון. ואח"כ יורדים מלמעלה למטה, להשלים התחתונים. ואז נעשית שלמות מכל הצדדים, וכולם נשלמים כראוי.

97. מי שיודע הסודות הללו, ועושה השלמוּת למעלה ולמטה, הוא מתדבק בריבונו ומבטל כל הגזרות הקשות. והוא מעטר לריבונו, שממשיך ג"ר לז"א, וממשיך ברכות אל העולם.

וזהו האדם, הנקרא צדיק עמוד העולם. כלומר, שהעולם עומד ומתקיים בשבילו. ותפילתו אינה חוזרת ריקם, שנענה על כל תפילותיו. וחלקו בעוה"ב, והוא בחשבון בעלי האמונה. כלומר, שנכנס בחשבון בעלי האמונה, הנמצאים בעולם.

98. כל ההיכלות, החיות, הצבאות, האורות, הרוחות, כולם צריכים זה לזה, כדי שהעליונים יושלמו ע"י העלאת מ"ן מלמטה. ואח"כ יושלמו התחתונים, ע"י הורדת מ"ד מלמעלה. ההיכלות האלו מתדבקים זה בזה.

99. וכולם מתדבקים זה עם זה, כמו הצבעים שבעין. כל מה שבהם, הוא כמראֶה, הנראה בסתום שבעין, בעת שהעין מתגלגלת, ונראה אז הזוהר ההוא המתנוצץ. ואותו שאינו נראה בו בגלגול הזה, הוא הרוח השולט על הכול, שבהיכל זה. ומשום זה, עומדים כולם מדרגות על מדרגות, אחת תלויה בחברתה, עד שהכול מתעטר כראוי.

100. אלמלא כל אלו הצבעים שבעין, שנראים בעת שסוגרים העין, ומתגלגלת בגלגול, לא היו נראים אלו הצבעים המאירים. ואלמלא אלו הצבעים המאירים, לא היה מתדבק בראייה אותו הסתום שבעין, השולט על כולם. נמצא, שכולם תלויים זה בזה ונקשרים זה בזה.

101. כאשר נכללו כולם כאחד בהיכל השלישי, והרצון שבתפילה עולה להתעטר בהיכל הרביעי, אז נעשו כולם אחד, רצון אחד וקשר אחד. כאן היא בחינת השתחוות להתרצות לריבונו.

שבעה היכלות של או"א דבריאה

היכל רביעי, גבורה

102. ההיכל הרביעי שונה מכל ההיכלות, כי ארבעה היכלות בו, זה לִפְנים מזה, וכולם היכל אחד. אלו ד' היכלות הם ד' בתי דין. הפנימי לדיני נפשות, וג' בתי דין שמסביב לו הם לשאר דינים.

והיכל זה הוא גבורה ולא ת"ת. כאן הוא הרוח, הנקרא זְכות, כי במקום הזה מתהפכים חובות של כל בני העולם לזכות. הרוח הזה לוקח הכול. כלומר, מי שזכה בו, זוכה להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.

103. מרוח זכות יוצאים ע' (70) אורות. כולם מתנוצצים בבת אחת, וכולם מאירים בעיגולים, כי אינם מתפשטים להאיר מלמעלה למטה, כמו האורות האחרים. האורות מתדבקים זה בזה, ומאירים זה בזה, ונאחזים זה בזה.

מתדבקים, מורה שיש ביניהם השוואת הצורה, כי הדבקוּת הרוחנית אינה אלא השוואת הצורה. ומאירים זה בזה, מורה, שהאורות מתערבים זה בזה להאיר ביחד כאחד.

ונאחזים זה בזה, מורה, שצריכים זה לזה, שלא יוכלו להאיר זה בלי זה. ואם היה חסר אחד מהם לא היו יכולים להאיר. כל זכויות העולם נמצאות לפני האורות הללו. כלומר, לאורם רואים איך כל חובות העולם מתהפכים לכף זכות.

ביאור הדברים. כל בריות העולם הן בתכלית השלמות, במידה כזו, שלא הייתה שמחה לפני הקב"ה, כיום שנבראו בו שמיים וארץ. אמנם אי אפשר לאדם לקחת חלק בשמחתו הגדולה הזו, אלא לאחר שעשה תשובה שלמה מאהבה.

אבל מטרם זה, לא ישמח כלל בעצמו ובבריות העולם, אלא להיפך, שמרגיש לפניו עולם מלא צער ומכאובים, עד שאומר, ארץ ניתנה ביד רָשע, הן מכאובים גופניים, והן מכאובים נפשיים, שהם העבירות שעושה.

וכל זה הגיע לו, מפני שהולך כנגד הטבע של הבריאה, כי לא נברא העולם אלא בהשפעה, לעסוק בתורה ובמע"ט, כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו, כמ"ש, כל פָּעל ה' לַמַענהו, כדי שהבריות ישפיעו לו נחת רוח.

אבל בתחילה, כמ"ש, עַיר פרא אדם ייוולד, שכל עניינו הוא להנאת עצמו, ואין בו הרצון להשפיע כלל. והוא טוען, כל פעל ה' למעני ולהנאתי, שהרי רוצה לבלוע העולם ומלואו לטובתו ולתועלתו.

ולפיכך הטביע הבורא ייסורים קשים ומרים בקבלה לעצמו, הטבועים באדם מעת לידתו, הן מכאובים גופניים והן מכאובים נפשיים. באופן, שאם יעסוק בתורה ובמצוות אפילו להנאת עצמו, מ"מ ע"י המאור שבה, ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראות, שיש בטבע הקבלה לעצמו.

ואז ייתן אל ליבו להבדיל את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, כמ"ש, כל פעל ה' למענהו. ואז יפקח ה' את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלמות, שאין בו חיסרון כלשהו.

ואז לוקח חלק בשמחה אשר בעת בריאת העולם. כי זכה, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. כי בכל מקום שנותן עיניו, הוא רואה רק טוב ורק שלמות, ואינו רואה במעשה הקב"ה שום חובות כלל, אלא הכול זכויות.

ובעניין הייסורים הגשמיים והרוחניים, שסבל מטרם שעשה תשובה, יש בהם ב' דרכים:

א. כל מה שעושה הקב"ה, לטובה עושה. כי הוא רואה, שלולא המכאובים הנוראים, שסבל מכוח שהיה משוקע בטבע הקבלה לעצמו, לא היה זוכה לתשובה מעולם. וא"כ הוא מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כי לולא הרעה, לא היה זוכה לטובה. ונמצא, שהכול גורם לטוב.

ב. גם זו לטובה. לא זו בלבד שהרעוֹת נעשו גורמות לטובה, אלא שהרעות עצמן נהפכו ונעשו טובות, ע"י אורות גדולים מאוד, שהבורא מאיר בכל אלו הרעות, עד שנהפכו ונעשו לטובות, הן הייסורים הגופניים, והן הייסורים הנפשיים, שהם העבירות. באופן, שהחובות נהפכו וקיבלו צורות של זכויות. ואלו האורות, ההופכים את החובות לזכויות, הם ע' אורות שבהיכל שלפנינו. ובגללם נקרא היכל זה, היכל הזכות.

מכללות כל ע' האורות יוצאים ב' אורות, שהם שקולים כאחד, העומדים תמיד לפניהם. כי אלו ע' האורות הם הופכים חובות בני אדם לזכויות. והנה אז נבחנים החובות והזכויות לב' אורות, שקולים זה לזה. כלומר, שמעלת החובות חשובה כמו מעלת הזכויות, ואין זו חשובה מזו. והם עומדים ומאירים לפני ע' האורות תמיד, ומעידים עדות לפניהם.

104. לעומת אלו ע' האורות יש ע' שרים ממונים, שמהם כל הדינים שבעולם, העומדים בחוץ וסובבים כל ארבעת ההיכלות הללו מבחוץ. אבל ע' האורות וב' האורות העומדים לפניהם, הם פנימיים לִפְנַי ולִפְנים. כמ"ש, בטנךְ ערימת חיטים סוגָה בשושנים.

בטנך, פנימיות, כמו בני מעיים, שהם בפנימיות הגוף. חיטים, רומז לחטאים, החטאים שנעשו לזכויות בע"ב (72) אורות, שהם לפני ולפנים של ד' ההיכלות. וע"כ כתוב עליהם, בטנך ערימת חיטים.

אמנם סוגה מבחוץ בשושנים, הרומזים לדינים, שהם ע' השרים הממונים, שהם פועלים כל הדינים שבעולם. ע' שרים הם הלעומת של ע' אורות, כי הגם שכל החטאים והעונשים באים מע' שרים, עכ"ז, אינם ברשות עצמם, אלא שמשמשים לע' אורות, כי תפקידם להכשיר התחתונים, שיהיו ראויים לקבל הגילוי הגדול של ע' האורות. ולפיכך נבחנים, שע' השרים הממונים סובבים מבחוץ להיכלות ולע' האורות.

105. לפני ע' האורות האלו באים כל הזכויות וכל מעשי בני העולם למשפט. כלומר, שע' האורות הם ב"ד של מעלה, הדנים כל בני העולם. ב' האורות העומדים לפניהם, הם המעידים עדות של מעשי בני העולם. משום שיש שבעה עיני ה', המשוטטות בכל הארץ.

עיניים פירושן השגחה. ויש שבע מידות בהשגחת ה', חג"ת נהי"מ, שבעה עיני ה'. שבעה מיני השגחה, המכשירים את בני העולם לקבל העונג והנועם העליונים. כל מה שנעשה בעולם, הן טוב והן רע, נרשמת צורתו באותו המעשה ממש, ובאותה הזכות ממש, ומתקיימים ועומדים לנצח. כלומר, שאין שום דבר נאבד מהעולם, הן מהמעשים הרעים והן ממע"ט, אלא כל מעשה נרשם בצורתו בשבעה עיני ה', וניתן לו בזה קיום נצחי.

וב' האורות רואים ומסתכלים בכל מעשה, ומעידים עדות לפני ע' האורות, שהם ב"ד של מעלה. ואחר שע' אורות שומעים עדותם, אלו ע' האורות גוזרים גזרות, ודנים דינים, הן לטובה והן לרעה, ע"פ עדותם של ב' האורות.

