הציצית

321. כתוב בזכריה, ויַרְאני את יהושוע הכוהן הגדול. מה ראה? כמ"ש, ויהושוע היה לבוש בגדים צואים, ועומד לפני המלאך. שהיה עומד לפני המלאך, ומתלבש בלבושים צואים, עד שיצא הכרוז ואמר, הסירו הבגדים הצואים מעליו. כתוב כאן, ועומד לפני המלאך. לפני מלאך, שהיה דן דיניו, אותו שכתוב בו, ואל תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא. שהוא המלכות. כלומר, שכל אדם שלא זכה בעוה"ז להתעטף בעיטוף של מצווה, ולהתלבש בלבוש של מצווה, בציצית, כשנכנס בעולם ההוא, עומד בלבוש מטונף, שאינו צריך להיות כך, ועומד עליו בדין.

322. כמה לבושים מזדמנים בעולם ההוא. ואותו האדם שלא זכה בעוה"ז בלבושים של מצווה, בטלית ובציצית, כשנכנס לעולם ההוא, מלבישים אותו בלבוש אחד, הנודע לאדוני הגיהינום. ואותו הלבוש, אוי למי שמתלבש בו. כי כמה חוקרי הדין עתידים לאחוז בו, ומכניסים אותו לגיהינום. ושלמה המלך צעק ואמר, בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

323. ארבעה מלכים, חגת"ם דז"א, יוצאים ונאצלים לפני ארבעה: חו"ב, ימין דדעת, שמאל דדעת. חסד מחכמה, גבורה מבינה, ת"ת מימין דדעת, מלכות משמאל דדעת.

וחגת"ם תלויים בחב"ד כענבים באשכול. כלומר, שנמשכים ויונקים מהם, כל אחד מהבחינה שכנגדו. ונכללים בחגת"ם שבעה רצים. כלומר, שבד"ס חגת"ם, יש שבע ספירות חג"ת נהי"מ. מעידים עדות, מגלים הארת חכמה, שנקראת עדות.

ואינם עומדים במקומם, בשעה שמעידים עדות. בשעה שמגלים הארת חכמה, אינם עומדים במקומם, בז"א, אלא במקום המלכות. שאין חכמה מגולה אלא במלכות.

ארבעה מלכים, חגת"ם דז"א, רומזים על ד' ציציות. וד' כַּנפות, שהציציות תלויות בהן, רומזות על ד' מוחין, חו"ב, ימין דדעת ושמאל דדעת, שחגת"ם, שהם ד' ציציות, תלויות בהם כענבים באשכול.

ושבע כריכות שאנו עושים בכל ציצה, רומזות על שבע ספירות הכלולות בחגת"ם. ואע"פ שאלו ד' מלכים חגת"ם הם בז"א, וציצית במלכות ולא בז"א, מפני שחגת"ם דז"א אינם מאירים בהארת החכמה במקומם עצמם בז"א, אלא במקום המלכות, וע"כ מרומזים במקום המלכות, שהיא ציצית. הן כנפי הבגדים, והן הציציות, והן הכריכות, הכול מלכות. כי אין להם גילוי במקום ז"א.

324. הציצית, מצווה לזכור כל מצוות התורה בגללה. כמ"ש, והיה לכם לציצית, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם. זהו סימן המלך, לזכור ולעשות.

325. כתוב, ועשיתָ ציץ זהב. ציץ, לעטר בו כוהן גדול. ציץ פירושו ראייה, מלשון הֵציץ, שיסתכלו בו העיניים. והוא סימן של עולם העליון, ז"א, שמתעטר בו הכוהן הגדול, ששם ההשפעה של הארת החכמה, המכונה הסתכלות עיניים.

326. ומשום זה ההסתכלות של הציץ מכפרת על עזות פנים, משום שאין עומד לפניו, אלא פנים של אמת. כי העניין של כל אלו הפנים העליונים, שהוא הארת חכמה המלובשת בחסדים, שנקרא פנים, שהם פנים של אמת, פנים של אמת הכלולים באמת של יעקב, ז"א. כמ"ש, תיתן אמת ליעקב.

327. ציצית היא נקבה, עולם התחתון, מלכות, הסתכלות לזכור, כמ"ש, וראיתם אותו וזכרתם. ציץ הוא זכר, ז"א. ציצית היא נקבה, מלכות. ציצית היא לכל אדם. ציץ הוא רק לכוהן.

