ולו תהיה לאישה
29. המצווה שלאחר זו, לשאת אנוסתו. כי ודאי יש אנוסה מב' צדדים. יש אנוסה מחמת אהבתו אליה, אבל היא אינה אוהבת אותו, ויש אנוסה, שהיא אוהבת אותו, אבל היא יראה להתחבר עימו בלי קידושין וברכה, והיא אינה רוצה אם הוא הדיוט. עליו כתוב, ולו תהיה לאישה.
30. משל, יש נשמה שהיא מטרוניתא, כלומר שנמשכת ממלכות דאצילות. ויש נשמה שהיא אָמה, שנמשכת מעולם הבריאה. כמ"ש, וכי ימכור איש את בתו לאמה. ויש נשמה שהיא שפחה הדיוטה, מעולם עשיה.
וגם האדם הוא כך. יש אדם, שהוא עבד שפחה אל הנשמה. ולפעמים הנשמה הולכת בגלגול, מחמת שהאדם חטא עימה בגלגול הקודם. אז כמ"ש, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, שהנשמה אינה מוצאת בו מנוח, מחמת העוונות שבגלגול הקודם, והיצה"ר רודף אחריה, להיכנס בגוף, שהוא שפחה אל יצה"ר.
כוח העוונות שיש בגוף הזה מהגלגול הקודם, נבחן שהוא שפחה אל יצה"ר. והוא שד יהודי, הכפוף ליצה"ר. והנשמה, י', נקראת אמה עבריה, להיותה מעולם הבריאה. ובה השד הזה, כוח העוונות של גלגול קודם, מתהפך להיות שד"י, מחמת ששמר הנשמה וחזר על ידה בתשובה, ומברך עימה להקב"ה בכל יום, בברוך. ומקדש עימה להקב"ה, בקדוש קדוש קדוש. ומייחד עימה להקב"ה בק"ש.
31. ואחר שעושה כל זה, מה שהיה שד, מזיק, כוח העוונות שבגוף, חזר להיות מלאך שלו מבחינת מט"ט, וחזר להיות שד"י. כי כך עולה מט"ט בחשבון שד"י (314). ומיד יתקיים בו על הנשמה, הכתוב, ולו תהיה לאישה, לא יוכל לשַׁלחה כל ימיו.
ואם אינו חוזר בתשובה, הנשמה משועבדת אצלו בעוונות שעשה, ויתקיים בו הכתוב, האישה וילדיה תהיה לאדוניה, שהנשמה תצא ממנו לשורשה. ואותו שד שהוא בעל חובו, שהוא כוח העוונות שבגוף מהגלגול הקודם, כתוב בו, והוא ייצא בגפו, שייצא בלי תיקון. והשד הזה הוא כמטה משה, שמתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה. כך השד הזה, מתהפך משד למלאך וממלאך לשד, כפי מעשיו של האדם.
32. השדים הבאים מהשד הזה, ההופך למלאך, יש מהם כמלאכי השרת, תלמידי חכמים היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות. והם בצורתם בארץ למטה, שהם בעלי הפילוסופיה, מגידי עתידות של ישראל, היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות. ע"פ האותות של החמה והלבנה והליקוי שלהם, וכל כוכב ומזל, יודעים, מה שמראה בעולם.
33. ויש מהשדים כבהמה, שהם פרים ורבים כבהמה. הצורה שלהם למטה בארץ, הם עמי הארץ, שהם שקץ ובנותיהם שרץ. ועל בנותיהם כתוב, ארור שוכב עם כל בהמה. והם שונאים תלמידי חכמים בעלי משנה, שהם מלאכי השרת ממש. ומשום זה ביארו בעלי המשנה על האדם, אם יהיה כמלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו, ואם לא, לא יבקשו תורה מפיהו. כי תלמידי חכמים הם כמלאכי השרת ממש.