שהוציא לשון הרע

[מאן דאפיק לישנא בישא]

13. וזרח השמש ובא השמש, ואל מקומו שואף זורח הוא שָׁם. בשעה שנמצאת הנשמה עם האדם בעוה"ז, אז, וזרח השמש. ובא השמש, הוא בזמן שאדם יוצא מעוה"ז. ואם נמצא בתשובה, אז, אל מקומו שואף זורח הוא שם. אם צדיק הוא, אז כמ"ש, ובא השמש וטָהֵר ואחַר יאכל מן הקודשים. כלומר, בעת שבא השמש ונפטר מהעולם, הוא טהור, ואחַר יאכל מן הקודשים.

14. כל עוונות העולם, הקב"ה מכפר ע"י תשובה, חוץ מלשון הרע, שהוציא שֵׁם רע על חברו. כמ"ש, זאת תהיה תורת המצורע, כלומר, זאת היא תורתו של מוציא שם רע. כי מצורע, אותיות מוציא רע.

כל מי שמוציא שם רע, נטמאים כל איבריו, וראוי להיסגר, משום שאותו דיבור רע עולה ומעורר עליו את רוח הטומאה, והוא נטמא. הבא להיטמא, מטמאים אותו, בדבר שלמטה מתעורר דבר אחר.

15. כתוב, איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה, מְלֵאֲתי משפט, צֶדק ילין בה ועתה מרצחים. איך מי שהייתה נאמנה לבעלה, חזרה ונעשית זונה? מלאתי משפט. משפט, הקב"ה. צדק, כנ"י, המלכות.

ומשום שהס"א התעורר בחטאם של ישראל, הסתלק הקב"ה, שנקרא משפט, מהמלכות, שנקראת צדק, ושורה בה רוח של מרצחים. וכמו ירושלים עיר הקודש, כך שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. שכתוב, זאת תהיה תורת המצורע.

16. זאת, המלכות, תהיה ודאי כנגדו, להיפרע ממנו, מאותו מוציא שם רע, כי מצורע, אותיות מוציא רע. ביום טהרתו והובא אל הכוהן, שמי שיש בו לשון הרע, אין תפילתו נכנסת לפני הקב"ה, כי מתעורר עליו רוח הטומאה. כיוון שחזר בתשובה וקיבל עליו תשובה, כתוב, ביום טהרתו והובא אל הכוהן, וראה הכוהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע.