ב"ה יום ד' לחודש... תרפ"ז
כבוד היקר לי כנפשי מה"ר... לנצח נצחים.
הן היום הגיעני דבריך, ואחת אני רואה בהם, שיראתך עצומה עלי שלא אתרחק חס ושלום ממך כִּמְלוֹא שַׂעֲרָה.
אמנם כן, מוטבע בְּבָאֵי עולם, וכן נותן רשות... להמשיך שפע אמיתי לצד אחר, ובמקום ששפע היראה צריך לפעול על עצמך, לראות בלבבך בכל עת ותמיד לבלתי הרחק לבך ממני כְּשַׂעֲרָה, תהפוך יראה זו עלי שלא יורחק לבבי ממך, ונמצאת עומל ומתקן בַּמָּקוֹם הַשָּׁלֵם, שלא נתקלקל מעולם. ומקום השבור נשאר בקלקולו, מבלי משים לב עליו. ידעתי שגם דברים הללו יהיו לפניך בלתי צלולים, ולא תבין מאין מוצאם, ובשעת חדוה תוכל לחשוב ח"ו [חס ושלום] עוד.
מאד הומה לִבִּי עליך יקירי, לזרוק לְבֵּית בְּלִיעָתְךָ טפה של אמת, אשר אין לה אף חובה אחת, בכל תרי"ג אברים של גוף בנין האנושי, וכמה פעמים הבנת זאת מפי, ועם כל זה, בכל עת שאקרב לפניך דבר אמת, תלחם עמי בכל כחך. אמנם כן טבע הרוחניות, אשר הַדָבוּק בה', מרגיש את עצמו בבחינת אינו דבוק, ודואג ומהסס על זה, ועושה כל שימצא ידו בכוחו לזכות לדביקות.
כי חכם מרגיש הפוך, ממי שאינו דבוק בה', שירגיש עצמו מסתפק וְשָׂבֵעַ, ולא ידאג כראוי, אלא לקיים מִצְוַת דאגה וגעגועים, כי "שוטה אינו מרגיש". וכמו שאי אפשר להשכיל לְעִוֵור מתולדה מהות העדר הראיה, זולת בְּהִנָּתֵן לו אור העינים, כן הדבר הזה. ודו"ק [והתבונן היטב].
כבר כתבתי שאתם טועים בי לאמור, שנסעתי מכם, במקום שאתם צריכים להבין שאתם נסעתם ממני. האמינו לי, שעיני ולבי אתכם תמיד, בלי הֶרְגֵשׁ ריחוק מקום וזמן כלל, ולולא צריכים לְדַעַת השומע, אזי הייתם עֵדֵי רְאִיָה בדבר זה. ואדרבה התרחקות גשמית מכם מסוגלת לפעול בכם ביתר מהירות, והאמת תדעו שכן קוותי, וכן אני מקוה, באם תבינו יותר.
הן אמת שגם אני ממשמש בכף זכות בעדכם, בהיותי מְשַׁעֵר את אוירא דירושלים ת"ו [של ירושלים תבנה ותכונן], בעודני מצוי לעיניכם. ומכל שכן בעת הסתרה מכם, וזו הסבה שסדרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו [חס ושלום], ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.
וְהַבְטָחָתִי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחיל אל חיל בעליות הקודש כמו שהבטחתי מקודם.
ואיך אסלח לכם לדבר הזה, והסולם המוצב ארצה פנוי הוא, בְּאֵין עולה ומטפס עליו. ובמקום היום, תאמרו מָחָר. אמרו נא לי אתם, מה תרויחו מסליחתי, ואדעה ואענה לכם. לא גוזר גזרות ומחוקק חוקים אנכי, וזה תדעו גם אתם למדי, וְלוּלֵא יָגוֹרְתִּי [ואם לא פחדתי] מִנְטִיָה אחורנית, לא הייתי יוצא מגדרי, כי היה קשה עלי מאד מאד. אך כְּחָס אנכי על אריכות הזמן... אבל סבלה נפשי מזה במדה לא נִשְׁעֲרָה מראש, גם במצב השוה, ומכל שכן ח"ו בנדנוד לאחוריכם, זה ראיתי מקדם, ואמרתי לתקן קודם מעשה.
אשר על כן זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים-על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמַּת הַמִּדָּה של הצלחתנו הקרובה לנו".
לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לִקְשֹר לבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעַךָ כָּמוֹךָ" בפשיטות. כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", וִהְיִיתֶּם נְקִיִים ממחשבת האהבה שתהיה מְכַסֶה על כל פשעים, וּבְחָנוּנִי נָא בְּזֹאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וְחֵיךְ יִטְעַם" וכל הבריות לא יפסיקו ביני ובינך וד"ל [ודי למבין].
ובדבר התרשלותך, לבוא לתפלה, אני יודע ומרגיש גורלך וצערך. ולולא שאיני רואה אשר שיעור ההפסד לא נתמעט מצדקות הסבה, אז לא אמרתי דבר.
יהודה ליב