כי בעת השלמוּת, נמצאים ב' האורות הללו, אור החובות ואור הזכויות, שקולים זה כזה, שזדונות נעשו לו כזכויות. ואז ע' האורות, שהם ע' סנהדרין של מעלה, דנים לפי עדותם הטובה הזו את כל מעשה לטובה.

אבל אם ב' האורות אינם שקולים, אלא אור הזכויות גדול מאור החובות, הנה במידה זו יש חיסרון ניכר במעשים הרעים, אשר האדם שעשה אותם, צריך לשוב בתשובה מאהבה עליהם.

וזה נבחן, שב' האורות מעידים עדות רעה על המעשים שעשה האדם. ואז ע' האורות דנים דינים לרעה, עד שישיב האדם תשובה מאהבה עליהם, ויהפכו לגמרי לזכויות, ויהיו ב' האורות שקולים זה כזה. הרי שע' אורות דנים את האדם לפי עדותם של ב' האורות, אם שקולים או אינם שקולים. ולפי מידת החיסרון, עד שיהיו שקולים.

וכאן, בהיכל זה, הוא מקום הזכות. כלומר, מה שנאמר, שדנים דינים, הן לטובה והן לרעה, אינו מתגלה כאן, אלא בשפע המושפע מע' אורות המגיע למטה, שם ניכר הרע, אבל כאן היא הזכות בלבד.

106. הרוח שבהיכל זה, הנקרא זכות, שממנו ע' אורות, נרשמו בו ג' אותיות יה"ו. ע"ס הם י"ה ו"ה. י"ה חו"ב, ו' ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ה"ת מלכות. הרוח שממנו ע' אורות הוא יה"ו, רק ט"ר, זכר, ואינו כולל את ה"ת, נוקבא.

כאשר האותיות יה"ו מתדבקות במלכות, המכונה מקום, ה"ת, נרשמות האותיות יה"ו ברוח, ואינן מסתלקות משם. כי כל מדרגה יוצאת ע"י זיווג דהכאה דאור העליון, שהוא ט"ר, זכר, על המסך שבמלכות, נוקבא. ואז עולה או"ח ממלכות ומלביש את אור העליון, שהוא ט"ר, מלמטה למעלה. וע"י הלבשה זו נקבעו ונקשרו ט"ר במדרגה.

כאשר האותיות יה"ו, אור העליון וזכר, מתדבקות בה"ת, במלכות, בזיווג דהכאה מאור העליון, מהזכר אל המלכות, נוקבא, אז נאצל הרוח, הכולל ע' אורות. אז נרשמים ברוח האותיות יה"ו, ט"ר, ואינן מסתלקות משם, כי האו"ח מלביש אותן, והן נקשרות בו, בכוח ההלבשה הזאת.

אח"כ יוצא אור אחד, המאיר לד' צדדים, אור זה מוציא ג' אורות אחרים. כי אותם ע"ס שיצאו מלמטה למעלה, הם נבחנים לע"ס דראש, רוח, הכולל את ע' האורות וב' העדים. ונודע, שאחר שנעשה הזיווג דהכאה, ומוציא ע"ס דראש, מתפשטת אח"כ המלכות דראש מלמעלה למטה, ומוציא ב' בחינות שבגוף, חג"ת עד החזה, ג"ר דגוף, ונה"י שמחזה ולמטה עד סיום רגלין.

ונודע, שחג"ת שמחזה ולמעלה שלמים בד' הבחינות חו"ב תו"מ, שהם ארבע חיות אריה שור נשר אדם. אבל נה"י שמחזה ולמטה, אין שם אלא ג' בחינות חו"ב ות"ת, וחסר פני אדם, מלכות.

ולאחר שיצאו יה"ו דראש בזיווג דהכאה, יוצא אור אחד, המאיר לד' צדדים, כלומר שאור המלכות דראש התפשט והאיר מלמעלה למטה את החג"ת שמחזה ולמעלה, ששם יש ד' צדדים חו"ב תו"מ. אור זה מוציא ג' אורות אחרים, ומחג"ת יצאו והתפשטו נה"י שמחזה ולמטה, שהם רק ג' צדדים חו"ב ות"ת, אבל פני אדם חסרים שם.

אלו ג' אורות חו"ב ות"ת, הם ג' בתי דין, הדנים דינים אחרים בענייני העולם, שאינם דיני נפשות. כלומר, בעשירוּת, בעניוּת, במחלות, בבריאות השלֵמה, ובשאר עניינים שהעולם נידון בהם.

הרוח, הכולל ע' אורות וב' עדים, הוא יה"ו שבראש, המאירים מלמטה למעלה. ואלו ע' אורות הנמשכים ממנו, הם ע' סנהדרין, הדנים דיני נפשות.

והאורות שמחזה ולמטה, הנמשכים מה"ת שבראש, שהם ג' צדדים, הם ג' בתי דין, הדנים דינים אחרים שאינם דיני נפשות, במושב שלושה ביחד. שכל אחד מג' הצדדים כלול מכל השלושה, וע"כ הם ג' בתי דין.

ומה שאינו מחשיב בתי דין בד' הצדדים שמחזה ולמעלה, הוא משום ששָׁם החסדים מכוסים, ואין בהם גילוי של הארת החכמה, ואין שום דינים יכולים להיאחז שם, כי אין הדינים שורים אלא במקום שיש הארת החכמה. והטעם הוא, כי הצמצום לא היה כלל על אור החסדים.

היכל אחד הוא בשביל ע' האורות הראשונים, שהוא בפנימיות ההיכלות. וג' ההיכלות החיצוניים לו, הם בשביל ג' בתי דין אחרים. כי היכל זה כלול מד' היכלות, זה לִפְנים מזה. וע' אורות, שהם ע' סנהדרין וב' עדים, הם בהיכל הפנימי מכולם, וג' בתי דין אחרים הם בג' היכלות הסובבים להיכל הפנימי.

107. עולה הרוח הזה וכולל בתוכו כל אלו אורות שלמטה, ד' אורות שמחזה ולמעלה וג' אורות שמחזה ולמטה, ומוציא חיה אחת קדושה מתלהטת. ויש עיניים לחיה כעיני אנוש, כדי להשגיח באלף אלפים וריבוא רבבות חֵילות בעלי הדין. כל אלו בעלי הדין לוקחים פסקי דין מב"ד, ופותחים או סוגרים צינורות השפע אל העולם, ומשלימים הדין, שמוציאים אותו לפועל.

הרוח, הוא ע' אורות, ג"ר וראש, יה"ו. והחיה הזאת נמשכת בעיקר מהרוח ומע' אורות שבו. אלא כדי להאציל אותה בראש ובגוף, הוצרך גם הרוח להיכלל מהגוף, מד' אורות ומג' אורות, שהם גוף. ולפיכך יכולה החיה להשלים ולהוציא לפועל את הדין, שהוציאו ע' אורות להיותם שורשה.

ויש עיניים לחיה כעיני אנוש, להורות שהעיניים של החיה נמשכות מג"ר, ששם ע' אורות, ושם פני אדם. עיניים פירושן השגחה. כדי להשגיח באלף אלפים וריבוא רבבות חילות בעלי הדין.

כי להיותם מבחינת ראש, הם נמשכים מהבחינה שכנגדם באצילות, שהוא עתיק, הראש דאצילות. וספירות דעתיק הם במספר מאה אלף. וע"ס שלו הם אלף אלפים, וכמ"ש על עתיק בדניאל, אלף אלפים ישמשוהו.

ומלבד זה יש עוד בעתיק זיווג נעלם מהמלכות הגנוזה ברדל"א, שמבחינה זו כל ספירה שבו ריבוא אלפים. וע"ס ריבוא רבבות, כמ"ש בדניאל, וריבוא רבבות לפניו יעמוֹדוּ.

וכיוון שאלו הם המוציאים לפועל את הדינים, הנגזרים בע' אורות, שהם בחינת ראש, המקבלים מעתיק, שכנגדם, ע"כ יש גם בהם אותם ב' המספרים הנוהגים בעתיק, אלף אלפים מזיווג הנגלה, וריבוא רבבות מזיווג הנעלם.

108. תחת החיה הזו יש ד' שרפים, שכולם לוהטים ככפתור וָפרח, וניצוצי אש עולים. ד' השרפים הם ד' בחינות חו"ב תו"מ של החיה, המאירים לד' צדדים. ההתלהטות ככפתור ופרח וניצוצי אש, היא זיעת החיות, שהן מזיעות בעת נסיעתן לד' הצדדים.

כי בכל צד שנוסעות, הן מכוונות פניהן לקו האמצעי בהקפדה מרובה, שלא לנטות לא לימין ולא לשמאל. וכיוון שאינן יכולות לצמצם את עצמן כל כך לאמצע כפי שרוצות, נמצאות עושות פעם נטייה יתרה לצד שמאל, וממשיכות בזה תכף ניצוץ אש שורף.

ופעם עושות נטייה יתרה לצד ימין, וממשיכות בזה אור חסדים. כי המדייק להחזיק עצמו באמצע, דרכו לנענע עצמו פעם לימין ופעם לשמאל, עד לקבוע לו האמצע בדיוק.

והנטייה היתרה לצד הימין, מכונה בשם כפתור, כי בית הקיבול של האור מכונה כף. וקומת האור הנמשך מכונה תור, מלשון, תורֵי זהב.

והנטייה היתרה לצד שמאל מכונה בשם פרח ובשם ניצוצי אש. פרח נקרא ע"ש פריחת אור החסדים. כי אור החכמה, הנמשך מקו שמאל, נמשך בלי אור החסדים, ונבחן שאור החסדים פרח משם. וכן מכונה ניצוצי אש, כי מפאת היות האור בלי חסדים, נמצא שורף את התחתונים.

כי הנמשכים מז"ת, שעיקרם אור חסדים, נמצאים מתבטלים ע"י אור בלי חסדים. אבל אלו ד' השרפים, להיותם מג"ר, אינם נשרפים מחמת החיסרון של החסדים. כי הג"ר יכולים לקבל אור חכמה בלי חסדים. וע"ש כך הם נקראים שרפים, להורות שהארתם הנמשכת לתחתונים שורפת אותם.

ע"ב (72) גלגלים לוהטים באש, יש לכל אחד מד' השרפים, שהם ד"פ ע"ב, שבגי' פר"ח (288), שזה מורה, שאור החסדים פרח משם, כי אלו הגלגלים התקבצו ועלו אליהם מניצוצי אש. וע"כ הם לוהטים.

