ד' אותיות גדולות שבהתחלת הספרים
[ד' אתוון רברבין בריש ספרין]
11. לאחר שאכל ושתה, פתח ואמר, שיר השירים. יש שם ש' גדולה, והיא אות שנייה מסוף האותיות שבא"ב. ב' של בראשית היא גדולה, אות שנייה מתחילת הא"ב. מהו הטעם, שב' אותיות אלו הן גדולות? ומהו הטעם שפותח באות השנייה ולא בראשונה, שהיא א'? וכן בשה"ש, שפותח באות השנייה מסוף הא"ב, ולא באחרונה, שהיא ת'?
12. משום שהש' היא המרכבה העליונה, חג"ת דז"א, מרכבה לבינה. ע"כ היא בשלושה סומכים, כי האבות, חג"ת, הם מרכבה לבינה. וכל שה"ש הוא המרכבה העליונה. משום זה ההתחלה שלו בש'. ב' של בראשית רומזת שהיא בית העולם. כי מעשה בראשית הוא מעשה העולם. וע"כ ההתחלה היא בב'.
13. ע"כ האותיות העומדות בהתחלת הספרים, והן גדולות, הן ארבע. כי כאופן שנעשו הספרים, כך האותיות רשומות בתחילת הספרים. והן אותיות גדולות, העולות על כל האותיות האחרות, כי אותה האות הוא הסתר של כל הספר, שבה נרמזו כל הסודות והסתרים שבאותו הספר, שהיא עומדת בהתחלתו.
14. ואלו הן: א' של דברי הימים, ב' של בראשית, מ' של משלי, ש' של שה"ש. אלו ארבע אותיות שבהתחלת הספרים, הן אותיות גדולות. ומי שיודע בהן, יודע הסוד של כל הספר, כי אותה האות מלמדת הסוד של כל הספר.
15. א' שבדברי הימים, התיקון שלה היא הצורה של אדם בב' אופנים:
אופן א. הראש שלמעלה, י', העומדת בא' מלמעלה, הנקודה הראשונה השולטת על הכול, בחקיקה שהתעטרה להתפשט תחתיה. ו' שבאמצע א' באלכסון, היא צורת אדם, ז"א. הוא ובת זוגו היא ד' שלמטה, הנאחזת בצד הו' שבא', שד' זו רומזת על הנוקבא דז"א, הנקרא אדם. וד' זו היא שלמות אדם, כי אין אדם שלם אלא בזכר ובנוקבא.
צורת אדם היא ד' אותיות הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45), ז"א. ואינו אדם שלם, שהוי"ה במילוי אותיות א' אינה בשלמות, אלא בחיבורו עם הנוקבא, המלכות.
כי ז"א בפני עצמו הוא חסדים מכוסים מחכמה, והנוקבא היא הארת החכמה. וכשז"א מחובר עם הנוקבא ביחד, אז יש לו חכמה וחסדים, שהם שלמות המוחין, ולא בהיותו בפני עצמו, שאינו אלא חסדים. ושורש המוחין באו"א, ששם הניצוץ מעליית המלכות לבינה, שהוא שורש כל המוחין.
א' שבדברי הימים, התיקון שלה היא הצורה של אדם. כי באות א' מרומזים המוחין שבהוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם, וזה מתבאר בב' אופנים. אופן א'. הראש שלמעלה, ראש הא', י' עליונה שבא', היא הנקודה הראשונה, ג"ר, שקוצה של הי' העליונה הוא א"א, והי' עצמה היא או"א, וקוצה התחתון של הי' הוא ישסו"ת.
הנקודה הזו שולטת על הכול, שממנה מתפשטים כל המוחין, בחקיקה שהתעטרה להתפשט תחתיה, כי הי' שנכנסה באור הבינה ונעשתה לאויר, היא חקיקה ומקום חיסרון, הכנה ליציאת החכמה ביציאת הי' מאויר.
החקיקה הזו מתעטרת אח"כ בהארת החכמה, ומתפשטת תחתיו בז"א ובנוקבא, באות ו', שהיא צורת אדם, ז"א. הד' שלמטה בא' מחוברת בו', היא בת זוגו של ז"א, שלמות האדם, ז"א. כי נקרא אדם רק כשהוא בחיבור עם המלכות, שאז יש לו מוחין השלמים חכמה וחסדים, הנקראים אדם.
16. אופן ב'. באמצע א', הו', העומדת באלכסון, היא צורת אדם, הקו האמצעי, ונאחזות בו מב' צדדיו, ב' זרועות, ב' קווים ימין ושמאל, מצד זה ומצד זה.
א' הצורה שלה היא אדם, וע"כ נרשמת א' בראש ספר דברי הימים, כי הספר הזה לא בא אלא להשלים צורת אדם במדרגותיו, עם אלו התולדות שלו, המובאות בדברי הימים, שיהיה הכול אחד, אדם שלם.
17. ב' של בראשית היא גדולה, משום שהיא כצורת בית לכל העולם, שהיא מסובבת בצורתה, לג' צדדים למעלה ולמטה וכל מעשה בראשית כלולים בה. מסובבת לג' צדדים של כל העולם, ונשאר בה צד צפון פתוח, ואינו נבנה, מפני ששם המדור הרע, כי שם שורה הרע של כל העולם. כי כל הדינים באים מקו השמאל, רוח צפון. כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה.
18. ע"כ כיוון שהב' היא הבית והבניין של כל העולם, היא עומדת בהתחלת התורה, גדולה ורשומה, להראות על הסודות שבכל הספר. כי התורה היא הקו האמצעי, ז"א, ההולך ומתקן הצד הצפוני הפרוץ, קו השמאל.
19. והספר הזה הוא כמעשה בראשית, שנעשה בשם מ"ב, הכלול במעשה בראשית, שמב' של בראשית עד הב' של ובוהו יש מ"ב (42) אותיות. וע"כ ספר בראשית הוא בהתחלה ב', וסיומו הוא ם' של במצרים. שעולה בשם מ"ב אותיות.
20. מ' פתוחה היא הנוקבא השלמה, המלכות, אשת חיל המתעטרת בעטרותיה. וע"כ כל ספר משלי אינו אלא שבח של אשת חיל זו, המלכות, וליישב דעת בני אדם, להישמר מאישה רעה, הס"א, כמ"ש, לשמורךָ מאשת רָע, ולהתקרב לאשת חיל זו בעבודה עליונה. וע"כ המ' הגדולה שבתחילת הספר הולכת על העניין הזה.
21. ש' זו של תחילת שה"ש, מתייחדת במרכבה העליונה. כי האבות, חג"ת דז"א, הם המרכבה העליונה לבינה. אברהם ויצחק, חו"ג, נאחזים זה בזה, וכלולים זה בזה. ויעקב, ת"ת, נכנס באמצע, ומכריע לב' הצדדים, שמייחד אותם זה בזה, ומקיים הארת שניהם. וע"כ מתייחדים כולם בעולם העליון, בינה, שהם מרכבה לבינה. שהחכמה והחסדים שבבינה, ישסו"ת, מתגלים עליהם.
22. ומשום זה שבח זה הוא במרכבה העליונה, מרכבת הבינה, שמתייחדת במלך שהשלום כולו שלו, ז"א, ומשום זה היא גדולה. ומשום זה התייחדה הש' בתחילת הספר, להראות שכל הספר על העניין הזה הולך ונתקן. וע"כ אות ש' מראה את השבח של כל הספר.