328. אסור להסתכל בשכינה. משום זה יש תכלת בציצית, משום שתכלת היא כיסא לבית דוד, המלכות, ותיקון שלו. וזהו כדי לירוא מפני ה', לירוא מהמקום ההוא. וע"כ כתוב, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'. ותכלת היא כיסא, שדנים בו דיני נפשות. שכל הצבעים טובים לחלום, חוץ מתכלת, שהיא כיסא העולה בדיני נפשות.

תכלת היא התכללות בגוון שחור, שהיא כוח המסך דנקודה דמנעולא, מלכות דצ"א, הבלתי ממותקת בבינה. וכיוון שיש ההתכללות הזו בתכלת, ע"כ היא כיסא, שדנים בה דיני נפשות, שהיא שומרת על המלכות, שלא להמשיך החכמה ממנה מלמעלה למטה. ומי שממשיך החכמה מלמעלה למטה, היא מתעוררת עליו ולוקחת נשמתו.

אסור להסתכל בשכינה. חכמה נקראת הסתכלות עיניים, שאסור להמשיך אותה מלמעלה למטה. משום זה יש תכלת בציצית, משום שתכלת היא כיסא לבית דוד. כיסא דין אל המלכות, הנקראת בית דוד, ותכלת היא תיקון המלכות, לשמור אותה, שלא ימשיכו ממנה החכמה מלמעלה למטה.

וכיוון שציצית היא הארת החכמה, ע"כ צריכים לשים עליה תכלת לשמירה, שלא ימשכו אותה אלא רק מלמטה למעלה. כמ"ש, וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'. שמפַּחַד התכלת תזכרו לקיים כל מצוות ה' כהלכתן.

329. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ונתנו על ציצית, כי זהו המכסה על שאר החוטים. שציצית רומזת על הארת חכמה, ע"כ רק הם צריכים כיסוי ושמירה מפתיל התכלת. וע"כ כתוב, ונתנו על ציצית.

330. וראיתם אותו וזכרתם. כמ"ש, זָכוֹר את אשר עשה לך עמלק. בדומה לבן שפרץ גדר ונשך אותו כלב. כל פעם שאביו רוצה להוכיח את בנו, הוא אומר, אתה זוכר, כשנשך אותך הכלב. אף כאן, וראיתם אותו וזכרתם. כי התכלת היא מקום שהנשמות עולות בו, לדון אותן. וע"כ הוא דומה לכתוב, זכור את אשר עשה לך עמלק.

331. כעין זה כתוב, והיה כל הנשוּך וראה אותו וחי. כשמעלה לפני עיניו, ורואה הצורה של ההוא שנשך אותו, היה מפחד ומתפלל לפני ה'. והיה יודע, שזהו עונש לרשעים. כל זמן שהבן רואה הרצועה של אביו, הוא מפחד מאביו. ניצל מהרצועה, ניצל מכל. מי גרם לו להינצל? מה שראה בעיניו אותה רצועה.

נמצא, שאותה הרצועה גרמה לו להינצל. וע"כ, וראה אותו וחי. ראה הרצועה שהיכתה אותו, והיא גורמת לו להינצל. אף כאן, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם. ואם לא, הרי הרצועה, התכלת, תגרום לכם, שתשובו אל העבודה שלי תמיד. ואז, ועשיתם אותם.

332. ולא תתורו אחרי לבבכם. שראיית התכלת תמנע מכם דרכים רעים אחרים, ודאי לא תתורו ולא תעשו רעות. וע"כ עולה על הציצית מראה תכלת. תכלת זו דומה לכיסא הכבוד. כמו שכיסא הכבוד עושה את האדם שילך בדרך הישר לטהר אותו, כן תכלת זו, עושה את האדם ללכת בדרך הישר. ודאי שלכל אדם יש לפחד ממקום זה, ללכת בדרך הישר.

333. מִכְּנַף הארץ זמירות שמענו, צבי לצדיק, ואומַר, רזי לי רזי לי אוי לי, בוגדים בָּגָדו. מכנף הארץ, הכנף של ציצית, כנף המלכות.

זמירות שמענו, אלו כל החוטים, היוצאים ותלויים ממקום עליון, בתוך אלו השבילים העליונים, היוצאים מחכמה עליונה. החוטים חגת"מ דז"א, היוצאים מחב"ד העליונים.

צבי לצדיק, זה צדיק חי העולמים, יסוד דז"א, שאלו חוטי הציצית, חגת"ם דז"א, הם היופי שלו. משום שממנו יצאו ונתנו אל המלכות. וכל חוט כלול מב' צדדים, מחסדים ומחכמה, ימין ושמאל.

