ב"ה מוצש"ק דשופטים פ"ז לאנדאן יע"א
כבוד גברא רבא חסידא ופרישא אוצר י"ש חכמה ודעת כדש"ת מה"ר. .. שליט"א [כבוד האיש החשוב, חסיד ופרוש, אוצר יין שמור חכמה ודעת כבוד דורש שלומו תמיד מורנו הרב. .. שיחיה לאורך ימים טובים אמן]
מכתבכם קבלתי ושמחתי לראות כתב ידו שהי' [שהיה] לסימן לי על מיטב בריאותו בע"ה [בעזרת השם], ומ"ש [ומה שכתב] שאינו מחזיק את הרב לבעל מקובל כמו שאני חושב, איני יודע מי הִגִּיד ומי חשד את הרב הנ"ל לבעל מקובל, וע"כ [ועל כן] אחשוב שכת"ה [שכבוד תורתו הקדושה] חושב שאני מתגעגע אחר הסכמתו בשביל חיזוק דברי תורתי, וכבר כתבתי שרצוני בזה רק בשביל השגת כסף להדפיס את הספרים בהיות שאין לי הסכמה ממפורסם שיהי' [שיהיה] חשוב במקום הזה כמו שכתבתי שם.
ע"כ [על כן] אני חושב שכת"ה [שכבוד תורתו הקדושה] רוצה לתהות על קנקני וְלִכָּנֵס עמי בדברים בענין הזה וגם בזה הנני מוכן למשמעתו ואענה על הדברים כפי כוחי. ומכ"ש [ומכל שכן] אחר שסילק את עצמו מענין ההשתדלות הנזכר שם, א"כ [אם כן] איני עתה שום נוגע בדבר והנני כמו ת"ח [תלמיד חכם] שבא קודם מעשה ששומעין לו ואענה על ראשון ראשון.
א. מ"ש [מה שכתב] שאינו רואה בזמן הזה מי שהוא מקובל, אֶתְמְהָא, איך אפשר לֵישֵׁב בסביבה מוגבלת ולראות בכל העולם, ומכ"ש [ומכל שכן] רְאִיָּה כזו מי שהוא בעל מקובל, והן אמת שגם אנכי לא ראיתי מקובל אמיתי בזמני זה, אבל אני מבין שלא אלמן ישראל ואין לך דור שאין בו כְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב - ובכלל לא רָאִינוּ אינו רְאָיָה.
ב. מה שהודיעני בענין מקובל עד"ש [על דרך שאמרו] "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי", שהקשה מה שאל ומה השיב, ותי' [ותירץ] ששאל שיהי' [שיהיה] מקבל ומקובל ביחד "וזה שהשיב לו אם תראה שאני מקבל ממך בְּעֵת, כָּעֵת שאתה מקבל הימני והבן עכ"ל [עד כאן לשונו]", הנה אני מודה שאיני מבין קוצר אֲמָרָיו, והרי זה דומה אלי כמו שאחד מבקש מחבירו שיתן לו מתנה, והשיבו אם תראה שאני אתן לך מתנה אז יהי' [יהיה] לך המתנה, שאין זה תשובה כלל, ומכ"ש שא"צ [ומכל שכן שאין צריך] על זה תנאי כפול כמ"ש [כמו שכתוב] שם.
ג. מ"ש [מה שכתוב] אנכי ראיתי בְּרַבּוֹתַי מפ'... ומק'... זצלל"ה [זכר צדיקים לברכה לחיי העולם הבא] שהיה להם מדרגה זו עכ"ל [עד כאן לשונו]. הנה לדעתי בלי ספק כלל שא"א [שאי אפשר] לראות שום מדרגה ברבותיו, מה שעדיין לא זכה בה בעצמו; ועל כיוצא בזה אמרו ז"ל, ש"אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה", ואפי' [ואפילו] בחבירו א"א [אי אפשר] לראות מה שאינו ברשותו עצמו. ורציתי לשמוע דעת כת"ה [כבוד תורתו הקדושה] בזה.
ועתה אשתעשע מעט בדבריו, במ"ש [במה שכתב] בענין מקבל ומקובל כאחד, אשר הוראת הדברים האלו אפשר להבינם אך במדרגה לשון כמו שקוראים, דהיינו, שכל מקבל השפע מהשי"ת נמצא מתפאר בעטרות השי"ת, ומי שזכה להרגיש בשעת המעשה, איך שהשי"ת גם מתפאר עמו על שמצאו מוכן לקבל השפעתו, הוא נקרא מקובל, והיא ודאי מדרגה גדולה עד"ש [על דרך שאמרו]: "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו" וכו' וד"ל [ודי למבין].
