תְענו את נפשותיכם
236. בחודש השביעי בעשור לחודש, שבעשור הוא מלכות, תְענו את נפשותיכם. כי בנפש תלוי הדבר, כי אור המלכות נקרא נפש, ונפש היא תמיד מלכות. ומשום זה אכילה ושתייה מתשעה לחודש, שהוא יסוד, הוא אז יותר מביום אחר.
אי אפשר שתתגלה החכמה, אם לא יופיעו דינים קשים עימה, להמטיר על ראשי הרשעים, שלא ימשיכו החכמה מלמעלה למטה. וזה עניין חמשת העינויים שביוה"כ, מהם נמשכים הדינים על ראשי הרשעים, שאז אפשר שתתגלה החכמה. וכתוב, כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמֶיהָ. כי אם לא קיבל חמישה עינויים אלו להרחיק הרשעים, לא תוכל החכמה להופיע בנפש. ואור החכמה הוא אור החיים, וע"כ, ונכרתה מעמיה.
בעשור לחודש הוא המלכות, ששָׁם מקום גילוי החכמה. כי אין גילוי חכמה בשום ספירה, אלא בספירת המלכות לבד. וע"כ צריכים לקבוע שָׁם התיקון הזה, שיימשכו דינים ממנה על ראשי הרשעים, בעת שתתגלה בה החכמה. וע"כ כתוב, תענו את נפשותיכם. שצריכים לעורר במלכות את חמשת העינויים, שמשם נמשכים הדינים האלה. כי הדבר תלוי רק בנפש, שהיא בחינת מלכות, שרק שם מקום גילוי החכמה, ולא במקום אחר.
וע"כ בעת שמתגלים בה הדינים, תוכל לקבל החכמה מהיסוד דז"א. כי אין עוד פחד מפני הרשעים, שיינקו ממנה. ומשום זה אכילה ושתייה מתשעה לחודש, יסוד, הוא אז יותר מביום אחר. שע"כ תוכל המלכות לקבל מהיסוד המוחין דהארת חכמה, המכונים אכילה ושתייה, יותר מביום אחר, כי אין המלכות מקבלת אלא מהיסוד.
לכן צריכים להרבות באכילה ושתייה בערב יוה"כ, שהוא תשיעי לחודש, יסוד. כי מתוך שמקבל חמישה עינויים ביוה"כ, היא ראויה לקבל אכילה ושתייה מהיסוד. באופן, שתיקון עינוי הנפש שביוה"כ, מאיר בתיקון אכילה ושתייה שבתשיעי לחודש, להיותה נשמרת מהרשעים. וכל האוכל ושותה בתשיעי, כאילו התענה תשיעי ועשירי. כי עינוי הנפש בעשירי מאיר על המוחין המושפעים בתשיעי, ושומר אותם.
237. ביום ההוא, כל שמחה, וכל אור, וכל ויתור שבעולמות, שהוא כפרת עוונות, כולם תלויים באמא עילאה, שכל המעיינות נמשכים ויוצאים ממנו, הן הארת החכמה והן הארת החסדים. ואז מאירים כל הנרות, מאורי האש שבמלכות. ומאירים באור ובשמחה, עד שהכול מתבשם. ואז כל אלו הדינים נמצאים בהארה. כי אותם הדינים הנמשכים מחמשת העינויים, הם הגורמים שתאיר החכמה, ולולא הם, לא הייתה החכמה מתגלה. והדין אינו נעשה, אלא שהוא מאיים בלבד. ועל זה כתוב, תענו את נפשותיכם, כדי לאפשר הארת החכמה.
238. לא גלו ישראל מארצם עד שכפרו בהקב"ה, כמ"ש, אין לנו חֵלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי. כי דוד הוא המלכות. ואמרו, אין לנו חלק במלכות. ובפסוק אחר כתוב, עתה רְאֵה ביתך דוד, שהמלכות נקראת בית דוד. כמ"ש, בית יעקב לכו ונלְכה באור ה'. בית יעקב, הוא כמ"ש, ובית תפארתי אפאר. כי יעקב ת"ת, ובית תפארת הוא המלכות. אף בית דוד הוא מלכות.
בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר, ז"א, המשקה את הגן, המלכות. שנטע את הגן, להשתעשע בו עם הצדיקים השורים בו. ועל זה כתוב, בית יעקב, המלכות, לכו ונלכה באור ה', ז"א, המשקה את המלכות.
239. כתוב, אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא, מקרא קודש יהיה לכם, ועיניתם את נפשותיכם. וכתוב, והייתה לכם לחוקת עולם, בחודש השביעי בעשור לחודש תְענו את נפשותיכם. ולא כתוב שם, אך בעשור.
המילה, אך, באה למעט. כי כתוב, ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. אך בעשור, שבעשור תלוי הכתוב, ועיניתם את נפשותיכם, ולמעט התשיעי בחודש.
240. שבעת ימים מצות תאכֵלו, אך ביום הראשון תשביתו שְׂאוֹר מבתיכם. אך, חילק, חציו אסור באכילת חמץ וחציו מותר. אף בכתוב, אך בעשור לחודש, חציו אסור באכילה וחציו מותר. אף כאן מחולק הכתוב, ועיניתם את נפשותיכם, כי עינוי אינו נמצא אלא מחצי היום והלאה, אחר זמן אכילה.
241. כתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם. צריך לכתוב, אכפר עליכם. אלא שכולל היובֵל, בינה, שנמשך ממנו מעיינות, הארת חכמה, להשקות ביום הזה לכל צד, לרוות הכול ולהשקות הכול. עליכם, כלומר, בשבילכם, כדי לטהר אתכם ביום ההוא, כמ"ש, לפני ה' תִטְהרו. ולא ישלוט עליכם הדין.
242. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ורצה לטהר אותם, שלא יימצא בהם עוון, כדי שיהיו בני היכלו, וידורו בהיכלו. ולעת"ל, כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטְהַרְתֶם.