נגע ורוח הטומאה ההפכים זה לזה
156. עכו"ם ושאר בני אדם דרים בתוך הבית, והם שלמים, שאינם ניזוקים. הם באים מהצד שלהם, וע"כ אין מזיקים להם. אבל מי שירא חטא, יכול להינזק. ואפילו הם, אם ממשיכים לדור בו, אינם יוצאים בשלום.
והרי כתוב, בתיהם שלום מִפחד. שהבית היה מאחֵר שבנה אותו בצדק, והרשעים לקחו אותו וישבו בו. והפסוק הוא כך, בתיהם שלום מפחד ולא שֵׁבט אלוה עליהם. כלומר, כשבתיהם שלום מפחד, כי נבנה בצדק, אז שבט אלוה אינו שורה עליהם.
158. והִגיד לכוהן לאמור, כנגע נראָה לי בבית. כשהנגע נכנס בבית, התגלה רוח הטומאה שהיה בבית, ונלחמו זה בזה. וע"כ כתוב, נראה לי, כי נראה תחילה שרוח הטומאה שהתכסה בביאת הנגע, חזר והתגלה. והנגע שהתגלה, התכסה. ואח"כ נראה לו בצורה, שהתגלה הנגע בבית, והתכסה רוח הטומאה. וע"כ כתוב, והִגיד לכוהן, כי דבר חכמה הוא, והגדה רומזת על חכמה.
הנגע ורוח הטומאה השורה בבית, מחמת שנבנה שלא בצדק, הם הפכים זה לזה. כי רוח הטומאה ממשיך הארת החכמה דקו שמאל מלמעלה למטה, ג"ר. והנגע הוא מבחינת אוויר דקטנות, הממעט ג"ר דקו שמאל.
ולפיכך, כשהנגע נראה בבית, תכף מתכסה רוח הטומאה, מחמת שהתמעטו ג"ר דשמאל, ואין לו ממה לינוק. אמנם אח"כ חוזר ומתגבר על הנגע, והוא מתגלה, והנגע מתכסה ואינו נראה.
כשהנגע נכנס ומתגלה בבית, רוח הטומאה מתגבר עליו ומתגלה, והנגע מתכסה, ונלחמים זה בזה. וכתוב, נראה לי, כי ראה תחילה, שרוח הטומאה שהתכסה בביאת הנגע, חזר והתגלה. והנגע, שהיה מגולה בבית, התכסה מחמת התגלות רוח הטומאה. שהנגע חזר והתגבר על רוח הטומאה, וצורת הנגע נראה לו שוב בבית. ורוח הטומאה התכסה ונעלם.
וכתוב, כנגע נראה לי בבית. כנגע ולא נגע, מחמת שראה אותם נלחמים זה בזה, וחשב שאפשר שיתגבר עוד רוח הטומאה ויכסה ויעלים הנגע. וע"כ כתוב, נראה לי. שלו נדמה כך, אשר הנגע גבר על רוח הטומאה וצורתו נראתה בבית. אבל לאחֵר, או לכוהן, אפשר שייראה באופן אחר. וע"כ כתוב, והגיד לכוהן לאמור, כנגע נראה לי בבית, כי דבר חכמה הוא. כלומר, שהמדובר בדבר החכמה, כי הנגע מבטל ומכסה הארת החכמה.
159. ואז בא הכוהן. ויפילו הבית ויְנַתְצו אותו, העצים, והאבנים והכול. כיוון שניתצו ונטהרו הכול, הם מתברכים. אז כתוב, ובתים טובים תבנה וישבתָ. שיבנו אותם בצדק. אלו נקראים טובים, כי הבתים הראשונים לא היו טובים, ואינם בכלל הקדושה והטהרה.
160. א"כ, מה פירוש הכתוב, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מילאתָ? ואם רוח הטומאה שורה בתוכם, איך הם מלאים כל טוב? מלאים כל טוב, בממון, בכסף, ובזהב, ובכל. כמ"ש, כי טוּב כל ארץ מצרים.
הרי כל הבתים של המצרים מלאים כשפים ועבודת אלילים היו, ואיך כתוב, כי טוב כל ארץ מצרים? אלא בשביל עושר הארץ כתוב, כל טוב אשר לא מילאת. אף כאן, בשביל העושר והממון כתוב, בתים מלאים כל טוב.
161. פעמיים עושר לקחו ישראל: אחד, כשיצאו מגלות מצרים, ואחד, כשבאו לארץ בנתיצת הבתים הנגועים. כל נגעי הבתים היו ודאי להתקדש הארץ ולהעביר רוח הטומאה מהארץ ומישראל. ועם זה, כשניתץ הבית, היה מוצא בו ממון, המספיק לבנות אותו ולמלא ביתו, כדי שלא יצטער על הבית שניתצו, ויישרו במשכנה של הקדושה.
162. ואיש או אישה כי יהיה בעור בשָׂרם בֶּהָרוֹת בהרות לבנות. החריפות המרובה בבהרת עזה, שנכתבו עליה 300 הלכות פסוקות, היא במראה. ובמראה נידון באלו אופנים מרובים. 300 טעמים לומדים בבהרת עזה. ואחד מהם, ששערה אחת שחורה עודה טמאה, מטעם שהיא עֵד אחד, שתי שערות שחורות הן שני עדים, וזהו טהור. ומכאן והלאה, אפילו מאה שערות הן כשתיים, ושתי שערות הן כמאה, שזה משמע מהכתוב, לא יקום עֵד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת, על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר.