אלקים אלִי אתה אשחֲרֶך
253. כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. מהו השינוי מכל שאר השבחים, שאינו אומר באיזה מקום שיבח אותם דוד המלך, וכאן אומר, בהיותו במדבר יהודה? אלא לא זה בלבד, כי יש ג"כ הכתוב, בשנותו את טעמו לפני אבימלך. וכן הכתוב, בבוא הזיפים. וכן כולם. להראות לכל בני העולם שבחו של דוד, שאע"פ שהיה בצער והיו רודפים אחריו, היה משתדל לומר שירות ותשבחות להקב"ה.
254. ואע"פ שהיה אומר ברוח הקודש, הרי רוח הקודש לא היה שורה עליו, עד שהיה משתדל שישרה עליו. וכן בכל מקום אינו שורה רוח הקודש מלמעלה, עד שיעורר אותו האדם מלמטה. ודוד, אע"פ שהיו רודפים אחריו, והיה בצער, לא היה עוזב השירות והתשבחות מפיו, ולא הפסיק לשבח לאדונו על כל.
255. מזמור לדוד, מורה שתחילה שָׁרה עליו רוח הקודש ואח"כ אמר שירה. לדוד מזמור, מורה שתחילה אמר שירה, ואח"כ שָׁרה עליו רוח הקודש. וכאן שָׁרה עליו רוח הקודש תחילה, כיוון שאומר מזמור לדוד. האם משמע שהיה בלי השתדלות? אלא שאם לא היה מכוון עצמו תחילה, לא היה שורה עליו רוח הקודש.
256. מזמור, זהו רוח הקודש, שנקרא מזמור. נקרא כך, משום שהמלכות, שהיא רוח הקודש, משבחת תמיד למלך העליון, לז"א, שבכל זמן היא משבחת ומזמרת ואינה שוקטת. כיוון שבא דוד, ומצא הגוף של המלכות, הו"ק שלה, מתוקן כראוי, ושרתה עליו, היה מגלה בעוה"ז לשַׁבֵּח ולזמר למלך, לז"א. והכול כדי שיתוקן עוה"ז, כעין של מעלה.
257. לדוד, איש שלם בתיקוניו, איש מתוקן, איש צדיק. דוד לא השתנה לעולם, שהיה שווה הן בשעת נחת והן בשעת צער. בהיותו במדבר יהודה, זהו שבחו של דוד, אע"פ שהיה בצערו, אע"פ שהיו רודפים אחריו, היה משבח ומזמר לה'. ואמר שבח שהוא גדול ומכובד.
258. והמעלה של השבח היא כמ"ש, אלקים אלִי אתה אֲשַׁחֲרֶךָ. אלקים הוא סתם, אלקים של הכול. כיוון שאמר, אלקים, למה אמר, אלִי? זה מורה על מדרגה שלו. כי שלוש מדרגות יש כאן: אלקים, אלי, אתה. ואע"פ שהן ג' שמות, הן מדרגה אחת, אלקים חיים. אלקים, למעלה בבינה, הנקראת אלקים חיים. אלי, קצה השמיים עד קצה השמיים, ז"א. אתה, מדרגה שלו, מלכות. ואע"פ שהכול אחד ובשם אחד עולה בפשוטו של הכתוב, עכ"ז רומזים על ג' מדרגות.
259. אשחרך, שהתקין האור המאיר בשחרות, אור החכמה שבשליטת השמאל בנקודת השורוק, שמטעם חיסרון של חסדים אינה יכולה להאיר, ונקרא משום זה אור שחור. כי האור הנמצא בשחרות אינו מאיר עד שמתקנים אותו למטה, כלומר, מעלים מ"ן וממשיכים חסדים שהחכמה תתלבש בהם, ואז מאירה.
ומי שמתקן אור השחור הזה, אע"פ שהוא שחור, זוכה לאור הלבן המאיר, שזהו האור של המראה המאירה, ז"א. וזה הוא אדם הזוכה לעוה"ב.
260. ומשחריי ימצאונְני. ומשחריי, שמתקנים האור של משחריי, אור השחור. ימצאונני, לא כתוב ימצאוני, אלא ימצאונני, שזה מורה, שזוכה לשני אורות, לאור שחרות השחור, החכמה שבמלכות, שאינה מאירה מחוסר חסדים, ולאור הלבן המאיר, שהוא ז"א, המלביש החכמה שבמלכות עם חסדים והיא מאירה.
ונמצא שזכה למראה שאינה מאירה, המלכות, ולמראה המאירה, ז"א. וזהו ימצאונני, שני אורות. וע"כ אמר דוד, אשחרך, כי התקין אור השחרות השחור, המלכות, שיאיר עליו אור הלבן המאיר, ז"א, שהחכמה שבמלכות תתלבש בחסדים דז"א, ואז המלכות מתוקנת ומאירה.
261. צָמאה לך נפשי, כָּמַה לך בשרי. כמי שרעב לאכול וצמא לשתות. בארץ צייה ועייף בלי מים. המלכות בשליטת השמאל, שהוא אור שחור, מחמת חיסרון של חסדים, מים, שאז היא מדבר ולא מקום יישוב, ואינה מקום קדוש, ומשום זה נבחנת למקום בלי מים.
וע"כ תיקן אותה דוד והמשיך לה מים מז"א. כמ"ש, כן בקודש חזיתיך לראות עוזך. כי הרעב והצימאון גורם להעלות מ"ן, ולהמשיך חסדים מז"א, ולהלביש האור השחור של המלכות, ואז חוזרת לקדושה ומאירה.