אבן שתייה
26. רבי זירא בא לפני רבי אלעזר בן עֲרָך. מצא אותו יושב ועיניו נובעות מים, והיה מדובב בשפתיו, ובכה. חזר רבי זירא לאחוריו. אמר למשרתו, מה זה שאדוני יושב ובוכה? אמר, פעמיים נכנסתי להתקרב אליו ולא יכולתי.
בעוד שהיו יושבים, רבי אלעזר נכנס לחדרו ועד שירד משם, היה קולו הולך בבית, ובוכה.
27. שמע שהיה אומר, אבן אבן, אבן קדושה עליונה על כל העולם בקדושת אדונך, עתידים בני העמים לזלזל בך, ולהושיב עלייך פגרים טמאים לטמא מקומך הקדוש. וכל הטומאות יִקרבו אלייך. אוי לעולם בזמן ההוא.
28. ירד מחדרו וישב בכיסאו. אמר רבי זירא למשרתו, לך ואמור לאדוני, אם אבוא לפניו. נכנס משרתו ואמר לו, הנה רבי זירא כאן. לא הביט עליו ולא נשא עיניו.
29. אח"כ אמר למשרתו, ייכנס רבי זירא, ואתה תשב בחוץ. נכנס רבי זירא, וכרע על ברכיו, מחמת יראה, וישב לפניו. ראה רבי אלעזר, דחף אותו ברגלו, אמר, קום משם ושב כדרכך. קם וישב כדרכו.
30. אמר רבי זירא, זה שאדוני היה בוכה, מה ראה? אמר לו, ראיתי, שהחשוב של כל העולם, הוא בשבר גדול. שאותה האבן המכובדת והקדושה, שממנה נשתל העולם, אבן שתייה, היא אותה האבן שיעקב שׂם ראשו עליה.
31. האבן שממנה נשתל כל העולם, שראשה היה שקוע בתהום הגדול, איך היה יכול יעקב לנענע אותה? אלא האבן ההיא, הזווית שלה הייתה שקועה בתהום הגדול. וראשה עלה בביהמ"ק, ועליה עמד קודש הקודשים, ועליה השכינה המכובדת העליונה. כמ"ש, משָׁם רועֶה אבן ישראל. והשם הקדוש של המלך העליון נחקק עליה.
32. כשבא יעקב, קרא השם הקדוש, ולקח אותה מהתהום הגדול, ונתן אותה במקום קודש הקודשים.
33. כתוב, וייקח מאבני המקום, כלומר שלקח אבן אחת מאבני המקום, ממקום התהום, ששָׁם אבנים ששוחקים מים לכל העולם. כמ"ש, אבנים שָׁחקו מים.
34. האבן הזאת הייתה עיקר לכולם, והייתה עולה עד המקום, שהיה שָׁם ביהמ"ק. ויעקב, הייתה כוונתו רק על אחת מהן, על אבן שתייה, משום שרמזה לו רמז. כמו האבן שהכול נשתל ממנה, כך יעקב, כל העולם נשתל ממנו.
35. באותה שעה, וייקח מאבני המקום, את אבן שתייה, שהיא עיקר כל העולם. ויָשֶׂם מְרַאשותיו, ששָׂם בליבו, שהיא מראשותיו. כי זה דומה לזו. כי יעקב היה דומה למעלתה של האבן. מיד, וישכב במקום, שהתיישבה דעתו באותו מקום.
36. וסימן ידוע לקח. אמר, זוהי הדמיון שלי, ששווה לי, ואם לזו תהיה איזו מעלה, תהיה לי מעלה. על כך שם ליבו עליה ונדר נדר, כמ"ש, והאבן הזאת אשר שמתי מצֵבה יהיה בית אלקים. כלומר, אם האבן הזאת, אשר שמתי מצבה, תהיה בית אלקים, מיד, וכל אשר תיתן לי עַשֵׂר אֲעַשְׂרנו לָך. נָדר לתת המעשר.
37. על זה היא נקראת אבן ישראל, על שמו, על שנתן ליבו ועיניו עליה. והקב"ה עשה אותה בית עולמים, ושם הייתה שכינתו.
38. ועל זה אני בוכה, כי ראיתי, שעל האבן הזאת עתידים לשים טומאת העמים, וּפִגרי מתים. אוי לעולם, אוי לזמן ההוא, אוי לדור ההוא. בכה כבתחילה. נח ושתק. אוי לאלו שיהיו נמצאים בעולם, כשיתעורר המלך העליון של העולם.
39. בכה רבי זירא. אמר, אתה המלאך הקדוש יודע זה, ראויה היא שיבכו עליה. אשריכם הצדיקים, שאתם קדושים בעוה"ז ובעוה"ב.