532. ואכלתָ ושבעת ובירכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לָך. ואכלת ושבעת, כל האוכל ואינו מברך ברכת המזון, נקרא משחית וגזלן. כמ"ש, גוזל אביו ואימו ואומר, אין פשע, חבר הוא לאיש משחית.
533. גדול כוח ברכת המזון, שמוסיף כוח ברכה בחבורה של מעלה. גדול כוח ברכת המזון, שמוסיף ברכה על מעשה ידיו של אדם.
534. רבי בון ורבי חנינא היו הולכים בדרך לפדות שבויים. פגשו בכפר. יָשנו במלון. בחצות לילה קמו לעסוק בתורה. קמה אישה של הבית והדליקה להם נר. בעוד שהיו יושבים, ישבה האישה מאחוריהם לשמוע דברי תורה. הביטו בה.
535. אחד אמר, נר ה' נשמת אדם, חוֹפֵשׂ כל חדרי בטן. נר ה' נשמת אדם, ודאי. כמו הנר המאיר באפלה, אף נשמתו של אדם מאירה לגוף.
536. חזר ואמר, בג' דברים האישה זוכה, בחלה ובנידה ובהדלקת הנר. בתוך כך החזיר ראשו לאחוריו וראה אותה אישה שהייתה בוכה. קם אביה וישב ביניהם.
537. אמר לו רבי בון, למה בוכה בתך? אמר, שלא זכתה שבעלה יעסוק בתורה, והוא ילד בן 12 שנים, ואפילו ברכת המזון אינו יודע. ואיני יכול ללמד אותו. אמר לו, א"כ החלף אותו באחר, ולמה נתת לו בתך?
538. אמר, אני לא ידעתי אותו, אלא משום שראיתי יום אחד, שדילג מעלייה למטה, כדי לשמוע קדיש אחד. נדרתי להשיא אותו לבתי. יצאתי מבית הכנסת ונתתי לו בתי, ולא דאגתי לדברים אחרים, ולא השגחתי יותר. ועתה הוא נמצא, שאפילו דבר אחד בתורה אינו יודע, ואינו רוצה ללמוד משהו.
539. אמר לו רבי בון, אולי יזכה לבן שילמד אותו תורה הרבה. בתוך כך קם אותו ילד ממיטתו, וקפץ אליהם. וישב ביניהם. הסתכל בו רבי בון, אמר, רואה אני בפניו, שאור תורה גדול ייצא מהעלם הזה.