גוון לבן וגוון אדום

[גוונא חוורא וגוונא סומקא]

163. כתוב, נֶגע לבן אדמדם. כי אז הוא נגע, משום שהלבן, הרומז על חסד, אינו עומד בעינו, אלא שנוטה לאדום, הרומז על דין. כתוב, אם יהיו חטאיכם כשָׁנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתוֹלָע כצמר יהיו.

אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה לטהר אותם לגמרי, כדי שלא יימצאו בדין לפניו, ובעלי הדין לא ישלטו בהם. כי הכול הולך אחר מינו, אדום הולך לדין, ולבן הולך לחסד. ימין, שהוא לבן, לימין, חסד. שמאל, שהוא אדום, לשמאל, דין.

164. בעשיו כתוב, וייצא הראשון אדמוני. וע"כ שורה בו מינו, דינים, אדום. למה בעשיו כתוב, אדמוני, ובדוד כתוב, ויביאהו והוא אדמוני? אלא עשיו נעשה מזוהמה של זהב, שהם דינים קשים. ודוד התדבק בזוהרו של זהב, השמאל דבינה, שהוא רחמים.

בעשיו כתוב, אדמוני כולו כאדֶרֶת שׂיער, שיצא מהפסולת הנשארת בהיתוך הזהב. ובדוד כתוב, עִם יפה עיניים וטוב רואי, הרומז על הארת החכמה, שנקראת עיניים וראייה, הנמשכת מקו שמאל של הבינה, הכלול עם הימין שבה.

165. מה הטעם, שנגע לבן אדמדם הוא טמא? כי מראה לבן נודע שהוא חסד, ומראה אדום נודע שהוא דין. ולפיכך, אם היה אדום תחילה, ועתה נראה בו לבן, הרי טהרה נולדה בו ומתחיל להיטהר. ואם היה לבן תחילה ועתה נראה בו אדום, הרי מתחיל להיטמא.

וכתוב, וטימאוֹ הכוהן. כי נולד בו אדום, דין, להיטמא. והכוהן היה יודע בכל אלו מראות. ולפעמים שנראה בו מראה של טהרה, ויסגור אותו לראות, אם ייוולד בו מראה אחר, ואם לא, מטהר אותו. כמ"ש, וטיהרוֹ הכוהן.