כאשר נוסעים, נעשה על ידיהם נהר אחד של אש. כי הנטייה לצד שמאל נוהגת תמיד בעת הנסיעה, כי בכל פעם שמתאמצים ביותר לכוון פניהם לקו האמצעי, הם מזיעים בהכרח, שנוטים לימין ולשמאל, כדי לקבוע ביתר דיוק את האמצעי. ובכל נטייה לצד שמאל, יוצאים ונמשכים ניצוצי אש, עד שמתקבצים ונעשים לנהר של אש. אלף אלפים מלאכים משמשים לאש ההיא.

כי המוחין שהשרפים מקבלים בנסיעתם, נמשכים מעתיק דאצילות, שמצד זיווג הנגלה הוא במספר אלף אלפים, ומצד זיווג הנעלם הוא במספר ריבוא רבבות. וע"כ נבחן שהנהר של אש נעשה ע"י הארת אלף אלפים, הנמשכת מעתיק. מאלו אלף אלפים יוצאים ונולדים כמה צבאות.

כשהגלגלים נוסעים, נולדים ועומדים מהם כמה ריבוא רבבות בתוך האש, שהם נמשכים מזיווג הנעלם של עתיק, שהוא ריבוא רבבות. באופן, שהמשמשים העושים את נהר דינור, הם כמ"ש, אלף אלפים ישמשוהו. והנולדים ויוצאים בתוך נהר הדינור עצמו, הם כמ"ש, וריבוא רבבות לפניו יעמוֹדוּ.

תחת ההיכל השני יוצאים מלאכים, המזמרים ובאים להתקרב לכאן, והם נשרפים כולם, מטעם היותם מו"ק, אשר עיקרם הוא אור החסדים. וע"כ נעשה להם אור החכמה בלי חסדים שכאן, לאש שורפת, ונשרפים ונאבדים מחמתו.

109. כל אלו הממונים, שהתמנו לשלוט בעולם, מכאן יוצאת התמנותם לשלוט. התמנותם יוצאת מתוך רוח זכות שכאן, שנרשם בג' אותיות יה"ו. ומכאן מעבירים אותם מהעולם ונידונים באש הזו, היוצאת ונמשכת בנהר דינור. הכול נמסר בהיכל הזה, משום שנרשם בג' אותיות יה"ו, שהרוח שכאן נכלל בהן. חיה זו מוציאה צבאות ומחנות מלאכים, שאין להם מספר.

כי שליטת הממונים דקדושה בעולם, היא להכניע את הס"א. ומפני שכמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים, אינם יכולים לשלוט עליהם ולהכניע אותם, אלא בשעה שמקבלים מוחין דג"ר מרוח זכות שכאן, אז יכולים להכניע הס"א ולשלוט בעולם.

ומכאן מעבירים אותם מהעולם, כי כמו שהמוחין הגדולים מתקבלים כאן, כך אם אינם נזהרים, לקבל אותם בג' אותיות יה"ו, שהרוח שכאן נרשם בהם, שסודם, שהו', ת"ת, קו אמצעי, מכריע על י"ה, חו"ב, ימין ושמאל, אלא נוטים לקו שמאל, מעבירים אותם תכף מהעולם. ונידונים באש הזו, היוצאת ונמשכת בנהר דינור. באופן, שהכול נמסר בהיכל הזה, הן המוחין הגדולים והן להיאבד מהעולם לגמרי.

110. כל הדינים שבעולם יוצאים מההיכל הזה, הן לטובה והן לרעה, חוץ מהשלושה: בנים, חיים ומזונות. שלא ניתן רשות לדון אותם במקום הזה, אלא שהם תלויים באותו הנהר העליון, המכונה דיקנא דא"א או המזל העליון, שכל האורות של בנים, חיים ומזונות נמשכים ממנו, ורק בו תלוי הדבר.

והטעם הוא, כי בהיכל הזכות עיקר השליטה הוא לאהבה, שהרי אין הזדונות הופכים לזכויות, אלא ע"י אהבה. כמו שלומדים, שע"י תשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכויות.

אמנם במזל העליון, שהוא שערות דיקנא דא"א, עיקר השליטה ליראה, כי ע"כ נקראות שערות מלשון סערות. ובנים, חיים ומזונות אינם נמשכים אלא בכוח היראה. וע"כ לא יוכלו לבוא מהיכל הזכות, אלא רק משערות דיקנא דא"א, ששם מידת היראה.

וע' אורות הם סנהדרין גדולה, הדנים דיני נפשות, וא"כ גם החיים נידונים בהיכל הזכות. והטעם הוא שאחר שנידון בהיכל הזכות לחיים, נמשכים אז החיים ממזלא דא"א, וניתנים לו חיים ממנו.

ובאמצעו של ההיכל הזה יש מקום מתוקן, שיתקבל רוח העליון שבהיכל החמישי, בתוך הרוח שכאן, ומקום זה עולה בהם. מקום זה, העמוד, העומד באמצעו של כל היכל, נכלל בב' הרוחות הללו. וע"כ הוא מעלה את הרוח שכאן אל רוח העליון שבהיכל החמישי.

111. י"ב (12) פתחים להיכל הזה. בכל פתח נמצאים השוטרים והממונים שמכריזים, להודיע למטה כל הדינים העתידים לרדת למטה. כי עצם ההיכל מחזה ולמעלה, והתחתונים ששורשם מחזה ולמטה, אינם ראויים לקבל אלא מחזה ולמטה, כי כל בחינה צריכה לקבל רק מהבחינה שכנגדה.

והפתחים שבהיכל הם מחזה ולמטה של ההיכל, שהתחתונים יכולים לקבל השפע שלהם מהם. וע"כ הם נבחנים כמו פתחים, להורות שאינם יכולים לבוא ולקבל מההיכל, כי אם דרכם, שזה מחזה ולמטה, כמו בחינתם, בדומה להיכל גשמי, שאי אפשר לבוא בו זולת דרך הפתח.

וע"כ עומדים בפתחים כל הממונים, המשפיעים משם את פסקי הדין שבבתי הדין שבהיכלות, אל התחתונים, שהם הכרוזים, שמכריזים ונשמעים ונעשים בעולם.

י"ב פתחים בהיכל, כי ד' היכלות בהיכל הזה, נגד חו"ב תו"מ של ההיכל, ובכל היכל ג' פתחים, הרי י"ב פתחים. ואין ד' פתחים בכל היכל, מטעם היותם מחזה ולמטה, שחסרים בהם פני אדם, ואין שם אלא רק ג' פנים, חו"ב ות"ת.

כמו שלכל חיה ד' גלגלים, להיותם מחזה ולמעלה, ולכל גלגל ג' אדנים, להיותם מחזה ולמטה, כך כאן כלולים ד' היכלות בהיכל הזה, להיותם מחזה ולמעלה. אבל בכל היכל רק ג' פתחים, להיותם בחינת מחזה ולמטה.

112. ומהכרוזים האלו של השוטרים והממונים שבפתחי היכלות, מקבלים כל בעלי כנפיים, עד שמודיעים הדבר לרקיע של החמה, לרקיע השני דעולם העשיה, ששם החמה בין שבעה כוכבי לכת.

בעלי כנפיים, פירושם מלאכים, כמ"ש, כי עוף השמיים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. וכל המלאכים שמתחת להֵיכלות בבי"ע, מקבלים הכרוזים של השוטרים והממונים שבפתחי ההיכל, שכל מלאך עליון נותן לתחתון ממנו, עד שהכרוז מגיע אל החמה, הרביעי משבעה כוכבי לכת.

אמנם אין הכוונה לשבעה כוכבי הלכת הגשמיים, אלא לשבע ספירות שברקיע השני של עולם העשיה הרוחני, ששבעה כוכבי הלכת הגשמיים נבחנים לענפים שלהם. כי כך דרך החכמים לדבר בענפים גשמיים, ולבאר עימהם את שורשיהם הרוחניים.

ומשם, כאשר השמש יוצא על הארץ, יוצא הכרוז מהשמש, ומשוטט בעולם, עד שהדבר מגיע אל הנחש שברקיע, שכל כוכבי הרקיע מוקפאים בו, והוא עומד באמצע הרקיע. ושומעים הדבר. ומקבלים אותו אלו השוטרים של מטה, ואלו הממונים שעל הנחש, ומשם מתפשט הדבר לעולם.

באמצע הרקיע נקשר אורַח אחד מבהיק, והוא הנחש שברקיע, שכל הכוכבים הדקים מלראות אותם, כולם קשורים בו תִלֵי תִלים. והוא הנקרא אצל התוֹכְנים [אסטרונומים], שביל החלב, שמחמת ריבוי הכוכבים אשר שם, הוא נראה לנו כמו שביל אחד לבן כחלב. ואלו הכוכבים הדקים, הם ממונים על המעשים שבסתר של בני העולם.

ולכן נאמר כאן, עד שהדבר מגיע אל הנחש שברקיע, לשביל החלב, שהכוכבים כולם מוקפאים שם, שאינם זזים ממקומם. כי ההנהגה בפרטות מסודרת תחת הכוכבים, כמו שלומדים, אין לך עשב מלמטה, שאין לו כוכב ומזל מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גְדל.

ונודע, שכל מדרגה וכן שפע, הנמשך ממנה, מחולקים לשניים, למחזה ולמעלה ולמחזה ולמטה. ולפיכך גם הכוכבים מחולקים על פיהם.

יש כוכבים שאינם כוכבי לכת, והם קפואים בשביל החלב, שהם מחזה ולמעלה, ששם החסדים מכוסים, ואין השפע מגיע מהם לתחתונים בגלוי. ואלו הכוכבים הדקים, הם ממונים על המעשים שבסתר של בני העולם, כי אינם ממונים אלא רק על מעשים שבסתר.

ויש כוכבי לכת, שהם שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה, שהם מחזה ולמטה, ששם החסדים מגולים, והשפע מגיע מהם לתחתונים בגלוי. וע"כ הולכים וסובבים העולם, כל אחד בדרכו המיוחד, לחַלק השפע המיוחד לו.

