עשרה דברים לפני ברכת המזון

540. אמר אותו בחור, צעיר אני לימים ואתם ישישים. על כן זחלתי ואירא מחַווֹת דֵעי אתכם. עד שפתח ואמר בדברים שבברכת המזון.

541. עתה שאמרת, שאפילו ברכת המזון איני יודע, הנה בברכת המזון יש דברים ידועים, והם עשרה. אחד, לערוך שולחנו כפי המזון שיש לו. ומי שאין לו כל כך מזון, ויערוך שולחנו, הוא משובח, משום שבעריכת השולחן הוא יושב לאכול לפני המלך, כמ"ש, ואכלתָ לפני ה' אלקיך.

542. השני, נטילת ידיים לפני האכילה. כי מי שאוכל בלי נטילת ידיים, כאילו אוכל לחם טמא. השלישי, נטילת ידיים, שייטול יד ימין בשמאל, וישמש בשמאל לימין. וייטול עד שיעור הפרק שגזרו חכמים.

543. רביעי, שצריך להגביה ידיו לאחר הנטילה בשעה שמברך. ויחבר שתי זרועותיו כאחת בשעת הגבהת ידיו. החמישי, שצריך לסמוך ברכה לנטילה זו.

544. השישי, לתת מִלחמו לעניים. השביעי, לברך ברכת המוציא ולדקדק באות ה'. ואסור לאכול בלא ברכה. השמיני, האוכל על שולחנו, צריך שלא יהיה זולל וסובא, אלא כאוכל לפני המלך.

545. התשיעי, לומר על שולחנו דברי תורה. ויחיד, שאין לו עם מי לעסוק בתורה, די לו בברכותיו. העשירי, מים אחרונים חובה, ולא הצריכו בה ברכה. אע"פ שידיו מטונפות ממאכל. ואינו מברך על רחיצת ידיים.

546. כל עשרה דברים אלו צריכים לפני ברכת המזון, וכל אחד יש בו טעם מהישיבה העליונה. ואני אחזור עליהם.

547. הראשון, לערוך השולחן למזונו של האדם. מפני כבוד המלך, שנתן לו מזון לגופו, כי קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

548. למה קשים מזונותיו של האדם? משום שמזון העולם אינו בא אלא מתוך דין. והקב"ה עובר על הדין, וזן לרשעים, לכשרים ושאינם כשרים, והקב"ה זן לכולם, מִקרני ראם עד ביצי כינים.

549. והשכינה עומדת ורואה על כל אחד מישראל. כמ"ש, זה השולחן אשר לפני ה'. וכתוב, ואכלת לפני ה' אלקיך. לפיכך ביום חול, צריך שיהיה שולחנו ערוך ולא ערוך לגמרי. וביום שבת צריך תוספת שינוי אחר לשבח.

550. השני, נטילת ידיים לפני האכילה. מפני שהאכילה צריכה נקיוּת, כמו מלאכי השרת של מעלה. כמ"ש, לֶחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלים.

551. לאיזה עניין משמיענו את זה? כמו מלאכי השרת שאוכלים בקדושה ובטהרה ובנקיות, אף ישראל כך, צריכים לאכול בקדושה ובטהרה. כמ"ש, והתקדִשתם וִהְייתם קדושים, כי קדוש אני ה'. והתקדשתם, זהו מים ראשונים. והייתם קדושים, זהו מים אחרונים. כי קדוש, זהו שמן טוב, שמושחים הידיים. אני ה', זהו ברכת המזון.

552. והתקדשתם, שכל האוכל ושותה בקדושה ובטהרה ובנקיות, נדמה למלאכי השרת, שהם קדושים. כי קדוש אני ה', מלמד שצריכים כוונה בברכת המזון.

553. כל האוכל בלי נטילת ידיים, אכילתו טמאה. והשכינה אומרת, אל תִלְחם את לחם רע עין ואל תִתְאָו למטעמותיו. משום שיש מידת עונשים בעולם, ושְׁמה עין הרע. וכל האוכל בלי נטילת ידיים, אותה המידה של העונשים שורה עליו. וכל אותו המאכל שלה, נקרא לחם רע עין.

554. שתי מידות עומדות על שולחנו של אדם, מידת הטוב ומידת הרע. כשהאדם מקדש ידיו ומברך, מידת הטוב אומרת, זהו שולחנו של הקב"ה, ונותנת ידיה על ראשו, ואומרת לו, עבדי אתה, עבדו של המקום אתה, כמ"ש, ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר.

