הקב"ה תובע כבודם של הצדיקים

[קב"ה תבע עלבונא דצדיקיא]

420. אשריהם הצדיקים, שהקב"ה רוצה בכבודם יותר משלו. כמה הם בני העולם, שמחרפים ומגדפים למעלה. סנחריב חירף וגידף ואמר, מי בכל אלוהי הארצות אשר הִצילוּ את ארצם מיָדִי, כי יציל ה' את ירושלים מיָדי. והקב"ה מחל ולא תבע ממנו. כיוון שהושיט ידו על חזקיה, כתוב, וייצא מלאך ה' ויַךְ במחנה אשור.

421. ירבעם בן נְבָט היה עובד עבודה זרה, ומקטיר לה, ומזַבח לה, והקב"ה לא תבע ממנו. וכשבא עידוֹ הנביא והתנבא עליו, וירבעם הושיט ידו כנגדו, כתוב, ותִיבַשׁ ידו, ולא יכול להשיבהּ אליו.

422. פרעה חירף וגידף ואמר, מי ה' אשר אשמע בקולו. והקב"ה לא תבע ממנו, עד שמיאן לשלח את ישראל, כמ"ש, עודךָ מסתולל בעמי לבלתי שַׁלְחָם. וכתוב, הנה יד ה' הוֹיָה במִקנךָ. וכן בכל מקום הקב"ה תובע, בעד פגיעה בכבוד הצדיקים, יותר מעל שלו.

423. כאן אמר משה, עוד מְעט וּסְקָלוּני. אמר לו הקב"ה, משה, אין עתה הזמן לתבוע פגיעה בכבודך, אלא עבוֹר לפני העם, ונראה, מי יושיט ידו כנגדך. והאם ברשותם אתה עומד או ברשותי?

424. ומטְך, קח בידך והלכת. משום שחקוק בניסים היה, ושֵם הקדוש העליון היה רשום בו. בתחילה הפך המַטה לנחש, יסוד דז"א דקטנות. כמ"ש, דרך נחש עלֵי צוּר. נחש, שמעורר הצור, מלכות.

באיזה מקום נגלה הקב"ה? כאן נגלה, שכתוב, הנני עומד לפניך שָׁם על הצור. ומי צור? כמ"ש, הצור תמים פוֹעלוֹ, שהוא מלכות. ושם ידע משה, איך עומד הנחש עלי צור.