ונאמר, שיוצא הכרוז מהשמש, ומשוטט בעולם, עד שהדבר מגיע אל הנחש שברקיע, שכל כוכבי הרקיע מוקפאים בו. ושומעים הדבר. כי אלו הכוכבים אינם מקבלים הדבר להשפיע לתחתונים, אלא שומעים אותו בלבד.

ומקבלים הדבר רק השוטרים שמתחת לשביל החלב, שהם מחזה ולמטה, שמהם מושפע לתחתונים. וכן אלו הממונים שעל הנחש, מעל שביל החלב, גם הם מקבלים הדבר. אבל הכוכבים עצמם שבשביל החלב, אינם מקבלים אלא שומעים בלבד, באופן שיספיק אל השוטרים שמתחת, שיקבלו מהם.

113. ומהשוטרים שלמטה מתפשט ונעשה הכרוז בעולם, ואפילו הרוחות והשדים ועוף השמיים מעבירים ומודיעים הכרוזים בעולם. כלומר, שכל בריות העולם, ואפילו שדים ורוחות, מוכנים להוציא לפועל את הכרוזים הללו.

הממונים חוזרים וסוגרים הפתחים. בעת השפעת ההנהגה אל העולם, נפתחים י"ב הפתחים, והכרוזים משתלשלים לעולם דרך המדרגות. ואחר שיצא לפועל בעולם, חוזרים וסוגרים הפתחים. כי אינם פתוחים אלא רק בשעת השפעה.

אין הרוח שכאן עולה לרוח העליון שבהיכל החמישי, עד שכל הרוחות שבהיכלות התחתונים נעשו אחד עם הרוח שכאן. וכל הרוחות נכללים ונכנסים זה בזה, עד שנעשו כולם אחד. ואחר ההתכללות הזו, עולה הרוח שכאן עימהם להיכל החמישי, ונכלל ברוח אשר שם.

114. כשהאדם מוטל חולה על ערש דוַוי, הוא נידון כאן, הן לחיים והן למוות. חיים תלויים למעלה בנהר העליון, ולא כאן בהיכל זכות. אמנם אם נידון כאן לחיים, נותנים לו חיים מלמעלה, מהנהר העליון, הנקרא מזל. ואם לא, אין החיים ניתנים לו מלמעלה. אשרי חלקו מי שהתדבק בריבונו, ונכנס ויוצא בהיכל הזה כחפצו.

כאן בהיכל זה נוהגת קידה על אפיים, שפּניו ייגעו בארץ, כדי להתגבר על הדין. ובהיכל השני צריכים כריעה. ובהיכל השלישי צריכים השתחוות, הרכנת הראש. וכאן צריכים קידה על אפיים, שפּניו ייגעו בארץ. כי הכריעות וההשתחוויות, שעושים הצדיקים להתרצות לריבונם, מכוּונות לפי המוחין שממשיכים.

ולפיכך בהיכל הוד, ו"ק, צריכים לכריעה על ברכיים. ובהיכל השלישי, הנחשב לג"ר כלפי ההיכל השני, צריכים להשתחווּת, הרכנת הראש, עד שיִראֶה איסָר [מטבע] כנגד ליבו. ואינם צריכים לקידה על אפיים, משום שעוד אינו ג"ר ממש, להיותו מחזה ולמטה דהיכלות. אבל בהיכל הרביעי, שכבר מחזה ולמעלה דהיכלות, ששם ג"ר מבחינת פנים, ע"כ צריכים לקידה על אפיים, שייגעו פניו בארץ.

על היכל זה כתוב, אֵל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. מרמז על תחילת הפסוק, כי כל דרכיו משפט. כי בהיכל זה מקום ב"ד, ששם מתגלה אשר כל דרכיו משפט, שבזה משיגים אותו, כמ"ש, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.

שבעה היכלות של או"א דבריאה

היכל חמישי, חסד

115. ההיכל החמישי. היכל שמאיר בו רוח הנקרא ברק, שמזהיר ומאיר לתחתונים. מזהיר, פירושו, בהארת החכמה, הנקראת זוהר. ומאיר, כלומר באור החסדים. רוח ברק כולל ופותח וסוגר, מאיר ומתנוצץ לכל הצדדים.

בעת שהרוח הזה עושה זיווגו להאיר הארתו, הוא כולל כל התחתונים שעלו אליו למ"ן. ופותח להארת ו"ק דג"ר. וסוגר להארת ג"ר דג"ר. מאיר באו"י. ומתנוצץ באו"ח. לכל הצדדים, למעלה ולמטה ולד' רוחות.

מההתנוצצות הזו מאיר ויוצא אור אחד, כעין ארגמן, הכולל כל המראות המאירים, כלומר אור לבן ושחור, אדום וירוק, שהם חו"ב תו"מ. נכללו אלו באלו, ונרקם הלבן באדום, והשחור בירוק. ואח"כ הלבן בשחור. ונעשתה מהם חיה אחת, מרוקמת מכל המראות. ונכלל בה בעיקר ירוק ואדום. ודמות פניה כפני אדם, הכולל כל הצורות.

116. מהחיה הזו יוצאים ד' אֲדָנים, שהם חיות גדולות כלפי אלו של מטה. כלומר, אע"פ שהאדנים הם מחזה ולמטה של כל חיה שבהיכלות התחתונים, אין שם משום זה אלא ג' אדנים, מ"מ כאן בהיכל הזה, כולו ג"ר, וגם האדנים הם מחזה ולמעלה, ונבחנים כחיות גדולות.

רק המלכות לבדה נקראת אופַן. והם שניים, כי כשנראה זה, מאיר אחר בתוכו, והם שניים. כל בחינת מחזה ולמטה של החיה היא בחינת מלכות, וע"כ נקראים אופנים. כי אופַן הוא שם המלכות.

אמנם כיוון שהמלכות עלתה והתמתקה בבינה, ע"כ נחשבת המלכות תמיד לשני אופנים. כאשר נראית המלכות, הרי מאירה בתוכה הבינה, וע"כ נבחנת לשני אופנים, אופן בתוך אופן.

ונעשו דבוקות הבינה והמלכות זו בזו, ונכנסה זו בזו, המלכות בבינה, ונעשו שני אופנים ימין ושמאל במקום בינה. ואח"כ נכנסה האחרת זו בזו. הבינה נכנסה ונכללה במלכות, ונעשו שני אופנים ימין ושמאל גם במקום המלכות.

ונראו עתה ד' ראשים לד' רוחות העולם. כי ימין ושמאל שבמקום בינה נבחנים לדרום צפון, וימין ושמאל שבמקום מלכות, נבחנים למזרח מערב. אמנם כל הד' הם גוף אחד, מלכות, כי כולם נעשו ע"י התכללות המלכות בבינה. ואלו הם שכתוב עליהם, כאשר יהיה האופן בתוך האופן.

וכל אלו ד' הצדדים קשורים זה בזה, כמו החיות העליונות של חיה זו, שאינן נפרדות לעולם. כי ארבעת הגוונים המרוקמים בחיה, חו"ב תו"מ שלה שמחזה ולמעלה, הנקראים חיות עליונות, נאחזים אלו באלו, ונמשכים לד' צדדים שלמטה מחזה של החיה, שע"י זה נקשרים ד' הצדדים זה בזה, ואינם נפרדים לעולם. מכאן נשמע, שבנסוע החיה הזו, היא נוסעת לב' צדדים, בינה ומלכות, שהן העיקר של ד' הצדדים.

117. רוח ברק זה נכלל בב' רוחות. רוח ברק הוציא חיה אחת הנזכרת, וכל אלו האורות הנזכרים. ורוח אחר נמשך ממנו ומאיר, הנקרא רוח לוהט.

118. מהרוח הלוהט מאירים ב' אורות, שהם ד' צדדים. ואלו האורות מתהפכים במראה שלהם, ונקראים להט החרב המתהפכת. אלו הם האורות המתהפכים ונעשים להט החרב. ואלו האורות עומדים על האורות שבהיכל שלמטה מכאן, הנקרא היכל הזכות, משום שלהט החרב הזה עומד על ע' (70) האורות שבב"ד, הנמצאים בהיכל הזכות.

ביאור הדברים. ג' היכלות, היכל הזכות והיכל הברק והיכל הרצון, הם עיבור יניקה מוחין דפנים. היכל הזכות ו"ק דפנים, המכונה עיבור יניקה. היכל הברק ו"ק דג"ר דפנים. היכל הרצון ג"ר דג"ר דפנים.

אברהם לקח היכל הברק. יצחק לקח היכל הזכות. כי בהיות כאן בחינת מוחין דפנים, ע"כ אפילו הו"ק דג"ר, הצריכים להאיר בהיכל הברק, הנמשכים מבינה החוזרת לחכמה, שזה יצחק, לא יוכלו להאיר בקביעות בהיכל שכאן, אלא רק בדרך התכללות הרוחות, בעת ההתכללות.

ושלא בעת התכללות, מאיר כאן רק אברהם בלבד, קו ימין, חסד. ויצחק, בינה ששבה לחכמה, מאיר רק בהיכל הזכות, בו"ק בלי ג"ר, ע' אורות אשר שם, כנגד ז"ת, שכל אחת כלולה מעשר, והם ע'. אבל הג"ר אינם יכולים להאיר בהיכל הזכות. ונשארו כאן בהיכל הברק בגבורות ובדינים, בלי האור השייך להם, כי האור שלהם הוא יצחק, שאינו כאן אלא בהיכל הזכות.

אלו ב' רוחות שבהיכל, עיבור יניקה מוחין דפנים ועיבור יניקה מוחין דאחור, הכלולים בכל ההיכלות. רוח העליון, עיבור יניקה מוחין דפנים שבהיכל. ורוח התחתון, עיבור יניקה מוחין דאחוריים שבהיכל.

נמצא שרוח העליון, עיבור יניקה מוחין דפנים, המקובלים מאו"א עילאין, ממותק כולו ע"י אברהם, אור החסד, השולט בהיכל זה. כי מוחין דפנים הם כולם אור החסדים, המכונים אוירא דכיא.

משא"כ רוח התחתון, עיבור יניקה מוחין דאחוריים, המקובלים מישסו"ת, שבהם הי' יוצאת מאויר, והבינה שב להיות חכמה. לרוח הזה הנחשב כאן לשמאל, יצחק, אין שום מיתוק מאברהם, שכולו ימין ואין בו משמאל ולא כלום. וע"כ נשאר בדינים. ולפיכך נקרא רוח לוהט, שלוהט תמיד בשלהבת הדינים. והוא להט החרב המתהפכת.