555. וכשהאדם אינו מקדש את ידיו, ואוכל, מידת הרע אומרת זה, שלי הוא. מיד שורה עליו ומטמאה אותו. ומאכלו נקרא, לחם רע עין.

556. מעשה היה בבבל, באדם שהזמין עני אחד לאכול אצלו. ראה העני אותו, שאינו נוטל ידיו ואוכל, קם אותו העני מהשולחן, והלך לו. קרא לו בעל הבית, ואמר לו, שב במקומך ואכול.

557. אמר לו העני, לא אוכל עימך. כי עליך כתוב, אל תלחם את לחם רע עין. ולא עוד אלא שמאכלך טמא. וכתוב, ולא תיטמאו בהם ונטמאתם בם. שכל מי ששורה עליו רוח רע עין, מקבל טומאה סתומה, שאין לה פתחון כלל. בא המעשה לפני החכמים ונתנו לאותו עני מאה זוזים.

558. אשריכם ישראל, אשריכם עוסקים בתורה ובמצוות. וכמו העני, שהיה רעב ומעיו עצורים, ושמר את עצמו ולא דאג אלא לכבוד אדונו, כמה שכר טוב מוכן למי שעוסק בתורה.

559. השלישי, ליטול יד ימין בשמאל, משום שלימין יש יתרון על השמאל בכל. וע"כ צריכים ליטול הימין בשמאל, שהשמאל ישמש אותו. כי ימין של אדם כעין העליון.

560. כי התורה ניתנה בימין, כמ"ש, מימִינו אש דת לָמוֹ. וכתוב, ימין ה' רוֹממה, ימין ה' עושה חיל. וע"כ, כאשר ירים משה ידו וגָבר ישראל.

561. כוהן המקדש ידיו, צריך השמאל לקדש את הימין. כוהן שעולה לדוכן, ממי נוטל ידיו? מלֵוִי שמצד שמאל, שמשמש לכוהן העולה לדוכן, ימין, כדי שיהיה הימין כראוי, שיתקדש מהשמאל.

אף כאן כך, יד ימין אינה צריכה להתקדש אלא משמאל, שאע"פ שהימין הוא העיקר, הארת החסדים, עכ"ז צריך להיכלל מהארת החכמה שבשמאל. וע"כ צריך הלוי, שמאל, לשמש לכוהן, ימין. וכן היד השמאלית צריכה ליטול את היד הימנית, כדי שהימין ייכלל משמאל.

562. וצריכים ליטול כל פרקי היד. י"ד (14) פרקים נקראים יד. כי בכל אצבע ג' פרקים, חוץ מאצבע אגודל, שבה ב' פרקים, וד"פ ג' הם י"ב, ועם ב' פרקים שבאגודל, הם י"ד. כמ"ש, כי יד על כס יה.

ביאר רב המנונא הזקן באותיות הא"ב בצירוף ראש וסוף, הנקרא א"ת ב"ש, שראש הא"ב, א', מתחבר עם סוף הא"ב, ת'. וכן ב', השנייה מראש הא"ב, עם ש', השנייה מסוף הא"ב. ועד"ז, ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"נ י"ם כ"ל. וכל אלו י"ד פרקים שבא"ב, הם מהאות ה' ולמעלה.

ונקראים י"ד פרקים, שהם ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"נ י"מ כ"ל, שהם י"ד אותיות כנגד י"ד פרקים. וי"ד משמשים לי"ד, כדי שייכללו ימין בשמאל ושמאל בימין. וע"כ נטילת ידיים היא לכלול זו בזו.

הידיים, ג' קווים חג"ת, שבגדלות נעשים חב"ד. י"ד פרקים שבהם, י"ב הם התכללות ג' קווים ומלכות זה בזה, שבכל אחד ג' קווים, שהם י"ב פרקים, וב' פרקים כנגד שורשם י"ה. כמ"ש, כי י"ד על כס י"ה. כי י"ד פרקים שבג' קווים חג"'ת, נעשים י"ה, חב"ד.

י"ד פרקים נקראים יד, י"ב דהתכללות ג' קווים ומלכות זה בזה, עם ב' אותיות י"ה, הם י"ד. כמ"ש, כי יד על כס יה. כי י"ד אלו עולים ונעשים ג"ר, י"ה. והצירוף של א"ת ב"ש יש בו ג"ר וו"ק. ד' הצירופים הראשונים א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, הם ג"ר. ומצירוף ה"צ ולמעלה, הם ו"ק.

