האידרא זוטא קדישא
עתיקא נמצא בג', בב' והוא אחד
[עתיקא אשתכח בג', בב' והוא חד]
42. עתיקא, א"א, נמצא בג' ראשים, גלגלתא, אוירא, וחו"ס. וכלולים בראש אחד דא"א. וראש עליון, הרדל"א, ראש עתיק, הוא למעלה למעלה, למעלה מג' ראשים דא"א. ומשום שעתיקא קדישא נרשם בג' ראשים, ג' קווים, כִתרא ימין, מו"ס שמאל, אוירא אמצעי, אף כך כל שאר הספירות המאירים ממנו, נרשמו בג'. כי יש ג' קווים בראש, חב"ד, ג' קווים בתוך, חג"ת, וג' קווים בסוף, נה"י.
עוד, נרשם עתיקא קדישא בשניים, כי הכלל של עתיק הוא בשניים:
א. כתר עליון של כל העליונים, הראש של כל הראשים, גלגלתא דא"א, הכולל חו"ס.
ב. ראש שלמעלה מזה, רדל"א.
כך כל שאר הנרות, הספירות, סתומים בשניים. קו האמצעי, שבו חו"ג, שאינם מתייחדים להכריע בין ימין ושמאל, שנמשכים מב' ראשים רדל"א וגלגלתא דא"א.
עוד, עתיקא קדישא נרשם ונסתם באחד, שכל האורות שבו נכללים בשליטת אור החסדים בלבד. והוא אחד והכול אחד. כך כל שאר הנרות מתקדשים ומתקשרים וחוזרים באחד, והם אחד.
עתיקא הוא שם הכולל לג' ראשים רדל"א, גלגלתא, וחו"ס, אשר א"ס מתלבש בהם. כמו שעתיקא כלול בג' ראשים, רדל"א, גלגלתא, וחו"ס, כך שאר הנרות נמצאו בג', שהם חב"ד חג"ת נה"י. ולפי שדעת כלולה מחו"ב, וכן ת"ת כלול מחו"ג, וכן יסוד כלול מנו"ה, שכל אחד מהם נמצאו שניים שניים, ע"כ נאמר, נרשם עתיקא קדישא בשניים, רדל"א וראש א"א, וכך כל שאר הנרות כלולים בשניים.
ועוד, ג' ראשים דא"א הם תיקון ם' ל' צ' דצל"ם. כי בגדלות שי' יוצאת מאויר וחוזר להיות אור החכמה, יש בזה ג' מדרגות:
א. ם' דצל"ם. ג"ר דבינה, ח"ח, שי' לא יוצאת מאויר.
ב. ל' דצל"ם. ז"ת דבינה, צריכה חכמה כדי להשפיע לזו"ן, ע"כ יוצאת הי' מאויר וחוזר בה אור החכמה, אבל לא לעצמה אלא להשפיע לזו"ן. מפני שהבינה, הן ג"ר והן ז"ת, היא אור החסדים.
ג. צ' דצל"ם. זו"ן, שבהם מתגלה החכמה מחזה ולמטה, מקום גילוי החכמה.
וזה התיקון של ג' ראשים דא"א. כי כו"ח דראש א"א אין עסק בהם, ותחילת העסק היא בבינה דראש א"א, אשר ג"ר דבינה מכונים גלגלתא, שבהם אין הי' יוצאת מאויר והם בבחינת חסדים, ם' דצל"ם. וז"ת דבינה דראש א"א מכונים מוח דאוירא, שבו יוצאת הי' מאויר ומגלה החכמה, אבל לא לצורכו, כי הוא מאיר רק בחסדים כדרך הבינה, ל' דצל"ם.
וזו"ן דראש א"א הם ראש שלישי, הנקרא חו"ס דא"א, ששם מקום גילוי החכמה ממש, צ' דצל"ם. ולפי שבראש דא"א שליטת החסדים, ע"כ נסתמה החכמה בו ואינה מתגלה כלל. וע"כ נקרא חו"ס.
ומשום שעתיקא קדישא נרשם בג' ראשים, ם' ל' צ' דצל"ם, אף כך כל שאר הספירות המאירים ממנו, נרשמו בג'. כי בכל פרצוף נבחנות ג' בחינות ם' ל' צ', כמו בג' ראשים דא"א.
ויש עוד הבחן גדול בעתיק ובא"א. כי באמת הם ע"ס דפרצוף אחד, הכתר, אלא מתוך התיקון של עליית המלכות לבינה, שנעשה בכל הפרצופים, עלתה המלכות דכתר לבינה דכתר, וסיימה שם פרצוף הכתר, ונשארו כו"ח וחצי בינה בפרצוף הכתר, וחצי בינה ותו"מ יצאו ממדרגת כתר.
כו"ח וחצי בינה שנשארו בכתר, נקראים פרצוף עתיק, או רדל"א. ובינה ותו"מ דכתר, שיצאו לחוץ מהכתר, נתקנו לפרצוף א"א. והמלכות הזו שעלתה לבינה דכתר, שמחמתה נעשו ב' פרצופים בכתר, נשארת תמיד ברדל"א, שהוא ג"ר דכתר, ואינה יוצאת משם לעולם. ורק בחצי כתר התחתון, א"א, ו"ק דכתר, בו יוצאת הי' מאויר במוחא דאוירא.
ולפיכך נמשך מכאן לכל הפרצופים דאצילות, שנחלקים כמוהם לג"ר ולו"ק, אשר בג"ר של כל פרצוף אין הי' יוצאת מאויר, אלא רק בו"ק של כל פרצוף. אשר בכל פרצוף בג"ר, החסדים מכוסים מחכמה, ובו"ק החכמה מתגלה.