דינים של נפש וגוף

[דינין דנפש וגוף]

10. כשמגיעה השעה שתיפרד הנפש מהגוף, אין הנפש יוצאת מהגוף, עד שתתגלה עליו השכינה, והנפש, מתוך שמחה וחביבות השכינה, יוצאת כנגדה מהגוף. אם צדיק הוא, הוא נקשר ומתדבק בה. ואם לא, השכינה הולכת ממנו, והנפש נשארת, והולכת ומתאבלת על פרידת הגוף.

משל: החתול שאינו נפרד מהאש, חַדֵד הסכין, וילך אחריך, כי ידמה לו שאתה הולך לחתוך בשר, וכך ייפרד מהאש. אף כאן, כשהנפש אינה רוצה לצאת מהגוף, נראית לה השכינה, והיא יוצאת כנגדה, ונפרדת מהגוף.

11. אח"כ נידונו שניהם ע"י המלאך דוּמה. הגוף נידון בקבר עד שחוזר לעפר, והנפש נידונה באש הגיהינום בכמה דינים, עד הזמן שנגזר עליה לקבל עונש. אחר שקיבלה העונש שלה, והגיע הזמן שתיטהר, אז היא עולה מגיהינום, ומתלבנת מחטאיה כברזל המתלבן באש.

ומלאכים עולים עימה, עד שנכנסת לגן העדן התחתון, ומתרחצת שם במים, ומתרחצת בבשמים אשר שם. כמ"ש, מקוּטרת מור ולְבוֹנה. ועומדת שם עד הזמן, שנגזר עליה להתרחק מהמקום שיושבים שם הצדיקים, בגן העדן העליון.

12. וכשהגיע הזמן שתעלה לגן העדן העליון, אז עולה עימה, מדרגה אחר מדרגה, עד שמתקרבת כקורבן על המזבח, שעולה למ"ן למלכות, הנקראת מזבח. כמ"ש, זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכוהן. הכוהן העליון למעלה, המלאך מיכאל. זוהי נפש שלא נטמאה כל כך בעוה"ז, ויש לה תקנה. ואם לא, הרי זה כמ"ש, מעוּות לא יוכל לִתקוֹן.