י"ד פרקים שהם חג"ת, ו"ק, הם מצירוף ה"צ ולמעלה, שהם י"ד אותיות וו"ק של הא"ב א"ת ב"ש. אבל ד' הצירופים הראשונים הם ג"ר, ואין שם י"ד פרקים דחג"ת.

563. הרביעי, צריך להגביה ידיו בשעה שמברך אחר הנטילה, ויקדש ידיו, כמ"ש, שׂאו ידיכם קודש וברכו את ה'.

564. משום שהאצבעות הן צורה עליונה, האצבעות הן חמש, ד' אצבעות מחוברות יחד, בכל אחת ג' פרקים, הצורה של המרכבה העליונה. כי המרכבה הקדושה היא ארבעה, חגת"ם, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכל אחד מהם כלול מג' קווים, והם י"ב פרקים.

וע"כ השם המפורש של ד' אותיות הוי"ה הוא י"ב אותיות, כי כל אות שבו נחלקת לג' קווים, ג' אותיות. וד"פ ג' הם י"ב אותיות. וזהו השם המפורש באותיותיו. ואלו י"ב פרקים שבד' האצבעות, כל פרק נקרא אות.

565. אצבע יתֵרה הנקראת אגודל, שהיא חוץ מד' האצבעות, יש בה ב' פרקים. אלו ב' פרקים, ב' אותיות נסתרות בב' מדרגות עליונות נסתרות, י"ה, כלומר שהם ב' שורשים כנגד ב' אותיות י"ה, חו"ב.

566. והמפתח של כולם, שכולם מקבלים ממנו, הוא למעלה בי"ה, באותו המכוסה שלא מתגלה, הדעת המייחדת חו"ב, י"ה. ונקרא מפתח, משום שקו אמצעי פותח הארתם של ימין ושמאל, חו"ב. י"ד פרקים שבאצבעות כולם זקופים לקבל מאותו הנסתר, דעת, לאחר שהתקדשו. משום שכולם מתברכים ממנו.

567. אחר נטילת ידיים, כיוון שהתקדשו, שהידיים, חג"ת, עלו לי"ה ונעשו חב"ד, צריכים לזקוף את האצבעות למעלה, בכוונה לעורר הפרקים העליונים הקדושים, י"ה, השורשים של י"ד פרקים.

וע"כ חמש האצבעות עם י"ד הפרקים שבהם, הם י"ט (19). וב' הפרקים העליונים, י"ה, הרי כ"א (21) בזרוע ימין, כנגד אהי"ה, שחשבונו כ"א. וכן ביד שמאל יש כ"א, כנגד אהי"ה, שחשבונו כ"א. וע"כ הם, אהי"ה אש"ר אהי"ה.

ע"י נטילת ידיים בכוונה, עולות הידיים, חג"ת, לת"ת, ונעשים חב"ד. שזהו שכתוב, שׂאו ידיכם קודש. וחב"ד נקראים בג' שמות, אהי"ה אש"ר אהי"ה. כי אהי"ה הראשון הוא חכמה, אהי"ה השני הוא בינה. אש"ר, הוא הדעת, המייחדת ב' הקווים חו"ב.

וע"כ, כיוון שהידיים התקדשו ונעשו חב"ד, שזרוע ימין, חסד, עלתה ונעשתה חכמה, הנקראת אהי"ה הראשון, ע"כ מרומז בו החשבון של אהי"ה, שהוא כ"א. וכן ביד שמאל יש כ"א, כיוון שיד שמאל, גבורה, עלתה ונעשתה בינה, אהי"ה השני, ע"כ מרומז גם בו חשבון כ"א. ע"כ נעשות הידיים ג' שמות, אהי"ה אש"ר אהי"ה.

568. אהי"ה רא"ש אהי"ה, כי אש"ר, ההיפך שלו הוא רא"ש. וזהו שכתוב, ראשיכם שבטיכם. ראשיכם, זרוע ימין. שבטיכם, זרוע שמאל.

אהי"ה אש"ר אהי"ה, חב"ד, ג' קווים. דעת, אש"ר, מייחדת ב' אהי"ה, חו"ב, שהחכמה כלולה מחו"ב, וכן הבינה כלולה מחו"ב. ועכ"ז, הדעת מכריעה ונותנת השליטה לקו ימין, חכמה. אהי"ה רא"ש אהי"ה, כי אש"ר, ההיפך שלו הוא רא"ש, שהקו האמצעי, הנקרא אש"ר, אם נהפוך אותו, הוא רא"ש, להורות שמכריע ונותן השליטה אל אהי"ה הראשון, שהוא הראש אל אהי"ה השני.

