צוּר וסלע
425. כתוב, והכית בצוּר ויָצאו ממנו מים. והאם זה נוהג אצל השם הקדוש? כך הוא, כי אין שם מהשמות הקדושים של הקב"ה, שלא יעשה ניסים וגבורות, ומוציא כל מה שצריך לעולם. כש"כ כאן, להוציא מים.
426. א"כ, הרי כתוב, הן היכה צור ויָזוּבוּ מים. מי מכֶה לשמו? פטיש מחודד ניכר בהכאותיו, כלומר איש חריף יודע להקשות. אלא בכל מקום צור הוא גבורה. כלומר, מלכות, כשהיא בבחינת גבורה.
וכשרוצה הקב"ה, ז"א, להכות או להעניש, מתעוררת גבורה זו. והגבורה ההיא מכה ומענישה. שכתוב, הן היכה צור. שפירושו שהצור היכה, ואם לא התעורר הצור והיכה במקום שצריך, לא היו נובעים מים.
427. א"כ הרי כתוב, צור יְלָדְךָ תֶשִׁי. תשי, החלשת אותו. שלא ייתכן זה אצל שם. ודאי שכן הוא. כי אם היו יודעים הרשעים, כי הצור עתיד להתעורר כנגדם ולהעניש אותם, היו נמנעים מלחטוא לפניו. אלא חלשה היא בעיניהם, משום שאינם מסתכלים בה, והיא אינה מסתכלת בדרכיהם להענישם תכף. ועל זה כתוב, צור ילדך תשי.
428. יש צור ויש צור, מצד צור העליון יוצא צור אחר. צור העליון הוא צור של כל הצורים, היא שהולידה את ישראל, ז"א, שכתוב, צור ילדך תשי. כלומר, בינה, שהולידה את ישראל. כי מצד הצור העליון של מעלה, יוצא צור אחר. מצד אמא, בינה, יוצאת גבורה, המלכות.
429. כתוב, מי ימלל גבורות ה'. מהו גבורות ה'? הוא לכלול את אמא עילאה של הכול, בינה, שאע"פ שהיא עצמה אינה דין, מצידה נמצא הדין. כי מצידה נמצאת גבורה, מלכות הממותקת בבינה. ומשום זה נקראת צור העליון. וכתוב, ותִשכח אֵל מְחוֹלְלֶך, זהו אור אבא, חסד עליון.
430. בכל מקום שכתוב מים, רומז על אור חסד. והקב"ה התעורר בצור הזה, שהוא דין, להשפיע מים, חסד, שהרי אין זה ראוי לצאת, אלא מחסד. וזהו אות ונס של הקב"ה, שצור, דין, השפיע חסדים. ועל זה שיבח דוד ואמר, ההופכִי הצור אגם מָים. ומשמע ההופכי, שהפך אותו מדין לחסד. כי אין דרך הצור להשפיע חסד.
431. ועל זה בצור העליון, בינה, הוציא מים ממקום שלמטה, ממלכות. ומה שמו של ההוא של מטה? סלע. כמ"ש, והוצאתָ להם מים מן הסלע. ובמה הוציא הסלע הזה מים? בכוח של צור העליון, בינה.
432. הצור תמים פועלו. שהפך הצור לעשות פועלו של תמים. ומיהו? אברהם, חסד. שכתוב בו, התהלך לפניי והיֵה תמים. וזהו, ההופכי הצור אגם מים, שהפך ממעשה הדין למעשה החסד. ומשמע שתמים פועלו, חסד. וזה אברהם, שהוא חסד.
433. בשעה זו חזר הצור להיות תמים. בשעה אחרת, שנייה, כשרצה משה להוציא מים מהצור הזה, בעוונותיהם של ישראל לא חזר לתמים כבתחילה.
בו בזמן התרעם משה, ואמר, צור יְלָדְךָ תשי. כלומר, החלשת אותו ממה שהיה בתחילה. שבגללך לא נמצא תמים עתה, ונעשה דין, מה שלא היה כן בימי יְלָדְךָ, כלומר, בימי נעוריך.