כי אלו האורות שברוח לוהט, ג"ר דיצחק, שלא יכלו לבוא בהיכל הזכות, ונשארו בהיכל הברק בדינים. ע"כ נבחן שעומדים על היכל הזכות, כלומר שהם ג"ר שלהם. לכן נאמר, שלהט החרב הזה עומד על ע' (70) האורות שבב"ד, הנמצאים בהיכל הזכות. כי ע' אורות שבהיכל הזכות הם ז"ת, שכל אחת כלולה מעשר. והאורות להט החרב הם ג"ר שלהם, המשלים אותם לעשר.

מכאן נשמע, שכל הדיינים הדנים דין, חרב תלויה על ראשיהם מלמעלה. כי אלו ע' אורות שומרים את עצמם, שלא ימשכו כלום מהאורות שלהם שברוח הלוהט שכאן, להיותם בלהט החרב, מלאים דינים. וע"כ נבחן להט החרב לשומר עליהם, שידונו דין צדק ולא ייקחו יותר ממדרגתם.

119. להט החרב, האורות שבצד שמאל, הוציאו חיה אחת אחרת, העומדת על ד' אופנים, שאינם עומדים על קיומם. כלומר, שאינם יכולים להמשיך בהארתם, אלא שמאירים ונכבים, מטעם שהם ב' לצד ימין וב' לצד שמאל, שפעם שולט בהם הימין, ופעם שולט בהם השמאל. וע"כ בעת שליטת השמאל, הם נכבים, כי היכל זה לקח אברהם, ימין. וע"כ הנוטים לשמאל, אין להם ממי לקבל הארתם, והם נכבים.

כאשר הרוח של החיה הזו נכנס באלו הארבעה, שאינם עומדים על קיומם, כלומר בעת שהחיה נוסעת על ד' האופנים שלה, מתנוצצים מהם ב' ניצוצין לוהטים, ויוצאים מחוץ להיכל הזה, ומתהפכים תמיד. הניצוצות הלוהטים הללו, לפעמים נקבות ולפעמים זכרים, לפעמים רוחות ולפעמים דינים קדושים.

120. משום שבעת שנכללה החיה הזו עם החיה הראשונה, שיצאה מהאורות של רוח הברק, הנה מתוך כוח התכללותן זו בזו, יצא מהן ניצוץ אחד הלוהט תמיד ואינו נכבה לעולם. והניצוץ משוטט והולך אחרי שני הניצוצות הללו.

ביאור הדברים. מתוך ששורשיהם של ב' ניצוצות הללו, הם הארבעה, שאינם עומדים על קיומם, שאינם ממשיכים בהארתם, כי להיותם נמשכים מלהט החרב המתהפכת, נחלקה הארתם שניים לצד ימין ושניים לצד שמאל.

וכשמאירים מבחינת השניים שבימין, מתקיימים. אבל כשמתחילים להאיר מבחינת השניים שבשמאל, הם נכבים. ע"כ גם ב' הניצוצין שיצאו מהם, נוטים ג"כ לימין ולשמאל, ואינם על קיומם.

ולפיכך, כדי לתקן אותם, הזדווגה ונכללה חיה זו של להט החרב, עם החיה העליונה הראשונה שיצאה מרוח הברק. ואז נמצאים ד' האופנים של החיה התחתונה, שאינם עומדים על קיומם, נכללים, ונעשו אחד עם ד' האופנים של החיה העליונה, שהם כחיות העליונות של חיה זו, שאינם נפרדים לעולם.

ונולד מהם ניצוץ אחד, הכלול גם הוא משניים, שהם ד'. כמו ד' האופנים של החיה העליונה, שאינו נכבה לעולם, כמו הד' של החיה העליונה שאינם נפרדים לעולם. אמנם עדיין נבחן לניצוץ לוהט, היות שיש בו גם מבחינת ד' האופנים של החיה התחתונה.

ואלו ד' אופנים הם ד' כוחות המלכות, אחר שהשתתפה עם הבינה. מלכות ובינה שבבינה, מלכות ובינה שבמלכות, שהם בחינת זכרים ונקבות. כי ב' שבבינה הם זכרים, כי הבינה מסתיימת בזכר. וב' שבמלכות הם נקבות. והארת הימין נבחנת לרוחות, והארת השמאל נבחנת לדינים.

ומשוטט והולך אחרי שני הניצוצות הללו, שבהיות הניצוץ מתוקן, באופן שאינו נכבה לעולם, ע"כ הוא המשפיע והמתקן את ב' הניצוצין, אלא באופן שהם מתהפכים תמיד.

121. ועתה הם זכרים, בעת שהניצוץ משפיע הארת הבינה, אור זכר. ועושים שליחותם בעולם, שמאירים לתחתונים. אבל טרם שגמרו את שליחותם, הם נכבים. שכל עוד שמאירים בימין, עושים שליחותם בעולם, ואז נבחנים לרוחות. אבל כשנוטים לשמאל, הם נכבים, ואינם יכולים להמשיך שליחותם. ואז נבחנים לדינים.

וניצוץ מכה ומאיר אליהם, אחַר שֶׁכָּבוּ. והם מתחדשים כמקודם. והם נקבות, שהניצוץ משפיע להם עתה הארות המלכות. והולכים ומשוטטים. וטרם שגמרו שליחותם בעולם, הם נכבים.

כלומר, כל עוד שהאירו בימין, נקראים רוחות, והם הולכים ומשוטטים. וכשנוטים לשמאל, נקראים דינים, והם נכבים. והניצוץ חוזר ומכה ומאיר אליהם, אחר שכָּבו, וחוזרים ומתחדשים כמקודם. וכן תמיד.

כי בכל פעם שנכבים, מחדש אותם הניצוץ, פעם בימין ובשמאל דבינה, ברוחות ובדינים זכרים, ופעם בימין ובשמאל דמלכות, ברוחות ובדינים נקבות.

ונמצאים מתהפכים תמיד על ארבע הבחינות הללו, משום שהניצוץ הזה כלול מכולם, וכלול מד' גוונים. ומשום זה ב' הניצוצות המקבלים ממנו, מתהפכים לכל אלו הגוונים הנזכרים, לזכרים ולנקבות, לרוחות ולדינים.

122. רוח התחתון נכלל ברוח האחר העליון, ונראים שניהם כאחד. ולא כאחרים הראשונים, שבעת שנכללו זה בזה, לא נראה אלא אחד. אבל כאן נראים שניים, העומדים באהבה וכלולים מכל ההיכלות התחתונים. ואע"פ שנראים שניים רוחות, הם אחד, כשמתפשט רוח ברוח, ונראים באהבה כלולים מכל התחתונים. כמ"ש, שני שדייך כשני עופרים תאומי צבייה הרועים בשושנים.

123. וכששני הרוחות מתפשטים זה בזה, חוזר ההיכל הזה ונעשה להיכל אהבה. היכל האהבה עומד תמיד בקיומו, ונגנז בסודי סודות, זולת למי שצריך להתדבק בו. וכאן כתוב, אֶתן את דוֹדיי לךְ.

ביאור הדברים. ב' רוחות עיבור יניקה מוחין דאחור ועיבור יניקה מוחין דפנים, צריכים לכלול זה בזה, בג' מינים של התכללות:

א. שהרוח דמוחין דאחוריים נכלל כולו ברוח דמוחין דפנים, עד שלא נודע כי בא אל קִרבו. ונמצא, שאין כאן אלא רק מוחין דחסדים בלבד, כי הארת החכמה, שנמשכת במוחין דאחוריים, נכללו במוחין דפנים ואינם.

ב. שהרוח דמוחין דאחוריים נכלל ברוח דמוחין דפנים, ולא התבטל בו, אלא שנראית שם מציאותו. ונראים שם ב' מיני המוחין. אמנם רק מוחין דפנים מאירים. ומוחין דאחוריים, אע"פ שנמצאים שם, לא יוכלו להאיר. אבל כאן נראים שניים, העומדים באהבה. ואע"פ שנראים שני רוחות, הם אחד. שאע"פ שמציאות הרוח עם המוחין דאחוריים נמצאים שם, מ"מ מבחינת ההארה הם אחד, כי רק הרוח העליון מאיר.

ג. כשנכללים ב' הרוחות זה בזה, אשר הרוח העליון כלול ומאיר גם במוחין דאחוריים של הרוח התחתון, ורוח התחתון כלול ומאיר גם במוחין דפנים מרוח העליון. כי עתה יש הארות חכמה וחסדים ברוח העליון, וכן ברוח התחתון.

וזהו שמביא הפסוק, שני שדייך כשני עֳפָרִים תאומי צבייה הרועים בשושנים, בביאור ההתכללות של מין הב'. כי בחינת המלכות בעיבור יניקה מוחין דפנים, מנעולא, נקראת עָפר. ובחינת המלכות בעיבור יניקה מוחין דאחוריים, מפתחא, נקראת צבייה. כמ"ש, שני שדייך, ב' הרוחות, הרוח של הברק, עיבור יניקה מוחין דפנים, והרוח הלוהט, עיבור יניקה מוחין דאחוריים, שניהם כשני עֳפָרִים.

כלומר מחמת התכללות רוח העליון, שבו נבחנת המלכות בשם עפר, ברוח התחתון, וע"כ אפילו רוח התחתון נבחן בבחינת עפר. והם שניהם כשני עפרים. וכן נבחנים שניהם בבחינת תאומי צבייה, מחמת התפשטות רוח התחתון, שבו נבחנת המלכות בשם צבייה, ברוח העליון. וע"כ אפילו רוח העליון נבחן בשם צבייה. והם שניהם תאומי צבייה.

באופן, שמעלת ב' הרוחות נראית בכל אחד מהם, מחמת התפשטותם זה בזה. ועכ"ז מאירים שניהם רק כרוח אחד, כבחינת רוח העליון, מוחין דפנים.

וע"כ כתוב, הרועים בשושנים. שבניין המלכות במוחין דפנים נקרא שושנה, להבדיל משאינם מאירים ממוחין דאחוריים שברוח התחתון, שמבחינה זו נקראת המלכות חבצלת ולא שושנה.

124. כשמאירים ב' הרוחות שהם אחד, ההתכללות של מין הב', יוצאים מהם כמה צבאות לכמה בחינות, לאלפים ולרבבות שאין להם שיעור. חלק מהם נקראים דודאים, כמ"ש, הדוּדאים נתנו ריח. ומהם שנקראים גפנים, כמ"ש, אם פָּרחה הגפן. ומהם שנקראים רימונים, כמ"ש, הֵנֵצו הרימונים.

בהיכל הזה נאמר, אתן את דוֹדיי לךְ. הזוהר מבאר הכתוב, נַשׁכימה לכרמים נִראה אם פרחה הגפן, פּיתַח הסמדר הנצו הרימונים, שם אתן את דודיי לך. הדודאים נתנו ריח. וג' בחינות אלו נמשכות מחג"ת, מוחין דפנים. דודאים חסד, רימונים גבורה, גפנים ת"ת. עד שמגיעים כמה צבאות אל מחוץ להיכל, עד כוכב נוגה, שמהכוכב הזה מושפע לתחתונים.

אחר שנכללו הרוחות זה בזה, הם כולם באהבה, ואינם נפרדים לעולם. כאן כתוב, אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו. כאן נוהגים הרכנת הראש ופישוט ידיים, כדי להתדבק באהבת ריבונו.

בהיכל הנצח נאמר, הרכנת הראש בלבד, הרכנת הראש עד שיראה איסָר כנגד ליבו. ובהיכל הרביעי נאמר קידה, עד שייגע פניו בארץ, שכולל לכל הגוף, ולא הוצרך שם פישוט ידיים. מטעם כי שם ו"ק דפנים, וידיים הם ג"ר, ורק בהיכל החמישי, שהוא ו"ק דג"ר, צריכים לפישוט ידיים.

שבעה היכלות של או"א דבריאה

היכל שישי, ת"ת

125. ההיכל השישי. כאן הוא הרוח, הנקרא חוט השָׁני, כמ"ש, כחוט השָׁני שֹפתותייךְ. הרוח כאן הוא הרצון, אשר כל אלו הרוחות התחתונים רצים אחריו להשיג אותו, להתדבק בו בנשיקה באהבה.

126. הרוח הזה נכלל בשישה ועומד בשישה. כי נכלל מששת ההיכלות התחתונים ממנו, ועומד בשישה עליונים, שהעליון כלול בעצמו מכל התחתונים ממנו, וע"כ יש בו עצמו שישה היכלות מהתכללות. ואלו נבחנים בו להיכלות עליונים.

ומלבד זה, הרי עולים אליו כל ההיכלות התחתונים דרך העמודים שבאמצע כל היכל. וע"כ יש בו שישה היכלות מבחינת מה שמקבל בתוכו את ההיכלות התחתונים ונכלל מהם. ואלו נבחנים בו לשישה היכלות תחתונים.

ומשום זה הוציא הרוח הזה י"ב (12) אורות, שכל אחד כלול מלמטה ומלמעלה. י"ב אורות אלו שמחים כולם לעלות למעלה, וכן שמחים כולם לקבל כל אלו שלמטה. כי שישה היכלות, אע"פ שהם שישה, מ"מ נבחנים לע"ס, כי ההיכל התחתון כולל שתיים, יסוד ומלכות, וההיכל העליון כולל שלוש, כח"ב, וע"כ הם עשר.

וההיכל השביעי הוא ע"ס בפני עצמו, קודש קודשים. כי נכלל מששת ההיכלות התחתונים ממנו, ועומד בשישה עליונים. והרי למטה ממנו רק חמישה היכלות ולא שישה? אלא הכוונה, שהוא לבדו כולל ג"ר, כח"ב, ותחתיו נבחנים לחג"ת נה"י, שהם שישה.

וזה שמביא הכתוב, כחוט השני שפתותייך, להורות שהרוח שכאן הוא בחינת ראש. כי השפתיים הם בראש. ונקרא חוט השני, בלשון משנה, ע"ש המלכות דראש, שהם השפתיים, להיותה מתוקנת במשנה, בב' המלכויות, מנעולא ומפתחא, כנוהג בג"ר.

משא"כ בו"ק מגולה רק מלכות אחת, מפתחא לבדה, והמנעולא נסתר ונעלם שם. ולפיכך הזיווג שכאן הוא להמשכת אוירא דכיא, בדבקות רוח ברוח, שהוא ד' רוחות האהבה, שהוא אור הרוח דג"ר העליונים, ו"ק דג"ר, כי הג"ר דג"ר אינם מתגלים בעולמות.

והנשיקין שבהיכל השישי הזה, הם לזיווג רוח ברוח, כמ"ש, יישָׁקֵני מנשיקות פּיהו. וכל נשיקה היא בחינת יעקב, רוח, ו"ק, אור דחסדים. אלא שהוא ו"ק עליונים דג"ר עליונים. והוא כל בחינת הג"ר המאירים בעולמות.

ולפיכך, מטרם שתחתונים נשלמו במוחין דהארת חכמה, המוחין דאחוריים, וכן מההיכל החמישי, לא יוכלו לקבל מהזיווג דנשיקין שכאן. כי הגם שהוא אור דחסדים, אמנם הוא ו"ק דג"ר העליונים, הנבחן לג"ר ממש.

ומטרם שהתחתונים מקבלים הארת החכמה, הם ו"ק בלי ראש. ונמצא, שההיכל השישי הוא בפני עצמו, ו"ק דג"ר מבחינת חסדים. וכנגדו ההיכלות התחתונים ממנו, הם בפני עצמו, ו"ק דג"ר מבחינת המוחין דהארת חכמה.

והרוח הזה נכלל בשישה, ועומד בשישה, חג"ת נה"י, ו"ק דג"ר, ע"י ההיכלות התחתונים שעלו אליו. ועומד בפני עצמו ג"כ בשישה, חג"ת נה"י, ו"ק דג"ר. וההפרש ביניהם רב מאוד. כי חג"ת נה"י של עצמו הם חסדים, אוירא דכיא. אבל חג"ת נה"י של התחתונים, הם בהארת החכמה.

וכל אחד כלול מלמטה ומלמעלה. שי"ב אורות נכללו כולם זה בזה, מלמטה ומלמעלה. חג"ת נה"י של מעלה, שהם אוירא דכיא, נכללו מחג"ת נה"י של מטה, שהם בהארת חכמה. וכן חג"ת נה"י של מטה, הארת חכמה, נכללו מחג"ת נה"י של מעלה, אוירא דכיא, חסדים.

אלו י"ב האורות מהתכללות של מעלה בחסדים, שמחים בעלייתם למעלה בהתכללותם בחסדים. וכן הם שמחים לקבל ההתכללות של מטה, המוחין דהארת החכמה.

127. ההיכל הזה, היכל הרצון, להיותו רצון של הכול, מי שקושר קשרים, שמייחד ייחודים, ומעלה את ההיכלות התחתונים אל ההיכל הזה, זהו אשר יפיק רצון מה' באהבה. בתוך היכל זה נאסף משה אל עמו באהבה, שנשק נשיקות אהבה, כמ"ש, ויָמָת משה על פי ה', שהיא מיתת נשיקה. זהו ההיכל של משה.

וזה גם ההיכל של יעקב, בהיכלות דז"א דבריאה. וההיכלות שכאן, הם היכלות דאו"א דבריאה. והיכלות דאו"א נבחנים לפנימיות, והיכלות דז"א נבחנים לחיצוניות אליהם.

ונודע, שיעקב ומשה שניהם ת"ת, אור הרוח. אלא יעקב הוא חיצוניות דת"ת, ומשה הוא פנימיות דת"ת. ולפיכך כאן, בהיכלות דאו"א, שייך ההיכל השישי למשה, פנימיות ת"ת, הדעת. ושם בהיכלות דז"א, חיצוניות לאו"א, שייך ההיכל השישי ליעקב, חיצוניות הת"ת.

רוח זה הוא רוח האהבה, רוח הייחוד, הממשיך אהבה לכל הבחינות. ואלו י"ב האורות שברוח, עולים ולוהטים, שבהתכללות של מעלה דאוירא דכיא הם עולים, ובהתכללות של מטה דהארת החכמה, הנמשכת מקו שמאל, הם לוהטים.

128. מההתנוצצות שלהם יוצאות ארבע חיות קדושות חביבי האהבה. אלו נקראות חיות גדולות, להתחבר עם החיות הקטנות, ולהיכלל בהן, כמ"ש, חיות קטנות עם גדולות.

אלו י"ב אורות, הם מהרוח, שנכלל בשישה תחתונים ועומד בשישה עליונים. הם חג"ת נה"י של עצמו, שהעליון כלול מכל התחתונים, וחג"ת נה"י של ההיכלות התחתונים העולים אליו. הנה הם הוציאו הדוגמה שלהם בחיות, והן ג"כ חיות מבחינת עצמו, וחיות של ההיכלות העולים אליו.

וכיוון שכולל כל התחתונים, להיותו העליון מכולם, לכן יש בו ד' חיות מבחינת עצמו. והן נבחנות לחיות גדולות. וזה בשונה מההיכלות התחתונים, שבכל אחד רק חיה אחת. וכן יש בו י"ב מצד ההיכלות התחתונים, העולים אליו.

באופן ששישה אורות של עצמו הוציאו ד' חיות גדולות, ושישה אורות של התחתונים הוציאו י"ב חיות קטנות. ויתחברו החיות הגדולות עם י"ב הקטנות הכלולות בהן.

129. אלו החיות הגדולות נכללות זו בזו לד' צדדים. כמו האגוז, שד' חלקים מתחברים בפרי שבו, שכל אחת מהד' כוללת בתוכה כל הד'. מטעם היותו מחזה ולמעלה, ששם פני אדם, מקום הזיווג. אבל מחזה ולמטה רק ג' צדדים, חו"ב ות"ת, וחסרים פני אדם, אין שם מקום זיווג.

ומשום זה נקרא היכל זה בשם גינת אגוז, ע"ש ד' צדדים שבכל חיה, כמו האגוז, שזה מורה על מקום הזיווג, כמ"ש, אֶל גינת אגוז ירדתי. שהכוונה, בשביל גינת אגוז ירדתי, משום שהוא היכל האהבה לזיווג ז"א בנוקבא.