ובסו"ה [ובסוד הכתוב] פִּי שְׁנַיִם הנני לבאר ע"ד [על דרך] "תֵּן לְחָכָם" וכו' והוא בסו"ה: "לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה וכו' אותו יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם" וכו'. וסוד הבכורה ידוע בשם הרבי ר' [רב] בֵּער זצלל"ה [זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא] מִמֵעזֵרֵעטְש, בסוד איק בכר גלש, אמנם פִּי שְׁנַיִם הוא הַפֵּה דְאִתְגְנִז בֵּי' הָאי רוּחָא דְאִתְרְחָצְנוּ בֵּי' אָבָהָתָנָא עי' בַּאִדָּרָא ["פי שנים", הוא הפה שנגנז בו אותו הרוח שבטחו בו האבות, עיין בַּאִדָּרָא]. וְאֲפָרֵשֶׁהוּ לְתָתָא [למטה] וּמִמֵנוּ יִלְמָד לְעֵילָא [למעלה].
נודע שיש ב' צדיקים, צדיק דְעָאל בָּה [שנכנס בה] וצדיק דְּנָפִיק מִינָהּ [שיצא ממנה] בסוד "בְּצֵאת נַפְשָׁהּ" וכו', וע"כ [ועל כן] זִווּגָיהוּ פָּסִיק [זִווּגָם נפסק] כנודע בְּזִווּגִין דְזו"נ [בזיווגי דְזכר ונוקבה] אשר לע"ל יהי' זִווּגָיהוּ שָׁלִים [לעתיד לבוא יהיה זִווּגָם שלם] ואז נקראת פִּי שְׁנַיִם, וזה שאמר לו אליהו ז"ל: "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל", שרמז לו עד היכן מגיע, דהיינו, "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ", "לֻקָּח" הוא בְּקֻבּוּץ, שהוראתו נתלקח מאתך, פי' [פירוש] בהפך ממש ממה שחשבת עד היום, שאני אדוניך ואתה מתלקח הֵימֵנִי. אלא שאני מתלקח מאתך ואז "יהי' [יְהִי] לְךָ כֵן" כי אז תזכה ל"פִּי שְׁנַיִם". ולפיכך לא היה לו כח בְּאֱלִישָׁע לבקש אותו עוד על זה. (בדומה בערך כמ"ש [כמו שכתוב] באיש חסיד והחזיק בו כמו רבו).
אבל בסופו של דבר זכה לזה כמ"ש: "וֶאֱלִישָׁע רוֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו", פי' [פירוש], שראה איך כל כללות אורות ישראל שנכללין באליהו אדונו, כולם נמשכין ומתלקחין הֵימֵנוּ בעצמו, ולפיכך, הי' [היה] מתקשה מאד, כמו שאמר לו "הִקְשִׁיתָ" וכו'. שלא היה יכול לסבול זה עד שצעק: "אָבִי אָבִי", שה"ס [שהוא סוד] "פִּי שְׁנַיִם". שגם זו"ן תתאין [תחתונים] כאו"א עִלָאִין [כאבא ואמא עליונים] וכו'.
וע"כ "וְלֹא רָאָהוּ עוד" להיות שֶׁרָאָה אך את עצמו. וד"ל [ודי למבין] כנ"ל. והי' [והיה] בלחץ גדול משום זה, וע"כ [ועל כן] "וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים", פירוש, דכללות האורות בסוד "רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" נרמזים בכתוב בסוד "בְּגָדָיו" וד"ל כנ"ל.. .. עד שזכה בסו"ה [בסוד הכתוב] "וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו" שה"ס [שהוא סוד] אַדֶּרֶת... שעד עתה חֲשָׁבָהּ לבח' [לבחינה] ירודה וחיצוניות ועתה הבין להרים אותה למקומה ואז זכה באמת לְפִּי שְׁנַיִם.
ומכאן ואילך הי' [היה] לו בחי' [בחינת] הנפילה דְאַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ לדוגמת העלאת מ"ן. וז"ש [וזה שכתוב]: "וַיִּקַּח וכו' אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וכו' וַיֹּאמַר אַיֵּה ה' אֱלֹקֵי אֵלִיָּהוּ אַף-הוּא" וכו'. "אַף", ה"ס [הוא סוד] כלי הנפש, כמ"ש: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". וזה הנפילה דְּבֵּינִי וּבֵיְנִי, כנ"ל בסוד קריעת הבגדים נעשה לו בסוד "אַף הוּא וכו' וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע", וכו'. "וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע" וכו'. דְּהַיְינוּ, שכל מדרגות אליהו רבו נקשרו ודאי בְּאֱלִישָׁע כנ"ל.
ובזה מובן מ"ש [מה שכתוב] בליקוטי תורה מהאר"י ז"ל שאלישע גלגול קין שכתוב בו "וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" אמנם הותתקן באלישע שאותיותיו אֵלַי שָׁעָה והיינו כאמור בסוד "פִּי שְׁנַיִם".
(חסר ההמשך)
יהודה ליב