וכשאני מסתכל, אני אומר, רזי לי רזי לי. כי מתוך סוד העליון של כל האמונה הם יוצאים, שהם כללות כל אורות המלכות, הנקראת אמונה. וכשאני מסתכל בתכלת, ואני רואה רצועה להכות, שהוא מקום היראה כדי לירוא, אני אומר אוי לי, שבני אדם אינם יודעים להשגיח ולהסתכל על מה הם נענשים לשקר, בזה בוגדים בגדו. כי קוראים ק"ש בלא ציצית, ומעידים עדות שקר. ואלו הם בוגדים שבגדו, שמשקרים בעצמם.

334. ובֶגד בוגדים בָּגָדו. הלבוש בלא ציצית נקרא בגד בוגדים, לבוש של אלו בוגדים, שבגדו, שמשקרים ומעידים עדות שקר בכל יום. אוי להם, אוי לנפשם, כי עולים אל כיסא התכלת לדון אותם. ועליהם כתוב, דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי. הבגד שלהם נודע לכל בעלי הדין. אוי להם, שאין להם חלק בעוה"ב. אשריהם הצדיקים, שמלבושיהם ותיקוניהם נודעים למעלה, להטיב להם בעוה"ז ובעוה"ב.

335. מצוות ציצית כלולה מתכלת ומלבן, ד' חוטים לבנים וחוט אחד של תכלת, שהם דין ורחמים באש. אש לבנה אינה אוכלת, תכלת אוכלת ומכלה את הכול. כמ"ש, ותאכל העולָה והזבחים. אש לבנה מימין, ואש תכלת משמאל. עמוד האמצעי, קו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, הוא ייחוד בין שתיהן, והוא אש ירוקה. משום זה לומדים, מאימתי קוראים את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. שיבחין בין דין לחסד, כי אז יתדבק בחסד, שהוא ק"ש. ומשום זה התקינו פרשת ציצית, לקרוא אותה בייחוד.

336. כמה עדים עשה הקב"ה להעיד בבני האדם. וכולם בעצה ובעדות עומדים כנגדו. קם בבוקר ופושט את רגלו ללכת, העדים עומדים כנגדו ומכריזים ואומרים, רגלי חסידיו ישמור. שמור רַגְלְךָ כאשר תלך. פַּלֵס מעגל רגלךָ. פותח עיניו להסתכל בעולם, אומרים העדים, עיניך לנוכַח יביטו. קם לדבר, אומרים העדים, נצוֹר לשונך מרע. מושיט ידיו לדברי העולם, אומרים העדים, סור מרע ועשה טוב.

337. אם שומע להם, טוב. ואם לא, השטן עומד על ימינו לשׂטנו. כולם מעידים עליו על עוונותיו למעלה. ואם רוצה האדם לעסוק בעבודת הקב"ה, כל העדים נעשים מליצים טובים עליו, ועומדים להעיד עליו עדות טובה, בשעה שצריך לה.

338. קם בבוקר, מברך כמה ברכות, מניח תפילין בראשו בין עיניו. רוצה לזקוף ראשו, רואה השֵׁם הקדוש העליון אחוז ונרשם על ראשו, ורצועות תלויות מצד זה ומצד זה על ליבו, הרי מסתכל בכבוד אדונו. פושט ידיו, רואה היד השנייה מתקשרת בקשר של השם הקדוש. מחזיר ידיו ומסתכל בכבוד אדונו.

מתעטף בעיטוף של מצווה, בארבע כנפות כסותו, ארבעה מלכים יוצאים לפני ארבע. ד' עֵדי אמת של המלך, שהם ד' ציציות, תלויות מארבע כנפות, ותלויות בהן כענבים באשכול.

339. כמו אשכול, שהוא אחד, ותלויים בו כמה ענבים, מצד זה ומצד זה, כך הציצית היא מצווה אחת, ותלויים בה כמה ענבים וזגים וזמוֹרות, כמה מיני מדרגות. כרוכים בה שבעה רצים, שבע כריכות של תכלת, שצריכים לכרוך בכל אחת ואחת, או להרבות עד י"ג (13) כריכות. מי שמוסיף, אל יוסיף עליהם על י"ג. ומי שממעט, אל ימעט משבע.

340. תכלת היא דוד המלך, מלכות, החוט של אברהם, המסך דקו ימין בנקודת החולם, ששם הוא נמתק בבינה, שאברהם זכה בו לבניו אחריו. תכלת, היא תכלית הכול. כי תיקונה הוא תכלית כל העולמות. היא נקראת כיסא הכבוד, מלכות.

341. שבע כריכות, שכורכים על הציצית, היא השכינה, שהיא שביעית הכול, כי מתברכת משש ספירות האחרות חג"ת נה"י ע"י הצדיק, יסוד, וע"כ כוללת כל השבע. ואם עושים י"ג כריכות, הן כמו י"ג מידות הרחמים. והמלכות היא הפתח של כולם, וע"כ כוללת י"ג.

342. התכלת, היא חוט אחד ורשומה בצבעיה, והצבע שלה יוצא מדג אחד, ההולך בים כנרת. ונקרא כנרת ע"ש המלכות. ועל זה, כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, אשר כינור הוא המלכות, שהיא כינור דוד, המנגן מאליו, למלך הקדוש העליון, ז"א. וע"כ צבעיה של התכלת עולים עד לרקיע, ז"א, ומרקיעים עד הכיסא, בינה.

343. כאן כתוב מצווה, וזכרתם את כל מצוות ה'. משום שהמלכות נקראת מצווה, כמ"ש, כי מצוות המלך היא, הרומז למלכות. וכתוב, מדוע אתה עובר את מצוַות המלך. שכל אלו הכתובים רומזים על המלכות, הנקראת מצוות המלך.

היסוד, ספירה אחרונה דז"א, והשורש, הכתר, שורש כל, מתעטרים יחד במלכות. והמלכות היא הזיכרון והפתח לכל שאר הספירות. כמ"ש, פִּתחו לי שערי צדק. מלכות, הנקראת צדק. וכתוב אחריו, זה השער לה'. להיותה השער לכל הספירות.

וע"כ כתוב, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', שהכתוב בא לכלול במלכות כל שאר הספירות. אשר במלכות, הנקראת מצווה, נקראות כל הספירות, הנכללות בה, בשם מצוות.

הספירות דז"א מעידים עדות, שמגלים הארת חכמה, הנקראת עדות. ואינם עומדים במקומם בז"א, משום שהיא מצוות. כי הציצית היא המלכות, הנקראת מצווה, והספירות דז"א, הכלולות בה, נקראות מצוות. וע"כ הם שלא במקומם, בז"א, אלא במלכות.

344. תשמישי מצווה של המלכות, נזרקים. הרי לולב וערבה, אשר לולב רומז על יסוד דז"א, והערבות רומזות לנו"ה דז"א. וא"כ אינם תשמישי מצווה, אלא תשמישי קדושה, בז"א, ולמה הם נזרקים? אלא תשמישי קדושה, משום שרשומים בכתב של השם הקדוש. אבל לולב וערבה, אע"פ שרומזים על ז"א, מ"מ הם כתשמישי מצווה, ונזרקים.

345. החוטים של הציצית הם להראות, איך הם תלויים מכאן ומכאן לד' רוחות העולם ממקום זה. והמלכות שולטת על כולם בלב, שהיא הלב של כל עוה"ז, ולב העליונים, מג' עולמות בי"ע, ותלויה בלב העליון, דז"א, והכול הוא בל"ב (32), היוצא מחכמה העליונה. כלומר, שלב רומז על ל"ב נתיבות החכמה המאירים בו. השיעור והאורך של הציצית התבאר באותיות חקוקות.

346. אמר הקב"ה, מי שרוצה ללכת אחר יראתי, ילך אחר הלב הזה, המלכות, ואחר העיניים העומדות עליה. העיניים, הן כמ"ש, עיני הוי"ה אל צדיקים, עיני ז"א. אבל אתם לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, משום שאתם זונים אחריהם.

347. מהו הטעם שנזכרת כאן יציאת מצרים, שכתוב, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים? כי כשיצאו ממצרים, נכנסו במלכות. ובמלכות הרג הקב"ה הרוגי מצרים. וע"כ נזכרת יציאת מצרים במקומו. ובמקומו הזהיר להם, בזה שכתוב, אני ה' אשר הוצאתי אתכם. במקומו, משום שמצוות ציצית היא מקום של המלכות.

348. כתוב, כימֵי צאתךָ מארץ מצרים אַרְאנו נפלאות. מהו כימי? הלוא כיום היה צריך לומר, שהרי בפעם אחת יצאו ולא התעכבו? אלא כימים העליונים, חג"ת נה"י דז"א, שהתברכה בהם כנ"י. כך עתיד הקב"ה להוציא את ישראל מהגלות ע"י ימים דז"א. ואז כתוב, ואמרתם ביום ההוא, הודו לה' קִראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, הזכירו כי נשגב שמו. זַמרו ה', כי גאוּת עשה, מוּדעת זאת בכל הארץ.

מודעת זאת, משום שעתה נודעת זאת, המלכות, בעיטוף טלית של מצווה, בציצית. בעת ההיא תהיה נודעת זאת בכמה דרכים שלה, שיעשה הקב"ה אותות וניסים בעולם. אז כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.