309. כמה מאושרים הם ישראל, שהקב"ה רוצה בכבודם על כל בני העולם, ונתן להם התורה הקדושה, ונתן להם נביאים נאמנים, המנהיגים אותם בתורה בדרך אמת.
310. כל נביאים ונביאים שהקב"ה הקים לישראל, כולם נגלה הקב"ה עליהם במדרגות עליונות קדושות, וראו זיו הכבוד הקדוש של המלך ממקום עליון. אבל לא קרוב כמשה, שהיה קרוב למלך יותר מכולם, כי חלקו היה מאושר יותר מכל בני העולם. שעליו כתוב, פה אל פה אדבר בו ומראֶה ולא בחידות. ושאר הנביאים היו רואים ממקום רחוק, כמ"ש, מרחוק ה' נראָה לי.
311. כתוב, וילך איש מבית לוי וייקח את בת לוי. וילך איש, הקב"ה, ז"א. מבית לוי, זה הקב"ה, שהלך מהמקום, שחכמה עליונה, וזוהר, בינה עליונה, מתחברים יחד ואינם נפרדים לעולם. לוי, מלשון דבקות, מלשון לוָויוֹת.
מבית לוי, פירושו, שהלווייתן, יסוד דז"א, הִשרה כל שמחה בעולם. לוי, מלשון לווייתן. כמ"ש, לווייתן זה יצרת לשחק בו.
וייקח את בת לוי, הקב"ה, שהוא המקום שאור הלבנה מאיר, המלכות. ופירוש הכתוב הוא, וילך איש, ז"א, מבית לוי, או"א עילאין. וייקח את בת לוי, המלכות, שז"א השפיע אורות דאו"א עילאין אל המלכות.
312. ותהר האישה ותלד בן. האישה, המלכות. בתחילה קרא לה בת לוי, ועתה אישה. אישה, מטרם שנישאת נקראת בת פלוני, ואחר שנישאת נקראת אישה. אף כאן, בת ואישה מדרגה אחת, מלכות, אלא מטרם שלקח אותה לזיווג נקראת בת לוי, ואח"כ אישה.
313. ותִצְפּנהו שלושה ירחים. אלו הם ג' ירחים, שדין קשה שורה בעולם: תמוז, אב, טבת. וע"כ השכינה הצפינה אותו. שמטרם שירד משה לעולם, היה נמצא למעלה, וע"כ התחברה עימו השכינה מיום שנולד, ושמרה אותו. הרוחות של הצדיקים נמצאים למעלה מטרם שיירדו לעולם.
314. ולא יָכלה עוד הַצפינוֹ, ותיקח לו תיבת גוֹמֶא ותַחְמְרה בַּחֵמר ובזפת. שציפתה אותו בסימנים, שיהיה נשמר מאלו דגי הים, מלאכים עליונים, השטים בים הגדול. כמ"ש, שָׁם רֶמשׂ ואין מִספָּר. וכיסתה אותו, שיהיה נשמר מהם, בציפוי מצד יובֵל המכובד, בינה, בב' גוונים לבן ושחור, חמר וזפת. כנגד ב' קווים ימין ושמאל.
זפת הוא שמאל, אלא שמעורב עם המלכות דמדה"ד, וע"כ האדום שבשמאל נעשה שחור. שהשחור הזה, אדום הוא, אלא שלקה. והניחה את משה לשוט ביניהם, בין המלאכים, ולהיות נודע ביניהם, משום שהוא עתיד לעלות ביניהם בזמן אחר, לקבל התורה.
315. ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ונערותיה הולכות על יד היאור. בת פרעה, שבאה מצד שמאל של דין הקשה. כתוב, לרחוץ על היאור, ולא על הים. כי הים רומז על המלכות, אבל היאור הוא דין קשה מצד השמאל, שהמצרים עשו אותו אלוהים שלהם. הרי כתוב, ומַטְך אשר הכית בו את היאור, ומשה לא היכה אלא הים, האם קרא לו הכתוב יאור, ואינו בדיוק יאור? אלא יאור הוא, שהיכה אותו אהרון ע"י משה, ושׂם אותו הכתוב, כאילו משה היכה אותו.
316. וכתוב, ויימָלא שבעת ימים אחרי הכּוֹת ה' את היאור, אע"פ שאהרון היכה אותו, אלא משום שבא מצד הקב"ה, שציווה אותו, קרא לו הכתוב, הכות ה'. ואח"כ קרא לו ע"ש משה, מאותו הטעם. ונערותיה הולכות, הן שאר המחנות הבאים מצד שמאל הזה.
317. ותִפתח ותִרְאֵהו את הילד. האם לא, ותֵרֶא, היה צריך לומר? אין דבר בתורה, או אות אחת בתורה, שאין בה סודות עליונים ומכובדים. רושם של המלך והמטרוניתא, ז"א ומלכות, ו"ה דהוי"ה, נמצא בו, והם הרושם של ו"ה הנוסף על ותרא. וע"כ כתוב, ותראהו. מיד, ותחמול עליו.
עד כאן למעלה, בעולמות עליונים. מכאן והלאה מדבר הזוהר למטה, בעוה"ז. חוץ מבכתוב הזה, שכתוב, ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. אחותו של ז"א, שקרא לכנ"י אחותי, כמ"ש, פתחי לי אחותי. מרחוק, כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. ופירוש הכתוב, ותיתצב אחותו של ז"א, המלכות, על משה, מרחוק, שנראית למשה אז מרחוק.
318. משמע מכל המאמר הזה, שאֵלו הצדיקים, מטרם שיורדים לעולם, הם נודעים לכל למעלה. וזהו לכל הצדיקים, וכש"כ משה. ומשמע שנשמותיהם של צדיקים נמשכות ממקום עליון, כי מבית לוי רומז, חו"ב עליונים. משמע שיש אב ואם לנשמה, כמו שיש אב ואם לגוף בארץ, כי איש זה ז"א, ובת לוי, זוהי המלכות, שמזיווגם נולדה נשמת משה.
319. ומשמע שבכל הצדדים, בין למעלה, שהם זו"ן, ובין למטה, שהם או"א דעוה"ז, הכול בא ונמצא מזכר ומנוקבא. וכן ביארו הכתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה. הארץ, כנ"י, המלכות. נפש חיה, נפש דאדה"ר, העליון. כי המלכות היא אם של נפשו של אדה"ר.
320. אשרי חלקו של משה, נביא הנאמן על כל שאר הנביאים שבעולם. משום זה כשנפטר מהעולם, לא התעסק בו חוץ מהקב"ה, שהעלה אותו למחיצתו. וע"כ עלה משה בנבואה עליונה ובמדרגות מכובדות, מכל נביאי העולם. ושאר הנביאים ראו מאחורי קירות רבים.