569. החמישי, לברך בכוונה, כדי לעורר ברכות מלמעלה, בצורות האצבעות. השישי, לתת ממאכלו לעני. ומצווה מן המובחר, לתת מאותו המאכל שהוא עצמו אוכל, וממיטב המאכלים שמתאווה להם. משום שהקב"ה נהנה מאותו המזון שנותן לעני, כי אותו המאכל שנותן, עושה נחת רוח לנפש העני, ומשמח אותו.

570. השביעי, לברך ברכת המוציא על הלחם. שבע ארצות, כולן מדורים למטה, מכולן לא רצה הקב"ה אלא בתבל, הארץ העליונה משבע הארצות. ובכולן אין משבעת המינים, אלא בתבל הזו.

571. ובכולם נתן הקב"ה כל העשבים וכל יבולי הארץ ביד ממונים, חוץ משבעת המינים האלו, שהשתבחה בהם ארץ ישראל, והלחם שבני אדם אוכלים. ומשום זה צריך לדקדק באות ה' של המוציא, הרומזת למלכות, כי הלחם נמסר בידיה, ולא בידי ממונים. והיא המוציאה אותם, ולא אחר. וע"כ צריך לומר, המוציא, ולא מוציא.

572. השמיני, שלא יהיה זולל וסובא, אלא כמי שאוכל לפני המלך. כי הברכה אינה שורה ונמצאת במעיו של בלען, אלא נמצאת במי שאינו בלען. ובלען הוא כעשיו, כמ"ש, הַלעיטֵני נא מן האדום האדום הזה, בדרך הלעטה, משום שהנחש הרע שורה במעיו, ולא ישׂבע. ולא עוד אלא שנקרא רשע. כמ"ש, ובטן רשעים תֶחסר. משום זה צריך לאכול בנחת על שולחנו, כמי שיושב לפני המלך.

573. התשיעי, שיהיו על שולחנו דברי תורה, כי שולחן שאין בו דברי תורה, הרי הוא כמי שאוכל מזִבחי מתים, שהם עבודה זרה. כמ"ש, כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. עבודה זרה נקראת קיא צואה.

574. כי הקב"ה מחלק חלקים בכל יום ובכל לילה, מזון לעולם, לעליונים ולתחתונים. בלילה, לאלו המלאכים הממונים על מקומם, ושולטים בלילה ואוכלים בלילה. כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה.

575. ביום, למלאכים האלו הממונים על מקומם ושולטים ביום, הקב"ה מחלק להם מזון ביום. כיוון שחילק להם, מחלק אחריהם לכל בני העוה"ז.

576. כל אלו המלאכים של מעלה, בעוד שאוכלים מזונם, כולם משבחים ומודים ומרוממים לאדונם. וכן לאחר אכילתם. כעין זה ישראל למטה, צריכים באותו אופן ממש להיות חברים עימהם.

577. העשירי, מים אחרונים, חובה, כי צריכים להעביר ממנו הזוהמה הרעה, ולתת חלק לצד האחר מהזוהמה שעל ידיו, כדי שלא יימצא אצלו מקטרג. אבל אם אינו נותן לו חלקו, יכול לקטרג עליו.

578. מידה טובה, המלכות, מקבלת מהאדם את הרצון והכוונה של ברכת נטילת ידיים והמוציא וברכת הנהנין וברכת המזון. מידה רעה, הצד האחר, מקבלת מהאדם אותה זוהמת ידיים שבמים אחרונים, ובזה ייפרד ממנו, מפני שבזה מקבל חלקו.

579. ועל זה כתוב, ויאכל בועז ויֵשְׁת וייטב ליבו. שבירך על מזונו, ושימח לאותו מקום שנקרא לב, המלכות. הלב ההוא, צריך את הלב והרצון של האדם.

580. ומים אחרונים חובה. אותו שנקרא חובה, הצד האחר, מקבל אותם. ובמים האלו נחה דעתו. כי ב' מדרגות הן, אחת נקראת זכות, ואחת נקראת חובה. וכל הדברים של מדרגת הזכות, פותחים אותם לזכות. וכל הדברים של חובה, פותחים אותם לחובה ונידונים לחובה. וע"כ מים אחרונים הם חלקה של חובה, שהיא נהנית מזה.