והרי בכל היכל מהתחתונים יש ד' צדדים מחזה ולמעלה של החיה אשר שם. ולמה דווקא כאן מקום הזיווג ולא בתחתונים? כי כל ההיכלות כלולים זה מזה. וע"כ יש ד' צדדים בכל היכל, אמנם אינם מבחינת עצמם, אלא מהתכללות של היכל זה בתוכם. וע"כ אין מקום זיווג אלא רק בהיכל זה, משום שד' הצדדים שכאן הם מעצמו.

130. אלו ארבע החיות הגדולות מתחלקות לי"ב, שלוש לכל צד שבד' צדדים. כל ההיכלות התחתונים כלולים בהם. שמתוך שיש בי"ב אורות שישה של היכל בעצמו, ושישה מהעליות של ההיכלות התחתונים, כן הוציאו דוגמתן בחיות.

שישה אורות של היכל עצמו הוציאו ד' חיות גדולות, חו"ב תו"מ של עצמם, שכל אחת מהם כלולה מד' צדדים, והם 16. ושישה אורות דהיכלות תחתונים הוציאו י"ב החיות הקטנות שמחזה ולמטה, שכל אחת מהד' כלולה רק משלושה. אלו י"ב הם מהתכללות ההיכלות התחתונים, שעלו להיכל זה.

ומקום גילוי הארת החכמה, אינו בד' צדדים, שכל אחד כלול מד', שמחזה ולמעלה, אלא בד' צדדים שכל אחד כלול משלושה, שהם מחזה ולמטה. ובאלו י"ב חיות קטנות, עומדים רוחות ברוחות ואורות באורות. וכולם אלו באלו, עד שנעשו כולם אחד.

כי אלו י"ב נמשכים משישה אורות של ההיכלות התחתונים שעלו לכאן. וע"כ עומדים שם כל הרוחות וכל האורות של ההיכלות התחתונים, ובהם מתייחדים כולם זה בזה, עד שנעשו אחד.

ואז, אחר שכל התחתונים נעשו אחד, עולה הרוח הזה שכלול מכולם, כי הוא כלול מי"ב אורות, אשר י"ב אורות כלולים מד' החיות הגדולות, ומי"ב הקטנות, וי"ב הקטנות כלולות מכל התחתונים. הרוח עולה עם כולם, להתעטר באותו רוח העליון, הנקרא שמיים, ז"א דאצילות, כי ז"א רוח דאצילות ושמיים. ומזמין אותו להתחבר עימו.

כיוון שנקשרו בו כל אלו שלמטה, אמר, יישָׁקֵני מנשיקות פּיהו. כי מהזיווג הגדול דנשיקין נמשך אוירא דכיא, אור דחסדים. ועדיין אינם ראויים לתחתונים, הצריכים להארת חכמה. ע"כ האורות שבהיכלות התחתונים, שבהם הארת החכמה, צריכים להיכלל בזיווג דנשיקין. ואז הם נשלמים, הן מחסדים והן מהארת החכמה.

וכיוון שנקשרו בו כל אלו שלמטה, שבזה נכלל הרוח שכאן גם מהארת חכמה, אז אמר הרוח, יישָׁקני מנשיקות פיהו, כי טובים דוֹדֶיך מִיין. כלומר, אחר שכבר טובים דודיך מיין, שהוא המוחין דהארת חכמה, הנקראים יין המשמח אלקים ואנשים, המקובלים מכל התחתונים, הרי הגיעה העת לזיווג דנשיקין.

ואומר, יישקני מנשיקות פיהו. כי עתה יהיה זיווג מושלם, בין מחסדים ובין מחכמה. ואז הוא בשמחה, להזדווג רוח ברוח, רוח הרצון הכלול מכל התחתונים, עם הרוח דאצילות, ז"א, שמיים.

וזהו זיווג דנשיקין, להמשכת חסדים דאוירא דכיא, ולהיות נשלמים בהארת חכמה זה מזה, שהוא מבחינת ההיכלות התחתונים, הכלולים ברוח שכאן, שהוא, כי טובים דודיך מיין. אז הוא שלם בחיבור אחד מכולם, מכוח שהתחברו בו כל ההיכלות התחתונים. ע"כ נעשה שלם, הן בחסדים הן בחכמה.

131. הרוח הזה התחבר עם הרוח דאצילות, הנקרא שמיים, ונשלמו זה מזה בהארת חכמה, והאירו זה מזה בהארת אוירא דכיא, חסדים, בכל השלמוּת כראוי. שכל זה נעשה בכוח הרצון של אדם צדיק, שהתפלל והעלה כל ההיכלות שבבריאה, עד למקום שבעולם האצילות לזיווג דנשיקין, לחבר אותם באהבה זה בזה.

אז כל אלו הרוחות וההיכלות, שנכללו ברוח הזה, הנקרא רצון, וכל אחד מאלו הרוחות וההיכלות, שהם בכלל ז"א דאצילות, הנקרא שמיים, הנה כל אחד מהם לוקח אותו ההיכל, ואותו הרוח הראוי לו, להתחבר עימו ולהיות נשלם ממנו כראוי.

פירוש. כנגד כל אלו הרוחות והאורות, המפורטים בשישה היכלות דאו"א דבריאה, יש ג"כ כנגדם רוחות ואורות בשישה היכלות דז"א דאצילות. וכל בחינה שבז"א דאצילות מתחברת עם הבחינה שכנגדה בשישה היכלות דבריאה, שעלו אליו. ואז הם נשלמים זה מזה, משום שהרוח שכאן, הנקרא רצון, העלה בייחוד הזה כל הרוחות והאורות שבהיכלות דבריאה, אל הרוחות והאורות דז"א דאצילות.

132. וכן מתחברת כל בחינה דז"א עם הבחינה שכנגדה שבהיכלות, והראויה להיות נשלמת ממנו: שמיים, ז"א, ורוח הקדוש העליון שבו, לוקח ההיכל העליון הזה והרוח העליון, הנקרא רצון, שיתנשקו זה בזה ויתחברו זה בזה, וישלימו זה את זה. וזהו שכתוב, ויִישַׁק יעקב, שהוא ז"א, לרחל, הכלולה מכל ששת ההיכלות שעלו לאצילות.

ועד"ז, אברהם, ימין למעלה בז"א, ספירת החסד דז"א, לוקח היכל אהבה, ההיכל החמישי. כמו שנאמר, כששני הרוחות מתפשטים זה בזה, אז חוזר ההיכל הזה ונעשה להיכל אהבה. ועד"ז כל שאר הספירות דז"א. הגבורה שלו לוקח ההיכל הרביעי. נו"ה שלו לוקחים ההיכל השלישי וההיכל השני. היסוד שלו לוקח את ההיכל הראשון.

כי כששישה היכלות עולים לאצילות, הם נכללים בנוקבא דז"א. ואז הז"א מתאחד עימהם. ובכל בחינה משלהם משפיע בחינה אחת משלו, ומשלים אותם. ובדרך כלל יש ג' זיווגים בזו"ן, המכונים נשיקין, חיבוק, זיווג יסודות:

א. הזיווג דג"ר דזו"ן מכונה נשיקין. ומהזיווג הזה מקבל ההיכל העליון, הכלול בג"ר דנוקבא, הנקרא רצון.

ב. הזיווג דחג"ת עד החזה דזו"ן, מכונה חיבוק, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ומהזיווג הזה מקבל ההיכל החמישי, אהבה, מחסד דז"א, אברהם, וההיכל הרביעי, זכות, מקבל מהגבורה דז"א, יצחק.

ג. הזיווג דנה"י שמחזה ולמטה דזו"ן, מכונה זיווג היסודות, ומהם מקבלים ג' ההיכלות התחתונים שמחזה ולמטה.

133. הסימן על זה בכתוב, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את. והיופי של אישה הוא בשדיים, כלומר בהיכל החמישי. ומשם אמר הז"א בחסד שלו, אברהם, אל נוקבא, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את, שהוא השדיים.

134. יצחק, שמאלו של ז"א, גבורה שלו, לקח אותו ההיכל של ב"ד, ההיכל הרביעי, שכל הדינים מתעוררים משם. כלומר, רוח, הנקרא זכות. שיתחברו זה בזה, וישלימו זה את זה, שיהיו הכול אחד כראוי.

שאר הנביאים חוץ ממשה, כלומר נו"ה דז"א, לקחו שני היכלות, שבהם ב' רוחות, נוגה וזוהר, כמ"ש, חמוקי ירכייך, שב' ההיכלות הללו כלולים בנו"ה דנוקבא, הנקראים ירכיים, שיתקשרו אלו באלו להיות אחד.

135. יוסף הצדיק, עמוד העולם, יסוד דז"א, לקח היכל הספיר ואת רוח לִבְנת הספיר, ההיכל הראשון. ואע"פ שכתוב, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, שמשמע שלבנת הספיר תחתיו, מחוץ למדרגתו, ולא יסוד דז"א, אלא משום כבוד המלך, אומר, ותחת רגליו. והוא ודאי יסוד דז"א, שלוקח את היכל לִבנת הספיר. ואח"כ העמוד הזה, יסוד דז"א, לוקח יותר, כי לוקח במקום ההיכל השביעי, בזיווג שביעי בשביעי.

עד כאן מתחברים המדרגות דז"א עם המדרגות של ההיכלות. שמתחברים זה בזה, כדי להשלים זה את זה, שיהיו כולם אחד. הכול כראוי להיות. ואז כמ"ש, הוי"ה הוא האלקים. כלומר, ז"א, הנקרא הוי"ה, נעשה אחד עם הנוקבא, הנקראת אלקים. באופן שהוי"ה הוא האלקים. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב של כל היודע לייחד אותם, ולהתדבק בריבונו.

136. בהיכל הרצון נוהגים כריעה והשתחוות וקידה, ופישוט ידיים, ונפילת אפיים. כל הנוהג בהיכלות תחתונים. ונוספה עליהם נפילת אפיים, שנוהגת רק בהיכל זה, מטעם, שכל ההיכלות התחתונים כלולים כאן בי"ב אורות.

וצריכים לזה, כדי להמשיך הרצון של רוח העליון, כלומר ג"ר דז"א, ששם עניין הנשיקין, שהוא הנשמה של כל הנשמות, התלוי למעלה, באו"א עילאין, עד שממשיך מא"ס, ע"י זיווג דנשיקין.

מא"ס יוצאים אורות וברכות, להשלים הכול מלמעלה. שזה אור החסדים משישה עליונים דאו"א, כדי להיות הכול בשלמות, מלמטה, בהארת החכמה, ומלמעלה, בהארת החסדים. שאז כל הפנים, כל בחינות ג"ר, מאירים כראוי, הן ג"ר דחסדים והן ג"ר דהארת חכמה.

אז כל גזרות הדין מתבטלות. כי הג"ר דהארת החכמה מבטלים כל הדינים. וכל הרצון מתמלא למעלה ולמטה, מכוח ג"ר דאור החסדים. ועל זה כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה ישראל, אשר בךָ אתפאָר. וכן כתוב, אשרי העם שֶׁכָּכָה לו, אשרי העם שה' אלקיו.

שבעה היכלות של או"א דבריאה

היכל שביעי, קודש קודשים

137. היכל שביעי. אין בו צורה, הכול סתום בו. בתוך סוד הסודות, בפרוכת שנפרשֹה, עומדים שם כל ההיכלות, כדי שלא ייראו ב' הכרובים, שהם זו"ן. כלומר, שכל ההיכלות שלמטה עלו ונכללו בפרוכת הזו, כדי לכסות על הזו"ן בעת הזיווג, שמשום זה יפה כוחם של היכלות לעלות עד שם. והפרוכת הזו היא המבדילה בין שישה היכלות, שהם קדושים, ובין ההיכל השביעי, שהוא קודשי קודשים.

לִפְנים מהפרוכת נמצאת הכפורת, צורת קודש הקודשים, כי שם מקום הזיווג, משום זה נקרא ההיכל קודש הקודשים. קודש הקודשים הוא מקום מתוקן לקבל נשמה עליונה, שהיא כלל של הכול, העוה"ב של העליונים.

כי בהיכל קודש הקודשים הזה, שהוא היכל הבינה, מקובלת הנשמה העליונה, הכוללת הכול, הנקראת יחידה. כי שלושת ההיכלות הראשונים היו לנרנח"י דנשמה, ושלושת השנִיִים לנרנח"י דחיה, וההיכל הזה השביעי הוא ליחידה.

וההיכל הזה הוא העוה"ב של העליונים, כי כל שבעת ההיכלות הללו, הם שבעה היכלות של או"א, הנקראים עליונים. וע"כ ההיכל השביעי אינו בינה סתם, אלא בינה של או"א, בינה של עליונים.

138. הרי בעת שמתחברים כל הרוחות של ההיכלות זה בזה, ונשלמו זה מזה כראוי, התעורר אז הרוח העליון, הנשמה של הכול, אל העליון הסתום מכל סתום, א"א, שישפיע על הכול, להאיר להם מלמעלה למטה בהארת הימין, ולהשלים אותם להדליק את הנרות בהארת השמאל.

139. וכאשר הכול בשלמות באור המאיר לכל, ויורד אור העליון, אז היכל שביעי, הסתום בסתימה הסותמת על כל, מקבל את קודש הקודשים, אור העליון היורד, ומתמלא משם, כמו נקבה המתעבּרת מזכר ומתמלאת ממנו.

ואינו מתמלא אלא מחמת שאותו ההיכל מתוקן בסתימה הסותמת על כל, כדי לקבל אותו אור העליון. כלומר, אם תיקון הסתימה לא היה שם, לא היה יכול לקבל את האור העליון ההוא.

וההיכל השביעי, הוא מקום החיבור של הזיווג, להתחבר שביעי בשביעי, כדי שיהיה הכול שלמות אחד כראוי. כי ההיכל השישי הוא הזיווג של שישי דהיכלות עם שישי דז"א, שהוא הזיווג דנשיקין. וההיכל השביעי, הוא זיווג של שביעי דהיכלות עם שביעי דז"א. ובעת עליות ההיכלות לאצילות, נמצא כל בחינה דז"א מזדווג עם הבחינה שכנגדו בהיכלות.

140. מי שיודע לקשור הייחוד הזה, אשרי חלקו. הוא אהוב למעלה ואהוב למטה. הקב"ה גוזר והוא מבטל. והאם יעלה על הדעת, שהצדיק יקטרג על רצון ריבונו, כי יבטל רצונו של הקב"ה?

אלא כשהצדיק קושר קשרים ויודע לייחד ייחודים, ומאירים כל פנים, ונמצאת כל השלמות, והכול מתברך כראוי, הרי כל הדינים עוברים ומתבטלים, ולא נמצא שום דין בעולם. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

והפירוש, שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל, הוא ע"י ריבוי אורות, שהצדיק ממשיך ע"י הייחודים שעושה, שהאורות ההם מבטלים את הגזרות והדינים מהעולם.

כל מה שנאמר בצדיק, הוא מה שפועל למטה בעוה"ז. וע"כ כתוב בו, וצדיק יסוד עולם. כי הצדיק הוא קיום העולם.

141. כעין זה, שנעשה ע"י תפילת הצדיק, נעשה ג"כ ע"י הקורבן. העשן של הקורבן עולה ומספק לכל היכל, מה שהוא צריך כראוי לו, כמו בתפילת הצדיק והייחודים שעושה.

והכוהנים ברצון שלהם להעלות נחת רוח למעלה, והלוויים בנעימת השיר שמזמרים בשעת הקרבת הקורבן, זה נכלל בזה, הלוויים בכוהנים והכוהנים בלוויים. כי הכוהנים ממשיכים ימין והלוויים ממשיכים שמאל, שזה בלי זה אין שלמות.

ונכנסים היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים כולם במקומם, כראוי להם, איבר באיבר, שעולים לאצילות לזו"ן. וכל בחינה דז"א מתחברת בבחינה שכנגדה בהיכלות. ונשלמים זה מזה, ע"י זיווג דיסודות. ומתייחדים זה בזה עד שנעשים אחד, ע"י זיווג דנשיקין. ומאירים זה בזה ע"י החיבוק.

142. אז הנשמה העליונה מכולם באה מלמעלה ומאירה עליהם, ומאירים כל הנרות, הספירות, בשלמות כראוי. עד שאותו אור העליון מתעורר, וכל ההיכלות נכנסים לקודש קודשים, להיכל השביעי, בזיווג דשביעי בשביעי. וההיכל השביעי מתברך ומתמלא, כמו באר מים נובעים ואינם פוסקים. וכל ההיכלות מתברכים למעלה ולמטה.

143. כאן סוד הסודות, אור שלא נודע ולא נכנס בחשבון ע"ס, הרצון שאינו נתפס לעולם, אור היחידה. כי ע"ס מתחילים מחכמה, חב"ד חג"ת נהי"מ, ואור היחידה נמתק בתוכם לִפְנַי ולִפְנים, והרצון ההוא אינו נודע ואינו נתפס אפילו במחשבה, לדעת אותו. ואז כל המדרגות מתייחדות ונעשות רצון אחד עד א"ס.

בעת שאור היחידה מתמתק ומתלבש לפנַי ולפנים של המדרגות, מתייחדים בהארתו כל המדרגות, ונעשו רצון אחד מיוחד עד א"ס. והכול בשלמות מלמטה ומלמעלה, ומפנימֵי פנימיות עד שנעשו כולם אחד.

כי בב' דרכים מתחלקות המדרגות זו מזו, או בדרך עליון ותחתון, שהמשובח הוא העליון, והגרוע ממנו הוא התחתון ממנו. או בדרך פנימי וחיצון, שכל המשובח מחברו הוא יותר פנימי. וע"י התלבשות אור היחידה, נעשים כולם אחד, הן המתחלקים בדרך עליון ותחתון, והן המתחלקים בדרך פנימי וחיצון.

144. הרצון ההוא, אור היחידה, אינו מתלבש בפנימיות המדרגות, אע"פ שנשאר בתוכם בלתי נודע, עד שכולם נשלמים בתחילה ומאירים בכל הבחינות, הן מבחינת הארת החכמה והן מבחינת אור החסדים.

אז מתמתק הרצון ההוא שאינו נתפס, ומתלבש בפנימי פנימיות בדרך סתום. ואז אשרי חלקו מי שיתדבק בשעה ההיא בריבונו, הוא שלם למעלה ושלם למטה. ועליו כתוב, ישמח אביךָ ואימךָ ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ.

145. כיוון שכולם נשלמו זה מזה, ונקשרו זה בזה בקשר אחד, והנשמה העליונה, בינה, מאירה להם מלמעלה, וכל המאורות הם נר אחד, בשלמות, אז רצון אחד של המחשבה תופס את האור שאינו נתפס ואינו נודע. רצון אחד של המחשבה, אור החיה. האור שאינו נתפס, אור היחידה. והם מתלבשים זה בזה.

אחר שנשלמו כל ההיכלות, והנשמה העליונה, בינה, מאירה בהם, אז מתלבש אור החיה, המכונה רצון אחד של המחשבה, בתוך אור הנשמה, ואור היחידה בתוך אור החיה. ואור החיה תופס בתוכו את האור שאינו נתפס, שהוא אור היחידה. אמנם אע"פ שאור היחידה מתלבש באור החיה, עדיין הוא מאיר בו בדרך סתום.

ולא זו בלבד שהרצון של המחשבה, אור החיה, המלביש לאור היחידה, תופס ואינו יודע מה שתופס, מחמת שמאיר בו בדרך סתום, אלא שהרצון של המחשבה מאיר על ידו ומתמתק ממנו מתוך שמלביש אותו. וכולם מתמלאים מאורו, וכולם נשלמים, וכולם מאירים על ידו ומתמתקים כראוי. ועל זה כתוב, אשרי העם שֶׁכָּכָה לו, אשרי העם שה' אלקיו.

146. מי שזוכה להתדבק בריבונו בדרך הזו, יורש כל העולמות. הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, תפילתו אינה חוזרת ריקם. זהו מתחטא לפני ריבונו, כבן המתחטא לפני אביו, ועושה לו רצונו בכל מה שצריך. ואימתו מוטלת על כל הבריות, הוא גוזר והקב"ה מקיים. עליו כתוב, ותִגזַר אומֶר וְיָקָם לָך ועל דרכיךָ נָגַה אור.