גואל קרוב וגואל רחוק
617. אז, בבוקר, בא הגואל, יסוד דז"א, שאז זמן הזיווג של ז"א ומלכות, בזמן שישראל מתפללים תפילה, וסומכים גאולה, כלומר ברכת גואל ישראל, לתפילת שמונה עשרה. אז נבחן, שישראל שורים בארץ הקדושה, המלכות.
וכשאינו סומך גאולה לתפילה, אז ז"א ומלכות אינם סמוכים, ומלכות הולכת בגלות. כשהיא בפירוד מז"א, נבחן אצלה לגלות.
618. וכתוב, והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז. זהו גואל קרוב, יותר קרוב לגאולה, לעוה"ב, לבינה. הגואל הזה, הוא ימין עליון, אור החסד, הספירה הראשונה אחר הבינה. וע"כ הוא גואל קרוב.
619. ויאמר סוּרה, שְׁבָה פה פלוני אלמוני. אלמוני, איש נעלם. כי כתוב, השיב אחור ימִינו. כי עד קץ הימין המלכות שוכבת לארץ, והימין, חסד, אינו גואל אותה. והוא אז אלמוני. פלוני אלמוני, פירושו, פלוני הנעלם, גנוז מיום שנברא העולם. שאור החסד, ששימש ביום א' של מעשה בראשית, נגנז, ויתגלה לעת קץ הימין.
620. לא אוּכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי. מכאן משמע, ששני משיחים הם, גואל קרוב, וגואל רחוק. גואל קרוב הוא מצד ימין, אור החסד. גואל רחוק, משיח בן יוסף, יוסף שנקרא צדיק, יסוד דז"א. ובועז הוא יסוד דז"א, והוא המשיח הבא ראשון.
621. לא אוכל לגאול לי, כי הימין שהוא לאחור, כמ"ש, השיב אחור ימינו, כתוב בו, הושיעה ימינך ועֲנֵני, ועד שייוושע זה, לא אוכל לגאול לי.
622. כי משיח בן יוסף, יסוד דז"א, יבוא ויגאל תחילה. ואח"כ יתעורר אור הימין הגנוז, האור הראשון ששימש ביום א' של מעשה בראשית, הנגנז לשני הצדיקים, צדיק וצדק, ליסוד דז"א שנקרא צדיק, וליסוד המלכות שנקרא צדק. ובזה יקומו ויתחברו בתשוקה בגניזה, לעשות תולדות ופירות בעולם. ואז, כמ"ש, ימין ה' רוממה.
623. ויאמר הגואל לבועז, קְנֵה לָך, וישלוף נעלו. כמ"ש, שָׁלף וייצא מִגֵוָוה. והמדובר הוא בהתעוררות הברית, ומדבר בלשון כבוד. כי כיוון שהתעורר הימין, אור החסד, אל הצדיק, יסוד דז"א, מיד, וישלוף נעלו, שהוא ההתעוררות שלו לעולם התחתון, המלכות. ואז התעורר לעשות פירות בעולם, בכוח אותו הגואל הקרוב, חסד, שהעיר אותו אל העולם, המלכות, ואמר לו, קנה לך.
625. כתוב, וזאת לְפָנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל. וכתוב, לְפָנים הארץ יסדתָ, ומעשה ידיך שמיים. כשברא הקב"ה עולמו, לא ברא אותו אלא עם התורה. והתורה הייתה אלפיים שנה קודם שנברא העולם. כמ"ש, ואהיה שעשועים יום יום. ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמ"ש, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור.